הרוצח מב"ש: מקצין ומפקד לרוצח בדם קר
איתמר אלון היה סרן בהנדסה קרבית, מפקח במג"ב וקב"ט בעיריית ב"ש, עד שפוטר לפני כעשור ושקע בדיכאון עמוק. מסלול חייו של מבצע הטבח
"המתסכל בכל הסיפור הזה שכנראה שלא היה ניתן למנוע את האירוע", אמר אתמול מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו. "הרוצח לא היה מוכר לשירותי הרווחה והוא לא קיבל טיפול בשום מקום. לא היה שום סימן מקדים למה שעתיד להתרחש".
אלון, כבן 40, תושב שכונת נווה זאב, היה מוכר בקרב שכניו כתמהוני. הוא גידל זקן עבות, נראה מוזנח, לא התיידד עם השכנים בבניין בן שמונה הקומות שבו התגורר עם הוריו. אתמול בצהריים, זמן קצר לאחר שהגיעו השוטרים לבשר להוריו כי בנם הוא שביצע את הרצח בבנק, נשמעו זעקות שבר מתוך הדירה. "כואב לי על הקורבנות יותר מאשר עליו", אמרה האם לשוטרים.
חוקרי היחידה המרכזית נגב ניסו אתמול לשרטט את הפרופיל של אלון והתקשו להאמין. הוא שירת כלוחם בחיל הנדסה, יצא לקורס קצינים והגיע לדרגת סרן. לאחר הסכמי אוסלו ביקשו במשטרה לגייס קצינים משורות צה"ל למשמר הגבול (מג"ב) כדי להוציא אל הפועל את הסיורים המשותפים עם הפלסטינים, כפי שנקבע בהסכמים. אלון התנדב לעבור למג"ב, הגיע לדרגה של מפקח ושירת עוד כשנה, לפני שפרש.
לאחר פרישתו מונה לקצין הביטחון במוסדות החינוך של עיריית באר שבע. התקופה היא ימי האינתיפאדה השנייה וגם בבאר שבע היו אירועי תופת ופיגועים רצחניים, אחד מהם היה מתקפת ירי של מחבל ליד בסיס פיקוד דרום ב-10 בפברואר 2002. באירוע הזה הוכיח אלון תכונות של לוחם: הוא היה בין האזרחים והחיילים שנטרלו את המחבל שהספיק לרצוח את החיילת איה מלאכי והקצינה קרן רוטשטיין, וניסה להמשיך במסע המוות שלו. על כך זכה אלון לתעודת הערכה מידיו של ראש העיר דאז, יעקב טרנר, שהפליג בשבחיו.
וכאן הכל השתבש: בשנת 2003 פוטר אלון מהעירייה בגלל מה שהוגדר כ"אי התאמה". מאז , מספרים שכניו, הוא לא עבד אבל נרשם ללימודים והיה סטודנט. "הוא איש לא נחמד", סיפרה אחת השכנות, "תמיד התבודד".
שכנה אחרת סיפרה: "הוא כל היום היה מסתובב במרפסת ומסתכל עלי. איש שקט כזה, תמיד אוכל לבד, אבל לא נראה חולה נפש".
אמש, לאחר פרסום פרטי הטבח שביצע אלון, התקשה טרנר להבין מה קרה לאותו איש אבטחה אמיץ שפעם התייחסו אליו כיקיר העיר.
"אני זוכר את האירוע, כשנתנו תעודות הוקרה לשני אזרחים, והוא היה אחד מהם", סיפר טרנר. "הוא באמת היה ראוי להערכה. אי אפשר להתנבא שכעבור 11 שנים יתרחש אסון כזה. מזעזע אותי לחשוב מה גורם לאדם שחייב 6,000 שקל לרצול בדם קר אנשים חפים מפשע".
אלון התקבל לאגף האבטחה בעיריית באר שבע בזרועות פתוחות. הרקורד שלו עד שהגיע לעירייה בשנת 2001 לא השאיר ספק שהוא מתאים לכל משרה שעניינה אבטחה וביטחון. הוא שובץ כקצין ביטחון של מוסדות חינוך.
"מגיע בן אדם, מציג תעודת שחרור ללא דופי של קצין בצה"ל, מה כבר יכול לפסול אותו? ", אמר אתמול עובד עירייה שהיה מעורב בקליטתו לעבודה. "אילו היה מגיע מובטל, כזה שלא עשה צבא, היינו בודקים לעומק. אבל בפני קצין משוחרר פותחים את הדלת".
בתקופת עבודתו הסתכסך אלון עם הממונים עליו וסומן כמי שמתקשה לקבל מרות. מעין "זאב בודד" שהולך "ראש בראש" עם המערכת. יום אחד הגיע עם מטען דמה לאחד מבתי הספר בעיר ונזף במנהליו על האבטחה הלקויה במקום.
"היו איתו בעיות משמעת ובכמה מקרים הוא היה מעורב בעימותים מילוליים", אומרים בעירייה. "אבל לא זיהינו אצלו סוג של התנהגות נפשית שיכולה להדליק נורה אדומה".
לאחר שקיבל מכתב פיטורין החליט אלון להיאבק כדי לבטל את הגזירה. בשנת 2003 הוא הגיש תביעה לבית הדין לעבודה שבה ביקש לקבוע כי פיטוריו בטלים, בנימוק שפוטר שלא כדין. טענתו הייתה כי פוטר משום שחשף שחיתות והגיש תלונה במשטרה על מעשים הגובלים לכאורה בפלילים מצד בכירים במחלקת הביטחון בעירייה. הוא הוסיף כי הפיטורים נעשו תוך הפרת עקרון תום הלב ומבלי שנערך לו שימוע כדין. לאחר מכן ויתר על תביעתו לשוב לעבודה ודרש פיצויים בסך 100 אלף שקל.
העירייה דחתה את טענותיו וטענה כי פוטר בגלל יחסי אנוש לקויים עם חבריו לעבודה. "מדובר בפיטורים שנעשו בהליך מסודר אשר כלל בירור עם התובע, בהשתתפות נציג ועד העובדים ומתן זכות שימוע בכתב בפני ראש העיר", נטען בכתב ההגנה.
במהלך בירור התביעה קבע בית המשפט כי עד לחודש נובמבר 2001 הייתה בעירייה שביעות רצון מעבודתו וכי הדבר התבטא בדוחות שכתב הממונה עליו בעירייה. בסופו של דבר נדחתה תביעתו ובפסק הדין נקבע: "יחסי האנוש שלו עם הסובבים אותו מהווים עילה לפיטוריו".
השכנים בבניין שבו התגורר אלון עדיין מתקשים לעכל את ההתרחשויות. הם ראו בו טיפוס שונה, מוזר מעט, אבל לא האמינו שהוא מסוגל לבצע מעשה כל כך קיצוני. "לא האמנתי שיעשה דבר כזה", סיפר אחד מהם. "הוא לא דיבר איתנו אף פעם ולא היה לנו קשר אליו, חוץ מכמה מקרים שבהם עצבנו אותו".
שכן אחר מספר כי באחד המקרים הוא נאלץ להזעיק ניידת משטרה שתתערב בסכסוך שהתגלע בינו לבין אלון. "לפני כשנה הוא התעצבן על המים שטפטפו מהמזגן שלנו וחתך את הצינור פעמיים", הוא מספר. "בפעם הראשונה דיברתי עם האבא שלו ושחררנו את זה.
"בפעם השנייה לא מצאתי את ההורים והוא לא ענה לי. דפקתי שוב ושוב על הדלת והוא לא פתח. הזמנתי משטרה. באו שוטרים וגם להם הוא לא פתח. בסוף באו כיבוי אש, פרצו את הדלת ומצאו אותו יושב, אחרי שנעל את ההורים שלו במקלט. הבנתי שמצאו אצלו נשק שהתברר כחוקי ולכן החזירו לו אותו".
"פעם הסתגרתי שעה בבית כי הוא דפק על הדלת שלנו ללא הפסקה", מספרת אירית בלזר, דיירת בבניין. "זה קרה אחרי ששטפתי את החלון ובטעות נפל לי משהו למרפסת שלו. הוא עלה ודפק על הדלת. הסתגרתי בבית עד שבעלי הגיע".
רק אחד השכנים, שהזדהה בשם דימטרי, סיפר שהכיר אותו מקרוב. "הוא היה בן אדם נחמד, שקט כזה", הוא מספר. "אני בשוק. בחיים לא הייתי מאמין עליו. אני מכיר אותו שבע או שמונה שנים. היתה לו בעיה. אחרי הצבא הוא הלך ללמוד, סיים לימודים ולא מצא עבודה. לפני שבוע דיברנו והוא אמר שהוא לא מצליח למצוא עבודה. הבת שלי הקטנה היתה משחקת איתו. דיברנו באופן קבוע. קשה לי להאמין שהוא עשה דבר כזה. כנראה שעשו לו משהו שהביא אותו לזה".
כשלא הסתגר בביתו הלך איתמר אלון מפעם לפעם לאצטדיון הכדורגל העירוני כדי לצפות במשחקיה של הקבוצה המקומית. אז היה קשה היה שלא להבחין בקעקועים שכיסו את פלג גופו העליון, מה שהוסיף לתדמית של האדם השונה והמוזר שדבקה בו.
האם גם על הרצח המזעזע הזה אפשר לומר את הקלישאה "הכתובת היתה על הקיר"? מה שאינו מוטל בספק הוא שמאז פיטוריו אלון לא מצא את עצמו ושקע לתוך דיכאון עמוק. "מוזר שאנשים שהכירו אותו מעבודתו כמאבטח לא חשבו שצריך להפקיע מידיו את אקדחו האישי, שהחזיק ברשיון", אומר קצין משטרה לשעבר.
"העבודה בעירייה הייתה כל עולמו ומסתבר שבלעדיה הוא היה אבוד", קובע אחד השכנים. מהעבודה הזו, שממנה פוטר, נשארו לאלון תסכול עמוק, מרירות וזעם, וגם אקדח, שבאמצעותו הוא קטע את חייהם של ארבעה אנשים חפים מפשע לאחר שהסתבך בחובות לא גדולים במיוחד, אבל מספיק גדולים כדי שהבנק יסגור בפניו את הדלת. דרך הדלת הזו הוא נכנס, שלף את האקדח וביצע את אחד ממעשי הרצח המזעזעים ביותר בשנים האחרונות, לפני שירה בעצמו למוות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם