קרבות לייט בקריה: בוגי וגנץ, אפשר להרגיע
ההערכות בצה"ל הן שרון ארד נהרג לפני 25 שנה; המשבר בין הרמטכ"ל לשר הביטחון מתגלה כהיסטריה תקשורתית; ואיך עבר בשקט החיסול בעזה
תוצאות המבצע היו 50 הרוגים לחיזבאללה, לעומת שלושה נופלים לצה"ל. תשתית חיזבאללה באזור הכפר הוחרבה, אבל המבצע נכנס להיסטוריה בגלל מה שקרה, כפי הנראה, במרחק 90 ק"מ צפונית למיידון - בכפר נבי שית' שבבקעת הלבנון: ככל שחולף הזמן גוברת ההערכה בצה"ל כי בדיוק באותו לילה נהרג הנווט רון ארד, שהוחזק בשבי מאוקטובר 1986. כיום מתייחסים במערכת הביטחון אל התאריך הזה כאל יום מותו של רון ארד כמעט בוודאות.
ההערכה שרון ארד אינו בין החיים התקבלה בצה"ל כבר בשנות ה-90. הודעה על מותו אף נמסרה למשפחה בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל בתיווך גרמניה (ומקורו כנראה באיראן). המשפחה סירבה לקבל את ההודעה ללא הוכחה חותכת, וצה"ל המשיך להגדיר את ארד כנעדר ולא "חלל שמקום קבורתו לא נודע".
עם זאת, ההערכה שארד מת בלילה של מבצע הצנחנים במיידון קיבלה חיזוק מדוח שמסר חיזבאללה לידי ישראל ביולי 2008, במסגרת עסקת חילופי השבויים שלאחר מלחמת לבנון השנייה. בדוח נקבע כי חקירת הארגון העלתה שזה היה הלילה שבו רון ארד מצא את מותו. חיזבאללה העלה את האפשרות שארד נהרג במהלך מבצע חילוץ כושל של צה"ל, שהתבצע בבית שבו הוחזק בנבי שית'. במערכת הביטחון מגחכים למשמע האפשרות הזאת.
ההערכה המקובלת כיום: רון ארד אכן נהרג לפני 25 שנה בדיוק. ייתכן שאחד משומריו חיסל אותו כנקמה על האירועים הקשים במיידון. אפשרות אחרת היא שהוא ננטש על ידי השומרים, שפחדו כי צה"ל בדרך אליהם, ונהרג תוך כדי קרב בין ארגונים לבנוניים שרבו על ה"נכס" וניסו לחטוף אותו כדי "למכור" לאיראנים. בכל מקרה, מאותו לילה לא התקבלו עוד סימני חיים מהשבוי הישראלי בלבנון. רוב הסיכויים הם שנסיבות היעלמותו המדויקות לא ייוודעו לעולם.
25 שנים אחרי אותו לילה - השבוע האחרון לא יירשם כאחד מהטובים בתולדות מערכת היחסים בין המג"ד לשעבר בני גנץ למשה יעלון (שהיה מפקד סיירת מטכ"ל במאי 1988). ממילא קיים מתח מובנה בין שני התפקידים, בפרט כאשר מדובר בשני רמטכ"לים, אבל שני פרסומים השבוע היו בעלי פוטנציאל נזק גדול במיוחד לקשר שבין הרמטכ"ל לשעבר לשר הביטחון בהווה יעלון ובין הרמטכ"ל הנוכחי גנץ.
הפרסום על כך שיעלון לא ידע על תרגיל גיוס המילואים בצפון הארץ היה יכול להיות ביטוי למשבר בין לשכות, וכך גם הפרסום על כוונתו של גנץ, לכאורה, למנות את דובר צה"ל, תת-אלוף יואב פולי מרדכי, למתאם פעולות הממשלה בשטחים בדרגת אלוף.
אבל כדי להבין באמת את המתיחות המסוימת צריך לחזור ליום שני שעבר, שבו הדהים ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תת-אלוף איתי ברון בקביעה חד-משמעית (במהלך כנס באוניברסיטת תל אביב), שלפיה צבא סוריה כבר השתמש בנשק כימי נגד המורדים.
ההצהרה של ברון באה בניגוד להנחיה של יעלון מהשבוע הראשון שלו בתפקיד, שלא להתבטא בסוגיית הנשק הכימי שבידי סוריה, כיוון שהקו האדום שהציבה ישראל בנושא (מניעה של העברת נשק כימי מסוריה לידי חיזבאאלה בלבנון) שונה מהקו האדום האמריקאי (שימוש בנשק כזה).
הצהרת ברון, לאחר שיעלון נפגש עם שר ההגנה של ארצות הברית, צ'אק הייגל, בלי שרמז לו דבר מה בנושא הנשק הכימי, הייתה יכולה לפגום באמון שבין יעלון לוושינגטון ולהוביל למשבר בין שתי הלשכות בקומה ה-14 בבניין מערכת הביטחון בקריה (לשכר שר הביטחון ולשכת הרמטכ"ל). למרבה ההקלה, התברר אחרי כמה ימים כי ההתבטאות דווקא הובילה לתוצאה חיובית - היא אילצה את ארצות הברית להודות שנעשה בסוריה שימוש בנשק כימי, ולשרטט מחדש את הקוום האדומים שלה, אבל זה לא מנע את ההערות שברון חטף מהמפקדים שלו. צה"ל לא ישלח אותו שוב לדבר מול מיקרופונים בתקופה הקרובה.
אפרופו הנשק הכימי, האמירה של ח"כ בנימין בן אליעזר מהשבוע, שלפיה נשק כימי כבר עבר מסוריה לידי חיזבאללה בלבנון, הייתה חסרת בסיס עובדתי כמו מספר אמירות נוספות שלו בנוגע לזירה הצפונית. במערכת הביטחון תהו מהם שירותי המודיעין הפרטיים של בן אליעזר, ומה עובר עליו.
וגם הפרסומים האלה מהשבוע, שמקורם במורדים בסוריה, התבררו כמצוצים מהאצבע: לא היה שחר לטענה שחיל האוויר הפציץ מחסני נשק כימי בסוריה או שמטוסי קרב ביצעו גיחות הפחדה מעל הארמון של בשאר אסד בדמשק. פשוט לא היה ולא נברא. מדובר במלחמת תעמולה.
חזרה לקרבות לייט בקריה: היה מי שפירש השבוע את הפרסום על מינוי תת-אלוף מוטי אלמוז כדובר צה"ל הבא ואת הכוונה למנות את הדובר הנוכחי, תת-אלוף מרדכי, למתאם פעולות הממשלה בשטחים - כניסיון לקבוע עובדות בשטח ולהכתיב ליעלון מינוי שנמצא בתחום סמכותו הבלעדית. גם אם היה זה מהלך מתוחכם וגם אם לא, התוצאה במקרה הזה הייתה הפוכה, לפחות בינתיים: יעלון הודיע במשרד הביטחון כי אין לו שום כוונה להחליף את מתאם הפעולות נוכחי, אלוף איתן דנגוט, וכי הנושא אינו עומד על הפרק, לפחות בשלב הזה.
ובעניין גיוס המילואים, שלכאורה גרם למתיחות בין ישראל לסוריה, בלי שיעלון ידע עליו מראש - בסוגיה הזאת דווקא לא הייתה שום מתיחות בין לשכת שר הביטחון ללשכת הרמטכ"ל. בעונה זו של השנה נערכים לא מעט תרגילים, בעיקר בצפון, וניסיון העבר מלמד שצה"ל אינו נוהג ליידע את שר הביטחון כאשר נערך תרגיל גיוס פומבי.
במקרה של השבוע, קיבלו צווי גיוס פתאומיים (רק במסגרת תרגיל) כאלפיים מילואימנקים - מפקדים בעוצבת שריון ועוד גדוד טנקים מלא, שגויס ללא התראה מוקדמת. תרגיל כזה לא היה מגיע לידיעת הציבור הרחב אלמלא רגישות התקופה.
הגיוס החל לגרור חרושת שמועות ברחבי הארץ; עיתונאים הפנו שאלות לדובר צה"ל, ואנשיו תדרכו והסבירו. בדיעבד יעלון לא התלונן על שלא ידע מראש על התרגיל, אלא על כך שלא עודכן בדבר חרושת השמועות והפניות של התקשורת.
לגופו של עניין, תרגיל הגיוס לא הגביר את המתיחות בגבולות הצפוניים, שנמצאת ברמה גבוהה ממילא. צבא אסד כבר מפורר בצד הסורי של רמת הגולן, ואיום הייחוס שלו הוא כוחות מורדים מהקבוצות השונות המקיפים אותו מכל עבר, ולא המילואימניקים של צה"ל. לא נרשמה שום תנועה סורית שאפשר לייחס אותה לגיוס בארץ. יתרה מכך: התרגילים של האביב צפויים להימשך בתקופה הקרובה, ויש להניח כי צה"ל מעביר מסרים על כך הן לסוריה והן ללבנון באמצעות כוחות יוניפי"ל, כמו תמיד.
בכל מקרה, האופי המתון של יעלון וגנץ והעובדה שהלשכות משני הצדדים של קומה 14 אינן מסוכסכות ביניהן מנעו את הפיכת גל הפרסומים האחרון למשבר של ממש ביחסי יעלון-גנץ.
עם זאת, תקדימי העבר מלמדים שאפילו במקרה של שני בעלי הכומתות האדומות - לא לעולם חוסן.
עצוב לקבוע את זה, אבל הרצח של אביתר בורובסקי מיצהר ביום שלישי היה בראש ובראשונה תוצאה בלתי נמנעת של הסטטיסטיקה. מות בורובסקי דווקא מחדד את העובדה שלא היו הרוגים ישראלים ביהודה ושומרון זה כשנה וחצי, גם לנוכח גל של מאות פיגועים "עממיים" (פיגועים ללא יד מכוונת של ארגון פורמלי), שהלך וגאה בחצי שנה האחרונה. הרצח מבטא את ההסלמה וגם מגביר אותה. הפיגוע כבר הוביל לגל מעשי נקם של מתנחלים, שמעודדים את הפיגוע הבא וחוזר חלילה.
בחזית הדרומית דווקא הצליח לצה"ל השבוע: חיל האוויר תקף שתי מטרות של הג'יהאד האיסלאמי ביום ראשון לפנות בוקר. התקיפה הזאת בוצעה כתגובה לירי רקטות לעבר הנגב המערבי בסוף השבוע שעבר. היא עברה יחסית בשקט, וכך גם החיסול הראשון מהאוויר מאז מבצע "עמוד ענן", ביום שלישי, שהיעד שלו היה האיש שעמד מאחורי ירי הרקטות מסיני לעבר אילת בשבוע שעבר.
במקביל לחיסול הועבר מסר למצרים, וממנה לחמאס, שלישראל אין עניין לפתוח שוב את החזית מול חמאס, שאינו נתפס כמי שביצע בעצמו את הירי. בנוסף, הכריז שר הביטחון כי בכוונתו לפתוח את מעברי הסחורות לרצועת עזה וממנה (שנסגרו אחרי הירי לדרום בסוף השבוע), אם יישמר השקט. בסופו של דבר תקיפות צה"ל נתפסו כחלק מכללי המשחק בין ישראל לחמאס שגובשו אחרי "עמוד ענן", ובשל כך המתיחות בדרום ירדה לקראת סוף השבוע הזה - לפחות בינתיים.
כך זה נראה השבוע בסמוך לצומת הנגב, כ-20 קילומטרים מדרום לבאר שבע: עשרות דחפורים חרשו הלוך ושוב את השטח. פיצוצים בסלעים נשמעו מדי פעם. אתר העבודות הענק הוא חלק מעיר הבה"דים שמוקמת במהירות מסחררת, כתחליף למחנה צריפין שיפונה לקראת סוף 2014. היא תאכלס שבעה בסיסי הדרכה, שנמצאים כיום בצריפין, ותנוהל כעיר חדשה על ידי אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה.
כדי להבין את גודל הפרויקט, אפשר לציין כי העיר צפויה לאכלס עד עשרת אלפים חיילים ומפקדים בכל רגע נתון. בעיר יהיה קניון, ובו גם בתי קפה מרשתות אזרחיות. ראש חטיבת הלוגיסטיקה של צה"ל, תת אלוף איציק כהן, סקר השבוע גם פארק ענקי שהוקם בפאתי עיר הבה"דים, וישמש למפגשים בין חניכים למשפחותיהם. הפארק כבר קיים, עוד לפני שכף רגלו של ראשון החיילים דרכה בבסיס החדש של הנגב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם