סופו של השוחד הקלאסי
ביותר ויותר מקרים השוחד שבכתב האישום אינו השוחד הקלאסי של כסף או שווה כסף. מעניין איך בית המשפט יתייחס למקרה של גפסו
- כתב אישום נגד ראש עיריית נצרת עילית
- תחקיר: כך השתלט שמעון גפסו על נצרת עילית
- דעה: הפארסה של שמעון גפסו לא נגמרת
וזה מה קרה בתיק שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת עילית. כשקיבלה פרקליטות מחוז צפון את התיק (זה שאתמול הפך לכתב אישום) היא הייתה בטוחה כי מה שמתואר בפניה הוא סחיטה באיומים. לאחר שדנה, ליבנהוגם נתנה את זכות השימוע לעורכי הדין של הנאשמים, היא הלכה לכיוון אחר לחלוטין - והאשימה את גפסו על בסיס אותן עובדות בעבירה החמורה ביותר ממגוון העבירות הקשורות בעבודה ציבורית: לקיחת שוחד.
במועצת העיר יושב גם נציג קדימה, סמיון ברון. לטענת הפרקליטות, במהלך המו"מ הקואליציוני מקבל ברון מסרים שלפיהם אם לא יצטרף או לחלופין יתפטר מהמועצה, עשויה גרושתו, אם ילדיו, להיות מפוטרת מעבודתה בחברה הכלכלית.
ואכן, לפי כתב האישום, רעייתו של ברון נכנסת לרשימת המפוטרים. אז מתחילות פגישות בין ברון לברקו במלון פלאז'ה בעיר. שם, לפי כתב האישום, ברון מוכן להצטרף לקואליציה, אך מבין שההצעה כבר לא רלוונטית, ושברקו וגפסו דורשים את התפטרותו. לטענת הפרקליטות, גם גפסו חוזר על האיום/ דרישה בשיחת טלפון בינו לבין ברון. בסופו של יום ברון לא מתפטר, וגרושתו אכן מפוטרת.
כאמור, האינסטינקט הבסיסי של התובעים היה להאשים את גפסו וסגנו בסחיטה באיומים. אלא שכדי להגיש כתב אישום שכזה, היה על הפרקליטות להוכיח כי השיחות המעוותות בין הנאשמים לברון היו פרי יוזמה ותכנון של גפסו וברקו, אלא שחומר הראיות הצביע על כך שדווקא ברון (לאחר שחשש לגורל פרנסתה של אם ילדיו) יזם את הפניות אל השניים. אז עלה הרעיון להשתמש בעבירת השוחד.
בשנים האחרונות אנחנו עדים ליותר ויותר מקרים שבהם השוחד המופיע בכתבי האישום אינו השוחד הקלאסי של כסף או שווה כסף. כך, למשל, הואשם ג'קי מצא, ראש רשות המסים לשעבר, בקבלת שוחד. השוחד במקרה שלו היה עצם מינויו לתפקיד, אם כי הורשע במסגרת הסדר הטיעון רק בעבירת הפרת אמונים.
במקרה גפסו הקונספציה מרחיקה לכת עוד יותר - לקיחת השוחד, לכאורה, היא דרישת התפטרותו. זה המתת. התמורה למתת היא אי פיטורי גרושתו. מעניין יהיה לראות כיצד בית המשפט יתייחס לפרשנות היצירתית.
ולבסוף, העיתוי. בצד כתב האישום שהגישה אתמול הפרקליטות נגד גפסו היא גם הודיעה לפרקליטיו על כוונה להגיש נגדו כתב אישום נוסף, הפעם על קבלת שוחד, מהסוג המוכר הפעם, מהבעלים של שוק רמלה לוד. ההחלטה התקבלה לאחר חקירה מורכבת שהתאפשרה בזכות שיתוף פעולה של שומרי הסף בעירייה, הגזבר והיועצת המשפטית (שבזכות עבודת התנועה לאיכות השלטון מוגנים לעת עתה על ידי מבקר המדינה מכוונתו של ראש העיר לפטרם).
השאלה הנשאלת היא מדוע לא חיכתה פרקליטות מחוז הצפון עד שתסתיים העבודה על התיק הגדול לצורך הגשת כתב אישום מאוחד. מדוע מיהרה להגיש אתמול את כתב האישום הקטן יותר? יטען גפסו כי התשובה לכך היא רצונה של הפרקליטות לפגע את מערכת הבחירות שלו (הבחירות מתקיימות בנובמבר). הפרקליטות תטען כי ההחלטה עניינית ואינה נוגעת לבחירות.
האמת היא שיש קשר לבחירות, גם אם הפרקליטות לא תודה בכך, אך מכיוון אחר. שני תיקי גפסו נמרחים זמן רב מדי שלא בצדק. זה נובע כמובן מהחולי העיקרי של התביעה הכללית - הסחבת; זו שתמיד מסתיימת בעיתוי הדפוק ביותר שאפשר לדמיין, זה שמיד יחשיד את הפרקליטות בחוסר הגינות.
כך קרה במקרי גפסו, לחיאני, ראש עיריית חדרה ועוד. אלא שעוול אחד אי אפשר לתקן בעוול אחר. רוב הסיכויים שהטיפול בתיק גפסו הגדול לא יסתיים עד הבחירות; מאידך, באמת אין כל סיבה לדחות את התיק הקטן.
היה כבר יועץ משפטי לממשלה בעבר, אליקים רובינשטיין, שקבע כי בזמן מערכת בחירות אין להגיש כתבי אישום נגד פוליטיקאים. שני היועצים שבאו אחריו טענו כי החלטתו הייתה מוטעית. שניהם הבינו כי לפרקליטות אין שיקול דעת בקביעת עיתוי. ברגע שתיק מוכן יש להגיש אותו. דווקא דחיית מועד תתפרש, ובצדק, כפוליטית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם