סיור בגבול הסורי: בין מלחמה לשגרה
מוצב לא מאויש, צמחייה פראית ורועה צאן סורי שמספר כי "איראן וחיזבאללה פה מאחור". מבט מקרוב על הגבול המתחמם על רקע מלחמת האזרחים הסורית
"איראן והצבא פה זה אותו דבר". הרועה הסורי צילום: אחיקם משה דוד
תעלת הטנקים העמוקה והארוכה הפרוסה בגולן כדי להכשיל טנקים סורים שירצו פתאום להסתער לישראל, מלאה במים, אות לחורף הגשום שהיה כאן. שריון סורי לא יעבור כאן בזמן הקרוב אבל מומחי שריון אחרים שחוצים בהילוך איטי את הכבישים השבורים, דווקא כן נמצאים כאן לא מעט. בכל זאת, מישהו צריך לשמור על הבית.
"השיעים שוחטים אותנו"
"הצבא של איראן וחיזבאללה נלחם נגדנו יחד עם הצבא של אסד. זה אותו דבר", כך העיד אתמול רועה צאן סורי המתגורר באחד הכפרים הצמודים לגבול ישראל- סוריה סמוך לקונטרה.
עד לפני זמן קצר הרועים הסורים שהיו משוטטים ליד באזורי המרעה שלאורך הגבול, מיאנו לשוחח עם עיתונאים שהתקרבו לגדר. הם עצמם הקפידו לשמור על מרחק של כמה מטרים מגדר הגבול הגדולה שמושלמת בימים אלו ברמת הגולן ולא העזו להתקרב אליה יותר מדי. הפעם זה היה שונה.
מספר רועים סורים שליוו את העיזים והכבשים שלהם בשטחי המרעה הצמודים לגבול באזור שבין קוניטרה לתל חזקה, דווקא התעניינו ברכב האזרחי שהתקרב אליהם. אחד מהם, נאסר, אפילו הסכים בשמחה לדבר, למרות המבטים המהוססים שלו בתחילה לעבר שאר הרועים.
"השיעים שוחטים אותנו". עבודות במוצב הסורי צילום: אחיקם משה דוד
נאסר, בן 50, אב לארבעה ילדים המתגורר באחד הכפרים ליד הגבול, בן הדת הסונית שמהווה רוב מוחץ בסוריה (אך למרות זאת דווקא העלווים, שבני משפחת אסד הם חלק מהם, שולטים). המפגש היה קרוב מאד לגדר והתנהל בערבית מלווה בתנועות ידיים שהסבירו מה הוא באמת חושב על צבא אסד ועל החשש לחייו. דבר אחד היה ברור מהשיחה ומהסקרנות של שאר הרועים שהתקבצו לידו - מחסום הפחד מלדבר עם ישראלים נשבר, אפילו אם הם סח'אפי (עיתונאי).
"איראן וחיזבאללה פה מאחור", הוא מצביע לעבר הכפר, בתשובה לשאלתי אם הוא יודע איפה נמצאים החיזבאללה. "הם ביחד עם הצבא הסורי. איראן והצבא הסורי זה אותו דבר. השיעים כולם שוחטים אותנו ואף אחד לא עושה כלום", אמר.
אני שואל על ה"ג'יש" של ישראל, הידוע בכינויו כצה"ל, ואם הוא רואה אותם הרבה, ונאסר, בניגוד לצבא הסורי שירה לפני יומיים על סיור ישראלי, דווקא מבסוט מהשכנים הישראלים שמסתובבים לו הרבה יותר מפעם ליד הכבשים הרזות שלו. "הצבא הישראלי טוב", הוא מסמן גם עם האגודל לאות שביעות רצונו. "איך הג'יש של אסד"? אני שואל, "האדה כאלב", הוא עונה, יורק הצידה ומצביע על הנעל שלו כדי להראות מה הוא באמת חושב על הצבא הסורי.
בהמשך השיחה נשבר הדיסטנס עם נאסר והוא מגלה התלהבות גדולה משלי לשוחח. אני עדיין עומד מאחורי הרכב מחשש שמישהו יחליט לירות מהצד השני פתאום כי בא לו. הוא מבקש ממני להתקרב אליו כדי שנוכל לדבר טוב יותר: "תעאל, תעאל להון, איסמעיני" (תבוא, תבוא לכאן, תשמע אותי), הוא מבסוט על האורח החדש, "הלוואי שיכולתי לבוא אליך לישראל או שאתה תבוא אליי, על הראסי" (הוא טופח על הראש).
אמנם ויתרתי על ההצעה המפתה אבל כשאני מתקרב מעט יותר ומרים את הטלפון לצילום לפני סיום, בשביל החבר החדש שלי נאסר, זה קצת מוגזם והוא ממהר לכסות את פניו עם הכפייה האדומה. "לא, לא. אל תפרסם אותי בטלוויזיה, וואלה, יקטלוני" (הוא מסמן עם היד על הצוואר לאות חניקה).
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם