"אני הסמן הימני בכנסת? לכבוד הוא לי"
חברת הכנסת אורית סטרוק בעד לאשר לכל מתנחל לירות במשיגי גבול פלסטינים, ומודה שתפעל בכנסת לפי הוראותיו של הרב דב ליאור. ראיון
העימות הלאומי בירושלים היה אז בשיאו, והמשפחה חששה כל כך מהיוזמה שבמאמץ עילאי רכשה לבני הזוג דירה במקום אחר. ואז הם עברו לחברון.
"הזמנתי את ההורים שלי לארוחת ערב", משחזרת סטרוק היום. "וכשהייתי בטוחה שכולם גמרו לאכול ושום דבר לא ייתקע לאף אחד בגרון, אמרתי, אבא, אמא, קנינו בית בקריית ארבע. אני זוכרת שהייתה דממה סביב השולחן. כמו במעמד הר סיני. ורק אמא שלי שאלה, אני לא מבינה, מה רע ברובע המוסלמי?"
הרבה מים זרמו מאז בתעלות הביוב של רחוב השוהדא. ההורים, שנשבעו שכף רגלם לא תדרוך בחברון, הגיעו לברית של צביקי, בנה הבכור של סטרוק. סטרוק עצמה הספיקה לפתוח את מערת המכפלה שנסגרה לאחר טבח גולדשטיין, להפוך לראש המחלקה המשפטית-מדינית של היישוב היהודי בעיר, לפעילת זכויות האדם ביש"ע וליו"ר השדולה למען ארץ ישראל בכנסת.
גם צביקי התינוק גדל, בגר, הואשם בהתעללות בפלסטיני ונכנס לכלא לשנתיים וחצי, שבמהלכן הפכה אמו לחברת כנסת ולסמן הימני ביותר במליאה. "מי, אני?" היא מחייכת בביישנות. "לא מדדתי את חברי הכנסת בסרגל ימני, אבל אם זה נכון, לכבוד הוא לי".
איך מסתדר הסמן הנצי בכנסת עם תדמית היונה שבנט, שקד ואורבך שקדו כל כך לטפח?
"רוב המצביעים של יאיר לפיד לא הכירו את המאפיינים השמאלניים של המפלגה שלו כשבחרו בו לכנסת. אבל אותי הציבור לא יכול לא להכיר, כי הקמפיין האגרסיבי של הליכוד חשף את חברי המפלגה של הבית היהודי וצבע אותם בגוונים הרבה יותר קיצוניים ממה שהיו באמת.
"כל מי שהצביע לנפתלי, לאורי ולאיילת, ידע שהוא מצביע גם לאורית סטרוק. מי שהכירו אותי ידעו מי אני ומה דעותיי. מי שלא הכירו אותי קיבלו תדמית חשוכה פי כמה ממה שהייתי במציאות. ובכל זאת הם סתמו את האף עם אטב, הלכו לקלפי ואמרו לעצמם בדרך: 'אנחנו כל כך אוהבים את בנט, שאנחנו מוכנים לספוג את סטרוק'".
חברי הליכוד מכירים אותך היטב.
"הליכוד כיסה אותי בצבעים שקריים של תג מחיר. ואני מעולם לא הצדקתי תג מחיר. אנשי הליכוד עבדו איתי כשניהלתי את שדולת ארץ ישראל בכנסת הקודמת. רובם היו אצלי בבית. הם ידעו שאני לא חשוכה וקיצונית ובכל זאת תייגו אותי. פוליטיקה היא עולם אכזר. את מקבלת דקירות מהחברים הכי טובים שלך.
"החברים הנחמדים שלי מהליכוד הכירו מקרוב את פרויקט עמונה שהובלתי. לא פעם הם הגישו שאילתות והשתתפו בדיונים במסגרת הניסיון לחקירה ולמיצוי דין עם שוטרים שנהגו באלימות כלפי מפונים.
"אבל כשהגיע רגע האמת בבחירות לכנסת, הם פחדו שהבית היהודי ייקח מהם קולות ולכן השמיצו אותי. בפועל זה חזר אליהם כמו בומרנג, כי במו ידיהם הם יצרו מכונה משוכללת להעברת קולות מהליכוד לבית היהודי. אנשי הציונות הדתית, בוחרי ליכוד שכאב להם שהכפישו אותי ואת הרב ליאור, הצביעו כעונש לבית היהודי".
אז למה בנט התאמץ כל כך להצניע אותך?
"זה לא עזר לו. כמה שהוא השתדל, הקמפיין של הליכוד קפץ לו מול העיניים, פוף, פוף, פוף".
ממחבואך הכפוי, נעלבת?
"היה לי קשה מאוד, אני מודה. ידעתי מה לענות והאמנתי שכאשר תיפסק ההכפשה אוכל להשיב והדברים יהיו מובנים גם למי שלא מכיר אותי".
אולי ההסתרה שלך מבטאת את הניגוד החריף בין מה שבנט מייצג - דת נאורה, מנגישה, מחבקת - ובין הכפיפות המוחלטת שלך ושל חברי תקומה לרבנים המחמירים של הציונות הדתית.
"יש ציבור גדול בציונות הדתית שרגיל להישמע לרבנים, שנושא עיניים בענווה ובצניעות לגדולי תורה, בפרט בצמתים רוחניים משמעותיים. הציבור הזה ראה שנפתלי בנט ושאר חברי הסיעה מצטלמים עם הרב דרוקמן לקמפיין הבחירות, והבין, אולי בתמימותו, שהמשמעות היא שנפתלי בנט יתחשב בדעתו של הרב או יכפיף את עצמו אליו בתחומים דתיים.
"מדהים אותי שבכלל יכולה להיות טרוניה על שאדם דתי נועץ ברב שלו כשהוא מקבל החלטה. נראה לי מגוחך כל כך שאנשים מתחו ביקורת על התנועה שלנו, על שהתייעצה עם הרב דרוקמן ואולי אפילו פעלה לפי ההדרכה שלו. הרי בפריימריז כל חברי הסיעה הצטלמו איתו כדי שיבחרו בהם. אם מכתבי הברכה של דרוקמן לא היו נחשבים, המתמודדים לא היו טורחים לקבל אותם".
ספק אם בוחרי הבית היהודי ציפו למפלגה הנשלטת בידי רבנים בדומה לש"ס.
"כל מי שבחר באלי ישי ובאריה דרעי ידע שהוא בוחר ברב עובדיה יוסף. הרי ראשי ש"ס הצהירו שהם כפופים באופן מוחלט לרב עובדיה. באותה מידה, כל מי שראה את הדמויות שניבטו מהשלטים והמודעות של הבית היהודי, הבין שאלו מנהיגים דתיים שרגילים להתייעץ עם רבנים. אבל ההחלטה הסופית מתקבלת בסיעה, בשיתוף כל חברי המפלגה.
"בבית היהודי לא כפופים לרבנים בנושאים של תקציב מדינה, הצעות חוק כלליות או יציאה למלחמה, אלא בנושאים רבניים מובהקים. ובחירת רב ראשי הוא נושא רבני מובהק".
כשהמפלגה תתבקש להכריע בנושאי חולין, לא תתייעצי עם רבנים?
"אני היחידה שאמרה מההתחלה, בקול צלול, שבצעדים המשמעותיים לאורך כל הפעילות הציבורית שלי אשמע לעמדתו של מרא דאתרא הרב דוב ליאור".
ואם בנט יחייב משמעת סיעתית בנושא מסוים והרב ליאור יחליט אחרת?
"יש לנו 12 חברי סיעה, וכל אחד, כמוני, הוא רק חלק מהשלם. אני אייצג את דעתו של הרב ליאור, אבל גם הרב ליאור מבין שלפעמים עליי לפעול בהתאם להחלטות הסיעה ודעת הרוב. מכיוון שלכל שני יהודים יש שלוש דעות, כל חיבור כרוך בפשרות".
אז בעצם כל הצבעה שלך היא החלטה של הרב ליאור?
"אנחנו באים ממגזר ציבורי שחלקים נכבדים ממנו, אם לא רובו הגדול, נוהגים להתייעץ עם רבנים בשאלות הרות גורל, גם בחיים האישיים ובוודאי בחיים הציבוריים. אין מה להתבייש בזה או להצניע את זה. איך אמרה לי איילת שקד? אנחנו מתייעצים עם רבנים וציפי לבני מתייעצת עם עבריין מין".
אורית סטרוק, 53, אם ל-11, סבתא ל-12, היא אישה נעימה ולבבית. התנהלותה נעדרת הלהט הגס של דניאלה וייס או ההתלהמות הפראית של מיכאל בן ארי. שקט פנימי מאפיין אותה, מחפה על אידאולוגיה קשוחה, בלתי מתפשרת. דעותיה מנומקות, דיבורה שקול ומאופק.
סדר יומה נפתח עם זריחת השמש, בבישול סירי ענק למשפחתה הענפה ולימוד עם בנותיה למבחן, ומסתיים בנעילת שערי הכנסת. "רק אני והחתולים נשארים פה בלילה", היא אומרת. בקיטונה הזעיר במשכן יש עוגיות ריחניות מאפה בית. אפשר בקלות להגדיר אותה כאמהית בתכלית ומעשית לחלוטין.
הבליץ נגד מפלגת הבית היהודי, שהגיע לשיאו בפרשת הרב סתיו והצעת החוק של אלעזר שטרן, כיוון אותה בעל כורחה לחוד החנית של היריבות המתוקשרת. סטרוק מייצגת את "תקומה" ואת עמדת הרב דרוקמן, שהתנגד למינוי יו"ר רבני צהר למשרת הרב הראשי, מול השאיפה של בנט לקדם מהלכי דת ידידותיים שיחבבו את ההלכה גם על הרוב החילוני.
"יש מחלוקת חריפה בין שני זרמים במגזר שלנו, וההשתקפות שלה היא המאבק בין מתנגדי הרב סתיו ובין המצדדים בו", מחדדת סטרוק. "הדבר היפה בסיפור הזה הוא שלכל צד יש תחושה שהוא הרוב גם בציבור וגם במפלגה, ושהאחרים הם המיעוט.
"שני הצדדים חושבים שזו חוצפה מצד האחרים לדרוש שדעתם תתקבל, ושעליהם לדעת את מקומם ולסתום את הפה. אנחנו כבר שבועות תחת מתקפה מצד תומכי הרב סתיו, שטוענים שתקומה היא חלק קטן בסיעה, ושאם בנט לא מסוגל להשתלט עלינו ולגרום לנו להתיישר על פי דעתו אז הוא לא גבר, לא מנהיג".
וזה נכון?
"אני לא חושבת שמישהו מבין מצביעי הבית היהודי ציפה שנתנהג כמו מפלגה דיקטטורית שיש בה מנהיג אחד וכל השאר סרים למשמעתו. התנהלות כזו מתאימה למפלגות כמו ישראל ביתנו, עם ראש אחד - ליברמן, בלי בחירות פנימיות, דמוקרטיות.
"כשלליברמן מתחשק לשנות הוא מוציא את אנסטסיה, מעיף את דני איילון. הוא השליט. הוא הוועדה המסדרת. כך גם בש"ס, שכל חבריה נשמעים למנהיג אחד. אבל בבית היהודי יש 12 חברי סיעה וכל אחד מנהיג בפני עצמו. כך מתנהלות מפלגות דמוקרטיות, וזו גדולתו של נפתלי שמסוגל, כמנהיג הסיעה, להקשיב ולהכיל את הגוונים השונים. אם המשמעות היא שהוא ממתין עם ההחלטה על מועמד הרב הראשי כדי לשקול אותה לעומק, הרי שזו תעודת כבוד למנהיגותו.
"הבית היהודי הוא לא בנט ו-11 הגמדים. יש לנו חברי סיעה איכותיים ודעתניים מאוד. כל אחד עומד על שלו אבל גם מאוד קשוב לאחרים. לפני שהגענו לכנסת עברנו ימי גיבוש עם מנחים מיוחדים שלימדו אותנו להקשיב ולשתף פעולה תוך כדי דיאלוג ולמרות חילוקי הדעות. מהיכרותי עם חברי המפלגה אני מאמינה שגם בלי הסמינריון היינו מתנהלים כך".
יש הבדל בין להקשיב, להכיל ולעבוד בשיתוף פעולה, ובין להציג בבחירות חזות של מפלגה פתוחה, ידידותית, מתונה לחילונים ולנושאי דת, וכשמגיע מועמד שמייצג בדיוק את הנושאים הללו אבל אינו מקובל על הרבנות המחמירה - לגמגם, להשתהות ולחשוש לתמוך בו.
"אחרי שהסיעה החליטה ברוב קולות לתמוך במועמדותו של הרב סתיו, לא אדבר נגד מועמדותו. ועדיין אני חייבת להגיד שהקולות שעלו סביב פרשת הרב סתיו לא היו ישרים. עברתי על כל ניירות העמדה שלנו בקמפיין ולא מצאתי אחד שהתחייב לתמוך ברב סתיו".
אבל ודאי מצאת הרבה ניירות עמדה שהבטיחו יהדות מנגישה.
"איפה כתוב שצריך לעשות את זה דווקא באמצעות הרב סתיו? אנחנו מנגישים את היהדות עם הרב אליהו. מי שחשב שללכת יחד פירושו שצד אחד יכניע את הצד האחר, כדאי שיתעורר מהפנטזיה. לא בשביל זה אנחנו כאן. החוכמה היא לדעת לנהל את חילוקי הדעות יחד, ברוח טובה וחברית".
רבני הציונות הדתית דרשו מבנט להטיל וטו על חוק שטרן, שביקש להרחיב את הגוף הבוחר את הרבנים בחמישים נשים, במקום אחת עד כה.
"אנחנו לא צריכים את אלעזר שטרן כדי להכניס נשים לגוף הבוחר. הסיפור של חוק שטרן הוא הסיפור של אלעזר והמגזר. במגזר שלנו שטרן הוא דמות שנויה במחלוקת, במילים עדינות, והתחושה בקרב חברי הסיעה היא שהוא מנסה לחנך מחדש את הציונות הדתית. לא ניתן לו.
"אנחנו לא צריכים את שטרן שיסביר לנו איך משלבים נשים. ברשימה שלנו יש יותר נשים מברשימה שלו. אנחנו, ברוך השם, מסתדרים בלעדיו".
לחנך מחדש?
"שטרן בא אל הציונות הדתית בגישה מתנשאת ופטרונית. הוא חושב, בפשטות, לנהל אותנו. אז לא, ההצעה שלו לא הייתה טובה. דווקא לבית היהודי, בתור מי שמחזיק במשרד הדתות, יש אפשרות למנות לגוף הבוחר נשים שראויות לכהן בתפקיד החשוב הזה, בניגוד לשטרן שמכניס נשים מסיבות פופוליסטיות.
"אני מתנגדת לקידום נשים רק בגלל היותן נשים. זה מבחינתי פמיניזם אולטרה-קיצוני, נשיאת שם זכויות האישה לשווא. ברשימה של שטרן היו נשים חילוניות, שלא מתאימות לבחירת דיינים, שזה תחום דתי. סליחה, אישה דתית בגוף הבוחר זו לא בושה. זה כבוד".
סטרוק הפכה לבשר מבשרה של הכנסת הרבה לפני שנבחרה באופן רשמי. לא רק בקדנציה הקודמת, אז ניהלה בהתנדבות את השדולה למען ארץ ישראל, אלא בעיקר בפעילותה הנמרצת בקרב נציגי הציונות הדתית בממשלה למען תושבי יהודה ושומרון.
דמותה התמירה בשביס משי ארוך וכפכפים נוחים הייתה לחלק טבעי מהנוף האנושי במסדרונות המליאה. בכנסת הנוכחית היא חברה בארבע ועדות: הכספים, החוקה, ביקורת המדינה והכנסת. במסגרת זו הרחיבה את פעילותה גם למען נשים בדואיות. בעקבות רצח הילדות הבדואיות מהיישוב א-פורעה, יזמה סטרוק דיון מיוחד המצביע על קשר בין פוליגמיה לאלימות. סטרוק נלחמת לאכוף את איסור הפוליגמיה במגזר הבדואי לא רק באמצעי ענישה אלא ברווחה ובחינוך.
בזמנה הקצר במליאה הספיקה ליזום את הצעת חוק עבודת נשים ביהודה ושומרון, שמחילה את הגנות החוק הישראלי על נשים המתגוררות ביו"ש והיו עד כה פגיעות מבחינת תעסוקה בתקופת היריון ולידה.
"היה לי חשוב שתהיינה לחוק הזה שותפות גם מהשמאל הפוליטי", מציינת סטרוק, "כי ראיתי בו אבן בוחן לקידום זכויות נשים. אבל לצערי רק שתי חברת כנסת הסכימו להצטרף - מרב מיכאלי ופנינה תמנו-שאטה. האחרות לא רק שלא רצו לסייע, אלא גם החזירו לי תשובות שציערו אותי מאוד. מבחינתן פינוי הנשים מיהודה ושומרון חשוב יותר מהגנה על זכויותיהן. דעות כאלה מכתימות את סרגל הערכים של חברות הכנסת".
אלא שדווקא "חוק דרומי", שסטרוק ביקשה להרחיב באופן שיאפשר למתנחלים לפתוח באש כלפי פלסטינים, נתפס בעיני רבים כמכתים את סרגל ערכיה שלה. "אני רוצה לאפשר לאזרחי ישראל לממש את הזכות שיש להם בחוק. אם ערבים מתפרצים לתוך ביתו של מתיישב או שדהו במטרה לפגוע ברכושו, הבעלים רשאי להדוף את המתפרץ בכל דרך העומדת לרשותו, לרבות בירי".
בנך הורשע בפגיעה בפלסטיני ובהרג גדי. תאורטית, חוק דרומי מאפשר לבני משפחתו לפתוח באש על בנך, כהגנה על גופם ורכושם.
"תאורטית כן. אבל במקרה של הבן שלי, הוא לא פגע ולא הרג אף אחד. תפרו לו תיק. ביהודה ושומרון הוראות הפתיחה באש נגד פורעים הן רק במקרים של סכנת חיים ולא במקרים של סכנה לרכוש. זה לא עולה בקנה אחד עם חוק דרומי.
"כשיש התנפלות המונית על רכושו של אדם, צה"ל והמשטרה צריכים לעמוד בפרץ ולהגן עליו. אם צה"ל והמשטרה לא יהיו שם, וזו בהחלט האופציה המועדפת והראויה, אז אני בהחלט חושבת שזה לא מקובל שמאות או עשרות ערבים יעלו על חלקה חקלאית ויחבלו בה בוונדליזם מכוון לנגד עיניו של החקלאי היהודי המסכן שעומד ומתבונן".
ואת מציעה שהחקלאי היהודי ייקח רובה ופשוט ירסס אותם?
"הוא יהיה רשאי להדוף אותם בכל מיני אמצעים, לרבות ירי. אני בטוחה שהחקלאי יירה קודם כול באוויר. רק אם זה לא יעזור תהיה לו אפשרות להשתמש בנשק באופן פעיל יותר".
לפי דו"חות המשטרה והצבא, המצב שתיארת מתרחש לעתים קרובות באופן הפוך.
"אני שומעת על פגיעה פלסטינית בחלקות חקלאיות אחת לשבוע-שבועיים. לא מדובר בגניבה אלא בוונדליזם. אפילו הוצאתי דו"ח על הנושא הזה תחת הכותרת 'מי יגן על הזית שלי'. ערכנו השוואה בין האמצעים שמעמידה המדינה להגנה על הזיתים הפלסטינים ובין האמצעים שהיא לא מעמידה להגנת החקלאים היהודים.
"כשתוקפים רכוש יהודי המשטרה והצבא לא עושים כלום. במקרה הטוב הם יפתחו בחקירה שתסתיים ב'עבריין לא נודע' ובסגירת התיק. אבל במקרים הפוכים המשטרה מקימה צוות חקירה מיוחד ועושה הכל כדי לאתר את העבריינים. בתקופת המסיק היא מעמידה את כל צה"ל, המנהל האזורי ומג"ב על הרגליים כדי להגן על החקלאים הערבים תחת הסיסמה 'עד הזית האחרון'. חקלאים יהודים לא מקבלים הגנה דומה".
איך את מסבירה את זה? גם הצבא והמשטרה שמאלנים?
"יש אג'נדה שמאלנית מובילה בתקשורת, בפרקליטות המדינה ואצל היועץ המשפטי לאיו"ש, והיא מכוונת את כל המערכות לתעדוף ברור. הם מסתכלים על ההתיישבות במשקפיים אנטי-מתנחליים".
ועדין , מתן היתר חוקי למתנחלים חמושים לירות בפלסטינים במהלך תקריות עלול להפוך את יהודה ושומרון למערב הפרוע.
"אנחנו כבר במערב הפרוע: אדם לא יכול לנסוע לקופת חולים בלי לחטוף אבן בשמשה, אמא לא מסוגלת לחגור את התינוקת שלה בלי לחשוב על אדל ביטון. המערב הפרוע הוא מצב שבו מתיישבים כבולי ידיים עומדים חסרי אונים בהגנה על הכרמים והמטעים".
ועכשיו הם יקבלו אישור חוקי לערוך משפט שדה לגנבים ושודדים, לירות בהם ולהרוג אותם? "צריך לזכור שחוק דרומי התקבל בכנסת לאחר האירוע של שי דרומי, כשלרגלי המחוקקים הייתה מוטלת גופה. גנב פרץ לבית ושילם בחייו, והמחוקקים ידעו את הפרטים ובכל זאת חשבו שאין זה אנושי שאדם יצטרך לחוות פגיעה מכוונת ברכושו בלי שיוכל להתמודד איתה באמצעים שעומדים לרשותו. אי אפשר להפלות ולנהוג במוסר כפול. אם חוק דרומי מותר בנגב ובגליל, הוא חייב להיות מותר גם ביהודה ושומרון".
בגליל ובנגב רוב החקלאים אינם חמושים. בשטחים לרוב המתנחלים יש נשק והפלסטינים אינם חמושים. המתנחלים לא מחבבים את הפלסטינים, שמתלוננים על פגיעות חוזרות ונשנות בכרמיהם וברכושם. זוהי קרקע פורייה לאינספור תקריות ירי.
"ליהודים שגרים ביהודה ושומרון יש הרבה יותר חברים ערבים מאשר ליהודים שגרים בנגב ובגליל. למתיישבים ביהודה ושומרון מגיע צל"ש ישראלי על איפוק. כמעט לכל מתיישב יש נשק, ובכל זאת, במשך כל שנות הטרור שידענו כאן, היו מקרים ספורים בלבד שמישהו תפס נשק ופעל בו שלא כדין.
"שנה וחצי חיינו בחברון תחת אש. נהרגה התינוקת שלהבת פס, עשרות אנשים נפצעו. לכל המתיישבים בחברון היה נשק, ולא ראיתי אחד מהם שהשתמש בו למרות שלא היה קל מזה".
אם הצעתך תתקבל, תיאלצי לקבל בהבנה את הסיכון שעשרות נערי גבעות יאכלסו את בתי החולים בעקבות ירי פלסטינים.
"חוק דרומי לא חל על הפלסטינים כי הם לא אזרחי מדינת ישראל".
הרבה לפני דרומי התבקשה סטרוק להיכנס לכנסת כחברה מן המניין וסירבה. אופייה ומטרותיה הכתיבו לה סוג פעילות ממוקד יותר, מאחורי הקלעים הפוליטיים.
מה בעצם הבעיה עם פתרון שתי המדינות לשני העמים?
"מי שתומך בפתרון שתי המדינות הוא לא מתקדם, לא נאור ולא פתוח, ודווקא מי שפתוח ונאור מבין שצריכים להתקדם למציאות אחרת מזו הנדושה שאנחנו אוכלים כבר עשרים שנה. שתי המדינות הוא רעיון שאבד עליו הכלח. כל מי שנצמד אליו הוא בעל חשיבה מקובעת.
"ציפי לבני חותרת באופן אובססיבי לפתרון שתי המדינות. בכך היא מסכנת את קיומנו כאן. ממש לאחרונה שמעתי שהיא שוקלת ברצינות שחרור מחבלים כמחווה לאבו מאזן כדי להביא אותו לשולחן הדיונים. זה חמור פעמיים: כי שחרור מחבלים הוא פרס לטרור ומעודד טרור, וכי לא צריך לשלם שום מחיר תמורת עצם הישיבה למשא ומתן.
"לבני פועלת בניגוד לעמדת הממשלה. היא היחידה בממשלה שסבורה שזו הדרך. בעקבות היוזמה שלה לשחרור מחבלים, ובמסגרת השדולה למען ארץ ישראל, החתמתי חברי כנסת על הצעת חוק למניעת שחרור מחבלים כמחווה מדינית. בתוך דקות היו לי עשרה חותמים. בנוסף אנחנו מקיימים דיון על הדרישה הפלסטינית להקים בסיס לביטחון המסכל הפלסטיני מעל כביש 443, שזו דרישה חצופה והזויה.
"אני מקווה שממשלת ישראל תבין שחלפו הימים של אוסלו, שבהם מסרנו לרשות שטחים שולטים בלי לחשוב על המשמעות הביטחונית של זה. אני עצמי חוויתי את האש שנורתה עלינו מגבעת אבו סנינה בחברון.
"שניים מהילדים שלי נפגעו מהטרור באותם ימים. אחד המחבלים שפצע קשה את בני מרדכי שוחרר בעסקת שליט. אני מכירה את הנושא מהמקום הכי קשה והכי כואב, ולכן אני חושבת שציפי לבני היא הבעיה הכי קשה שלנו בממשלה".
למה את כל כך כועסת עליה?
"כי היא מהפוליטיקאים היחידים שעדיין לא ביקשו סליחה על ההתנתקות, למרות שהייתה השושבינה הראשית שלה. בכל מה שקשור ביחסינו עם הפלסטינים, פשוט טחו עיניה מראות. היא אובססיבית עד אימה".
ונתניהו ?
"מצער שהיינו צריכים להקים לו מפלגה מתחרה. מספיק להזכיר את ספרו 'מקום תחת השמש' כדי לשאול למה הוא לא פועל היום בהתאם לקודים שהוא עצמו חתם עליהם בעבר. הוא מדאיג אותנו ובגללו אנחנו כאן, מפלגה יחידה שבה כל הסיעה מתנגדת לפתרון שתי המדינות ותומכת בסיפוח".
הבית היהודי נצי יותר מהליכוד במשנתו המדינית?
"אני מפרידה בין נתניהו לליכוד. בליכוד נותרו רבים הנאמנים לרעיון ארץ ישראל השלמה, רק לנתניהו קרה משהו רע עם שתי המדינות לשני עמים. אין שום הצדקה לתת מדינה לערבים בארצו היחידה של העם היהודי.
"אבל גם מי שלא מאמין בארץ ישראל השלמה ומתבונן על האביב הערבי ועל תוצאת ההתנתקות, לא יכול להמשיך לתמוך ברעיון שתי המדינות. הרי כל הדרום וכל הצפון הפכו לאזורים מוכי טרור".
אז מה הפתרון, לנצח לשבת על חרבנו?
"לשבת על חרבנו ולשבת טוב. לשלוט בכל השטחים שממשלת ישראל עוד לא מסרה לרשות הפלסטינית".
והשלום?
"אני מאמינה בשלום, אני לא מאמינה שהוא ייווצר מתוך התקפלות, נסיגה או חולשה, אלא כשנגיד שזו הארץ שלנו ושכל מי שרוצה לחיות איתנו ברוך יהיה. אנחנו מוכנים לקבל כל אורח בכל הכבוד, אבל כאורח, לא כבעל בית. הערבים שחיים בתוכנו נמצאים פה כמה מאות שנים, אנחנו חיים כאן אלפי שנים, ואיך אמר פעם סלאם פיאד? מי שנכנס אחרון יוצא ראשון".
מהי עמדתך בעניין גיוס הערבים?
"רוב הערבים לא רוצים ולא מסוגלים להתגייס לצבא. זה לא תואם את התחושות הפנימיות הטבעיות שלהם, ואנו לא צריכים להוביל אותם לעימות פנימי בינם לבין עצמם. זה לא ישר ולא ראוי. צריך לאפשר להם לתרום לחברה במסלולים אחרים, לא דווקא דרך המסלול הצבאי שכל כך בעייתי להם".
והר הבית?
"העובדה שלא מאפשרים ליהודים להתפלל בהר הבית היא פגיעה חמורה בערכים היהודיים והדמוקרטיים של מדינת ישראל. הר הבית הוא המקום הקדוש ליהדות, לא הכותל המערבי. חלמנו עליו ונהרגנו בגללו, והיום אנחנו לא יכולים להתפלל על ההר - ומנגד הערבים יכולים לעשות שם הכל, לירוק, לעשן, לפצח גרעינים, לעשות פיקניק. זה עוול שאין כדוגמתו".
פעילותה המרכזית של סטרוק היא זכויות אדם, ולא רק ביש"ע. השבוע יזמה דיון בוועדת הפנים על פגיעה בזכויות עצורים והשארתם לילה במעצר, תופעה שלפי הסנגוריה הציבורית נוגעת לכ-7,000 איש בשנה.
בנוסף היא מקדמת העמדה לדין של עובדי מדינה הפוגעים בציבור, בעקבות דו"ח הנציבות שלפיו יותר ממחצית התלונות המוגשות על פגיעות כאלה נמצאות מוצדקות. עוד היא מקדמת בשיתוף דב חנין חוק נגד אלימות שוטרים.
אבל הפעילות המזוהה עמה ביותר היא פרויקט עמונה, שבמסגרתו אספה סרטים, עדויות וצילומים על פעילות השוטרים בפינוי המפורסם, והגישה יותר ממאה תלונות למח"ש. "לדאבוני רובן הגדול של התלונות נסגרות ללא כתבי אישום", היא אומרת. "ולכן הגשנו תביעות נזיקין פרטיות. השגנו מיליון וחצי שקלים כפיצוי לקורבנות".
בפינוי עמונה המתבצרים לא קיבלו את הכרעת החוק וקידמו את השוטרים בהתפרעויות, אבנים, מוטות ודליי צבע.
"לא כל המפגינים בעמונה היו אלימים, רק מיעוט קטן. לעומתם היו מפונים שישבו בבתים על הרצפה ושילבו ידיים והשוטרים התנפלו עליהם והיכו אותם באלות על ראשם.
"אחד המפונים הגיע לבית חולים במצב של טרום-מוות. השוטר שהיכה אותו עדיין ממשיך לשרת במשטרה ומפקדיו מגבים אותו. זה פשוט מזעזע. מח"ש היא מחלקה נחשלת שמתנהלת בעצלתיים. יש אמרה מפורסמת של נשיא העליון לשעבר זוסמן, שטוען שתקיפת אדם בידי שוטר חמורה פי כמה מתקיפתו בידי אזרח.
"העובדה שהתקשורת בחרה להציג את התמונה של הצעירים על הגג ולהצניע את תמונת השוטרים עם האלות היא כתב אישום חמור ביותר נגדה. אם הצעירים על הגג ובחדר היו ערבים, אני נוטה להאמין שהתקשורת הייתה מדגישה את התמונות באופן הפוך".
מהי עמדתך בפעולות תג מחיר?
"אני שוללת אותן מכל וכל, ועם זאת אני חושבת שמדינת ישראל לא משכילה לטפל בהן כראוי. התקשורת ופקידים בכירים במדינה מעצימים את פעולות תג מחיר הרבה מעבר למידה הרצויה. לאחרונה עלה הרעיון הנואל להגדיר אותן כטרור".
למה "נואל"?
"תג מחיר הוא גרפיטי, שרפת מכוניות, הרס עצי זית. אני לא מצדיקה את הפעולות האלה כהוא זה, הן חמורות ביותר, אבל כולן בתחום הפגיעה ברכוש. איך מגדירים פגיעה ברכוש כטרור? זה סותר את הפקודה למניעת טרור".
לפי הרחבת חוק דרומי, פגיעה ברכוש מצדיקה פגיעה בנפש. פעולות תג מחיר עלולות להידרדר לפגיעה בנפש.
"השכל הידרדר, לא תג המחיר. איך קשקושים על הקירות הופכים לפגיעה בנפש? בחברון יש כל כך הרבה מצבות של חיילים שחוללו. מישהו פעם חשב להגדיר את המעשים האלה כטרור? זו הגזמה פרועה".
מעשיו של בנך צבי, שבגינם הורשע ונכלא, נכללים בהגדרת הטרור?
"הטענה של צביקי, ואני מאמינה לו, היא שלא היו דברים מעולם. הייתי במשפט לכל אורכו והיה לי ברור שמדובר בתיק תפור שנועד לסלק את צביקי מהשטחים החקלאיים שהוא מעבד באזור שילה.
"הפרקליטות הגישה כתב אישום שהוא סיפור עלי באבא וארבעים השודדים, מלא דמיון מזרחי, כאילו צביקי ואחרים תפסו רועה צאן תמים ומסכן, הפשיטו אותו, אזקו אותו, שפכו עליו מים או חומר דליק והשאירו אותו עירום וכפות בשדה. כל מי ששמע את העדויות התרשם שהסיפור מצוץ מן האצבע. אני לא מצליחה להבין איך השופט האמין לעדים ולא לצביקי. הם סתרו את עצמם כל הזמן ברמות מטורפות".
והגדי?
"שוב, סיפור הזוי. לדברי העדים המתנחל בעט בגדי והגדי מת. כל מי שמכיר את צביקי יודע שהוא לא מסוגל לפגוע בבעלי חיים ובטח לא בבני אדם. הוא לא טיפוס מכה או אלים. הוא אף פעם לא היה
כזה.
"צביקי גדל בחברון, בין ערבים, ביישוב שהיו בו לא מעט מריבות בין בני נוער ערבים ויהודים, ולצביקי מעולם לא נפתח תיק בתחום הזה. להפך. צביקי מצא עופר בשדה ושיקם אותו. שהוא יפגע בגדי?"
רועה הצאן פצע את עצמו?
"לערבים יש עימותים רבים בינם לבין עצמם, ואת תוצאותיהם הם נוהגים לטפול על צה"ל או על המתנחלים. זה מקובל מאוד אצלם, אבל האופציה הזו בכלל לא נבדקה. כל תמונות הפציעה הן מבית החולים הפלסטיני בשכם. אבא של הרועה הוא שוטר פלסטיני לשעבר שעובד בבית החולים וישב כמתורגמן בחדרי החקירות".
הפרטים האלה לא עמדו לנגד עיני השופט שהרשיע את בנך?
"אני בת של עורך דין. אני זוכרת את אבא שלי חוזר מתוסכל מדיונים שבהם שופט בחר להאמין לצד שכנגד. אני לא יודעת מה גרם לשופט להחליט את מה שהחליט. אנשים הזהירו אותנו שהוא שופט שעוין את ההתיישבות. אני גם לא מוציאה מכלל אפשרות שהוא פשוט טעה".
כשהכנסת החדשה ערכה היכרות עם הציבור, פנה אחד הכתבים ליועץ התקשורת של סטרוק ושאל מה מאפיין אותה במיוחד. הדובר אמר שיש לה הכי הרבה ילדים בכנסת. אבל הכתב סירב להתרשם: לאייכלר יש יותר. נכון, השיב לו הדובר. אבל אורית ילדה אותם.
"11 ילדים - זה לא קל", צוחקת סטרוק. "השנים הקשות כבר מאחורי, אבל לא הייתי חוזרת עליהן. נכנסתי לכנסת מתוך כורח, לא מבחירה, ועדיין - לגדל במקביל משפחה ברוכת ילדים זה ממש לא פשוט. אני עובדת מצאת החמה עד סוף היום, סביב השעון, וגם אז אני לא מספיקה.
"אני חוזרת הביתה בחצות ומתחילה לעבור על חומרים עד שתיים בלילה. אני חושבת שרוב האנשים לא יודעים בכלל עד כמה חברי הכנסת עובדים קשה. הם מסתכלים עלינו כעל סוג של נהנתנים. זה כל כך לא נכון.
"גם לפני הכנסת הייתי פעילה, והילדים היו קטנים כל כך שאפילו לא יכולתי לסמוך על הגדולים שישמרו עליהם. הייתי שעות מחוץ לבית והיה קשה. עד היום כואב לי שפספסתי חלקים משמעותיים בחיי ילדיי. לפני כמה שנים, כשחברון הייתה נתונה תחת אש והתינוקת שלהבת פס נהרגה, הקמנו אוהל מחאה ברחוב הראשי כדי למחות על התופעה שתושבים הופכים לברווזים במטווח ואף אחד לא עושה כלום.
"עסקתי בפעילות הסברה באוהל הרבה מאוד שעות, ויום אחד הגיעה אישה והתיישבה לידי. כשעמדה ללכת שאלה אם אני מכירה אותה. השבתי בשלילה. היא הייתה המחנכת של הבת שלי".
“פיתו מצביעים תמימים למפלגה קיצונית"
מלשכת שרת המשפטים ציפי לבני נמסר: “חבל שהתבטאויותיה ועמדותיה הקיצוניות של חברת הכנסת סטרוק הוסתרו לפני הבחירות, ובכך טשטשו את הקיצוניות של הבית היהודי ומצביעים תמימים התפתו לתת את קולם למפלגה הקיצונית והמשיחית הזו. רוב אזרחי ישראל מבינים שהסדר מדיני עם הפלסטינים הוא צעד ציוני, רצוי והכרחי לביטחונה של מדינת ישראל".
תגובת ח"כ שטרן: “ח"כ אורית סטרוק, כפי שהיא מציגה את עצמה, היא הציונות הדתית, ובהתחשב בעובדה שהיא אכן הבית היהודי, איני חש כל צורך להגיב על דבריה".
דובר משרד המשפטים בשם המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש): “בדבריה בוחרת ח"כ סטרוק להעצים את אי האמון במערכת אכיפת החוק. מח"ש משקיעה משאבים רבים בחקירות, ובשנים האחרונות הוגשו מאות כתבי אישום נגד שוטרים בגין עברות רבות ומגוונות, מקשת רחבה של עברות פליליות שהעונש בגינן הוא שנת מאסר ומעלה, בהתאם לסמכות המצויה בידה.
"במקרה האמור אף הוקם צוות חקירה מיוחד לבירור התלונות ואיתור הנפגעים. הצוות נתקל פעם אחר פעם בחוסר שיתוף פעולה מצד המתלוננים שהקשה עד מאוד על מילוי תפקידו, ופגע במאמציה של מח"ש להגיע לחקר האמת. יצוין כי החלטות באשר למעמדו של שוטר במשטרה הן בסמכותה של משטרת ישראל בלבד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם