לוחמי השייטת מגיבים: "ביזו והשפילו אותנו"
לאחר החלטת בית המשפט שלא לפסוק פיצויים ללוחמים, הם החליטו לערער: "התנדבנו לשרת ביחידות קרביות – לא להיות חולי סרטן"
הלוחמים הגיבו בזעם להחלטה ואחד מהם אמר למעריב: "אנחנו מרגישים מושפלים. התנדבנו לשרת ביחידות קרביות, אבל לא התנדבנו לחלות בסרטן".
לאחר שנים ארוכות של מאבקים משפטיים דחה אתמול השופט עדי זרנקין שבעים תביעות שהוגשו על ידי חיילי צה"ל לשעבר ששירתו בחיל הים, בעיקר בשנות ה-70 וה-80, וטענו כי במסגרת שירותם הצבאי באו במגע עם מי נחל הקישון המזוהם ובעקבות זאת לקו במחלות קשות.
בית המשפט דחה את הטענות, וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלותיהם של התובעים לבין חשיפתם למי הקישון.
בשנת 2000 הוגשה התביעה הראשונה של לוחמי השייטת, ומיד לאחר הגשתה הוקמה ועדת שמגר, שבראשה עמד שופט העליון מאיר שמגר, שקבעה כי לא ניתן למצוא קשר ישיר בין הצלילה בקישון לבין המחלות שבהן לקו הלוחמים שצללו בנחל.
למרות זאת, הוועדה מתחה ביקורת על צה"ל ועל חיל הים, ולאחר פרסום מסקנותיה הוכרו נפגעי הצלילות כחללי או נכי צה"ל. לאחר מסקנות הוועדה הוגשו עוד שלוש תביעות קבוצתיות ב-2004 וב-2007. התביעה האחרונה טרם הסתיימה. לאחרונה נודע כי המפעלים הקשורים לקישון חויבו בתשלום של 200 מיליון שקל כדי לנקות את הקישון.
התביעה הוגשה נגד חיפה כימיקלים בע"מ, איגודי ערים (אזור חיפה), עיריית חיפה ובתי הזיקוק לנפט בע"מ. טענת התובעים הייתה כי הנתבעים אחראים לזיהומו של הקישון בשל הזרמת חומרים מסוכנים.
השופט זרנקין הבהיר כי התובעים החליטו לנסות ולהוכיח את תביעתם ללא ראיות סטטיסטיות, ונמנעו מהבאת ראיות בדבר עודף תחלואה בקרב חיילים שנחשפו למימי הקישון בהשוואה לאוכלוסייה הכללית; וראיות בדבר עודף תחלואה בקרב מי שנחשפו בחשיפה דומה לחומרים נשוא התביעה.
המחלות שבהן חלו התובעים היו סרטן הריאות, האשכים, הלבלב, המעי הגס, הוושט, העור, הערמונית, וכן מחלות לב, פרקינסון, הפרעות נוירולוגיות, מחלות עיניים, גידולים שפירים במוח, שינויים ניווניים בשלד, צפיפות עצם ירודה ועוד.
בית המשפט סקר את מחלותיהם של 70 התובעים וכן את גורמי הסיכון המוכרים לתחלואה במחלות אלו. כמו כן סקר את נסיבותיהם האישיות של כל אחד ואחד מן התובעים, את מידת חשיפתו למי הקישון ואת גורמי הסיכון האישיים.
לאחר כל אלה הגיע השופט למסקנה כי חשיפתם למי הקישון של חלק מהתובעים הייתה חשיפה מועטה ואף זניחה, ולרובם ככולם היו גורמי סיכון אישיים מובהקים לחלות במחלות.
בשולי פסק דינו ציין השופט זרנקין כי כפי שנמסר לו על ידי באי כוח הצדדים הכיר קצין התגמולים של הצבא בנכותם של חלק מהתובעים אשר הגישו, בנוסף לתביעה זו, גם תביעה להכרתם כנכי צה"ל.
השופט הבהיר כי בעשותו כן אימץ קצין התגמולים את דעת המיעוט של ועדת שמגר, שהוקמה לבדיקת ההשלכות של פעילות צבאית בקישון על בריאותם של חיילי צה"ל, ודעת הרוב שללה קשר בין השירות בקישון לבין מחלותיהם של התובעים.
אורי אבני, 61, מהרצליה , שירת כלוחם בסטי"לים, וצלל בקישון ב-1973 וב-1974. את המחלה גילה לראשונה ב-1981. " פסק הדין הוא בושה וחרפה", אמר אתמול.
"השופט מאיר שמגר קבע שיש קשר סיבתי בין החומרים המסרטנים שהתגלו בקישון לבין היקף ומהירות התפרצות מחלת הסרטן אצל לוחמי חיל הים. אני מסתכל על הלוחמים החולים ועל האלמנות וכואב לי הלב. השופט לא כתב מילה בפסק הדין על הנתבעים, שהשקיעו מיליונים במשפט, במקום במה שבאמת היה צריך להשקיע בו כסף".
לוחם נוסף אמר אתמול: "ביזו אותנו והשפילו אותנו. איבדנו את האמון במערכת".
פרקליטם של התובעים, עו"ד משה קפלנסקי, הודיע כי יערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. "בית המשפט קבע שהתובעים צלחו את המשוכה הראשונה שעמדה בדרכם והוכיחו כי החומרים, נשוא התביעה, אכן נמצאו במי הקישון במועד שבו פעלו הלוחמים בו", אמר עו"ד קפלנסקי.
עו"ד חיים מנדלבאום, שייצג חלק מהמפעלים ובהם בזן אמר בתגובה להחלטה: "נראה כי מדובר בהחלטה אמיצה של השופט זרנקין. בית המשפט בדק את חומרי הראיות לעומקם וביצע החלטה עניינית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם