הצצה לאימוני היחידה המתמחה בהפרות סדר
למתפרעים בהר הבית מגיעים לוחמי יחידת 'ספיר' של מג"ב ללא נשק חם, להפגנות במז' י-ם עם רימוני גז ולמחאה החברתית רק עם מכשיר קשר
החשש היה משני תרחישים: האחד הוא השתלטות הטירונים על הרכב, האחר הוא חסימת ציר התנועה בידיהם. "עוד מעט הם יקבלו זרנוקי מים שהם לא ראו בחיים שלהם", מזהיר ברוך הוניג, קצין ההדרכה של הבסיס. לאחר תדריך קצר ללוחמים ניתנה ההוראה, ואל המקום הוזעקה ניידת סוואנה אימתנית שניסתה להבריח את הטירונים. אלה לא ויתרו, והחלו ליידות אבנים לעבר המשטרה.
בשלב זה הוזעקה לשטח יחידת ספיר, כתגבורת. בהנחייתו של פקד יהודה מכלוף, סגנו של ברוורמן, הסתדרו שורות שורות של שוטרים מצוידים במגנים לקראת פינוי ההמון הזועם. בתוך שניות ספורות התפרשו כוחותיו של ברוורמן בסמוך לרכב. הכוחות לא בחלו באמצעים, כולל השלכת רימוני הלם ורימוני גז, ולבסוף השתלטו על האירוע: בן הערובה חולץ ולמכוניתו של ברוורמן שלום.
אפשר להירגע. האירוע הקשה הזה, המציג מרד בבסיס האימונים של משמר הגבול בבית חורון, הוא רק אחד מהאימונים השגרתיים של יחידת ספיר. הטירונים, מחופשים למוסלמים, מילאו את תפקיד ההמון הזועם המפגין במזרח ירושלים, ולוחמי היחידה הגיעו מלווים בפרשי המשטרה כדי לטפל בהפרות הסדר.
לראשונה, במסגרת חגיגות ה-60 להיווסדו של משמר הגבול, זכה כתב סופשבוע להצצה נדירה לאימוני היחידה, הנחשבת לגאוות החיל ולמקצועית ביותר לטיפול בהפרות סדר בארץ. במשך השנים הספיקו ביחידה לספוג קללות מהאוכלוסייה החרדית, להירגם באבנים בידי המון ערבי בהר הבית, לפנות מן הצירים המרכזיים מתנחלים וללוות בסתר סטודנטים בתל אביב במהלך המחאה החברתית.
הצורך בהקמת היחידה התעורר בשנת 2008, לאחר המהומות הקשות בין יהודים לערבים שפרצו בעכו ביום הכיפורים. הטיפול הלקוי של המשטרה באירועים הוליד את ההבנה במטה הארצי כי יש להקים יחידה מיוחדת שכל ייעודה יהיה טיפול בהפרות סדר חמורות. המשטרה הקצתה לעניין משאבים בלתי מוגבלים. תחילה חשבו שם להטיל את המשימה על כחולי המדים, אולם לאחר מבט רחב יותר הוברר כי דווקא לוחמי משמר הגבול ידעו לטפל בהפרות הסדר במקצועיות, בייחוד לאור הצלחתם המבצעית במסגרת תוכנית ההתנתקות בשנת 2005.
וכך, בשנת 2009 נוסדו שתי יחידות מיוחדות במג"ב: "יהלום" הפועלת בצפון הארץ, ו"ספיר", שתפקידה המרכזי לטפל בהפרות סדר במרכז הארץ ובדרומה. כל יחידה מונה כ-60 שוטרים, כולם אנשי קבע. המטרה: תגובה יעילה ומהירה להפרת סדר שיוצאת מכלל שליטה. היעד: כל הפגנה או הפרת סדר בישראל. "אם עד אז המפקדים בשטח קבעו את הוראות השימוש באמצעים לפיזור הפגנות, מאז הקמת היחידה המצב שונה לחלוטין ויש תורת לחימה שלמה", מסביר הוניג, קצין ההדרכה בבסיס הטירונים.
במסגרת הוראות הלחימה הוברר למפקדים מתי והיכן יש לעשות שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. כך, למשל, בטיפול בהפרות סדר בהר הבית על היחידה להגיע ללא נשק חם וללא גז מדמיע, תוך שלוחמיה מצוידים בווסטים משטרתיים המגנים על גופם. המצב שונה כשהיחידה מוזעקת לטיפול בהפרות סדר באחת השכונות במזרח ירושלים. מלבד ערכת המיגון התקנית, הכוללת מגני ברכיים וידיים, על הלוחמים להצטייד גם ברימוני גז ועשן.
רגישות הלוחמים עולה כאשר היחידה מטפלת באירועי מחאה אזרחיים. לוחמי היחידה שהצטוותו לצועדים במרכז תל אביב הצטוו להסיר את הציוד ה"מאיים", והם נותרו עם מדי א' של משמר הגבול ונשאו מכשירי קשר בלבד. במקרה של הסלמה במחאה החברתית ההנחיות היו להגיע לכלי רכב מצויד, ולטפל במתפרעים.
לטיפול בהפרות סדר של מתנחלים, של האוכלוסייה החרדית ועוד, מגיעים הלוחמים עם ציוד בהתאם להערכות המודיעין, מסבירים המפקדים. למשל, בשנה שעברה, במהלך הפגנת מתנחלים בכניסה לירושלים, הוקצה ליחידה כלי רכב ובו חומר כימי בלתי מזיק אך מסריח המכונה "בואש", שסייע לפזר את המפגינים מן הציר הראשי. בנוסף, כשההפגנות יוצאות מכלל שליטה יכולים בספיר לקרוא ליחידת הפרשים של המשטרה שתרתיע את המפגינים.
המפקדים מודים כי העבודה הקשה ביותר בשביל הלוחמים היא פריצה להר הבית. "אנחנו היחידה שעומדת בשערים עם הימ"מ (יחידה מרכזית מיוחדת, י"א)", אומר מפקד היחידה, רפ"ק ברוורמן. "בשנת 2012 השתתפה היחידה פעמיים בפריצות להר הבית, פעם אחת באמצע השבוע ופעם אחת בסוף השבוע. אנחנו יודעים להעריך מתי עומדות להיות הפרות סדר במקום. מערכת המצלמות 'במבט2000' נותנת אינדיקציה על התארגנות שמתחילה בתוך רחבת ההר, כשרואים את המתפללים מתחילים להכין אבנים, להניף דגלים או לאסוף קרשים. גם אם רואים חבר'ה רעולי פנים שלא אמורים להיות שם, יודעים שהעסק הולך להסלמה".
מה אתם עושים במצבים כאלה?
"אתה נכנס פנימה ומתחיל לפנות, תוך שימוש מוגבל באמצעים. זה מאוד רגיש. אנחנו נכנסים לשם לא חמושים, עם אמצעים קלים יחסית. אסור לנו להכניס קנה, גם כדור ספוג אסור. חוץ מאמצעי הלם אסור להשתמש בשום דבר. היחידים שנמצאים שם במקרה של סכנת חיים הם כוחות הימ"מ. המצלמות מופנות כלפינו כל הזמן. אבל אני יכול להגיד לך שזה לא מגביל אותנו. אנחנו נכנסים לשם מוגנים כמו שצריך. פעמיים זה קרה בשנה שעברה ופעמיים זה עבר פיקס. ככל שהיחידה עושה את הכניסות האלו יותר, כך אתה הופך למיומן יותר ויכול להרשות לעצמך להשתמש בפחות אמצעים. ככל שאתה משתמש בפחות אמצעים, נקודות החיכוך יורדות. המוטו שלי הוא להשתמש בכוח כמה שפחות".
היחידה כולה מורכבת מ-62 לוחמים, כולם אנשי קבע שנבחרו בקפידה לאחר שעברו קורס מיוחד בבסיס ההדרכה. שאיפתו של ברוורמן היא שכל הלוחמים יהיו מפקדי צוות: כבר היום יותר מ-90 אחוז בעלי הכשרה כזו. במהלך ארבע השנים האחרונות הספיקו הלוחמים להדוף הפרות סדר בשטחים ובארץ. מלב הר הבית הם ליוו את ריקוד הדגלים ביום ירושלים, הדפו מיידי אבנים בהפרות סדר קשות בסילוואן שבמזרח ירושלים, ואף נאלצו להתמודד עם קללות ואלימות מצד האוכלוסייה החרדית בהפגנות ברחבי הארץ - גם במחאת החרדים נגד נשות הכותל.
במג"ב מודים כי הגישה משתנה מאוכלוסייה לאוכלוסייה, אך ברוורמן אומר כי הדבר נעשה בהתאם להערכות המודיעיניות בשטח. "כל אירוע נבחן לגופו, חליפת המיגון מותאמת לאותו האירוע, נתפרת לאותו הצפי או לאותו איום או תרחיש", מבהיר ברוורמן. "אין כאן קיבעון מחשבתי, שלפיו באוכלוסייה אחת אתה מתנהג כך ובאוכלוסייה אחרת אתה מתנהג אחרת. אתה מגיע, בודק מה הצפי, מהו המודיעין ומה מספר האנשים, ולפי זה אתה נערך. רמת המיגון היא תמיד הטובה ביותר שהמשטרה יודעת לנפק. מעבר לסרבל השחור יש מיגוני פלסטיק ששומרים על הגפיים ועל החלקים החיוניים של הלוחם מכל סכנה, החל באבנים וכלה בגולות שמושלכות באמצעות רוגטקות. הסרבל גם יודע לבלום בעירה, גם אם השוטר נכווה מבקבוק תבערה. ממש כמו הנומקס של השריונרים".
מה הם השלבים לטיפול בהפרות סדר?
"אתה מתאים את ההתנהלות לצפי. כל עוד לא נעשה מהלך אקטיבי שחורג מהאישור שניתן ביסוד ההפגנה, או משהו שמסכן את השוטרים, לא יהיה שימוש בכוח. לדוגמה, מותר לחסום כביש, ואז המפגינים יחסמו כביש כי זה סוכם. הבעיה מתעוררת כשלא סוכם. במקרה זה מפקד הכוח צריך לקבל החלטה באילו אמצעים הוא משתמש כדי להשיב את הסדר על כנו. חשוב להדגיש שהמשטרה לעולם לא תבוא ותשתמש סתם באמצעים למניעת הפגנה".
אז על סמך מה מחליטים על אופי פיזור ההפגנות?
"ההגעה עם אמצעים או בלעדיהם נגזרת נטו בהתאם למקום. אם בהפגנה אזרחית יהיה צפי של התפרעות - נבוא ממוגנים. אבל מיותר סתם לבוא מאיימים. ביום שבת לפני שבועיים, למשל, בתל אביב, הייתה הפגנה באישור. היו אנשים שהובילו את ההפגנה, סוכם על נתיב מוגדר ועל חסימות צמתים והמחאה עברה בשקט. המטרה המרכזית היא לסיים כל אירוע עם אפס נפגעים בשני הצדדים ומינימום של הפגנת נוכחות. אני, אם זה היה תלוי בי, הייתי נעלם שם".
אחד האתגרים הקשים, מודים לוחמי היחידה, הוא לעמוד אדיש מול מטח הקללות שסופגים הלוחמים כאשר מגיעים לפעילות הפרות סדר באוכלוסיות מסוימות. בעוד הפרות הסדר באוכלוסייה הערבית קשות יותר מבחינה פיזית, ההתמודדות מול האוכלוסייה היהודית קשה ברמה המנטלית.
"כשהשוטרים נמצאים בחזית העשייה יש שחיקה", מודה ברוורמן. "הלוחמים מגיעים לנקודות קשות ולא פשוטות. וכאן נפש האדם נבחנת. דיברנו על מיגון שמגן על השוטרים מאל"ף ועד תי"ו, אבל על הנפש המיגון הזה לא מגן. וכשאתה שבוע אחרי שבוע מתמודד מול אנשים שמקללים אותך, מגדפים אותך, קוראים לך 'נאצי' ועוד אלפי קללות בשפות שאתה אפילו לא מכיר ולא שומע, זה בסופו של דבר מצטבר וזו נקודת התורפה הקשה ביותר של היחידה. כי כמה כבר השוטר יכול לספוג?"
מה הגבול שלכם בהקשר הזה?
"לי באופן אישי מפריע שמשתמשים בילדים. זה קורה בהרבה מאוד מגזרים. כשאדם נואש, לפעמים הוא שולף ילדים. קשה מאוד להשלים את המשימה בשלב כזה. זה ממש הורג אותי שמביאים ילד רק כי אבא שלו עבריין שבנה בית בניגוד לחוק, ואנחנו צריכים לפנות את הילדים עם הצעצועים שלהם מהבית. זה מורכב מאוד, ומותיר אצלך רשמים עמוקים. להגיד לך שלא מבצעים? מבצעים. אז אתה לוקח שקית עם טופי, וכשיש ילד אתה מנסה להרגיע אותו פה ושם, וזה המקסימום שאתה יכול לעשות".
שירות ביחידה המיוחדת עשוי לגרום לשחיקה. זאת הסיבה שמאז שהוקמה יחידת ספיר ועד היום הוחלפו בה יותר מ-50 אחוז מן השוטרים, כדי לרענן את הכוחות "מלבד התחלופה, אנחנו מתחזקים את המערכת", מעיד ברוורמן. "נותנים לשוטרים לשפוך את הלב, יושבים ביחד ובאיזשהו מקום העסק משתחרר והשוטרים נותנים עבודה כמו שצריך".
למרות הביקורת הרבה שמותחים חיילים ביהודה ושומרון על ההנחיות לאיפוק במסגרת הפרות סדר, מפקדי היחידה אינם מתרגשים מן המצב. מבחינתם זו השגרה היומיומית של היחידה, שלפי ההנחיות המקובלות לא מבצעת מעצרים בכל הכוח, גם אם על הצוותים נזרקים אבנים או בקבוקי תבערה. מבחינתם, הם משלימים את המשימה בדיוק כפי שעשו מאז הקמת היחידה. "לא מבצעים מעצר בכל מחיר" מדגיש ברוורמן. "ביחידה שלי, האמצעים שנמצאים ברשותי הם די והותר בכל תרחיש ותרחיש. מאז שאני ביחידה לא היה מצב שאני עומד במקום מסוים ואין לי פתרון".
אם מקללים את השוטרים שלך, הם עומדים אדישים?
"מה נראה לך שצריך לעשות אם מקללים? לקלל בחזרה? להכות? לומדים להתמודד עם קללות. אשתי רופאה במיון הקללות שהיא סופגת במיון הרבה יותר חמורות גם ביחס לאירועים המטורפים ביותר שאנחנו נמצאים בהם".
ומה עם אבנים?
"אבן היא משהו אחר. יש בה אלמנט של סכנה. שימוש באבנים הוא טריגר למעצר, זריקת אבן היא סכנת חיים לשוטר. כשאבן נזרקת על רכב נוסע, אפילו בארבעים קמ"ש, אם היא פוגעת בנוסע הוא מת ואם היא פוגעת בנהג גם הנוסעים מתים. השלכת אבן קלה ברוגטקה היא עילה למעצר. לפעמים אתה אומר, 'בסדר, מותר לי לעצור אז אני אבצע מעצרים'. שיקול הדעת הזה מורכב מהרבה פרטים, כמו המרחק, או אם מיידה האבן נמצא בעלייה או בירידה. אני יכול להביא את החוליה למארב אבל אם המיידה רחוק אני לא אעצור אותו. אם הטווח קצר והאבן פוגעת במשקף או במגן, אביא אותו ישר. כל תרחיש לגופו".
אחד מסימני ההיכר של היחידה היא חליפת ה"ויטופ": חליפת מיגון רב שכבתית בצבע שחור תוצרת צ'כיה. החליפה המיוחדת מצוידת במגני רגליים, ידיים ירכיים ואפילו אשכים, שנלקחו בחשבון בעת התפירה. כל לוחם שיוצא למשימת הפרות הסדר במזרח ירושלים מצויד גם בסרבל חוסם אש, מחשש לפגיעה באמצעות בקבוק תבערה. במג"ב מספרים כי לחליפה כמה יתרונות, בין השאר: הגנה מפני השלכת אבנים, היותה חסינה בפני מכות וחבטות בחלקו הקדמי של הגוף כמעט באופן מלא והעובדה שהיא עשויה מחומרים המעכבים בערה ועל כן חסינה בפני אש, גם אם הלוחמים בוחרים שלא להשתמש בסרבל.
היחידה משתמשת גם באמצעי אלהרג. לבד מרימוני ההלם והגז, המשטרה העמידה לרשות הלוחמים את האפשרות להשליך כדור ספוג. הכדור, שנכנס לאחרונה לשימוש, מאפשר ללוחמים להדוף מפגין דומיננטי תוך שהוא גורם לו כאבים עזים-אך לא הורג. הכדור משוגר באמצעות רובה מיוחד (עליו אמון אחד הלוחמים שעבר הכשרה מיוחדת). קוטר הכדור הוא 40 מילימטר, כאשר הכוונות על גבי הרובה הן קבועות. הכדור ניזון מכדורים בודדים בטעינה ידנית. על אף יתרונותיו, הכדור מוגבל בטווח. בימים אלו, עובדים במטה הארצי לפיתוח כדור ספוג משופר יותר, שבמשטרה מקווים שיגיע לטווחים ארוכים יותר מהכדור בו נעשה שימוש כעת.
למקרים שבהם הפרת הסדר מסלימה, מעמידה המשטרה בכל עת לרשות יחידה את מכונית ההתזה (המכת"ז). כלי הרכב האימתני, עליו מתחו לאורך השנים ביקורת פעילי שמאל, הימין והחרדים, הוא בעל קיבולת מים של 4,500 ליטרים ומטרתו להתיז מים אל עבר המפגינים כדי לפזר את ההפגנות. רכב אחר לפיזור הפגנות הוא הבואש המתיז מים בעלי ריח חריף (כתוצאה מערבוב של מים וגז) כדי להבריח את המתפרעים באמצעות הריח. קיבולת מיכל הגז בכלי הרכב היא 60 ליטרים. המשטרה יכולה לבחור לבצע שימוש בכלי הרכב להתזת קצף. במקרה זה, הקיבולת היא 100 ליטרים לרכב.
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם