לפיד לא חושש מהמחאה המאיימת לזלוג לרחובות
אמנם שר האוצר הופתע מהביקורת האדירה, אך אומר "הם יפגינו נגד עצמם"; כך נראתה מבפנים הדחת אלי ישי; קריית מלאכי, סרט מלחמה
עבר חודש, ולפיד נחשב כבר בעיני רבים לאיש שחבר לטייקונים כדי לעשוק את מעמד הביניים, גם אם הוא לא הולך למסיבות שלהם. המלחמה שהוא מנהל על תקציב המדינה מתחילה אולי לחסל אותו. הגזירות והקיצוצים הוגשו השבוע לציבור במנה אחת גדולה מדי, ארוכה מדי, קשה מדי. הציבור מתחיל להבין כי לפיד הלך על המטרות הקלות שמזמן לו מעמד הביניים ששלח אותו לתפקיד שר האוצר. הציבור תופס גם כי לפיד לא יצא לקרב אמיתי מול הגורמים הכבדים במשק או שנכנע להם בקלות רבה מדי.
הציבור ראה מלחמה בחרדים, זה נכון, אבל ראה גם פשרות מהירות ונדיבות עם עופר עיני וההסתדרות, משרד התחבורה, ההתנחלויות והטייקונים הגדולים. לפיד ניסה להסביר שלשום כי יטיל מס חברות, מס על מוצרי יוקרה, יתערב בחוק עידוד השקעות הון וכו'. "בפעם הראשונה לא רק מעמד הביניים משלם את המחיר", כך הבטיח, אבל מעמד הביניים משלם את רוב המחיר. לעשירים לא אכפת במיוחד ממס על היאכטה במרינה של הרצליה. לאדם העובד אכפת מאוד אם הוא משלם יותר על ביקור אצל רופא או עבור הילד בגן. כל שקל חשוב, והכל מצטבר.
הסיפור של תקציב הביטחון עלול להחמיר עוד יותר את מצבו הציבורי של לפיד. בקופה מונחים ארבעה מיליארד שקל המיועדים לקיצוץ. ביום ראשון יישבו ראש הממשלה ולפיד. ביום שני תיפול ההכרעה בישיבת הממשלה. אם, נניח, ייכנע לפיד שוב והקיצוץ יהיה של שני מיליארד בלבד - פירוש הדבר שהוא יצטרך להטיל עוד גזירות, כמובן על מעמד הביניים. יש לי תחושה שזו נקודת שבר שתתחיל להוציא באמת את המחאה בפייסבוק לשדרות רוטשילד.
לפיד הוא איש פיקח שקולט מהר את הסביבה. השבוע הוא הופתע מעוצמת התגובה של הציבור, ולכן כינס את מסיבת העיתונאים. שאלתי את לפיד מה הוא חושב על האפשרות שעשרות אלפים ייצאו שוב לרחובות והפעם יפגינו נגד מי שעד לפני חודשיים תפסו כסמל. לפיד אמר שזו זכותם הלגיטימית, אבל נדמה לי שהדבר האחרון שהוא רוצה זו מחאת ענק נגדו, שאליה ייצאו אחיו העבדים. יש לו גם הסבר מונע. ההפגנות ביוון או בספרד מתקיימות היום אחרי שכל העסק קרס. ההפגנות מול ביתו או המשרד שלו יחלו, אם יחלו, בשעה שהוא מתאמץ שהעסק לא יקרוס. "הם מפגינים בעצם נגד עצמם", אמר לפיד.
תשובה טובה, אבל נדמה לי שדווקא כאן לפיד מתקשה להבין את הרגישות הציבורית. האנשים לא כועסים עליו בגלל הגזירות כמו בגלל ההבטחה שהופרה. לפיד סיפר בשבוע שעבר למישהו כי תכנן במשך שנה שלמה את הכניסה שלו למשרד האוצר. הקמפיין לכיבוש המשרד היה אכן אידיאולוגי ועמדו מאחוריו מחשבה סדורה והשקפת עולם נחרצת, שאותן הוא העביר בכישרון רב בנאומים ובמאמרים. לפיד הבטיח להגן בכל כוחו על האדם העובד ולהכניס לכיסו את ידי האוצר רק אם לא תהיה ברירה. מה קרה בסוף? לפיד שהבטיח להיות ש"ס של מעמד הביניים הכניס שוס למעמד הביניים.
לפיד מבין היום שהוא חייב לעצור במהירות את הסחף. אנשי התקשורת שפגש שלשום במשרד האוצר תקפו אותו ואת עוזריו הרבה לפני מסיבת העיתונאים. הם חיכו לרגע העימות הזה במשך שבועות וביקשו לחסל איתו חשבונות על הבריחה מהם לקיר הפייסבוק הקבוע שלו. "לפני הבחירות היית יושב איתי כל שבוע", סנט בו עיתונאי מערוץ 9 הרוסי. "אחרי הבחירות לא ראיתי אותך. רק קראתי את מה שאתה כותב בפייסבוק. התגעגעתי אליך".
העיתונאים ציטטו בפני לפיד דברים שאמר והבטחות שפיזר לפני הבחירות וכינו אותו "פוליטיקאי ישן". לפיד ניסה להדוף את הלחצים. מילת המפתח בנושא הזה היא "רק". פעם "רק" מעמד הביניים שילם את המחיר. היום, לפיד אומר, יש שותפים נוספים לנטל. אמא שלי הייתה אומרת על זה ש"סוס רעב מביט למטה. לא מעניין אותו מה שקורה מסביב".
לפיד משדר גם כי הכל הוא הכל הוא זמני, כמו בשיר של שלמה ארצי. בעוד שנתיים, כך הבטיח, הכל יהיה שונה בתכלית. המדינה תיראה אחרת. השאלה הגדולה היא אם לפיד עצמו ייראה אחרת לא בעוד שנתיים, אלא בעוד חודשיים, בתום המאבק שהוא מנהל על התוכנית שהגיש. השאלה הנוספת היא אם מעמד הביניים ייראה אותו דבר בעוד שנתיים. "גם אם אתה תשרוד, אנחנו לא", הטיחה בלפיד אחת המגיבות בפייסבוק.
זהו קרב מסובך. הציבור טוען ולפיד מגיב. לפחות הוא מגיב. "זה בדיוק הפירוש לקחת אחריות, לעשות את מה שקשה בהנחה שיכעסו עליך", אמר לפיד במסיבת העיתונאים, וחזר על הסטטוס שפרסם בפייסבוק. עכשיו הוא יצטרך לעמוד מול הביקורת ולנהל מאבק מול השרים, שכל אחד מהם הבטיח שיעשה לו חיים קשים, ואחר כך בוועדת הכספים ובכנסת. העמדה של ראש הממשלה נתניהו מסקרנת. נראה את הגיבוי שהוא נותן לו בתקציב הביטחון.
נתניהו יודע שלפיד הוא לא יובל שטייניץ. בתחילת הקדנציה הקודמת הרס נתניהו לשטייניץ את האוטוריטה והפך אותו לשר אוצר אומלל למדי במשך ארבע השנים הבאות. לפיד הוא לא שטייניץ. הוא לא מינוי פוליטי מאולץ, אלא מי שנבחר בידי מאות אלפי אנשים מאוכזבים. האם נתניהו יטה את התסכול הזה לטובתו? האם הוא יישאר ניטרלי? הוא הרי יודע שהוא נשאר תלוי בלפיד ובשותפו נפתלי בנט. הוא אישר את עקרונות התקציב, ולכן הוא חייב להעניק לשר האוצר גיבוי. שניהם ברגע זה באותה סירה, גם אם נתניהו יושב מאחור ונהנה לראות את לפיד חותר במשוטים נגד הזרם ונוטף זיעה.
לפיד בינתיים בונה על נתניהו. כאשר העיתונאים דחקו בו שלשום לספר מי אחראי לאדמה החרוכה שקיבל באוצר, הוא התחמק. רק זה חסר לו, לפתוח עוד חזית. מה שהוא רוצה זה לצלוח את התקציב הזה בשלום, כשהוא עומד על הרגליים ולא חבוט מכל הכיוונים. הוא רוצה להיות אכילס הגיבור בסרט "טרויה", שמוביל את המרכבה, ולא הקטור המסכן שנגרר אחריה. זהו מבחן המנהיגות הראשון שעשוי להיות גם האחרון שלו. אם לא יוכיח נחישות ומנהיגות, הוא יכול כבר היום לקפל את החלומות הגבוהים שרקם לא מזמן.
אלי ישי, היו"ר המודח של ש"ס, נעלם השבוע. הוא התרחק מהעין הציבורית, סינן את הטלפון הסלולרי וקיבל מסרונים שהגיעו אליו במאות ואולי באלפים, בעיקר כדי לנחם אותו על המכה האנושה שספג. ביום ראשון בבוקר, שלושה ימים אחרי שסולק מההנהגה, ישי עוד היה בבית הרב עובדיה לתפילת שחרית, כאילו כלום לא קרה. גם ברגעי המשבר הקשים הללו ישי יודע שאסור לו לנתק את עצמו מבית הרב, כפי שעשה דרעי אחרי שהודח לפני 14 שנה. אחרי התפילה נסע ישי לשכונת רמות ג', שם ישב עם חבר ולמד משניות, הפעם בלי הגבלת זמן.
ברחוב החרדי, בעיקר במסדרונות ש"ס, עשו השבוע את כל ההשוואות המתבקשות בין ההדחה של ישי, מודל 2013, ובין זו של אריה דרעי ב-1999. דרעי נסע למלון היאט בים המלח וניתק טלפונים. ישי נשאר בסביבה, לא הראה את פניו, אבל החזיר שיחות. דרעי המשיך את חופשת המחאה שלו לכלא, מלווה באלפים שהקימו עבורו את ישיבת "שאגת אריה". ישי יחזור למציאות נוחה יותר. הוא יישב בסיעת ש"ס שקט ודחוי, אבל למצער לא יישב באגף התורני של מעשיהו. אולי הוא יתמודד על ראשות העיר ירושלים, ואם יזכה - יצליח לעקוף את דרעי ולחזור לכנסת כמו גדול. ישי כבר הזמין סקר.
אבל גם אם העתיד נראה אופטימי לעתים, ההווה של ישי עצוב ודיכאוני. המכה שספג ביום חמישי לפני שבוע הייתה כואבת, כואבת מדי. הרב עובדיה, האיש שבו קשר את גורלו, הוריד עליו את הגרזן במהלך דו-שלבי. פעם אחת הפך ישי בעקבות החלטת הרב מיו"ר תנועה לחבר שלישייה. בפעם השנייה הוא הפך אותו מחבר שלישייה לחבר כנסת מן השורה. "אם התהליך לא ייעצר, בעוד כמה שנים ישי יהיה רק חבר קופת חולים", כתב הפרשן החרדי יעקב ריבלין.
מה שהרס את ישי זו ההתנהלות הארוכה מאחורי גבו. אריה דרעי ואריאל אטיאס, שהפך למעריץ גמור שלו, תכננו את ההדחה צעד אחר צעד. "עשו עליי יד אחת", כפי שישי נוהג לומר. השניים חדרו לבית הרב והפכו את דעתו של חברו, הרב משה יוסף, שפעם לא רצה לשמוע על דרעי. איך זה קרה? איש בכיר מאוד בש"ס מסביר כי מה שמעניין את משה יוסף זהו בד"ץ בית יוסף שמכניס למשפחה הון עתק. "משה יוסף חשש שאם דרעי יפרוש, הוא יפתח מערך כשרות מתחרה עם אחיו, הרב יהודה דרעי. אלה היו שיקולים זרים", אומר הבכיר בש"ס.
"הרב משה יוסף הסתכל קדימה", מוסיף הבכיר. "הרבה שנים קדימה. הוא חשב שדרעי מתאים יותר להחזיק את ש"ס אחרי הרב עובדיה. הוא לא רצה לראות אותו מולו בחוץ. כל השאר שטויות".
ישי איבד את כל הקשרים שהיו לו עם בית הרב. גם את המודיעין הפנימי. הוא לא ידע על כל ההתרחשות מאחורי גבו ביום ההדחה. מועצת החכמים התכנסה בביתו של הרב עובדיה ולא היה לו מושג על כך שהיא הולכת להטיל עליו כרת. כאשר הבין, הוא ניהל מלחמה חסרת סיכוי נגד הרוב בבית שהתנגד לו. גם המהלכים האחרונים שלו לא עזרו לו במיוחד. בבית הרב לא אהבו את היחסים המיוחדים שלו עם ראש הממשלה נתניהו; לא האמינו להבטחותיו שש"ס תחזור לממשלה; לא אהבו שם גם את החיכוכים של ישי עם אנשי יהדות התורה בכנסת.
המריבה שהתפתחה במקום הייתה קשה. מעולם לא היה אירוע כזה בבית הרב. הצעקות נשמעו למרחוק. הרבה תסכול השתחרר לאוויר. באחד הרגעים הקשים הטיח ישי באטיאס: "האיש הזה מספר עליי לשון הרע בבית הזה כבר 15 שנה".
אטיאס התחמם. "הרב שקרן?" הוא שאל.
"חס ושלום", ענה ישי.
"אני אי פעם אמרתי לרב משהו רע על אלי ישי?" פנה אטיאס לרב.
"לא אמרת", אישר הרב.
"אמרתי שאתה מדבר נגדי בבית הרב, לא בפני הרב", תיקן ישי.
"מה זה פה", זעם דרעי וקם ממקומו. "נהיה פה שוק. מעולם לא היה דבר כזה. תמיד רק הרב היה מדבר".
ההדחה של ישי הייתה קשה לרב עובדיה. הרב אהב אותו והתרגל אליו. הוא ידע שישי אף פעם לא יאפיל עליו כפי שקרה עם דרעי. בשלב מסוים בישיבת מועצת החכמים הוא החליט שדרעי יקבל את האחריות על הבחירות המוניציפליות בלבד, והרכב ההנהגה לא ישתנה. עכשיו הגיע תורו של דרעי להשתולל. הוא רצה לגמור את סיפור ישי כאן ועכשיו. הרב שלח את ישי להיות אחראי על רשת החינוך של התנועה "אל המעיין", שנתונה במשבר חמור. ישי לא החליט עד לרגע זה. הוא הרי לא ילך לפטר שם עשרות מורים ומחנכים, ודרעי יחייך מגבוה.
ביום שני התכנסה סיעת ש"ס בכנסת. אטיאס ניהל את הישיבה. דרעי דיבר על לפיד וטען כי המגזר החרדי לא שווה יותר מקיצוץ של מיליארד שקל, למרות כל הרעש שעושה שר האוצר. ישי לא היה שם. אתמול הוא היה אמור לחזור לפעילות אחרי ארבעה ימי הסתגרות. ישי יודע שהוא הולך לעבור סדרת השפלה אצל היו"ר דרעי, שיחסל איתו חשבונות של 14 שנה, אף שהוא מבטיח שישמור על כבודו. בסוף ישי יעשה את מה שדרעי רצה לעשות לא מזמן: ייקח את הרגליים, כאמור, וירוץ לראשות העיר ירושלים.
"המרוקאים התחלקו לשתי קבוצות. אחת של מוטי מלכה ואחת של מישל טפירו. הן נלחמו אחת בשנייה חזק, עם סכינים בין השיניים, כמו שהן יודעות. הן רבו ביניהן ומי זכתה? העיראקית". תכירו את יוסי חדד, ראש העיר החדש של קריית מלאכי, מי שאחראי לתיאור האתני הזה, וגם מסיים את הדברים בטפיחה חזקה על החזה. "אני כמו צופה במשחק שש-בש", מוסיף חדד. "ראיתי שניים משחקים. כל אחד אמר שאם ינצח, יזמין את כולם. מה עשיתי? ישבתי בצד וחיכיתי. הזמינו אותי להיות ראש העיר".
בטח לא תאמינו, אבל בשנה האחרונה החליפה קריית מלאכי שישה(!) ראשי ערים. בעוד חצי שנה יהיו בחירות בעיר האומללה הזו, ואז ייכנס ללשכה ראש עיר חדש, שביעי, אולי חדד, אולי ליאור קצב, שהיה פעם ראש העיר, אולי דני בן לולו, חבר כנסת מהליכוד, שעבר מאשדוד לקריה כדי להתמודד. אולי מישהו אחר מתוך אינספור המועמדים שעולים ויורדים ועוד יעלו עד הבחירות. לכן גם התווית עם מספר הרכב ליד החניה ששמורה לראש העיר נמחקת בכל חודשיים, ובמקומה מדביקים מספר חדש, הפעם מקרטון.
ביום ראשון האחרון נבחר חדד, וקריית מלאכי סוערת ונסערת עד היום. אפילו עבור התושבים שעברו הכל האירוע במועצת העיר היה שיאו של תיאטרון אבסורד, עוד פרק בהצגה מושחתת שמסרבת להסתיים, ושמעורבים בה שוב כלנתריזם ובגידות פוליטיות, איומים וגידופים, תנועות מגונות וצעקות. ברקע מרחפת פרשייה של הטרדה מינית שבה היו מעורבים ראש העיר לשעבר מוטי מלכה וחברו וממלא מקומו יוסי סולימני. שניהם השתתפו בהצבעה שבחרה בחדד ביום ראשון. חדד, צריך להבהיר, היה האיש שהתלונן נגד מלכה במשטרה.
לפני שנה בדיוק נעצר ראש העיר מלכה, שכיהן בתפקידו מאז 2003, בחשד שאנס שתי עובדות בעירייה. התיק שלו כלל גם פרשיית שוחד והפרת אמונים. יחד איתו נעצר חברו וממלא מקומו יוסי סולימני בחשד שאנס את אחת העובדות וביצע בה מעשה סדום. מלכה הורשע בתחילת השנה בהטרדה מינית של שתי נשים ובעוד עבירות של הפרת אמונים, נידון למאסר על תנאי וחויב לפצות את המתלוננות. הוא התחייב שלא יתמודד על ראשות העיר. התיק נגד סולימני נסגר, אבל הפרשה חשפה מערכת יחסים מזוויעה למדי בין ראש העיר, ממלא מקומו והנשים בעירייה.
למרבה התדהמה, מלכה חזר לתפקידו כראש עיר ואחר כך למועצת העיר, וסולימני הפך בעצמו לתקופה קצרה לראש העיר. לפני שבועיים, בתוקף הוראה של משרד הפנים, בחרה מועצת העיר ראש עיר חדש, מישל טפירו שמו. בית המשפט ביטל את ההצבעה במועצה והורה על בחירות נוספות, שהתקיימו ביום ראשון האחרון. אין טעם להיכנס לכל מערכת היחסים האינטרסנטית, הסבוכה והנקמנית בין כל הקבוצות במועצת העיר. נספר רק כי בסוף הערב נבחר ידידנו יוסי חדד לראשות העיר אחרי שערק ממחנה טפירו למחנה מלכה.
נספר גם כי לפני שנה סערה המדינה למראה כמה ישיבות מועצה בקריית מלאכי. בישיבה הראשונה במרס 2012 האשימו ראש העיר מלכה וחדד זה את זה באונס, כינו אחד את השני "מושתן" ו"זבל", וגם עירבו בני משפחה. בעקבות הדברים פנה חדד למשטרה, והסיפור של מלכה התפוצץ. לפני חצי שנה, כאשר חזר מלכה מהמעצר לראשות העיר לתקופה קצרה, נפוצה השמועה כי הוא קנה במרוקו ציפור מתה, נגד עין הרע, ובין השניים שוב פרצה מריבה, שכמעט הסתיימה בתגרת ידיים המונית.
יוסי חדד, 61, גדל כל חייו בקריית מלאכי. הוא שימש במשך עשרות שנים מנהל סניף מד"א המקומי ושופט כדורגל. במשך כמה שנים הוא היה גם נהג אוטובוס בעיר. בקריית מלאכי חדד נחשב דווקא איש ישר, עיקש ואפילו אמיץ. לאורך שנים הוא רץ לבד למועצת העיר בראש רשימה עצמאית שנקראת "מגן הקריה". פעם נבחר, פעם הצטרף לקואליציה, פעם פרש ממנה לאופוזיציה ונלחם משם על חייו הפוליטיים. היום הוא אולי האיש היחיד בעולם שמחזיק סיעת יחיד וזכה בראשות העיר. כמו ששאול מופז ייבחר לראשות הממשלה עם שני מנדטים.
האתגר שלו גדול. קריית מלאכי היא עיר עצובה. זהו מקום שנמצא במרכז הארץ, על אם הדרך בין צפון ודרום, קרוב לתל אביב, ירושלים ובאר שבע כאחד. זהו גם מקום שקיבל תנאים של אזור פיתוח א', נוסף על כל היתרונות האסטרטגיים. אבל איש לא מינף את העיר הזו. התושבים טוענים כי על קריית מלאכי רובצת סטיגמה, ולא רק בגלל פרשיות המין והשחיתות של משה קצב ומוטי מלכה. תושבי העיר מאשימים בכך את האנשים שעמדו לאורך השנים בראשות העיר, אף שקריית מלאכי הייתה הדבר האחרון שעניין אותם.
בכל מקרה התוצאה נוראית. "אני מתבייש לצאת בבוקר מהעיר ולחזור בערב", מספר ירון ביטון, 38, יועץ תקשורת. "כששואלים אותי מאיפה אני, אני מתבייש לומר. בערב אני מתבייש לחזור למקום כזה. העיר נחשלת, המצוקה זועקת מכל פינה. הגירעון בעירייה אדיר, ואי אפשר לטפל בשום דבר. אין כאן כלום, לא מקומות עבודה, לא מקומות בידור, לא מכללה. עכשיו בנו את קניון 'ביג' מול העיר שהורס גם את הפרנסה של הסוחרים. כואב לי לראות את כל האנשים שעוזבים. אני עובר כאן משבר כל יום", נאנח ביטון.
ביום שלישי בבוקר ישב יוסי חדד על כיסא ראש העיר והבטיח לשנות את המציאות. קשה לו להאמין שדווקא הוא, האיש הכי מוקצה במועצת העיר, הפך לראש העיר. הוא טוען שידע שזה יהיה גורלו. ביום שישי שעבר, כך הוא מספר, נקלע אליו בחלום הרב ישראל אבו חצירא, הבאבא סאלי, עם אשתו. שניהם חייכו אליו בחביבות. ביום ראשון הוא עלה לקברו של הבאבא סאלי בנתיבות, הדליק נרות והלך לרב ברוך אבו חצירא, הבאבא ברוך, בנו של הבאבא סאלי. "סיפרתי לו על החלום ואמרתי לו שיש היום בחירות במועצת העיר. הוא אמר לי: 'תציג מועמדות. אתה ראש העיר הבא של קריית מלאכי'", מתאר חדד.
זה לא יהיה פשוט, מן הסתם. בעיר מניחים שאיש לא ייתן לחדד לעבוד בשקט, והוא בסך הכל מתחיל מסע חתחתים קצר שבסופו יוותר על הכיסא לטובת אדם אחר שלא יהיה מוצלח ממנו, כמו שנהוג בעיר הזו. בינתיים הגיש לו עוזר ראש העיר, ללו זוהר, מכתב התפטרות. הוא האשים אותו בבגידה בחבריו תמורת שררה ואינטרס אישי והבטיח לבוא איתו חשבון בבחירות. במהלך הפגישה התפרץ ללשכה נרקומן שאיים לחסל את כולם. הפקידים אפילו לא הזמינו את המשטרה. "זה קורה כל יום", הם אמרו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם