טורקיה: סופה של המחאה לא נראה באופק
ארדואן, כמו ארדואן, מצא דרך לשפוך שמן על המדורה של המחאה. עתה חוששים המוחים: רה"מ יוציא את תומכיו כדי להתעמת איתנו
אפשר להשוות את המעשה לתליית תמונתו של חסן נסראללה בכיכר ציון. ביום רגיל זה לא היה קורה פה. אבל כשאין משטרה בסביבה (היא הרי סולקה), וכשהאויב הגדול כרגע הוא ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן, גם המעשה הזה עובר בשלום. ארדואן, סביר להניח, עוד יעשה מזה מטעמים.
ראש הממשלה מתעקש כל העת שהמפגינים קיצוניים, ואף כינה אותם "צ'פולג'ו" - משהו בין בוזזים, בטלנים וחוליגנים - כינוי שהפך בינתיים לכינוי חיבה בטורקיה. הוא ציפה, מספרים פעילי המחאה, שרק השמאל הקיצוני וקבוצות השוליים יישארו ברחובות. ויש שמתעקשים שגם קיווה שיבעירו את השטח כדי שיוכל להכריז על צעדי חירום ולהגדיל את סמכויותיו. אם להסתמך על מה שקורה בשטח, הוא טעה. טעה בגדול.
בזמן שהמהומות ברחבי המדינה נמשכות, וכשאפילו בפרוורים יוצאים תושבים מדי ערב ומתופפים על סירים ומחבתות כאות מחאה, מתחם תקסים-פארק גזי-איסתיקלאל לא שקט לרגע.
היו השבוע חששות שהמאבק עלול להיחלש. סקר שפורסם באחד העיתונים המזוהים עם האופוזיציה חשף כי אילו היו נערכות היום בחירות, מפלגתו של ארדואן אמנם הייתה יורדת מאוד בכוחה, אך שומרת על מעמדה כמפלגה הגדולה בטורקיה. כי אחרי שנים ארוכות של שלטון כושל ומסואב של המחנה החילוני-כמאליסטי, רבים מוכנים לוותר קצת על חירויותיהם, כל עוד מצליחים לשכנע אותם שהכלכלה צומחת. אבל ארדואן, כמו ארדואן, הצליח אתמול לשפוך שוב שמן על המדורה, והפיח חיים חדשים במחאה.
במהלך מסיבת עיתונאים בתוניס נשמע אמנם ראש הממשלה תקיף פחות, יש שיאמרו אפילו מפויס, בדרכו המיוחדת. הפעם הוא לא תקף את כולם, אלא רק את "קבוצות הטרור" שזורעות לטענתו הרס, אך בד בבד הבהיר שאין לו כל כוונה לסגת מתוכניתו להרוס את פארק גזי ואת בניין התרבות הסמוך על שם אטאטורק ולהקים במקום פרויקט חדש שיכלול בין היתר קניון.
הפארק היה עמוס למדי כל השבוע, גם כשנדמה היה שיש ירידת מתח. אבל אחרי דבריו כבר אי אפשר היה לזוז במקום. נחילי אדם החלו לנהור לפארק בשעות אחר הצהריים, וכשזה נסתם לחלוטין, החלו כיכר תקסים והרחובות הסמוכים להתמלא. כולם דיברו על הפגנה גדולה בערב, על כך שלא יוותרו.
ובחזרה לפארק גזי. רק לפני כמה ימים עוד היו כאן קרחות דשא שבהן אפשר היה לדבר בשקט, למשל בפינה הקרובה למלון אינטרקונטיננטל, שבה החלו כבר לעקור את העצים. אך בחלוף הימים הוקמו בה אוהל לתרומות בגדים, ביתן גדול לחלוקת מזון, ואפילו מרפאה מרווחת המאוישת כל העת בצוותי רפואה מתנדבים.
בכלל, בכל בוקר צצו השבוע לא רק אוהלים חדשים בפארק, כי אם גם ביתנים המלמדים על כך שהמפגינים מוכנים למאבק ארוך וממושך. "אני כאן כבר שלושה ימים", מספר הליל, סטודנט למשאבי אנוש שיושב עם חברתו באחת משורות האוהלים העליונות.
שעת אחר צהריים, וההמולה לא פוסקת לרגע. ברחבה הגדולה שלמטה נערכת עצרת ענק, ומדי כמה שניות מרעידות את האזור כולו שאגות אדירות. על המדרכה שמחוץ לפארק עומד להתחיל מצעד קולני נוסף, ואילו על זו שבצדו השני נערך מצעד אחר. מי יודע מי צועד איפה, אף אחד כבר לא עוקב.
בין לבין מרעיש גם הגנרטור של אחד המטבחים, וגם צעקות הרוכלים שמוכרים דגים צלויים, קבב, מלפפונים, ומה לא. הליל מחזיק בקבוק בירת אפס פילזן ביד אחת, ובידו השנייה סיגריה. הוא כבר צרוד מכל השבוע הזה, אבל מנסה להתגבר על הרעש ופותח בנאום חוצב להבות. המילים "ארדואן", "עריץ", "לא נורמלי", ואפילו "היטלר" עולות אצלו בשטף מתיש. הוא מהמפגינים הכבדים, ורק מתנדבת שעוברת עם צלחת עמוסה בעוגיות מצליחה לקטוע אותו. "אני לא מצפה שארדואן ילך הביתה, אני רוצה ממנו רק דבר אחד: שיודה שטעה. שיוציא מהפה שלו את המילה 'טעיתי', ואז אלך מפה".
ייתכן שזה ייקח עוד זמן מה. מפגינים אחרים הביעו בימים האחרונים חשש שארדואן יוציא את תומכיו כדי להתעמת עמם. בעיר ריזה שלחוף הים השחור זה כבר קרה. תומכי ארדואן הניסו שלשום מפגינים לבניין ומנעו מהם לצאת.
על פי הדיווחים שהגיעו מהמפגינים בעיר, הקהל ניסה לבצע בהם לינץ', ורק אחרי שעות הם חולצו בשלום בחסות המשטרה. "זה בדיוק מה שפחדנו שיקרה אחרי שארדואן אמר שחצי מהעם תומך בו ורמז שיוציא אותם לרחובות", אמר סלים יסאבול, המשתתף במחאה באיסטנבול.
גם הליל לא אופטימי. "אני לא יודע אם ראש הממשלה יתנצל, ומעריך שהמשטרה בסופו של דבר תחזור לכאן. הרי ארדואן מכר את המקום הזה לבעלי ההון, הוא לא יוותר לנו עליו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם