כך ייעשה לאיש שחשף שחיתויות ברשות המסים
מעצרי שווא, אלימות מיותרת ויחס משפיל. את רפי רותם, קצין מודיעין מצטיין לשעבר ברשות, מחפשים בכוח והגיע הזמן לבדוק מי מאפשר לטירוף הזה להתרחש
זה עשר שנים מנהל רפי רותם מלחמת חורמה בשחיתויות ברשות המסים. רבות מהן נחשפו כאן, ב"מעריב". בעקבות חומרים שהעביר למשטרה הוזזו ממקומם בעלי תפקידים שנתפסו בקלונם. חקירות משטרה שנפתחו הסתיימו אמנם ללא כתבי אישום, אבל הניבו ממצאים שאיששו מידעים שמסר בדבר קשרים פסולים של בכירי מחלקת החקירות של המכס והמע"מ עם עבריינים בדימוס ויעדי מודיעין וחקירה בהווה.
מעולם לא נסתרה ולו ראיה אחת או פיסת מידע שהעביר, והיו רבות כאלה. במדינה מתוקנת אנשים כמו רותם נישאים על כפיים. כאן נאסרת עליהם פעמים רבות מלחמת חורמה, והם נידונים למסכת השפלות בלתי נגמרת.
יש להם, לשוטרי תל אביב צפון, זמנים ידועים מראש. רותם מכיר אותם היטב. כמעט כל כתבה שמתפרסמת על אודותיו בכלי תקשורת כלשהו גוררת מעצר יומיים-שלושה אחר כך. במשך שנים ארוכות עושה המשטרה בתיקי רותם ככל העולה על רוחה. מעולם, עד היום, לא הניבה אף חקירה שלה ולו כתב אישום אחד. מעולם לא נדרש איש במשטרה להסביר כיצד הפך המעצר לכלי נשק שהמשטרה יכולה לעשות בו שימוש חסר בקרה וחסר פיקוח.
זה התחיל עוד בשנת 2004, כשפרקליטות מחוז תל אביב סגרה את תיק החקירה הראשון נגד בכירים ברשות המסים שעליהם רותם התלונן. בסוף אוגוסט באותה שנה הגיע רותם, אז עדיין קצין מודיעין מצטיין ברשות, למשרדי פרקליטות מחוז תל אביב וביקש לצלם את תיק החקירה.
הוא פגש שם את עו"ד מנחם מזרחי, היום שופט ואז הפרקליט שסגר את התיק, הודיע לו שבכוונתו לערער על סגירתו והבטיח לו שיילחם עד סוף העולם כדי שהדין ימוצה עם החשודים. באותו יום מיהר עו"ד מזרחי למשטרה ומסר עדות שלפיה הוא חושד ברותם כי הוא האחראי לניקוב צמיגי מכוניתו חודש וחצי קודם לכן. הוא או איש משפחת הפשע יחיא טורק.
משטרת ישראל, ככל הנראה, לא חשבה שמדובר בחשד רציני. היא אפילו לא טרחה להרים אל רותם טלפון. כעבור חמישה חודשים, ב-14 בינואר 2005, פרסמתי כתבת תחקיר ראשונה בעניינו של רותם ופרשתי בה את חומרי החקירה המטלטלים שהיו בתיק שנסגר. בכתבה נמתחה ביקורת קשה על הפרקליטות ועל המשטרה בגין התנהלותן בחקירה הזו.
חמישה ימים אחר כך, באישון ליל, עצרה ניידת משטרה את רותם לחקירה. החשד: ירי בצמיגיו של עו"ד מזרחי וניקובם לפני חצי שנה.
ערב אחד, בתחילת דצמבר 2009, צלצל הטלפון הסלולרי שלי. על הקו היה שוטר ממשטרת תל אביב צפון שלא ידע עם מי הוא מדבר. "עצרנו הערב את רותם, והוא ביקש לעדכן אותך". באיזה חשד, שאלתי. "הטרדות ואיומים", השיב. כמה שעות קודם יצא רותם מהסופרמרקט ברמת אביב, כשקבוצת שוטרים זינקה עליו ואזקה אותו ברחוב כאילו היה חשוד ברצח. רותם נלקח לתחנה ונחקר כשהוא אזוק בידיו וברגליו.
בתחנה הראו לו ערימת פקסים "מאיימים" שהגיעו ליחידה הארצית לחקירות הונאה וביקשו לדעת אם הוא שלח אותם. "השם שלי חתום למטה", השיב . "זה אני ואין כאן שום איום". בבוקר הגעתי לאולם המעצרים בבית המשפט בתל אביב יחד עם משה ליכטמן מ"גלובס", שמלווה גם הוא את רותם במשך שנים.
בזה אחר זה הכניסו השוטרים לדיון על הארכת מעצרם חשודים בעבירות שונות ומגוונות. מין, אלימות, תקיפה, שוד. הכל. כולם שוחררו באולם המעצרים. רק רותם המסוכן, שנחשד במשלוח פקסים, ישב שם אזוק בידיו וברגליו.
"לא מצאתי כי מתקיימת מי מעילות המעצר שפורטו בבקשה להוצאת צו מעצר", כתבה השופטת לימור מרגולין יחידי. "לא התרשמתי מן המתואר בעדויות המתלוננים כי קיים סיכון לביטחונו של אדם".
בדיון התברר כי במהלך הלילה חש רותם, חולה סוכרת, ברע ונלקח לבית החולים וולפסון. כדי שלא יימלט מאימת הדין הקפידו השוטרים לקשור אותו למיטה בחדר המיון בידיו וברגליו. במשך שנתיים, כך טענה המשטרה, הוא שולח פקסים לעובדי ציבור בדרגות שונות, ואיש לא חשב לחקור אותו. עכשיו, ברגע אחד, הפך סכנה כה גדולה לציבור שחייבה לקשור אותו למיטה בעת אשפוזו.
רותם, צריך להבהיר, לא מתווכח עם העובדות. כן, הוא חושב שבצמרת רשות המסים יש גורמים שאסור להם להיות שם. כן, הוא מפוצץ בפקסים כל גורם חקירה שנראה לו שהיה צריך לחקור את הטענות ולא עושה את זה. כן, הוא יודע שהפקסים שהוא שולח לא יזכו אותו במקום הראשון בתחרות הנימוס הבינלאומית. ולא, הוא לא חושב שהוא עובר בכך עבירה פלילית. ודאי לא כזו שמחייבת יחס כזה מצד המשטרה, כאילו נהג באלימות כלפי מישהו.
חודשיים עברו מאז המעצר הקודם, ורותם זומן שוב לחקירה. הפעם התלונן קצין בכיר ששירת בעבר ביאח"ה שרותם מטריד אותו בטלפון. רותם, שבילה שוב לילה במעצר, תיאר למחרת לשופט דן מור את מה שעבר בלילה. "הם ביקשו ממני להשתחרר בתנאי שלא אכפיש את המשטרה בתקשורת, ואני לא מסכים", סיפר.
הוא גם הציג לשופט את בגדיו המרוחים בדם וסיפר כיצד שוטרי התחנה אזקו אותו הפוך כשידיו ורגליו מחוברות והכו אותו. סיפור אחד הוא לא העז לספר באולם מפאת הבושה. כיצד הפשיטו אותו השוטרים עירום כביום היוולדו וביצעו באחוריו בדיקת סמים. עכשיו הגיע תורו של השופט מור לא להבין מה עושה אדם שחשוד בסוג כזה של עבירה בבית המעצר. "אינני מבין מדוע היה צריך לעצור את החשוד", כתב בהחלטתו. "כל האירוע נראה לבית המשפט מוזר וחסר הסבר".
עוד שמונה חודשים חלפו, ובמשטרה לא התייאשו ולא למדו לקח. אף אחד מהמעצרים והחקירות לא הניב משהו שמתקרב לכתב אישום, מדובר היה בהטרדה לשם הטרדה, אבל המחוקק נתן בידיהם של השוטרים כוח והם לא התכוונו לוותר עליו.
בתחילת ספטמבר 2009 הגיע רותם לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה נגד היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. רותם הלין אז נגד סגירת תיקו של בכיר ברשות המסים שווינשטיין ייצג בעבר כסנגור פרטי. רגע אחרי שסיים להגיש את התלונה החליטו שוטרי התחנה לנצל את ההזדמנות שהוא אצלם, ולתדהמתו הודיעו לו שהוא עצור.
רותם סיפר למחרת לשופט דניאל בארי על המכות שספג בפעם הקודמת ועל התלונה שהגיש במח"ש בעקבותיהן. "זה מסע נקמה נגדי", התלונן . "אין הצדקה להאריך את המעצר", כתב גם השופט הזה ושלח את נציגי משטרת ישראל החוצה בבושת פנים גם הפעם.
הלאה. יולי 2011. שוב זימון לחקירה. שוב רותם מגיע. שוב הוא מוצא את עצמו עצור בתא. החשד גם הפעם: טלפונים ומשלוח פקסים מטרידים, בין השאר לבכיר במשרד המשפטים. שוב לילה במעצר. שוב חרף התא הסגור והנעול היטב רותם הוא העצור היחיד עם אזיקים על ידיו ורגליו.
למחרת, יום שישי בצהריים, הובא רותם להארכת מעצר. הפעם הרחיקה המשטרה לכת וביקשה לעצור אותו עד תום ההליכים בטענה שהיא אוטוטו מגישה נגדו כתב אישום. "פעולות החקירה שהוצגו בפניי אינן מחייבות מעצר בפועל", סיכמה השופטת תמר אברהמי. במשטרה ביקשו לעכב את השחרור ומיהרו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. הפעם היה זה השופט שאול שוחט ששלח את רותם הביתה.
מאז, אגב, עברו שנתיים. כתב האישום שהמשטרה הבטיחה לבית המשפט שיוגש בתוך ימים ספורים לא הוגש עד היום. במשטרת ישראל, מתברר, תפסו את הפרינציפ. בהיעדר בקרה ובהינתן העובדה שבכל פעם נופל התיק אצל שופט אחר, יכולים כמה קצינים ושוטרים לעשות באיש ככל העולה על רוחם.
לפני כשנה ירד רותם מאוטובוס ליד שדה דב, כשניידת משטרה עצרה לידו. שני שוטרים היו בה עם שוהים בלתי חוקיים שעצרו קודם לכן. דקה לאחר מכן מצא את עצמו רותם אזוק ונלקח יחד איתם למעצר. "אתה מסוכן לביטחון המדינה", הסביר לו אחד השוטרים, שהכיר אותו מהמעצרים הקודמים, לאחר שרותם ביקש לדעת מה עשה הפעם.
אולי כדי לשנות אווירה, נלקח הפעם רותם לכלא הדרים. קצין המודיעין שקיבל אותו העדיף לא להכניס אותו לתא אחד עם עבריינים רגילים, נוכח עברו כאיש רשויות החוק. אחרי זמן קצר התגבר גם על זה. "אל תגיד לאף אחד על מה אתה יושב כאן", הזהיר . "תגיד שזייפת צ' קים כדי שלא יפגעו בך".
בשלוש בלילה הוכנס לתא אחד עם שני עצירים עזתים. "זו הפעם היחידה בחיים שלי שחששתי", סיפר אחר כך. "הם עישנו סמים והזהירו אותי שאם אוציא מילה מהפה, ידקרו אותי. להם היה מזרן, לי אפילו לא היה את זה. העברתי את כל הלילה בעמידה, בערנות, שלא יפגעו בי".
למחרת בבוקר שוב נערך דיון בבית המשפט. שוב הועלה חשד חמור של שליחת פקסים. שוב שחרור מובן מאליו. "עיינתי בפקסים שנשלחו, ואף כי הדברים הרשומים בהם אינם נעימים לעין ולאוזן, אין הם מקימים עילת מעצר", כתבה השופטת השישית במספר, הדסה נאור, ושלחה כלעומת שבאו את השוטרים שביקשו ארבעה ימי מעצר נוספים.
זהו סיפור בלתי נתפס. לאחרונה, כאמור, הודיעה המשטרה כי אחרי שמונה שנים של חקירות בלתי פוסקות ומעצרים משפילים חוזרים ונשנים, יש לה כוונה להגיש נגד רותם כתב אישום.
זה המקרה הקלאסי שבו היה מצופה ממפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, שמבטיח לנקות את האורוות ולהילחם בשוטרים שסרחו, לבקש אליו את כל תיקי המעצר של רותם לדורותיהם ולבדוק פעם אחת ולתמיד מי אפשר לטירוף הזה להתרחש. אבל כדי שזה יקרה צריך מוטיבציה, וכזו לא נמצאה בצמרת המשטרה במשך כל השנים שהסיפור הזה מתגלגל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם