מדעי החלום: עשר עובדות חדשות על שינה
השמנת יתר, אלימות ובעיות זיכרון וקשב וריכוז– רק חלק מההשלכות של שינה גרועה; רופאי השינה לא נחים, וישראל היא ממעצמות המחקר בתחום
למאמץ המחקרי הזה שותפים גם מדענים ישראלים לא מעטים. על שם דור חדש של חוקרים, ובהם כמה "מוחות חוזרים", נרשמו רק באחרונה תגליות מדהימות. לחלקן יהיו השלכות מרחיקות לכת בעתיד. בזכותם ישראל נחשבת עתה למעצמת מחקר עולמית - אחת מחמש הגדולות בתחום המדע הזה, הצעיר יחסית.
אנחנו מדברים על השינה, שכולם נכנעים לה או צוללים לתוכה במהלך היממה, מבלי להבין מדוע ובוויכוח סוער על כמה. אולי אתם חושבים שהיא לא יותר מבזבוז זמן, אבל כשתקראו על התגליות האחרונות הקשורות בשינה תבינו שאתם טועים. אפילו בגדול.
בניגוד לכל בעלי החוליות, במה שנוגע לשינה בני האדם הם מונו-פאזיים: ישנים ברצף אחד, ולא פורשים את מכסת השינה שלהם על פני היממה עם הפוגות רבות, כמו החתולים למשל. אלא שזה לא היה כך מאז ומתמיד. מתישהו, בין 70 אלף ל-40 אלף שנה לפני הספירה - ובמונחי האבולוציה ממש-ממש אתמול - האדם הניאנדרתלי שוכן המערות נעשה ליצור האנושי הראשון שחדל להיות פולי-פאזי בשינה, בניגוד לשאר הפרימטים, קופי-העל. הוא אימץ לעצמו דפוס שינה אחר, ונרדם לשנת לילה רצופה כדי שבשעות האור יהיה ער ופעיל. אומרים שאפילו לא נטל לעצמו פסק-זמן לנמנם בסיאסטה.
בתרבויות מסופוטמיה - ששגשגו בין שנת 5,000 ועד 1,000 לפני הספירה על גדות הפרת והחידקל (בבבל ובאשור) - וגם בפרס, בהודו, במצרים הפרעונית ובסין, חיפשו בני האדם דרכים להתמודדות עם קשיי ההירדמות שלהם, ומצאו אותן בשירי ערש, אצל ידעונים ומגידי עתידות, ובהקזת דם או בשימוש בצמחי מרפא.
הראשון שהעניק ליתרונות השינה החד-שלבית פירוש אינטלקטואלי מבריק, פילוסופי ורפואי כאחד, היה "הנשר הגדול", הרמב"ם. בשנת 1,180 הוא כתב ששנת הלילה, הגוזלת שליש מיממת האדם ולפיכך שליש מחייו, יעילה הרבה יותר מהשינה הרב-שלבית.
מאז לא אמרו הרבה על שינה. העניין בה ובמתרחש בה כנושא מחקרי התחדש במלוא עוזו רק במאה ה-20. באופן מפתיע, חלק גדול מהמחקר הזה קשור לישראל. פרופ' פרץ לביא, נשיא הטכניון ואבי חקר השינה בישראל, טוען שתרומה מרכזית לחקר השינה תרם "יהודי וציוני נלהב", נתניאל קלייטמן: פליט צעיר ששרד את פרעות קישינב. בגיל 17, עם מזוודה קטנה, יצא קלייטמן להגשים את חלומו הגדול: ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. אלא שבעודו עושה פעמיו לארץ ישראל פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא נתקע בביירות, בירת לבנון. זיכרונותיו הקשים מהפוגרום שבו ועלו, והוא חשש לחייו. הוא החליט לעזוב, ועלה לאוניית נוסעים אחת בלבד, אמריקנית, שעגנה בנמל ביירות. קלייטמן חמק והסתתר בבטנה. כעבור שבועיים נדהם למצוא עצמו בשער ההגירה אליס איילנד בניו יורק.
לפני 14 שנה, בגיל 104, נפטר פרופ' קלייטמן. הוא נחשב לחוקר השינה המשמעותי הראשון, ולאבי המדע שעוסק בנושא הספציפי הזה. לפניו לא החשיבו את השינה לתחום מדעי ייחודי וראוי. אפילו זלזלו בו. ב-1938 בילה עם עמיתו ברוס ריצ'רדסון 32 יום במערת הממותה שבקנטקי, ארה"ב, שם כפה על עצמו שעות ארוכות של חוסר שינה בסביבה אפלה לחלוטין ובטמפרטורה קבועה של 12 מעלות. המטרה: לנסות להאריך את מחזור השינה מ-24 שעות ל-28. אחרי 32 יום יצאו השניים מהמערה מגודלי זקנים, מלוכלכים בבוץ, וללא מסקנות משכנעות.
ב-1948 הצטרף קלייטמן לצוללת של הצי האמריקני, וחקר את תבניות השינה של אנשי הצוות. הגילוי העיקרי שלו שם, שסייע לאנשי הצי, היה ששנתם יעילה יותר כשאין מפצלים את משמרות הלילה שלהם. שנתיים אחר כך ערך ניסויים בחסכי שינה בקרב חיילים, ובעצמו ניסה להישאר ער 180 שעות ברציפות. לבסוף אמר: "הבנתי מדוע כל אחד עשוי להתוודות על כל דבר ועניין שעשה או לא, ובלבד שיתנו לו ללכת לישון". ה-CIA מכר בחשאי את המידע שהתגבש בעניין לביון הפורטוגלי (PIDE) בתקופת הדיקטטורה במדינה.
בדיוק לפני 60 שנה, ב-1953, פרסם קלייטמן את תוצאות המחקר הראשון בעולם על "שנת החלום". "קלייטמן גילה את תופעת העיניים המרצדות במהירות, המכונה REM", אומר פרופ' לביא. "זהו השלב הנורמלי בשינה, שבו האדם חולם. ה-REM מופיע 4-5 פעמים במהלך השינה. הדיווח על התגלית במגזין סיינס נחשב לסנסציוני, והוא ציון הדרך הראשון במעלה בהתפתחות חקר השינה.
"רק בעשורים האחרונים מבינים טוב יותר את חשיבות השינה ומעמיקים בחקר הפרעות השינה והשפעותיה על הבריאות. בעבר, הרופאים הסתכלו על החולה רק כאדם ער. עתה מתברר שהרפואה החמיצה תובנות רבות כשלא התבוננה גם למה שקורה לחולה בשנתו".
לביא היה מראשוני חוקרי השינה בעולם שקישרו בין שינה לבעיות רפואיות כמו יתר לחץ דם. מחקרו האחרון (עם רעייתו, ד"ר לינה לביא), מלפני כשלושה חודשים, גילה פרדוקס: בקרב המתאוששים מהתקף לב, דום נשימה בשינה הוא למרבה ההפתעה אפקט חיובי, המגן על הלב.
הנה עוד עשר עובדות חדשות שהתגלו באחרונה על השינה, גם תודות למחקרי המדענים הישראלים.
עד כה היה ידוע שחוסר שינה מוביל לעצבנות יתר, לסחרחורות, לטשטוש ראייה, לבחילות ולפגיעה בזיכרון. יש אנשים שלא ימצאו את המכונית שלהם בבוקר אם לא יישנו היטב בלילה. מחקר חדש שפורסם לפני כחודש הוסיף רובד נוסף לסוגיה הזאת, וקבע כי בגיר הישן פחות מחמש או שש שעות בלילה (כלומר, שעה וחצי עד שלוש שעות פחות מזמן השינה הנורמלי הדרוש לגוף בריא), מעלה את הסיכון שלו לעודף משקל ולהשמנת יתר. בקרב ילדים הסיכון עולה כשהם ישנים פחות מעשר שעות בלילה.
הקשר בין חוסר שינה להשמנה מסוכן מכפי שחשבו עד כה: די בחוסר של כמה שעות שינה ברציפות לאורך כמה ימים כדי להוביל מיידית לעלייה המסוכנת במשקל, כך קבעו החוקרים מאוניברסיטת קולורדו. במחקר קודם באוניברסיטת שיקגו נתגלה שחוסר שינה מחולל שינויים לא רצויים בתאי השומן בגוף: שנתם של המתנדבים צומצמה מ-8.5 שעות ביממה ל-4.5 בלבד , ולאחר ארבעה לילות חסרי שינה איבדו תאי השומן את הרגישות לאינסולין, הופיעו תסמיני סוכרת וחלה עלייה משמעותית במשקל.
ד"ר גילי גבעתי מבית החולים שיבא, מבכירי רופאי השינה בישראל, מוסיפה תובנה לעניין הזה: "חוסר שינה גורם להשמנה כי הגוף מרגיש שהוא נקלע למצב עקה. לכן הוא מפעיל מערכות להתמודדות עם לחץ, ולא מערכות של רוגע. כדי להגיע למצב שבו לא מעלים במשקל באורח לא בריא, יש להימצא גם בנינוחות נפשית וברוגע. בחוסר שינה יזום, או כתוצאה מהפרעת שינה, הגוף נקלע מיידית לעקה".
מחלות המוח, ובהן דמנציה, אלצהיימר, פרקינסון ומחלת גופיפי לואי, מתחילות בהפרעות שינה. ההפרעות הן הסמן הראשון ואות האזהרה לצפוי בעתיד. סדרת מחקרים חדשה העלתה כי ההפרעות יכולות להתחיל להתפתח כמה שנים לפני שמופיעים תסמיני הדמנציה ואובדן הזיכרון.
במחקר שערכה ד"ר גבעתי לא מכבר במכון השינה בשיבא, נתגלה שהפרעות שינה הן סמן מובהק ומוקדם להופעת הדמנציה המהירה מאוד, המוכרת כמחלת קרויצפלד-יאקוב, קרובת משפחתה של מחלת "הפרה המשוגעת". מה שמחולל אותה הוא חלבון מתעתע - פריון - שעל גילויו הוענק לפרופ' סטנלי פרוסינר מאוניברסיטת סן-פרנסיסקו פרס נובל ופרס וולף הישראלי.
למה אנחנו חולמים? פרופ' פרץ לביא אומר שזוהי עדיין "שאלת 64 אלף הדולר". ברור לכל שהשינה עצמה חיונית לשם הישרדות, ואין חולק על כך שאנשים ימותו מהר אם לא יישנו לאורך זמן. לא מכבר התגלה שחסכי שינה משבשים את פעילות הגנים, וההנחה ההולכת ומתגבשת היא שהשינה דרושה למוח בשביל פעולות תחזוקה יומיומיות - אתחול התהליכים הפנימיים לשמירה על פעילות תקינה של המנגנון המטבולי, שבמהלך שעות הערות יוצא משיווי המשקל.
בשינה, כמו במחשב, מתבצע "פרמוט": הסדרה מחדש, סינון ומיזוג של הזיכרונות החיוניים. נותרה בעינה התעלומה: מדוע המוח מעסיק עצמו בשינה ליצירת חלומות? כדי לברר את השאלה הזו, על המדענים לפענח את החלומות תוך כדי השינה, מבלי להזדקק לדיווח של האדם הער, שדיווחיו לאחר היקיצה על תוכן החלומות כנראה אינם אמינים.
ד"ר אסיה רולס חזרה רק עתה מ-4 שנות מחקר באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. בפקולטה לרפואה בטכניון היא הקימה מעבדה חדשה למחקרים מתקדמים שיעסקו בהשפעות השינה על המערכת החיסונית.
במחקר פורץ דרך הצפוי להתפרסם בקרוב גילתה רולס שהפרעות שינה, אפילו קצרות (עד 4 שעות), משפיעות לרעה על תאי הגזע במח העצם.
"נתגלה לראשונה כי אם לא ישנים מספיק, מתרחשת פגיעה גדולה בנדידת תאי הגזע ממח העצם לזרם הדם, ואיכות תאי מח העצם יורדת", היא אומרת. לתגלית השלכות מרחיקות לכת לצורכי הרפואה, משום שהשתלת מח עצם היא שיטת טיפול נפוצה במחלות סרטן ובמחלות האוטו-אימוניות - כשלי המערכת החיסונית של הגוף.
"התגלית הושגה עוד בסטנפורד, בניסוי בעכברי מעבדה. העכברים אמנם ישנים בהפוגות, אבל כאשר הפרעות השינה שלהם התמשכו עד ל-4 שעות ביממה, ראינו את ההשפעה השלילית על תאי הגזע במח העצם", אומרת רולס.
מחקר נוסף של ד"ר רולס ושל פרופ' לואיס דה-לציאה ופרופ' קרייג הלר מסטנפורד, שפרטיו פורסמו בחודש שעבר בסיינטיפיק אמריקן, העלה שהפרעה ברצף השינה פוגעת בשימור הזיכרונות במוח. לדברי רולס, "בעכברי מעבדה ששנתם הופרעה, זמן המינימום שנדרש כדי לשבש את שימור הזיכרון שלהם היה 60 שניות".
בהקבלה לאדם, די בקטיעת 10 דקות בלבד ברצף השינה כדי שהמוח ימחק את הזיכרון. הניסוי בעכברים נעשה כשנחשפו לניחוח היסמין והוכו במקביל הלם חשמלי. "יצרנו התניה, ובעצם אילפנו אותם לתגובת פחד. העכברים 'קפאו' במקומם כשהריחו יסמין. כך הגיבו גם בשנתם.
"בשלב הבא בניסוי, עוכבה פעילות האמיגדלה שלהם, אזור המוח החולש על הפחד. נוצר אז נתק בין הזיכרון (ריח היסמין) לתחושת הפחד. לאחר הניתוק, כשהיו ערים ו'הופצצו' בניחוח היסמין העכברים חדלו להגיב את תגובת הפחד. המחקר עשוי להוביל לפיתוח שיטת טיפול למחיקת זיכרונות קשים שמציפים כיום נפגעי הלם וטראומה".
ד"ר ליאור אפלבום, שגם הוא חזר באחרונה מארה"ב, הקים מעבדה למחקרי שינה במכון לחקר המוח ובפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר אילן. הוא איננו משתמש בניסוייו בעכברים ובחולדות, הישנים בעיקר ביום, וגם לא בציפורי שיר: הנסיינים שלו הם דגי זברה, שכמונו ישנים גם הם בלילה. הוא המדען הראשון בעולם שהציץ לתוככי מוחם של הדגים, כשהם ישנים וערים.
במחקר שפורסם בכתב העת Neuron, המוביל בעולם בכתבי העת לחקר המוח, גילה אפלבום כי במהלך השינה נערך במוח דג הזברה חיווט מחדש בקשרים שבין העצבים (סינפסות): " מספר הסינפסות משתנה באזורים שבהם נצרבים הזיכרונות, כמו בתקליטור. נראה שרק הדברים החשובים נצרבים. סביר להניח שתהליך זהה מתרחש כנראה גם במוח האדם, אלא שטכנית אי אפשר לצפות בו ב-MRI", אומר אפלבום.
לדג הזברה מבנה מוח דומה לזה של האדם: באמצע אפריל נתגלה, במחקר אחר, ש-70 אחוזים מהגנים מקודדי החלבון של הדג ושל האדם - זהים. 84 אחוזים מהגנים הקשורים במחלות אנוש מצויים גם בדג הזה.
"כשאורך גופו עדיין לא יותר מ-2 מ"מ, בחודש הראשון לחיים שאורכם כ-4 שנים, ראש דג הזברה שקוף לחלוטין", מסביר אפלבום. "לכן אפשר לראות את המתרחש בתוככי מוחו בעודו שוחה מתחת למיקרוסקופ".
מדוע דג הזברה נוח למחקר בהפרעות שינה?
"מבנה מוחו דומה לשלנו, ועם זאת הוא פשוט יותר", אומר אפלבום. "בערך 70 אלף תאי עצב במוח האנושי עורכים בקרה על המעבר משינה לערות. אצל דג הזברה גילינו שרק 16 תאי עצב עורכים את אותה הפעולה. מכיוון שאפשר לסמן בצבע ולשנות את תפקודי התאים הללו בקלות, בשיטות גנטיות, אפשר למעשה לפענח כיצד המוח עורך את בקרת השינה. אולי גם נבין, בהמשך, מה תפקידם של החלומות".
דג הזברה סובל מבעיות שינה דומות לאלו של האדם?
"הוא פשוט ישן רע. איך יודעים שהדג ישן, כשעיניו פקוחות? הוא בקושי זז, ומגיב פחות להפרעות חיצוניות. גופו במים יציב, לא נוטה על צדו, והוא נע באיטיות רבה מאוד בקצה העליון או התחתון של האקווריום. השלב הבא בניסוי יהיה לפתח, תחילה בשביל הדג, תרופות חדשות כדי לרפאו מבעיות השינה שלו. אם נצליח נתקדם הלאה, וננסה את התרופות על בעלי חיים מפותחים יותר. המודל הזה יקדם אותנו, אולי, לייעול השינה ואולי אפילו לקיצור השינה".
אחת ממחלות השינה שד"ר אפלבום מתמקד בהן היא הנרקולפסיה: הלוקים במחלה נופלים ונרדמים לפתע במהלך היום, באמצע הפעילות. במחקר שפורסם רק לפני חודשים אחדים ב-Journal of Neurosience התגלה כי בשלב מסוים בחיי החולים נעלמים תאי העצב במוח הממונים על בקרת השינה והערות. התוצאה: חולי הנרקולפסיה אינם שולטים במעבר הרגיל מערות לשינה. הם עוברים התקף - כתוצאה מצחוק, מאוכל טוב ומגירויים חיצוניים אחרים - ואז נכנסים לפתע באופן חד לשינה. אפלבום מתכוון לנסות סוגי תרופות שונות על מודל הדג, "עד שנמצא את החומר היעיל ביותר, שירפא גם בני אדם".
החיים של כולנו הופכים תלויים יותר ויותר בטלפונים הסלולריים ובטבלטים, ועקב כך נרשמו בשנים האחרונות דיווחים ראשונים על תסמונת "סימוס תוך כדי שינה", שפוגעת בעיקר בבני נוער. תיאור ראשון של התסמונת סיפקה חוקרת השינה האמריקנית ד"ר אליזבת דאודוול, מאוניברסיטת וילנובה. "אני מניחה שבעתיד נראה בני עשרה רבים שמפגינים התנהגות בעייתית כזאת", ציינה. המסרונים שבני הנוער משגרים באמצע השינה הם ג'יבריש, עיוות מילים בלתי מובן. לאחר השינה הם אינם זוכרים שכתבו ושלחו אותו.
לדברי ד"ר גבעתי, "מתרבים הדיווחים על ירידה באיכות השינה של בני עשרה עקב נוכחות הטלפון הסלולרי ליד המיטה. כששלב השינה איננו עמוק, צלצול שמעיד על קבלת מסרון גורם ליקיצה חלקית או מלאה. אז מתרחש 'מענה אוטומטי'. לרוב מדובר במענה, ולא בשיגור מסרון יזום. מכיוון שהתוכן נכתב מתוך שינה, הוא דל או בלתי מובן. לעתים הוא עשוי לגרום מבוכה לנמען, משום שנכתבים בו דברים ללא עכבות, כמו 'אני מתגעגע אלייך' לנערה שרק נפרדה ממשגר המסרון".
כבר שנים מוכרת לכולנו תופעת הסהרוריים: אנשים שהולכים בזמן השינה, ואפילו נוהגים. התופעה פוגעת בילדים ובמבוגרים כאחד, והיא נחקרת כיום באינטנסיביות רבה מבעבר. מחקר חדש שערך ד"ר אנטוניו זאדרה מאוניברסיטת מונטריאול, ופורסם לפני כחודשיים בכתב העת "לנסט נוירולוג'י", חיסל שלושה מיתוסים הקשורים בתופעה: 1. המיתוס שלפיו הסהרוריים אינם זוכרים את פרטי הפעולה שעשו כשהלכו תוך כדי השינה; 2. שלסהרוריים אין מניע למעשיהם; 3. שהם יכולים להיות סהרוריים בכל שעה ביממה. המחקר העלה שרבים מהסהרוריים זוכרים היטב מה שעשו, ואפילו מסוגלים להסביר את עצמם אם שואלים אותם בעת ההתרחשות עצמה. ההסברים, עם זאת, אינם הגיוניים.
את הפרעת השינה המוזרה מעוררים חוסר שינה ועקת דחק, אבל ההערכה היא שגורם גנטי מעורב בתופעה. ל-80 אחוז מהסהרוריים יש היסטוריה משפחתית של הליכה תוך כדי שינה, וההפרעה שכיחה עד פי חמישה בקרב תאומים זהים לעומת תאומים לא זהים.
היו מקרים שסהרורים נהרגו או נפצעו בידי רכב חולף מכיוון שלא הבחינו כשהתקרב אליהם. וגם היו שקיימו סקס עם זר, ללא מודעות הכרתית.
"הליכה תוך כדי שינה משתייכת לסל הפרעות הכולל גם דיבור בעת השינה", מסבירה ד"ר גבעתי. "סקס מתוך שינה עם זר - זו כבר הפרעה נדירה יותר. היא לא מופיעה בשלב שנת החלום. זו פעילות אוטומטית, שאיננה קשורה לחלימה, והיא עלולה להתבטא בהתנהגות אלימה, ואף מסוכנת, מתוך שינה".
לא מכבר תואר מקרה של "חולם מסוכן" בכפר ולשי: בראיין וכריסטין תומאס, כמעט בני 60, היו נשואים כ-40 שנה והתגוררו בקרוואן. הם הלכו לישון לאחר ארוחת ערב נעימה. בסמוך לחצות, קטטה רעשנית של בני עשרה, הקפיצה אותם משנתם - וכשחזרו למיטה התקשה בראיין להירדם. לפתע מצא עצמו כששתי כפות ידיו על צוואר רעייתו. הוא חנק אותה למוות. משלא הגיבה נתקף בפאניקה וטלפן למשטרה: "נדמה לי שהרגתי את אשתי", צעק . "אלוהים אדירים, מה עשיתי?"
לדבריו , הוא חשב שפורץ חדר לביתו ושנאבק עמו, "אבל התברר לי שפגעתי באשתי. חלמתי על כך". 16 חודש לאחר מכן הוא הואשם בבית המשפט על רצח. חבר המושבעים התחבט בשאלה אם היה זה אירוע טרגי ללא כוונה ושלתומאס לא היה לגביו שליטה, או מעשה מחושב. בסופו של דבר קבעו המושבעים כי בראיין לא אשם, והוא שוחרר לחופשי.
מוזיקה מרגיעה. היא תורמת, פיזית ממש, להורדת הלחצים בחזה, ובניתוחי לב ובצנתורים נוהגים הרופאים להציע למטופלים להקשיב למוזיקה נעימה באוזניות או ברמקולים שבחדר הניתוח. כעת מתברר שהמוזיקה גם מסייעת לשיפור איכות השינה אצל הסובלים מהפרעות שינה כרוניות ואקוטיות. מחקר שפורסם באמצע אפריל, המתבסס על ניסויים שערך מנתח הלב הסיני ד"ר צ'ון פנג ואנג בשיתוף חוקרים מארה"ב, טייוואן, איטליה, אוסטריה, הונגריה, דרום קוריאה והונג קונג, מצא שטיפול באמצעות מוזיקה שיפר את איכות השינה של אנשים שסבלו מנדודי שינה, ללא קשר לגיל, תרבות ומגדר. לא נמצאו הבדלים משמעותיים לגבי סגנון המוזיקה שהושמע לחולים, מערבי או אסיאתי.
כדי לטפל בנדודי שינה, הטיפול באמצעות מוזיקה חייב להימשך לא פחות משלושה שבועות כדי שיהיה יעיל ויושגו בו תוצאות. במחקר נתגלתה עובדה מעניינת: קצב של 60-80 פעימות בדקה בריתמוס יציב ואיטי ובתדרי צליל נמוכים - כלומר מלודיות מרגיעות - קבע את תוצאות הטיפול. החוקרים הודו שמדובר ב"שירי ערש מתוחכמים", אלא שמנגנון ההשפעה המדויק של הפעילות המוזיקלית עדיין איננו ברור כל צרכו.
כשליש מהאוכלוסייה חווים נדודי שינה בשלב כלשהו בחייהם, אבל לאחרונה, במחקר שנערך באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה, התברר שבקרב הנשים ההפרעה מופיעה בשכיחות גבוהה מאשר בקרב גברים.
לדברי ד"ר גבעתי, "השינה של הנשים בדרך כלל קלה יותר, פחות עמוקה משל הגברים. מתברר שרובן מצויות בשינה בדריכות גבוהה יותר לרעשי הרקע, במיוחד בנוכחות תינוקות וילדים בבית. מה שנתגלה לא מכבר הפתיע: השינה הקלה נמשכת אצל הנשים גם לאחר שהילדים גדלו, אבל אז הדבר עלול להפוך להפרעת שינה המחייבת טיפול".
פרופ' לביא מסביר שכל הסקרים מראים שנשים סובלות יותר מגברים מחוסר שינה. "לטעמי, ההסברים לתופעה - עומס, מטלות רבות מדי וטרדות-עדיין לא משכנעים", הוא אומר. "ודווקא במחקר ישראלי התגלה שעל כל חמישה גברים העוברים דום נשימה בשינה, יש רק אישה אחת שסובלת מהתופעה".
מתברר שבהתחלה ילדות ולדים כמעט לא חולמים. ד"ר יובל ניר מאוניברסיטת ויסקונסין, שחזר לאחרונה לחקור את השינה באוניברסיטת תל אביב, פרסם לפני כארבע שנים מאמר בכתב העת הבינלאומי "המדעים הקוגניטיביים". במאמר הוא ציין כי רק חמישית מהילדים עד גיל 7 דיווחו, כשהתעוררו, כי חלמו בשנתם - לעומת 80 עד 90 אחוז מהמבוגרים. חלומות ילדי הגן עוסקים בבעלי חיים ובאכילה, ולרוב אין בהם דמויות אחרות: אין תנועה, אין הקשר חברתי, ואפילו הילד החולם איננו ממלא תפקיד בחלום. החלום איננו קשור בזיכרון כלשהו. ילדים המתעוררים בבעתה במהלך שנת הלילה וחווים "טרור לילי" לרוב לא באמת חלמו חלום רע, אלא פשוט לא השלימו שקיעה בשינה. לא החלום גרם לכך.
בין גיל 5 ל-7 חלומות הילדים מתחילים להתארך, אם כי עדיין אינם תכופים במהלך השינה. לאחר גיל 7 לחלומותיהם יש תוכן. בדיווח על החלומות לאחר היקיצה, הילדים מתארים תחושות ומחשבות שהעסיקו אותם בחלומם. החולמים מתחילים למלא תפקיד בחלומותיהם, וכוללים בתיאורי התוכן גם התייחסות אישית. עוד נתגלה שיש קשר בין דמיון מפותח ליכולת לתאר את תוכן החלום, אבל אין קשר ליכולת המילולית של הילד.
במחקר שארך חמש שנים גילה פרופ' מישל פרפקט מאוניברסיטת אריזונה שבקרב ילדים הסובלים מדום נשימה בשינה קיים סיכון מוגבר לבעיות התנהגותיות ולקשיי למידה. המחקר שפורסם בחודש שעבר בכתב העת Sleep בחן את הדבר בקרב מדגם של 263 בני 11-6. שיעור הבעיות ההתנהגותיות בקרב הסובלים מדום נשימה בשינה היה גדול פי חמישה עד שישה מהאחרים.
"הפרעות נשימה בשינה בקרב ילדים גורמות להם להפרעה תפקודית", מסבירה ד"ר גבעתי. "בין ההפרעות התגלתה הפרעת קשב וריכוז, הפרעות במערכת החיסונית ונטייה מוגברת לתחלואת יתר. לפני שלוש שנים מצא ד"ר דוד גוזל מאוניברסיטת שיקגו, מחוקרי השינה המפורסמים בעולם ובוגר לימודי רפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, שבקרב ילדים עם ציונים נמוכים שכיחות הפרעות הנשימה והנחירות בשינה פי עשרה מאשר בקרב ילדים עם ציונים גבוהים. כשילדים עוברים הערכה להפרעות קשב וריכוז, חשוב לברר אם הם סובלים מהפרעת שינה. טיפול בהפרעות שינה צפוי לשפר את תפקוד הילד באופן משמעותי".
ד"ר שרה אלן מהאוניברסיטה המתודיסטית בדאלאס שבטקסס פרסמה בחודש שעבר מחקר ולפיו מוזיקאים מקצועיים המקפידים על שנת לילה מלאה "מרוויחים אותה ביושר": מוחם לומד ומשמר בזיכרון את הקטע שהתאמנו עליו ביום הקודם, והדבר משפר את הביצוע למחרת, לאחר השינה. המיומנות המוטורית של המוזיקאים, בהנעת האצבעות על הקלידים והמיתרים בזמן נגינת הקטע הנלמד, השתפרה משמעותית.
מה שהדהים את החוקרים הייתה העובדה שעודנה תמוהה: כשהמוזיקאי התאמן לפני לכתו לישון על שתי מנגינות דומות בזו אחר זו, ולא על אחת - אזי כשהקיץ משנתו חלה אצלו דווקא ירידה במהירות תנועת האצבעות על הקלידים ובדיוק הביצוע. לחוקרים אין כרגע הסבר לכך.
מטרת המחקר הייתה להבין כיצד המוח מחליט איזו מנגינה שנלמדה תאופסן בזיכרונו, ואיזו תימחק. ההשערה המקובלת היא שבמהלך היום, כבכל תהליך למידה, המוח קולט זרם עשיר של נתונים, אבל כנראה שאין בו מספיק מקום לכולם. לכן הוא מסנן ומותיר רק את החשוב לו באמת. "הופתענו לגלות שהמוח זכר היטב את המנגינה הראשונה מבין השתיים שהמוזיקאי למד ושהתאמן עליהן", כתבו החוקרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם