במצב הנוכחי הקואליציה אוכלת את יושביה
הליכוד קרוע מבפנים, קרבות בין הסיעות, ונראה שרה"מ איבד את השליטה על שריו. כמה זמן זה יחזיק?; ועסקת הנדל"ן הגרועה של משה כחלון
ביום שני העמיד רותם את עצמו לבחירה כחבר בוועדה למינוי שופטים. כל חברי הכנסת הגיעו לאולם המליאה כדי לבזבז יום עבודה שלם על שיטת בחירה פרימיטיבית. במקום שכולם יסמנו את טופסי הבחירה וישלשלו את הפתקים לקלפי כאיש אחד, הסתגר כל אחד מאחורי קלפי צפופה לתהליך שנמשך שעות. דווקא ראש הממשלה קלט את האבסורד, ביקש פרוטקציה, הוקפץ לראש התור, הצביע ועזב את אולם המליאה, כאשר יובל שטייניץ הבלתי נמנע מדדה מאחוריו במהירות.
שיטת הבחירה שיחקה לרעתו של רותם עצמו. הוא ישב על כיסאו ליד הקלפי המאולתרת, הבוחרים חלפו על פניו, העיפו לעברו מבט ונזכרו שהם חייבים להצביע עבור מישהו אחר. בסוף הערב הודח רותם מהוועדה לבחירת שופטים, וכך גם ניתקה השפעתו של ראש המפלגה שלו אביגדור ליברמן על הרכבו הבכיר של שלטון החוק. ליברמן, רותם ופוליטיקאים אחרים, בעיקר מהימין, מבקשים זה שנים לקצץ בכנפי בית המשפט העליון ולשנות את עמדות השופטים. עכשיו כבודם יכולים לשחרר איזה כפתור חונק בגלימה.
כמו תמיד, השיקול האישי התערבב כאן עם הפוליטי. הבחירה חשפה קואליציה שבירה, שמתפרקת בכל יום נגד עינינו. יש כאן דבר מוזר. בדרך כלל האופוזיציה היא זו שאכולה בתסכול ונתונה במאבקים סיזיפיים חסרי סיכוי מול השלטון החזק. בתוך מפלגות האופוזיציה מתקיימים מאבקי הכוח הקשים, חילופי ההאשמות על איבוד השלטון וקרבות הפריימריז. במצב הנוכחי הקואליציה אוכלת את יושביה. הקרע הוא בתוך הליכוד-ישראל ביתנו, בין הליכוד ליש עתיד, בין יש עתיד ללפיד, בין התנועה של לבני, לפיד והבית היהודי. ובעצם בין כולם.
בליכוד לא אוהבים את האיחוד עם ליברמן, זה ברור. הכישלון המהדהד בבחירות השאיר מחוץ לשורות פעילים מרכזיים, שלא שכחו ולא סלחו. ח"כ רובי ריבלין, שאמר לרותם בפרצוף "אתה לא המועמד שלי", רק ביטא את מה שרבים שם חושבים. ריבלין ניהל את המאבק מול רותם, אבל הוא גם סוחב איתו חשבון פתוח עם ליברמן, שסייע להדיח אותו מתפקיד יו"ר הכנסת. ריבלין בטוח שליברמן רצה להדיר אותו מעמדת ההשפעה לקראת ההתמודדות על תפקיד הנשיא הבא בעוד שנה. ליברמן רוצה שם את דוד לוי.
אבל לא רק מול ליברמן. בליכוד מתנהלות מלחמות כמעט על כל נושא. אפילו מינוי הרבנים הראשיים מפלג את כולם. בישיבת סיעת הליכוד ביום שני התלקח ויכוח. "אנחנו צריכים להודיע שלא נתמוך ברבנים לא ציוניים", דרש סגן השר זאב אלקין. "סלח לי, לא זכור לי שהתנגדנו לצירוף החרדים לקואליציה", ענה לו השר ישראל כץ.
אין לשכוח, הקואליציה הזו לא נולדה בטוב. מדובר במהלך כוחני, דו-מפלגתי, שהטיל וטו על החרדים וחייב את נתניהו להשאיר אותם בחוץ, בניגוד לרצונו. יאיר לפיד ונפתלי בנט שאבו ביטחון ועידוד רב אחרי הקמת הקואליציה. לפיד עושה היום מה שהוא רוצה, בעיקר במשרד האוצר, לעתים קרובות בניגוד לדעתו של נתניהו שיכול רק לנשוך שפתיים ולהתלונן בפני מקורביו. בעקבות האיחוד עם ליברמן עומדים מאחורי נתניהו רק 20 מנדטים נטו. התלות שלו בכל מרכיב בקואליציה מוחלטת. מי שעוזב מפיל את כל החומה, ואין אלטרנטיבה אחרת.
כל אירוע מעורר ריב ומדנים, ומעלה מחדש את המשקעים. ציפי לבני רצתה להוביל את גוש המרכז-שמאל. לפיד הדיח אותה מהרעיון במהלך ימי הבחירות, ולקח את התפקיד לעצמו. לבני איבדה מעמד ולא שוכחת. לפיד הוא היום השותף שלה בקואליציה, אבל לבני מבקשת להוכיח שהבית היהודי משתלט עליו. לפיד אכן קרוב יותר לבנט מאשר ללבני בעמדות המדיניות שלו וביחס שלו למשא ומתן מול הפלסטינים. לבני פתחה חזית גם נגד הבית היהודי, שמתנגד לחוק אלעזר שטרן, שבא לקדם מהפכה נשית בגוף שבוחר את הרבנים הראשיים.
הסיעה של בנט מסוכסכת עם עצמה. יש את הבית היהודי ויש את ועד הבית היהודי. הבית היהודי זה בנט, אורי אורבך ואיילת שקד. ועד הבית היהודי זה הרבנים, בעיקר רבני יש"ע שמטילים מרות על כל האחרים. ההישג הפנטסטי של בנט בבחירות הולך ונשחק במוסדות הישנים. הרוח החדשה מזיזה את צמרת הרשימה, אבל לא נוגעת בשורשים הדתיים ואפילו החרדים. אילו היו הדברים תלויים בבנט, היה הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים מורכב מנשים בלבד. מבחינת הרבנים, אסור שתהיה שם אישה אחת.
בתנאים הללו יו"ר הקואליציה יריב לוין אובד עצות. לוין, אחד האנשים המוכשרים בפוליטיקה הישראלית, צריך לרדוף מדי יום אחרי הזנב של עצמו. "תפסיקו להכשיל זה את זה", התחנן ונזף שלשום לוין בשותפיו. לוין הצליח להעביר מאוחר יותר, בצהריים, את חוק עמאר, שמאפשר לרב הראשי שלמה עמאר לרוץ לקדנציה נוספת. בערב הוא הביט בראי והבחין בחצי קילו נוסף שאיבד ממשקלו הקל ממילא.
ואם כל זה לא מספיק, בא השבוע לחלל העולם קלקול כחלון. ראש הממשלה, שנקלע למצוקה בימי הבחירות, שלף את משה כחלון הפורש והודיע שימנה אותו ליו"ר מנהל מקרקעי ישראל, אחרי שהבטיח לציבור שתיק השיכון יישאר בידי הליכוד. הסתיימו הבחירות, עברה תקופת ההשתלמות של כחלון באוניברסיטת הרווארד, חלפו עם הרוח גם ההבטחות של נתניהו. נשארנו עם ספין בחירות דהוי ועם שר פופולרי לשעבר שלא רצה להיות פקיד, אבל מאוד נוח לו היום עם הדימוי של המקופח.
כחלון חזר מהרווארד לפני שבועיים. בארץ לא חיכו לו בשורות טובות, ולא רק בענייני ג'ובים. לפני שלוש שנים וחצי, בינואר 2010, רכש כחלון יחד עם עוד שלושה שותפים מבנה בן שתי קומות ובו ארבע יחידות דיור ברחוב ירקון היוקרתי בחיפה. כחלון ושותפיו, האחים ג'ורג' וג'אסן מטר, הבעלים של מסעדת "מקסים" המפורסמת וראובן אבן צור שילמו על המגרש והמבנה חמישה וחצי מיליון שקלים. כדי להרוס את המבנה ולהתחיל את הפינוי שילמו הארבעה לדיירת מוגנת בת 86 שהתגוררה בבניין פיצוי נוסף של כחצי מיליון שקלים.
בנובמבר 2011 אישרה הוועדה המקומית בחיפה להרוס את המבנה ולבנות במקומו בניין בן ארבע קומות, ובו שבע יחידות דיור. השכנים התקוממו נגד האישור ונגד גודל ורוחב הבית המיועד וטענו כי מדובר "באזור שקט ונינוח שיהפוך לזירה הומה, צפופה ורועשת". בין עשרות השכנים המתלוננים היו שופטים ועורכי דין, ובהם השופט שמואל ברלינר, בת זוגו עו"ד נעמי לביא ואחרים. במרס 2011 קיבלה ועדת הערר של מחוז חיפה במשרד הפנים את טענות השכנים, ופסקה נגד הבנייה.
כחלון וחבריו הגישו ערר על החלטת הוועדה שנדחה. הארבעה פנו לבית המשפט המחוזי בנצרת ונדחו שוב. השופט דוד חשין קבע כי הפרויקט לא עומד בתנאים המאפשרים את מימוש זכויות הבנייה. כחלון אכל אותה בגדול. במקום שבע דירות שהיו אמורות להניב לו ולחבריו מבנה ששווה 16 מיליון שקל (לפי 20 אלף שקל למ"ר), הוא קיבל ארבע דירות ששוות חצי מזה. הפרויקט, אגב, נמצא היום בשלבי בנייה. כחלון עבר להתגורר בדירה שכורה בעתלית. בינתיים חזר לחיפה.
לפי הנשמות הטובות בליכוד, כחלון הפסיד בפרויקט מיליונים, והוא נאלץ לעזוב את החיים הפוליטיים כדי לעבוד כמה שנים בחוץ, לעשות כסף וליישר את הגב. כחלון הכחיש. בשיחה שקיים אתי לפני שנסע להרווארד הוא טען כי מצבו הכלכלי מצוין, ויריביו מפיצים עוד סיפור כי הם לא מוכנים לתפוס שרק לקח פסק זמן כדי לנוח ולהתרענן. כחלון הכחיש את השמועות שנפוצו, שלפיהן הוא מתכוון לעבוד עם חברו איש העסקים קובי מימון, בארץ או בחו"ל, כדי לכסות על ההפסדים.
במהלך השנים עלתה תקווה חדשה בקרב המשקיעים. הם ניסו לקבל את ההרחבות בבניין שניתנות על פי תיקון 3 לתמ"א 38. בימים האחרונים, כך פורסם, דחתה ועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז חיפה גם את הבקשה הזו. כחלון אמר אתמול בתגובה: "העניינים הסתדרו. אנחנו בונים לפי מה שאושר לנו. הקבלנים בשטח. הכל בסדר".
ביום רביעי, לפני שבוע וחצי, עמד ח"כ אביגדור ליברמן על דוכן העדים בבית משפט השלום בירושלים. ליברמן נחקר בידי פרקליטו, עו"ד יעקב וינרוט, ובהמשך בידי נציגת הפרקליטות, עו"ד מיכל סייבל. במהלך העדות, כאשר עלתה לדיון פרשת הפתק הסודי שקיבל ליברמן מידי זאב בן אריה, שהיה השגריר בבלארוס, ובו פרטים על חיקור הדין שמבקשת המדינה לעשות בעניינו, העלה ליברמן, ביוזמתו, פרשה נוספת.
ליברמן סיפר על שגריר אחד, שדיבר סרה במנהיג המקומי במדינה שבה שירת. הדברים של השגריר נקלטו על ידי עיתונאים ופורסמו בחלקם. "הרסו לנו כמעט את היחסים עם המדינה הזו", אמר ליברמן בעדותו.
סיפור מעניין, שלא שמעתי עליו מעולם. מיהו השגריר הסורר שסיבך כך את המדינה? מה עלה בגורלו? האם הועמד לדין? האם הועבר מתפקידו? מה עלה בגורל היחסים עם אותה מדינה? טלפנתי ליועץ התקשורת של ליברמן, צחי משה. הוא סירב למסור פרטים על אודות השגריר המסתורי, אף שזו, לדעתי חובתו הציבורית. בדיוק כפי שרמטכ"ל או מפכ"ל משטרה צריכים לדווח לציבור על קצין שעשה פשלות ונענש.
הלכתי לחפש במשרד החוץ. הסיפור שהעליתי הוא כזה: השגריר זאב בן אריה חזר לארץ מבלארוס בסוף 2008, אחרי שמסר לליברמן את הפתק המפורסם במלון במינסק. ליברמן היה אז מחוץ לממשלה. בינואר 2009 שיגר משרד החוץ במקומו של בן אריה את אדוארד (אדי) שפירא, שגריר מקצועי ותיק ומיומן.
אחרי הבחירות ב-2009 מונה ליברמן לתפקיד שר החוץ. במרס 2011 הוא הוציא את שפירא ממינסק. בתוכנית "המקור", ששודרה השבוע בערוץ 10, דווח על מערך של קשרים ואינטרסים שיש לליברמן בבלארוס, מדינה שנשלטת בידי אלכסנדר לוקשנקו, רודן אנטישמי למחצה. כך או כך, ליברמן ביקש למנות כשגריר איש כלבבו, ובחר לתפקיד את מקורבו יוסף שאגאל, מי שהיה חבר כנסת ברשימת "ישראל ביתנו" של ליברמן.
אז איך מעבירים את שפירא מתפקידו אחרי תקופה קצרה יחסית? לתמונה ניכנס מיודענו דני איילון, שהיה סגנו של ליברמן במשרד החוץ ואחראי מטעמו על כל המינויים. "ליברמן זימן אותי לישיבה עם המנכ"ל רפי ברק ועם שמעון רודד, ראש אגף משאבי אנוש במשרד", מגלה איילון. "הוא סיפר לנו ששפירא אמר משהו נגד לוקשנקו, וצריך להוציא אותו משם. לא היו לו מסמך כתוב או הוכחה, אבל זו הייתה ההוראה. התפקיד שלנו היה להעביר אותו בניגוד לנהלים, כי לא מסלקים שגריר מתפקידו אחרי תקופה כל כך קצרה. שמעון רודד התקשר והודיע לו".
שפירא עבר לסנט פטרבורג, שם הוא משמש קונסול. שאגאל החליק לתפקיד במקומו. עד לרגע זה שפירא אינו יודע מדוע טלטלו אותו כך, אבל אומר שהוא מרוצה, ואין לו טענות. "הציעו לי, התלבטתי והלכתי לתפקיד", מספר שפירא בשיחה מסנט פטרבורג. "זו הייתה אמנם ירידה בדרגה, אבל לא הרגשתי פחיתות כבוד". מקורבי שפירא מודים כי הוא הטיח באחד הכנסים ביקורת נוקבת בנשיא לוקשנקו על הטיפול שלו במקומות קדושים ליהדות, אבל מתעקשים שזו הייתה ביקורת לגיטימית, במסגרת המרחב הדיפלומטי שנתון לו.
במשרד החוץ לא ידוע על שום שגריר אחר שהתבטא בארבע שנים האחרונות נגד ראש המדינה שלו וגרם נזק חמור, כפי שסיפר ליברמן במשפטו. צחי משה טען אתמול בכל זאת שלא מדובר כלל בשפירא. "המקרה שעליו דיבר ליברמן בעדותו בבית המשפט אירע בשנת 2012 במדינה שאיננה אחת ממדינות מזרח אירופה. בשל רגישות היחסים עם אותה מדינה המקרה לא פורסם בפומבי, וכך זה גם יישאר מתוך התנהלות אחראית, שחבל שאיננה מצויה גם אצל אחרים".
בעניין מעבר השגריר הוסיף משה: "התזה מופרכת. לא היה שום צורך לעשות משהו חריג ולהעבירו מתפקידו בניגוד לנהלים כפי שטוען אילון. סביר להניח שברבות הימים אילון "ייזכר" שליברמן גם ביקש ממנו לדאוג לכך שהאפיפיור בנדיקטוס יפרוש מתפקידו ובמקומו ימונה לתפקיד החשמן מבואנוס איירס".
ירושלים, מבין כל הערים הגדולות, הולכת אולי לספק קרב מרתק לראשות העיר. ואם זה לא יקרה, יש לנו התרחשות מעניינת לא פחות לפני הבחירות. ביום שישי לפני שבועיים, כפי שדיווחנו כבר, נפגש ראש הממשלה נתניהו בביתו עם השר לשעבר אלי ישי, שהודח לא מזמן מההנהגה המשולשת של ש"ס. ישי ביקש את תמיכתו בהתמודדות לראשות העיר, בראש רשימה שיהיו בה גם אנשי ליכוד. נתניהו שלח אותו לגייס תמיכה בקרב החרדים. "אם כל המפלגות והחצרות בעיר יהיו איתך, אתמוך בך", הבטיח נתניהו.
ישי יצא לדרך, וגילה שהיא לא פשוטה. הוא נפגש עם הרב עובדיה יוסף וקיבל את ברכתו. אחר כך נסע לרבנים הליטאים החשובים, הרב אהרן לייב שטיינמן (שאיתו נפגש גם אתמול) והרב שמואל אויערבך וקיבל מהם אור ירוק, לפחות לדברי מקורביו. ישי נפגש עם ח"כ מאיר פרוש וסגר. הבעיה העיקרית נשארה עם חסידות גור, שיש לה אלפי מצביעים בירושלים, שתמכו בבחירות הקודמות בראש העיר ניר ברקת. ישי מסוכסך עם יעקב ליצמן, הנציג הפוליטי הבכיר של החסידות, בגלל מאבקי כוח על ועדות בכנסת. ליצמן בינתיים לא תומך בישי.
ביום שלישי צצה לפתע המועמדות של משה לאון, שהיה מנהל משרד ראש הממשלה. ישי חושב שאריה דרעי המציא את השם של לאון כדי להכשיל אותו. "דרעי לא יכול לסבול את ישי בראשות העיר", אומרים אנשי ישי. דרעי אומר שחברו, אביגדור ליברמן, העלה את שמו של לאון, ואין לו שום קשר לעניין. לאון עצמו לא מתלהב מכל הסיפור, אולי בצדק. לאון מעולם לא היה תושב ירושלים. הוא אינו מוכר בעיר ובקושי מוכר מחוצה לה. בתנאי הפתיחה האלה יהיה לו קשה מאוד להתמודד מול ראש העיר ברקת, שיש לו ביד משאבים כמעט בלתי מוגבלים.
דרעי היום הוא יו"ר ש"ס. לדבריו, המפלגה לא תריץ את ישי לראשות העיר אם יתברר שאין לו סיכוי. "אנחנו לא הולכים לבזבז הון עתק והרבה מאמץ על ריק", הוא אומר. אנשי ישי אומרים שדרעי ידאג שלא יהיה לישי סיכוי. העסק מסתבך. כל יום שעובר מקרב את ניר ברקת לכהונה נוספת.
1. מבקר המדינה יוסף שפירא הקים צוותים מיוחדים לבדוק את כל המכרזים ברשויות המקומיות, בעקבות כתבי האישום והמעצרים של ראשי הערים שנחשפו לאחרונה.
2. מי שמגיע לדירה המפוארת החדשה של שר הביטחון היוצא, אהוד ברק, במגדל השופטים בתל אביב נדהם לראות אולם ישיבות ענקי בכניסה לבית, שמזכיר מאוד את חדר ישיבות הממשלה.
3. חבר הכנסת לשעבר דניאל בן סימון (עבודה) מונה לסגן מנהל רשת החינוך העולמית אליאנס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם