הסיפור המלא על נשיא איראן החדש רוחאני
השנאה לארה"ב, הקשרים הסודיים עם הישראלים, היחסים המיוחדים עם צרפת, היריבות עם אחמדינג'אד והפייסנות בנושא הגרעין
עם עמירם ניר הוא נפגש בפריז באוגוסט 1986. רוחאני היה סגן יו"ר הפרלמנט האיראני. סוחר הנשק האיראני מנוצ'ר גורבניפאר היה המתווך. הוא הציג את ניר כפקיד אמריקאי. ניר הקליט את רוחאני. הפוליטיקאי האיראני אמר שהמתונים בארצו הולכים על חבל דק וביקש כסף כדי שאיראן תוכל לסיים את מלחמתה עם עיראק. הוא הציע לאמריקאים לגלות נוקשות כלפי חומייני. אם לא תחשפו שיניים חדות כלפי חומייני יהיו לכם צרות בכל העולם, אם תאיימו עליו בנשק צבאי הוא ינשק את ידכם ויברח, אם לא תפגינו כוח הוא ייצא יום אחד נגדכם. אם עומד מולו מישהו חזק הוא נסוג מאה צעדים, אמר רוחאני לניר ומתח ביקורת על סדרי העדיפויות של שלטון האייתוללות. הם שלחו שלושה מיליון דולר ללבנון, ולנו באיראן אין כסף לשלם עבור צורכי המחיה והביטחון שלנו.
ב-1985 רקם סוחר הנשק גורבניפאר עסקה לפיה איראן תקבל נשק תמורת שחרור בני ערובה מערביים שהוחזקו על ידי חיזבאללה בלבנון. הפרשה שנקראה איראנגייט הסתבכה אחרי שהתברר שהאמריקאים מימנו בכספים האיראניים משלוחי נשק למורדי הקונטראס בניקרגואה. קמחי, נמרודי, שווימר וניר היו בסוד העסקה. קמחי נפטר ב-2010. בספרו "האופציה האחרונה" הוא מתאר את המגעים עם האיראנים. "שיטות מיקוח של בזאר שימשו את האיראנים", כתב, אך לא הזכיר את רוחאני בשמו, אם כי הוא מתכוון כפי הנראה אליו כשהוא כותב על ערוץ תקשורת חדש, "ובמרכזו אחד ממקורביו של רפסנג'אני".
שווימר נפטר ב-2011. אנתוני דוד, מחבר הביוגרפיה על שווימר "השמים הם הגבול", מתאר באריכות את המשא ומתן עם האיראנים, אולם גם אינו מזכיר את רוחאני. וכמו כן יעקב נמרודי לא הזכיר את המגעים עם רוחאני בספרו "מסע חיי". בנו , עופר נמרודי, אומר שהוא אינו זוכר שיחות בין אביו לבין רוחאני, "אבל לא הכרתי את כל מי שאבי נפגש איתו". ניר נהרג בהתרסקות מטוס במקסיקו ב-1988. שש שנים אחר כך חשף רון בן ישי את קלטת השיחה בין ניר לרוחאני.
"אז מיהו רוחאני", תהה השבוע המגזין "טיים" על קנקנו של הנשיא החדש של איראן, "שמרן? רפורמיסט? מתווך ישר? סוכן כפול?" תשובה קונקרטית לא הייתה. ובכל זאת, כשבוחנים את קורות חייו של רוחאני אי אפשר שלא להתרשם כי מדובר במוצר אחר מפס הייצור של האייתוללות.
רוחאני, בן 64, נשוי ואב לארבעה, בנו חוסיין נפטר לפני 23 שנה. חוסיין מוסביאן, מרצה באוניברסיטת פרינסטון שהיה חבר בצוות שיחות הגרעין האיראניות והכיר היטב את רוחאני שניהל אותן באחד מהסבבים הבלתי נגמרים של אותן שיחות, אמר ל"טיים" שהבן שהיה פרח טיס נרצח בבסיס בדרום טהרן על רקע פוליטי. החוקר האיראני, ד"ר עלי רזה נורי זאדה, טוען לעומת זאת שחוסיין התאבד. "אני שונא את המשטר", הוא כתב לפני מותו. "אני שונא את השקרים, את השחיתות, את הדת שלך. אני לא אוהב לגור בסביבה כזאת ולשקר יום-יום לחבריי ולומר שאבי לא תפור מאותו בד של האליטה, ושלבו עם העם, בעודי יודע שהאמת שונה".
חסן פרידון נולד בעיר סורחה במחוז סמנאן. אביו היה סוחר בשוק בסמנאן. הוא למד בסמינר דתי בסורחה ובעיר קום. לא ברור מתי שינה את שם משפחתו מפרידון לרוחאני, שמשמעותו קהילה של אנשי דת. אגב, שינוי השם חולל מהומה במערכת הבחירות. רוחאני למד משפטים באוניברסיטת טהראן. את התואר השני ב-1995 על הכוח הלגליסטי האיראני ואת התואר השלישי ב-1998 על הגמישות של השריעה הוא עשה באוניברסיטת קלדוניה בגלזגו, שניהם תחת השם חסן פרידון.
במהלך מערכת הבחירות מתנגדיו טענו שרוחאני מתרברב בשלל תארים אם כי באוניברסיטה איש אינו מכיר אותו. תחקיר בעיתון "הראלד סקוטלנד" גילה שרוחאני אכן למד שם, אך כאמור בשם נעוריו פרידון, וכי הוא זכאי לתאריו. עם זאת, השבוע אי אפשר היה למצוא את העבודות של רוחאני באוניברסיטה. על פי אתר הספרייה, גם עבודת המאסטר וגם הדוקטורט של הנשיא האיראני הושאלו, לא ברור מי בר המזל שמחזיק בחומר הזה. בדוברות האוניברסיטה לא מכירים את רוחאני, שניים מבוגרי המחזור שלו אמרו ל"דיילי טלגרף" הבריטי שהם לא זוכרים אותו.
מוסביאן זוכר אותו היטב. "לפני שהוא מדבר הוא חושב הרבה", הוא אמר בשבוע שעבר. מוסביאן, מרצה בפרינסטון שנמלט מאיראן ב-2007, מתכוון לשוב לטהראן ולסייע לחברו הקרוב רוחאני לשקם את תדמיתה הפרובלמטית של איראן. השבוע הוא לא היה מוכן לשוחח איתי על רוחאני. אני עסוק כל היום בפגישות, הוא אמר לי וטרק את הטלפון.
משפחתו של רוחאני התנגדה לשאה הפרסי, ורוחאני שהטיף נגד השאה עלי ראזה פהלווי והעביר הרצאות תמיכה באייתוללה חומייני, נאלץ ב-1977 לעזוב את איראן מחשש לחייו. הוא הצטרף לחומייני בגלותו בפריז, חזר לאיראן במהלך המהפכה וב-1980 נבחר כחבר במועצה האסלאמית המג'ליס, הוא אף היה חבר במועצת ההגנה העליונה במלחמת איראן-עיראק. ב-1989 הוא התמנה למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, תפקיד אותו נשא עד 2005. מאז הספיק להיות חבר באסיפה שבוחרת את המנהיג הרוחני ונשיא המרכז ללימודים אסטרטגיים.
בין 2003 ל-2005 רוחאני עמד בראש המשלחת האיראנית לשיחות הגרעין. בספרו "ביטחון לאומי ודיפלומטיית הגרעין", שיצא לאור ב-2011, הוא מתאר את המגעים עם מדינות המערב. הספר, שנמתח על למעלה מאלף עמודים, מחולק ל-12 פרקים עיקריים ולעשרות תתי-פרקים. גרסה מקוצרת בת למעלה מ-500 עמודים יצאה לפני כחודשיים. רוחאני הוא גרפומן פרוע. עבודת המאסטר שלו משתרעת על 256 עמודים, הדוקטורט מגיע ל-445 עמודים . באתר של המרכז ללימודים אסטרטגיים בטהראן אפשר למצוא את תקציר הספר על שיחות הגרעין בפרסית בלבד. כך גם שאר ספריו מוגשים בקצרה לקוראי פרסית. כמקובל במוסדות דומים במערב רוחאני פרסם באתר דרכי התקשרות איתו. השבוע הוא כבר לא ענה למיילים וגם לא לטלפון שמספרו מצוין באתר.
מתוך אלף העמודים של הספר בחר העיתון האיראני "אמרוז" לצטט תיאור של פגישה בין רוחאני למחמוד אחמדינג'אד, זמן קצר אחרי שהאחרון נבחר לנשיא. אחמדינג'אד ביקש לדעת מדוע המערב מצליח להטיל את השפעתו על הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. רוב תקציבה של הסוכנות מגיע ממדינות המערב, השיב רוחאני. בתגובה הורה אחמדינג'אד לרוחאני להתקשר למוחמד אל-בראדעי, שעמד בראש הסוכנות, ולומר לו שמעתה איראן תממן את הסוכנות.
רוחאני הסביר לנשיא שאל-בראדעי לא יוכל להיעתר להצעה. הסוכנות פועלת על פי כללים מסודרים, אמר רוחאני לנשיא והזכיר לו שהוא לא יוכל לממן את הסוכנות ללא אישור של הפרלמנט האיראני. "התשובה הכעיסה את הנשיא", כותב רוחאני בספרו. "זה לא הטריד אותי. אמרתי לנשיא שיתקשר לאל-בראדעי בעצמו אם הוא רוצה להגיד לו משהו". הוא אף אמר לנשיא שאם בדעתו להנחית הוראות בלי להתייעץ איתו, כדאי שימצא מזכיר חדש למועצה.
בראיון לעיתון "מחרנמה", שליווה את פרסום הספר, אמר רוחאני שהוא העדיף להתפטר מתפקידו ארוך השנים כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי מפני שהמזכיר חייב לעבוד באמון מלא עם נשיא המדינה. "מאחר שאינני מכיר אותך", הוא אמר לאחמדינג'אד, "ואתה אינך מכיר אותי, כדאי שאעזוב את המועצה". בראיון הארוך רוחאני מדבר במתינות על תוכנית הגרעין האיראנית. "פתווה של עלי חמינאי אוסרת על פיתוח ושימוש בנשק גרעיני", הוא אמר לעיתון.
"חמינאי דיבר על הפתווה בתפילת יום שישי באוניברסיטת טהרן בתחילת נובמבר 2004, ערב פתיחת שיחות הגרעין בין איראן למדינות אירופה. אמרתי לנציגים האירופאים שהפתווה חשובה יותר מאשר האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני", נזכר רוחאני. האירופים הבינו את המשמעות והציעו שהפתווה תהפוך לחוק רשמי, "יוזמה אשר לא הבשילה".
הסיבה העיקרית לכישלון השיחות עם אירופה במחצית העשור הראשון של שנות ה-2000, אמר רוחאני בראיון, היא העמדה האמריקאית. "אחרי שסיימתי את תפקידי נסעתי לגרמניה להיפגש עם שר החוץ יושקה פישר, והוא אמר לי שאפשר היה להגיע להסכמות עם איראן, אולם האמריקאים מנעו חתימה על הסכם. אני רוצה לנהל משא ומתן עם ארצות הברית. ניהול משא ומתן עם האמריקאים דומה לנהיגה במרצדס, בהשוואה לניהול משא ומתן עם אירופה, שמזכיר נהיגה בפייקאן, מכונית איראנית".
על ניהול משא ומתן עם המדינות המתפתחות הוא דיבר בזלזול: "זה כמו לרכוב על אופניים". ב-1993, בביקור בגרמניה, הוא דיבר בצורה מפתיעה אף יותר. "איראן מוכנה לאפשר למדינות המערב לבקר ולפקח על מתקניה הגרעיניים, הכימיים והביולוגיים", הוא אמר וחזר על דבריו עשר שנים אחר כך.
על אף הפייסנות היחסית שלו, השנאה שרוחש רוחאני לארצות הברית מופגנת. במרס 2000, אחרי שארצות הברית הסכימה להקל את הסנקציות על איראן, הודיעו כמה בכירים איראנים שההקלות אינן השינוי המיוחל ביחסים בין שתי המדינות. רוחאני היה הבוטה ביותר. הוא הזכיר את תמיכתה של ארצות הברית בהפיכה שהעלתה לשלטון את השאה ב-1953 ואת הסיוע שהגישה לעיראק במלחמת איראןעיראק. "ההקלות בסנקציות הן צעד זהיר", הוא אמר, "שנראה כצעד חיובי, אולם למעשה זהו צעד שלילי".
רוחאני, שמכריו מעידים עליו כי הוא אדם של ניגודים, דיבר בצורה שונה בהרצאה בטהרן באפריל 2006. "במהלך השיחות עם האירופים ב-2003", הוא סיפר, "איראן הסכימה להשהות את פעולות העשרת הגרעין רק באתרים שבהם היא לא נתקלה בבעיות טכניות. בנייתו של הכור באספהאן הסתיימה במהלך השיחות. בעודנו מנהלים משא ומתן בטהרן, התקנו ציוד באתר באספהאן. למעשה יצרנו אווירה רגועה שהעניקה לנו את האפשרות להשלים את העבודות באספהאן. בתחילת המשא ומתן היו לנו 150 צנטריפוגות, היום יש לנו 500 צנטריפוגות, ואנחנו יכולים להגדיל את המספר לאלף".
בהרצאה הבהיר רוחאני שלאיראן אין אמון במדינות אירופה. "לרוע המזל גם המערב לא בוטח בנו. הם חושבים שאנחנו מתכוונים להוליך אותם שולל, כך אנחנו סבורים לגביהם". הוא שב והבהיר שאיראן מתנהלת באמינות. "לא שיקרנו, אבל לא חשפנו מידע", הוא אמר והביע זלזול מוחלט בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. "הם קיבלו את המידע מעבודת גמר של סטודנט באיראן".
כמי שעמד בראש שיחות הגרעין של איראן, רוחאני נפגש עם רוב מנהיגי העולם. במהלך מסע הבחירות הוא הדגיש את חיבתו לתרבות המערב. הוא דובר פרסית, ערבית ואנגלית, שולט ברוסית, צרפתית וגרמנית, וורקוהוליק שעובד מהבוקר עד הלילה. בראיונות עיתונאיים הוא אמר לאחרונה שהוא גולש נלהב באינטרנט, נוהג לצאת לצעדות רגליות ארוכות, שוחה, חובב קולנוע ומעדיף לקרוא מאמרים אקדמיים במקום ספרות יפה.
בפברואר 2005 נפגש רוחאני עם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין בפגישה שבמהלכה ניאותה רוסיה לסייע לתוכנית הגרעין של איראן. "רוסיה תשתף פעולה עם איראן בבניית כור לצרכים אזרחיים", הודיע פוטין בתום הפגישה. במאי הוא נפגש בז'נבה עם שרי החוץ של בריטניה, צרפת וגרמניה. בסופה של הפגישה ניאותה איראן להקפיא את תוכנית הגרעין.
רוחאני כתב לשרי החוץ האירופים שאיראן מבקשת להתקדם לקראת הסכם שיוביל ליחסים טובים יותר ויכבד את זכויותיה של איראן במסגרת האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני, כך שתוכל להשתמש בדלק גרעיני בתחנות כוח. לעיתונאים הוא הודיע ש"אפשר להגיע להסכם סופי בתוך זמן קצר", אולם הדגיש שעליו להתייעץ עם טהרן לפני שיוכל לחתום על ההסכם. בראיונות עיתונאיים הוא שב ואומר שהמנהיג העליון הוא זה שמחליט, אם כי הנשיא והממשלה מגבשים את המדיניות. בכל מקרה בחירה של נשיא חדש לא משנה את מדיניות הגרעין, הוא אמר בראיון ל"מחרנמה" במאי 2012.
שר החוץ הבריטי לשעבר ג'ק סטרואו, שנפגש עם רוחאני במהלך שיחות הגרעין, אמר השבוע שאפשר יהיה לעשות עסקים עם רוחאני. מישל ברנייה, שר החוץ הצרפתי לשעבר, וחווייאר סולאנה מהאיחוד האירופי, שהכירו היטב את רוחאני כשניהל את שיחות הגרעין, סירבו השבוע לבקשת "מעריב" להביע את התרשמותם מנשיא איראן החדש.
למרות הקשר ההדוק בין איראן לרוסיה, בראיונות ובהרצאות בשנים האחרונות רוחאני הביע הסתייגות מרוסיה, שלדעתו אינה מעוניינת שלאיראן יהיה דלק גרעיני. "אני לא מאמין שאפשר יהיה לפתור את הבעיה בהתערבות של רוסיה וסין", הוא אמר ל"מחרנמה". הוא אף לא התלהב מניסיונות התיווך של טורקיה, "שעלולה להיות רגישה. בהיותה שכנה של איראן היא רוצה לשמור על מאזן כוחות".
בכמה הזדמנויות הוא הביע רצון להיעזר בברזיל ובדרום אפריקה בשיחות הגרעין, ודיבר בחום דווקא על צרפת. "בריטניה וגרמניה רוצות יחסים טובים עם איראן, צרפת רוצה לשדרג את היחסים עם איראן בשל החשיבות שהיא רואה באזור המפרץ הפרסי". כאות ליחסים הטובים בין צרפת לאיראן הוא הזכיר את הכרת התודה של צרפת אחרי שמנהיג חיזבאללה חסן נסראללה מנע מתומכיו לקרוא קריאות נגד צרפת בנאום בוועידה בלבנון.
על ישראל רוחאני מדבר לעתים רחוקות. בראיון ל"שארק אל אווסט", ימים ספורים לפני הבחירות, הוא אמר שאיראן תמשיך לתמוך בפלסטינים: "הנושא הפלסטיני גבוה באג'נדה שלנו". הוא דיבר על יישום השאיפות הלאומיות של הפלסטינים ושיקום זכויותיהם, אם כי לא פירט. "יחסית לכל שאר המתמודדים בבחירות לנשיאות רוחאני הוא המתון ביותר גם בכל מה שקשור לישראל", אומר פרופ' דוד מנשרי, "אם כי הוא לא חובב ציון".
בשיחה עם עמירם ניר רוחאני סיפר שנפגש עם מנהיגי חיזבאללה ועם קבוצות פלסטיניות. הוא הבטיח להם שאיראן לא תנטוש אותם ותעניק להם גיבוי וסיוע כדי שיחריפו את פעולות הטרור נגד ישראל. אולם שבע שנים אחר כך, בספטמבר 1993, הוא הבטיח שאיראן לא תפעל נגד הסכם ישראל-אש"ף. "דחינו את ההסכם", הוא אמר בראיון לרדיו טהרן, "אולם אין לנו כוונה לפתוח בפעולות נגדו, ואין לנו רצון להתערב בהליך".
"השייח' הדיפלומטי", זה הכינוי שהתקשורת האיראנית העניקה לרוחאני, והוא משתדל להתאים להגדרה. ההתבטאויות שלו מציגות דעות מתונות לצד קיצוניות בלתי מתפשרת, תלוי בנסיבות. בקיץ 1999 נערכו הפגנות נגד המשטר בטהרן. רוחאני כינה את המפגינים "אויבי המדינה", והבטיח שהם ייעצרו וייענשו. "המערכת האסלאמית לא תסבול שום אתגר לעקרונותיה. פגיעה במנהיג האסלאמי העליון היא פגיעה באומה ובכל המוסלמים", הוא אמר. "האווירה בחברה זוהמה בימים האחרונים. אף שהמהפכה כבר נתקלה בתופעות כאלה, נראה לי כי הפעם יש צורך בטיהור מחדש".
גם את דעתו על התקשורת הוא הביע לאחרונה כשאמר כי "אין גיוון בתקשורת האיראנית. התקשורת חייבת לעבוד בתוך מסגרת נתונה, ואל לה לשחק עם המוניטין של בני האדם".
ובכל זאת, על אף השלדים שנמצאים מתחת לגלימה, ההתבטאויות שלו מהשבועות האחרונים חושפות מנהיג מתון. רדיו אירופה החופשית קיבץ כמה התבטאויות כאלה מראיון לעיתון "שארק", מאתר האינטרנט של רוחאני ומהעימותים הטלוויזיוניים במהלך מסע הבחירות. "כל האנשים באיראן, בלי קשר למוצא אתני או שבטי, צריכים לחוש כאזרחי מדינה אחת וליהנות מזכויות שוות", הוא אמר. "עלינו להתרחק מהקיצוניות. אם אנחנו רוצים להתחרות במדינות כמו טורקיה, מלזיה ודרום קוריאה אנחנו צריכים ליצור מהפכה אמיתית בכלכלה שלנו. עלינו לתת לבני האדם יד חופשית ולא להתערב בחייהם הפרטיים ובתרבות. בממשלה של תקווה ומשילות נשים וגברים, ילדים וילדות ירגישו חופשיים".
"במהלך השנים היו לו התבטאויות קיצוניות והתבטאויות מתונות יותר", אומר פרופ' דוד מנשרי. "אני הייתי משייך אותו לזרם המרכזי. יחסית לכל המתמודדים האחרים במרוץ לנשיאות רוחאני אכן מתון. יחסית למה שהיה קודם יש סיכוי לפריצת דרך ולהתחלה חדשה, אבל בינתיים מוקדם לקבוע מה יקרה באיראן. אף אחד עוד לא יודע לאן הוא ילך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם