אווירת ניצחון והפנינג ססגוני בכיכר טקסים
חבורות פעילי שמאל שרועות על הדשא בבירה, ומשוות לה אווירה של יום הסטודנט. אך לא הרחק משם סודרו בשורה בקבוקים עם חומר לא מזוהה
מעבר לתומכי המחאה שבאים בהמוניהם בימים האחרונים, מעבר לסקרנים עם המצלמות שמתעדים כל חלון מנופץ וכל כרזה ססגונית, הצטרפו עתה לתהלוכה הגדולה גם אלפי עובדי המגזר הציבורי, שפתחו בשביתה בת יומיים.
ועדיין, לא מדובר במראה יוצא דופן לעיר. הדבר הבולט ביותר במחזה הזה הוא דווקא העובדה שאין ולו שוטר אחד לרפואה. לא לאורך הרחוב, לא בכיכר ולא בכל האזור. "יאללה, תביאו את הגז, נראה מי הגברים בשכונה", צועקים במקהלה עשרות נערים הצועדים לאורך הרחוב.
"לא לפשיזם", קוראים חברי קבוצה אחרת הנושאת דגלים אדומים. כן, השמאל שולט כאן ובגדול, אבל לצד פעיליו צועדים גם לא מעט חברי קבוצות אחרות, חלקן כלל לא מזוהות פוליטית. כתף אל כתף, הם מתגאים, כשהם מלווים במחיאות כפיים של הצופים ובמבטים משתאים של יושבי בתי הקפה.
ואוי למי שלא מפגין סולידריות. תשאלו את עובדי סניף סטארבקס באיסתיקלאל. שעת צהריים מאוחרת והמקום נטוש למדי, מראה לא אופייני למיקום כל כך מרכזי. לפתע נשמעות שאגות בוז. הן מגיעות מקבוצת מפגינים המונה כ-20 צעירים הלבושים בחולצות שחורות. "לא סתם הסניף נטוש ולא סתם הם צועקים בוז", מספר פעיל מחאה. "בניגוד לרבים מבתי העסק באזור, כאן לא היו מוכנים לעזור למפגינים, אז עכשיו כולם מחרימים אותם".
בקצה איסתיקלאל, בלבה של כיכר טקסים, עומד צעיר בודד ומוכר מסכות פנים שאמורות לסייע בהתמודדות עם הגז המדמיע. שלוש לירות עולה כל מסכה (בערך 1.25 דולר), אבל בינתיים לא נראה שיש ביקוש. כמאה מטרים משם נמצא הפארק הכי מפורסם בטורקיה, פארק גזי. זהו המקום שאותו ארדואן רוצה להרוס, ואת הריסתו ניסו כמה פעילי סביבה למנוע, עד שפוזרו בכוח בדיוק לפני שבוע - מעשה שהצית את המחאה הגדולה.
המקום נראה כמו יום הסטודנט באוניברסיטה. או יום העצמאות. אולי וודסטוק. חבורות חבורות של צעירים, רובם חילונים, רובם המוחץ אנשי שמאל וקומוניסטים, פרוסות על המדשאה. עגלות עם תירס חם, צמר גפן מסוכר, אבטיחים חתוכים, ערמונים, אפילו מלפפונים.
יש דוכנים עם חולצות צ'ה גווארה, יש ספרייה, וגם דוכנים עם מסכות ליצן שאמורות למנוע את זיהוי הפנים (רק מעטים חובשים אותן). מדי פעם בוקעים נאומים לוחמניים, וכל העת ניתן לשמוע את הלמות התופים ואת הניגון הצפצפני המלווה את האטרקציה הגדולה ביותר כאן-ריקוד המעגל המסורתי, ההלאי.
בינתיים, כולם נראים באופוריה. מבסוטים מהחיים, אולי אפילו קצת שאננים. עד מתי זה יימשך? שאלה מצוינת. לואיס פישמן, מומחה ישראלי לענייני טורקיה המתגורר באיסטנבול, אומר שמוקדם עדיין להעריך ושהדבר תלוי בדרך שבה תפייס הממשלה את המפגינים וכן בכושר העמידה שלהם. אתמול פרסם סגן ראש הממשלה, בולנט אורינץ', התנצלות לפעילים הסביבתיים שפונו, אבל בד-בבד הוא תקף את המפגינים האחרים.
בפארק יש מי שחושש שהספין הזה נועד לפלג את המחאה, ושהוא מתווסף לניסיונות קודמים להשחיר את פני כל המפגינים ולציירם כאנרכיסטים וכאנשי שמאל קיצוני. גם כך מתחילים להיראות ניצנים ראשונים של תפנית בדעת הקהל כלפי המחאה, וגובר החשש שבשלב הבא ארדואן יוציא את תומכיו להפגנות נגד.
מול מלון אינטרקונטיננטל הצמוד לפארק, בין כיכר טקסים לשכונת בשיקטש המפורסמת, הקימו המפגינים בריקדה גדולה החוסמת לגמרי את הכביש רחב הידיים. היא לא היחידה, כמובן. מערומים רבים של ברזל, אבנים ופסולת בניין חוסמים את הכביש לכל אורכו, וכן את כל הצירים הסמוכים.
עשן שחור מיתמר לא הרחק מכאן, איפשהו באזור בשיקטש, וריח של פלסטיק שרוף מתחיל למלא את האוויר. נוזלים לא מזוהים בבקבוקים כבר עומדים בשורה מסודרת באחת מפינות הפארק, למקרה שהשוטרים יחזרו עם הגז המדמיע, ומוכרי המסכות מציפים את האזור ומנסים לגרוף עוד כמה גרושים מהמפגינים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
תגובות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם