נדחתה תביעת לוחמי הקומנדו שצללו בקישון
שופט המחוזי בחיפה אמר כי לא הוכח קשר סיבתי בין שהות החיילים בנחל לבין מחלותיהם וקבע כי המפעלים המזהמים לא צריכים לפצותם
- נאבקים על זכותם לחלות, לגסוס ולמות בהכרה לאומית
- תקדים: חייל שהתאמן בקישון וחלה בסרטן יזכה לפיצוי
- מי המעיינות חוזרים לזרום בנחל הקישון
פסק הדין של ביהמ"ש משתרע על פני 147 עמודים. טענת התובעים הייתה כי הנתבעים, חיפה כימיקלים בע"מ, איגודי ערים (אזור חיפה), עיריית חיפה, ובתי הזיקוק לנפט בע"מ, אחראים לזיהומו של הקישון כיוון שהזרימו למימיו במשך שנים רבות חומרים מסוכנים ובהם המתכות ארסן, ניקל, כרום, קדמיום ועופרת, ובנזן.
בפסק הדין אמר השופט כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי החומרים המסוכנים אכן היו הנחל בזמן בו הם באו במגע עם מימיו, כי ישנה הוכחה מדעית לפיה חשיפה לחומרים הללו יכולה לגרום למחלה שבה חלה כל תובע ותובע וכי החשיפה הנטענת היא אכן זו שגרמה בפועל למחלה.
"אף שהוכח בדיון כי החומרים המסוכנים נמצאו במימי הקישון, וכן בבוצת הנחל, לא עלה בידי אף אחד מהתובעים להוכיח כי חשיפתו הנטענת למימי הקישון היה בכוחה לגרום למחלתו", הבהיר השופט זרנקין,
הוא גם ביקר את התובעים ואמר כי הם "החליטו לנסות ולהוכיח את תביעתם ללא השענות על ראיות סטטיסטיות פידמיולוגיות. הם נמנעו באופן מודע ומושכל מהבאת ראיות כלשהן בקשר לקיומו של עודף תחלואה בקרב חיילים שנחשפו למימי הקישון בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, או מהבאת ראיות כי קיים עודף תחלואה בקרב מי שנחשפו בחשיפה דומה לחומרים נשוא התביעה".
השופט ציין עוד כי חלק מהתובעים קיבלו תמלוגי נכות מצה"ל והבהיר כי בעשותו כן אימץ קצין התגמולים את דעת המיעוט של ועדת החקירה שהוקמה לבדיקת ההשלכות של פעילות צבאית בקישון על בריאותם של חיילי צה"ל, הידועה כ"וועדת שמגר", כאשר דעת הרוב שללה קשר בין השרות בקישון לבין מחלותיהם של התובעים.
בנובמבר 2002 קבעה ועדת שמגר כי לא ניתן למצוא קשר ישיר בין הקישון, הנחל המזוהם והחומצי ביותר בישראל, לבין ריבוי מקרי מחלת הסרטן בקרב צוללים שהתאמנו בו. רק שמגר עצמו, בדעת מיעוט, קבע: "ישנו קשר סיבתי והגיוני בין מצב הקישון למחלת הסרטן אשר פגעה בחיילים".
עם זאת, הוועדה מתחה ביקורת קשה על צה"ל ששלח את הלוחמים להתאמן בנחל והתעלם מהנחיית רשויות הבריאות ואיכות הסביבה שאסרו על כך מפורשות. בעקבות הממצאים הוכרו הלוחמים החולים כנפגעי שיקום.
שש שנים לאחר מכן החליט משרד הביטחון על בדיקה מחודשת לזכאות הפיצויים והקים את ועדת שני. הוועדה הקשיחה את הכללים. ב-2010 נקבע כי צה"ל יכיר רק בצוללנים שהתאמנו במי הקישון במהלך שירותם הצבאי משנת75' ואילך, ושההכרה תינתן רק בתנאי שלקו במחלות ממאירות מסוג ספציפי.
בנוסף לכך, על הנפגעים היה להוכיח שלא היו חשופים לגורמי סיכון אחרים בחייהם האזרחיים, בהם עישון או חומרים מסוכנים. המסקנות עוררו תדהמה וזעם בקרב החולים ומשפחותיהם. תביעות הוגשו לבתי המשפט, ודרך ארוכה ומשפילה הפכה ללחם חוקם של צוללי קישון שהסרטן פרץ בגופם לאחרונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם