אנשי המחאה החברתית החדשה
שנתיים אחרי תום המחאה החברתית 2011, האנשים חוזרים לרחובות. עדיין לא מדובר במספרים גדולים אבל כולם בטוחים כי זוהי רק ההתחלה
חלק מהפרצופים, כמו זה של דפני ליף, כבר מוכרים לישראלים מגל המחאה הקודם. אחרים, על אף שלקחו חלק פעיל כבר בהפגנות שנערכו אז, מוצאים את עצמם לראשונה גם בחזית התקשורתית של המאבק. כאלה הם ויקי וענונו מ"המעברה" הירושלמית; כרמן אלמקייס מ"הלא נחמדים"; אורן פסטרנק, ממארגני צעדות המחאה בתל אביב; מרטין וילר, שהצליח להרים בתוך ימים ספורים את ההפגנה שנערכה במוצ"ש בירושלים; והחברים מ"מגמה ירוקה", שמובילים את המאבק להגדלת חלקה של המדינה ברווחי העתק הצפויים מקידוחי הגז.
בשיחות איתם גם הם מודים כי מה שאנו רואים כעת עדיין רחוק ממה שהיו רוצים לראות, ולמרות זאת, הם אופטימיים. הם מדברים על שינוי תודעתי שכבר החל לחלחל לציבור, שינוי שהם מקווים שבסופו של דבר יוציא את ההמונים לרחובות.
"אנחנו נלחמים על הדברים הכי בסיסיים ולמען האנשים הכי חלשים", אומרת כרמן אלמקייס (34). "אם זה על הקיצוץ בקצבאות הילדים, על ביטול ההקלות לאמהות חד-הוריות או על העלאת מסים רוחבית - כל מה שלפיד מתכוון להכניס לתקציב המדינה והולך לפגוע באוכלוסיות החלשות". את פעילי התנועה שלה, "הלא נחמדים" (פרפרזה לאמירתה הזכורה לרעה של גולדה מאיר על "הפנתרים השחורים"), ניתן למצוא מידי שבוע מול ביתו של יאיר לפיד בצפון תל אביב. במשך כשעתיים הם נוהגים להפגין במקום ולצעוק ללפיד מה הם חושבים על התנהלותו כשר האוצר מול השכבות החלשות ומעמד הביניים, לאחר שפיזר הבטחות כה רבות במהלך מערכת הבחירות.
במוצאי שבת האחרונה הם ערכו "ביקור בית" נוסף, הפעם ליצחק תשובה, ביחד עם פעילי "מגמה ירוקה" ו"המעברה". גם שר האנרגיה והמים, סילבן שלום, זכה מהם לביקור מחוץ לביתו המפואר ברמת גן, כחלק מהמאבק להגדלת חלקם של האזרחים ברווחי הגז על חשבון הטייקונים.
בניגוד לרבים מאזרחי ישראל שמקיצים מאדישותם עם בוא הקיץ, ולאחר מכן חוזרים לתנומת חורף ארוכה, "הלא נחמדים" פעילים במשך כל השנה - לא רק במהלך גלי ההפגנות. ביחד עם פעילי "המעברה" הם מתמקדים בסיוע לדיירי הדיור הציבורי, ומונעים - לעתים בגופם - פינוים של דיירים שאינם מסוגלים לשלם אפילו את שכר הדירה המסובסד.
"השינוי העיקרי שאני מבחינה בו הוא באנשים. יותר ויותר מהם באים ממקומות וממצבים קשים. אלה לא האנשים שהיו כאן ב-2011", אומרת אלמקייס. היא מבקשת להדגיש ש"בשבילם זה הכי קשה לצאת להפגין. אלה אנשים שעובדים 13-12 שעות ביממה, פעמים רבות בחברות קבלן, או אמהות חד-הוריות שפשוט אין מי שישמור על הילדים שלהן. אבל עובדה, הם מגיעים ואני מאמינה שהזרם שלהם רק יתגבר. זה קורה בגלל שבשביל לפיד קצבת ילדים זו רק סטטיסטיקה, ובשבילם הקצבה הזו משלמת על לחם וחלב".
ויקי וענונו (34), אם חד-הורית ואחת מראשי תנועת "המעברה", גם כן מכירה מקרוב את המציאות שעליה אלמקייס מדברת. כמו מרבית חברי התנועה גם היא פועלת לסייע לדיירים בדיור הציבורי ולמנוע את פינויים. לא פעם, הדיירים הללו הם חברי התנועה בעצמם. "הסיבה שאנשים מצטרפים אלינו להפגנות היא כי הם יותר זועמים ויותר מודעים לגזל שהממשלה הזאת נוקטת כלפיהם", היא אומרת. "אנחנו, שבאים משכונת קטמון, יודעים בדיוק מה משמעותה של כל גזרה כזאת. אנחנו נאבקים על קיום, לא על מותרות. לכן אנחנו הולכים לבתים של השרים ושל הטייקונים, כי אם הם מפריעים לחיים שלנו ופוגעים בנו, אנחנו נעשה להם אותו דבר. אגב, השכנים של תשובה דווקא חיזקו אותנו", היא מספרת.
מבחינת אורן פסטרנק ודפני ליף, שעמדו בראש צעדות המחאה בתל אביב בשבועיים האחרונים, אין שום סתירה בכך שהציבור הרחב יצעד לצדם בצורה מסודרת באבן גבירול, בשעה ש"הלא נחמדים" יעשו את שלהם מול תשובה. גם הם, למרות הספקות שמלוות את השיח על המחאה, מזהים מגמה חיובית. "המון אנשים שבאו לצעדות הם כאלה שלא ראיתי פה לא ב-2011 וגם לא לפני שנה", אומר פסטרנק. "הרבה מהם הצביעו ללפיד ולליכוד ואומרים עכשיו:'מצטערים, טעינו'".
אתמול , בבוקר שלמחרת צעדת המחאה, התייצב פסטרנק, סרן במיל', לארבעה ימי אימונים בבסיס אלייקים. "בסוף נצליח להחזיר את הערכים שהמדינה הזאת נבנתה עליהם, אבל בשביל זה צריך להפסיק לקחת ממעמד הביניים ומהשכבות החלשות את מה שאין להם, ולהתחיל לקחת מהטייקונים".
לדברי דפני ליף, המאמץ העיקרי שלה כרגע הוא למצב את המחאה הנוכחית כמחאה על-מפלגתית. "יש הרבה גורמים שמנסים לנכס לעצמם את המחאה, אבל הגזרות הכלכליות זה משהו שיפגע בכל אחד, בלי קשר לפתק שהוא שם בקלפי", היא אומרת.
מרטין וילר (32), יו "ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בירושלים, אינו מסתיר את השיוך המפלגתי שלו. לדבריו, דווקא ריבוי המפלגות והתנועות שהשתתפו בצעדה שנערכה שלשום לבית ראש הממשלה, מוכיח כי המאבק הוא על-מפלגתי. "הדבר היפה הוא שאנשים יצאו לרחוב על רקע כוונה להעביר תקציב מדינה שפוגע ברבים, וזה משהו שלא היה עד היום. תמיד העברת תקציב הייתה תהליך פרוצדורלי בלבד. ההפגנות האלה הן תמרור אזהרה לנבחרי הציבור", הוא אומר.
כמו וילר, גם אנשי "מגמה ירוקה" מדברים על שינוי תודעתי בציבור, שכבר מביא תוצאות. "למדנו את נושא הגז הטבעי וגילינו שיש לו השלכות כבדות על כל תושבי המדינה. אם יאפשרו לתשובה לייצא אותו, הנזק לתושבי ישראל יהיה 600 מיליארד שקלים", אומר אודי חן, רכז המאבקים הציבוריים בתנועה. "המקום להיאבק בזה הוא בדיוק בביתו של השר או הטייקון. אם לא נהיה שם, הם יקבלו את ההחלטות הגורליות האלה בינם לבין עצמם".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם