קצין המילואים הנכנס: "אני לא קצין ת"ש"
תת אלוף הושע פרידמן לא מפחד לשנות את כוח האדם, מאמין שאימונים חשובים מתגמולים ושאנשי המילואים ימשיכו לבוא בכל מחיר
בשבוע הבא שוב יתכנסו השרים והח"כים ויבשרו על הטבות חגיגיות למילואימניקים, כמו שבישרו בעבר על הטבה בארנונה, העדפות במכרזים והטבות במשכנתה. בפועל לא קרה דבר.
"נכון שכאשר מודל המילואים נבנה בשנות החמישים והשישים חיינו בחברה אחרת - יותר אידאולוגית ופחות מופרטת. במילואים יש תחושת רעות, התנדבות, שאר רוח ועשייה ללא תמורה, ואילו בחוץ אתה רוצה לראות בכל דבר איך הוא נותן לך תגמול כספי וקידומי.
"אבל אני חושב שהחברה שלנו פחות שלילית משהיא נראית, ואני רואה המון הערכה למילואים. בוודאי שהמדינה צריכה לעשות יותר, ולתת תמיכה משמעותית מול הקושי ההולך וגובר לעשות מילואים מבחינה כלכלית. צריך גם לתמוך במעסיקים, בייחוד הקטנים. בבחירות האחרונות עלה רצון גדול לתמוך בנושאים חברתיים.
"המילואימניקים הם ליבת המעמד הבינוני שדובר בו הרבה, אבל המבחן הגדול של כולנו יהיה ביום המילואים הבא. יש שיפור בין יום המילואים הקודם ליום המילואים הזה, ויש לי תחושה שהולכים לקראת שיפורים יותר גדולים. יש מוטיבציה גדולה מאוד בכנסת לקדם את הנושאים שהזכרת".
המדינה הבטיחה העדפות במכרזי נציבות שירות המדינה, מה שאפילו יותר חשוב מהקלות בארנונה.
"נכון, וגם במכרזים למחיר למשתכן של משרד השיכון. הקשיים הם קשיים משפטייםחקיקתיים של שוויון הזדמנויות, ואני חושב שהמדינה עדיין לא מיצתה את מה שהגדירה בחוק כאבחנה מותרת, והיא כן הגדירה את המילואימניק כסקטור שראוי לאבחנה מותרת. מדוע? כי יש מעט אנשים שמתנדבים, ואני חושב שיש להם הזכות לשאת בנטל מתוך הכרה בחשיבות הדבר, והם עושים זאת בשמחה.
"אני חושב שנראה תמיכה הולכת וגוברת של החברה הישראלית במעטים שעושים יותר, וגם מסכנים את חייהם. דברים מתקדמים גם בכנסת וגם בציבור, ובשנה האחרונה היו גם הישגים גדולים של הקמל"ר הקודם, שוקי בן ענת. הרבה דברים שמבשילים עכשיו הם נושאים שהוא קידם. אני רק גולש על הגלים שהוא יצר".
תת-אלוף פרידמן מגלם בביוגרפיה שלו את הישראליות על כל מרכיביה. פרידמן נולד בקיבוץ החילוני רשפים, ולאחר מכן גדל בקיבוץ הדתי סעד. רבים מקרובי משפחתו חרדים, ולו עצמו יש פאות קטנות ומסתלסלות. הוא ייסד את המכינה הקדם-צבאית "בית ישראל", המשלבת בין דתיים לחילונים, ועומד בראשה.
פרידמן התגייס לסיירת גולני, היה מ"מ בחטיבת כרמלי במלחמת לבנון הראשונה, סמח"ט בשנייה ולאחריה מח"ט. ביום העצמאות לפני שנתיים הדליק משואה בשם המילואימניקים. הוא גר בדירת "עמידר" צנועה מתוך אידאולוגיה, ומגדיר את עצמו "אפילו לא מעמד בינוני".
במבצע "עמוד ענן" התגייסו המילואימניקים בהמוניהם. נגמר המבצע וצה"ל החל להשלים חסרים במעט מיליארד שקל. רק פרט אחד קטן שכחו: את המילואימניקים והתגמולים שלהם.
"לא שכחו. אני שלם עם שתי החלטות שהתקבלו. אחרי המבצע היה דיון אצל סגן הרמטכ"ל. היו חסרים 60 מיליון שקל לתקציב התגמולים, שעומד על 300 מיליון שקל המופיע בחוק, ומגיע ממסי המדינה ולא מתקציב מערכת הביטחון. הייתה פנייה למשרדי הממשלה לשלם את זה, והמדינה אמרה לא. אז קיבלנו את ההחלטה לא לשלם את ה-60 מיליון האלה, אלא לחלק את ה-300 מיליון, כאשר כל אחד יקבל קצת פחות.
"אני חושב שזאת הייתה ההחלטה נכונה. מה יותר חשוב, לתת את ה-60 מיליון ולהוריד אותם מהאימונים? אני מעדיף שנתאמן יותר טוב ונגיע מוכנים למלחמה. אני חושב שבסיפור התגמולים היה עלבון של החבר' ה מכך שמקצצים דווקא בזה. קמה צעקה ציבורית נכונה מאוד שאני תומך בה בכל לבי, כי אני חושב שההחלטה הראשונה של המדינה לא לשלם את התגמול הייתה לא נכונה, אבל המדינה בסופו של דבר החליטה כן לשלם".
אולי בצה"ל פשוט אמרו שהמילואימניקים גם ככה יבואו, אז אפשר לדלג עליהם.
"המדינה לא שילמה את מה שהייתה צריכה. האלטרנטיבה הייתה שצה"ל ישלם את זה על חשבון תקציב אימונים, והצבא אמר'לא', ובצדק . אני אומר דבר מאוד לא פופולרי. יסקלו אותי באבנים. יגידו, 'אתה אמור לייצג אותנו, ואתה אומר שזאת הייתה החלטה נכונה?' אז כן, אני אומר שזאת החלטה נכונה כי לאמן מילואימניקים לקראת מלחמה זה דבר יותר מוסרי מאשר לתגמל אותם.
"אני מאוד שמח שזה נגמר ככה, אבל אני לא שמח על הדרך. ההחלטה של הצבא הייתה נכונה, וההחלטה של המדינה אחר כך הייתה מדהימה, וחבל שהיה צריך את הרעש התקשורתי כדי לקבלה, אבל מלכתחילה בואו לא נהיה ועד עובדים, בואו לא נעסוק בשיח זכויות ונעבור לשיח כשירות כי זה מה שבאמת אכפת.
"אני לא רואה את עיקר תפקידי בלהיות קצין ת"ש של המילואים, אלא להיות האדם שמוביל את התחום בנושא המילואים. תפקידי הוא לראות שהם מתאמנים כמו שצריך, שמפתחים את המפקדים הנכונים והכשירים למלחמה. הרבה פעמים מתעסקים בתקשורת בתגמולים והטבות. זה חשוב, אבל זה לא העיקר. אף פעם זה לא יתוגמל באופן מלא. תמיד זה יהיה התנדבותי, ואנשים יבואו בגלל ציונות ורעות וטוב שכך.
"לכן בזמן אירוע או מלחמה, כמו "עמוד ענן", הם מתגייסים כמו רקפות בין הסלעים. הרי אנחנו קוטרים, וזה ידוע עוד מיציאת מצרים, אבל ההגעה למילואים מבטאת כמה אוהבים את המדינה והארץ הזאת, וכמה אוהבים את החברה הזאת. החברה שלנו אמנם סקטוריאלית, אבל פתאום במילואים אתה פוגש בה את כולם".
73 אחוז מסדר הכוחות של צה"ל הוא מילואים, 14 אחוז ממנו הם נשים, ושני אחוזים הם לוחמות במילואים - זינוק משמעותי לעומת העשור הקודם. סקרים שמציג פרידמן מצביעים על ירידה בתחושות המילואימניקים כי ישנה אווירת השתמטות בארץ.
נדמה דווקא שפחות ופחות אנשים עושים היום מילואים. איך אתה מתכוון להתמודד עם העובדה הזאת?
"אני מסכים שיש קושי גובר לעשות מילואים, אבל זאת עובדה לא נכונה. רוב האנשים שלא עושים מילואים לא באים כי לא קראנו להם - או כי לא היינו צריכים או כי אין לנו כסף, כלומר אנחנו צריכים אותם, אבל יש עדיפות פנימית, ויש דילמות והחלטות לגיטימיות, כמו עוד 'כיפת ברזל' במקום מילואים. אנחנו קוראים לאחוזים נמוכים מהסד"כ מילואים.
"בנוסף לכך כיום, ביחידות המתמרנות, אנחנו בעודף משמעותי בכוח אדם ומעל התקן. ב' עמוד ענן' הפעלנו את הכוחות על פי התוכנית, ושלחנו אנשים הביתה כי לא היו להם רובים או ציוד, אף שהם רצו לשרת. כך שאני לא רואה פיחות אדיר במוטיבציה למילואים, ובוודאי לא ביחידות שאנחנו זקוקים להן. זה לא אומר שצריך לשקוט על השמרים. יש קושי גובר, ואנחנו גם לא מתאמנים מספיק".
למה? כי אין ימי מילואים או כי חושבים שאימוני מילואימניקים חשובים פחות?
"אנחנו כרגע בבחינה של הנושא הזה, ואני מניח שבעתיד נתאמן יותר".
איך זה יקרה עם הקיצוץ הצפוי?
"ב-2012 התאמנו יותר. לקראת העתיד אנחנו עושים הערכת מצב לנוכח האילוץ התקציבי. אני מניח שהאימונים של היחידות שחשובות לנו לא ייפגעו. יכול להיות שתרגילים גדולים מאד נוריד, אבל בתכל'ס לא האוגדה מנצחת את המלחמה בלבנון. האמירה 'לא מתאמנים מספיק' היא נכונה תמיד, אבל חשוב להתאמן בכשירות אופטימלית שתספק את המענה הנכון. מערך המילואים, חד משמעית, צריך להשתפר מאוד מבחינה מקצועית. הוא צריך להתאמן הרבה יותר, ולהתאים את עצמו לאמל"ח החדש שיש בצבא".
תמכת במפקדים של חייל המילואים אסף וקסמן ז"ל, שנהרג בתאונת אימונים בגולן ב-2007, ותמכת במכתב המח"טים והמג"דים שהזהיר מפני השלכות של העמדה לדין של מפקדי מילואים. עד כמה בעיניך מסוכנת העמדת מפקדי מילואים לדין?
"זה נושא מורכב ורגיש. האירוע הזה נגע בהרבה רגישויות ובערכים מתנגשים: החל ממקצועיות המפקדים במילואים כמובילי האימון, בטיחות באימונים ועד שכול. הנושא של תחקיר מבצעי ומסלול משפטי לא עומד במתח רק פה, אלא גם באירועים באיו"ש, ובסופו של דבר אנחנו צריכים למצוא איזון נכון בין הערכים המתנגשים.
"לכותבי מכתב המג"דים והמח"טים הייתה הרגשה שמשהו באיזונים לא נכון; שבית הדין בתהליך המשפטי, לא בהחלטה הסופית, היה מנותק מהמציאות. בסוף השופטים פסקו שגם אם התיק היה כתוב לתפארת מדינת ישראל זה לא היה מונע את התאונה, אבל המשפט חשף את העובדה שהרבה זמן לא נסענו על נגמ"שים בגלל בעיות תקציביות וחוסר מיומנות הנהגים; ואת בעיית הקשר בין מערך הסדיר למערך המילואים; את מעודכנות המפקדים במילואים בהוראות בטיחות חדשות. המשפט עורר דיון שאינני יודע לפסוק בו, אבל עצם קיומו חשוב ועורר תנועה גדולה של התעסקות בצבא מול מערכת היחסים כלפי המילואים, וגם הוביל להקמת ועדה שעוסקת בהרבה דברים בתחום".
יש ביקורת על חוק המילואים, שלפיו ניתן להזמין אדם לתעסוקה ארוכה רק פעם בשלוש שנים. הרבה מג"דים טוענים שהם לא רואים מספיק את החיילים.
"אני מסכים עם זה והצבא מסכים עם זה. יש לנו החלטה כבר עכשיו שתעסוקה מבצעית, שנעשית פעם בשלוש שנים ככתוב בחוק, תהפוך למופע בונה כוח, ותוך כדי יהיו אימונים והכשרות. יכול להיות שהפתרון הוא לא יותר תעסוקה מבצעית (תע"מ), אלא יותר אימונים ארוכים, כולל שבת, שתהיה למטרות גיבוש וערכים. עשינו את זה בפעם הראשונה לפני כחודש והתגובות היו טובות".
תבקשו שינוי בחוק המילואים?
"האמת היא שאף פעם לא עמדנו בתע"מ פעם בשלוש שנים. עושים יותר תע"מ ממה שהחוק אומר, באישור שר הביטחון והכנסת, ואולי נצטרך לבקש לעשות התאמות בחוק. בכנסת יש נכונות רבה ללכת לקראתנו".
פרידמן מתמוגג בעיקר מנתון אחר המצביע, לדבריו, על אופי המילואימניק. "יש סקר", הוא מגלה, "שמצביע על כך שיש היום ירידה בתחושת המאוימות של הישראלים לעומת תקופת האינתיפאדה השנייה עם הפיגועים. רק אצל אנשי המילואים אין ירידה בתחושת המאוימות. הם כל הזמן בתחושה של 'מחר מלחמה'. יש תחושה של נחיצות.
"לכל חייל מילואים יש מדים בבית. זה לא חוקי, אבל לא נגלה גם שלחלקם וסט ואפוד וצ'ימידן, והם מוכנים לקריאה. המערך הזה מוכן למלחמה. מצבו הרבה יותר טוב מאשר לפני מלחמת לבנון השנייה. המילואימניקים יבואו בכל מצב, אבל הבעיה היא לא אם יבואו, אלא איך יבואו, ואיך יתאמנו בתחושה טובה, כי הם באמת האנשים הכי מדהימים של עם ישראל. הם יישארו האחרונים שיכבו פה את האור, והם גם ידאגו שהאור הזה אף פעם לא יכבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם