אירופה על חבית חומר נפץ מוסלמי
בצרפת לא מדברים על "טרור אסלאמי", ומעדיפים להאשים את קיצוניותם של בודדים. באנגליה הנוצרים מביעים פחד מאיום אסלאמי ממשי. ובשוודיה מאשימים את המצב הכלכלי בפרברים
שר הפנים מנואל ולס מוכן להרחיב עליו את הדיבור בנפרד, כדי לא להגביר את המתחים החברתיים ולהוסיף שמן לגלגלי התעמולה של הימין הקיצוני. הפופולריות של מנהיגתו מרין לה פן ממשיכה לעלות, למרות שדווקא הממשל הסוציאליסטי פעל נגד הטרור יותר מקודמיו. כמה חוליות טרור נחשפו בשנה החולפת, ומנהיג החוליה שעמדה לפעול בעיר הסרטים קאן נורה ונהרג, וכך גם מוחמד מראח, רוצח הילדים היהודים מטולוז. מטיפים קיצוניים אינם מורשים עוד להיכנס לתחומי צרפת. ומוסלמים צרפתים שמתגייסים לשורות הג'יהאד נמצאים במעקב ונעצרים עם שובם לצרפת.
הנשיא הולנד ניהל ומנהל במאלי מלחמה רשמית בטרור האיסלאמי, ובכל זאת לא נעים לדבר על כך בגלוי. מומחי הטרור בצרפת מעדיפים לדבר על "טרור של בודדים"-צעירים שדעותיהם הקצינו בגלישה באתרים קיצוניים או במהלך שהות בבית כלא. הם אינם משתייכים לקבוצה מאורגנת, או נמצאים בשוליה, ומארגנים בעצמם את כל ההיבטים הטכניים של פעולות הטרור שלהם.
והדרך מהתפרעויות על רקע כלכלי ברחובות ועד לשם היא קצרה. כך טענו לגבי מוחמד מראח בטולוז, וזהו גם הפרופיל של שני הרוצחים מלונדון. כפי שלצרפתים יש בעיה עם עברם הקולוניאלי בצפון אפריקה, כך לבריטים בעיה עם המזרח הרחוק ועם מדינות כמו ניגריה. הסקוטלנד יארד מצפה להודאה מלאה של שני החשודים ברצח החייל לי ריגבי, ובינתיים מתברר כי שירות הביון אם-איי-5 הציע בעבר לאחד מהם לעבוד עבורו כשיצא לניגריה, בדיוק כמו שהציעו עמיתיהם הצרפתים לרוצח מראח.
אבל בשכונת וולוויץ' התושבים שמניחים זרים אינם מסתירים את דעותיהם. כמה מהם עקרו כתובת המצטטת את מהטמה גנדי: "עין תחת עין - כך יתעוור העולם". " די", צעקה שרה, סוכנת נדל"ן בת 47. "זו מדינה נוצרית. איש לא ישליט פה את השריעה. רק לפני שבוע הרוצח חילק דפי תעמולה לבת שלי לא רחוק מכאן. לא יאשפזו אותם בעזרת המסים שלי. צריך לבטל את החוקים המטופשים של זכויות האדם".
מול הפאב "קווינס" הונף הדגל הלבן עם הצלב הבריטי. בעל הפאב, טוני, מסביר את המבנה האתני של השכונה. "משמאל זאת מיניסומליה. מימין מיני-ניגריה. יש גם הודים, וכמובן כמה אנגלים". מפלגת הימין הקיצוני, "המפלגה הלאומית הבריטית", קראה להפגנה בוולוויץ' באחד ביוני. המאבטחים בקולג' הסמוך בודקים היטב את הסטודנטים הנכנסים. "יש לנו הרבה מוסלמים. אסור לקחת סיכון". במסגד הסמוך ערך האימאם תפילה לזכר הנרצח, אבל המתפללים התלוננו שירקו עליהם בכניסה.
שוודיה אינה משלמת על העבר הקולוניאליסטי כמו צרפת ובריטניה, והמהומות שפרצו ברובע הוסבי בסטוקהולם משקפות דווקא את ההווה ה"רב-תרבותי". הזגוגיות מנופצות בבית ספר שנשרף, ודלתות הספרייה העקורות מזכירות את ההתפרעויות של הלילות האחרונים. התושבים אינם מתרגלים לנוכחותם של הכתבים הזרים, ואינם יודעים מה לענות להם. כרזה קוראת לאספה כדי לגנות הן את המתפרעים והן את השוטרים שדיכאו את ההתפרעות.
כמו בעבר בצרפת, המהומות בשוודיה החלו במותו של גבר בן 69 ממוצא פורטוגלי, שנורה בידי השוטרים שעליהם איים בסכין. מייקל ג'ונס, בן 43 מן האי ברבאדוס, אומר כי שורשי המשבר עמוקים יותר. "הצעירים, גם אם סיימו את לימודיהם, אינם מוצאים מקום עבודה כי אין להם שמות משפחה שוודיים או שהם באים משכונה בעייתית", הוא אומר. "אני עצמי רציתי משרה של שליח להפצת סחורות. הכל הלך בסדר עד שראו מאיזו שכונה אני בא".
אווה אנדרסון, גאוגרפית מאוניברסיטת סטוקהולם, מדברת על "שכונות גטו, כמו בצרפת. לאנשים אין תקווה לעתיד. הם חשים מוקצים". בניית "מיליון יחידות דיור" במהירות ובאיכות גרועה, המבצע הגדול של שנות ה-60, הוביל לכך שבמשך השנים הם התמלאו בעיקר במהגרים. ההורים שתקו כי רצו להישאר. לילדיהם יש אזרחות שוודית, והם אינם מבינים מדוע מתייחסים אליהם כלזרים. שיעור האבטלה בקרב המהגרים הוא 16 אחוזים, לעומת 6 אחוזים באוכלוסיה הכללית. שוודיה - כמו אירופה כולה, מסכימים המומחים - יושבת היום על חבית חומר נפץ.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם