מצרים נגד מורסי: "היו חלומות, אך הם לא התגשמו"
נשיא מצרים מסיים את שנת כהונתו הראשונה כשהוא ותנועתו האחים המוסלמים מותקפים גם מצד החילונים וגם מצד הסלפים - הקיצוניים
לעת עתה נראה שמורסי מצליח לשמור על כוחו בקרב האחים המוסלמים, אולם תמיכת האסלאמים הקיצוניים יותר הולכת ונשחקת. לטענתם, הנשיא הבטיח לפעול להנהגת החוק האסלאמי במדינה - אך לא סיפק את הסחורה.
"לצערנו, מה שקרה זה בדיוק ההפך", אומר יוסרי חאמד, סגן נשיא מפלגת ווטאן, אחת מכמה גופים סלפיים שיחד מחזיקים בכרבע מהמושבים בפרלמנט. רבים מאלה שהצביעו למורסי עשו זאת משום שהיו להם תקוות וחלומות, אבל התקוות והחלומות האלו לא התגשמו".
האכזבה ממורסי בקרב אסלאמיסטים מפעילה עליו לחץ מצד הימין הפוליטי, ומשאירה לו רק מעט מאוד מרחב תמרון מול יריביו הליברליים. אולם אותה אכזבה של הקיצונים מצביעה גם על המציאות במצרים בשנה הראשונה לשלטונו של מורסי - מציאות שגם הרבה מצרים חילונים מודעים לה: הנשיא אולי רצה למשוך את המדינה לכיוון יותר אסלאמי קיצוני, אבל עד עכשיו הוא לא ממש הצליח.
התחזיות שלפיהן בחירתו של מורסי תהפוך את מצרים למדינה כמו ערב הסעודית - עם דיכוי זכויות הנשים, איסור על שתיית אלכוהול ועונשים אכזריים לפושעים-לא התממשו.
נכון, היו קריאות של חברי פרלמנט סלפים לאסור על קיום הופעות בלט ולפזר ארגונים הפועלים למען זכויות הנשים. הקריאות האלו התקבלו אצל חלק מהליברלים בחשש, אולם אחרים התייחסו לכך בלעג.
בכל מקרה, הקריאות האלו עדיין לא הפכו לחוקים, אף שרבים במצרים חוששים שזה יקרה בעתיד.
החוקה, שנוסחה לאחר ההתקוממות שהפילה את הנשיא חוסני מובארק לפני יותר משנתיים ושאושרה על ידי הבוחרים, אומרת ש"המקורות העיקריים לחקיקה במצרים יהיו עקרונות החוק האסלאמי". הבעיה היא שגם החוקה הקודמת אמרה פחות או יותר אותו דבר.
אלכסנדריה, עיר הנמל שלאורך ההיסטוריה נחשבה לקוסמופוליטית וסובלנית, הפכה בשנים האחרונות למעוז של הסלפים. מנהיגים סלפים בעיר ממהרים לציין, עם זאת, שלא צריך להגזים: חרף האכזבה מהנשיא, אין להם שום כוונה להצטרף להפגנות נגד מורסי שמתוכננות ל-30 ביוני . למרות אכזבתם מהנשיא עד עתה, הם אומרים, צריך לאפשר לו לסיים קדנציה של ארבע שנים.
אבל מבחינתו של חמאד, התירוצים האלו לא מחזיקים מים. "הרי השריעה מבוססת על צדק, חירות ושוויון", הוא אומר. "אם הוא ינהל את המדינה על פי האסלאם, כל הבעיות ייפתרו".
בימים האחרונים מנסה מורסי לחזר אחר הסלפים באמצעות שורה של מהלכים, ובכלל זה הודעתו על ניתוק הקשר עם ממשלת סוריה - אויבת של המוסלמים הסונים הקיצונים - ומינוי כמה מושלי מחוזות סלפים.
כך למשל המושל החדש של לוקסור, שהתפטר אתמול מתפקידו "כדי למנוע שפיכות דמים", שייך לזרוע הפוליטית של הארגון שרצח שם עשרות תיירים בשנת 1997 (אף שמאז זנח הארגון את הדרך האלימה).
הופעת הסלפים ככוח פוליטי היתה אחת ההפתעות הגדולות של הבחירות במצרים בשנה שעברה. האחים המוסלמים אמנם זכו ברוב מושבי הפרלמנט, אך למקום השני בבית המחוקקים הגיעו הסלפים ובכך סייעו למורסי לנצח מועמד חילוני בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות.
גם האחים המוסלמים וגם הסלפים דוגלים בשלטון אסלאמי, אולם בשעה שהאחים המוסלמים מגדירים את עצמם כמתונים יותר, הסלפים קיצונים מאוד. הם קוראים לפירוש מעשי של הקוראן ולהנהגת אורח חיים על פי עקרונותיהם של הנביא מוחמד ומאמיניו.
ההבדלים האידאולוגיים הובילו גם למחלוקות פוליטיות. ממשלת מורסי העלתה השנה את המסים על בירה ויין בניסיון להקשות על צריכת אלכוהול, אלא שהסלפים מתחו ביקורת על מורסי משום שנמנע מהטלת איסור גורף על שתיית אלכוהול.
עזה אל-גרף, חברת המועצה העליונה של הזרוע הפוליטית של האחים המוסלמים, אומרת שהסלפים שמותחים ביקורת על מורסי "חיים במציאות אלטרנטיבית". לדבריה , לאחר 30 שנות שלטון הרסני ולא דתי של מובארק, יש גבול למה שאפשר לצפות ממנהיג מצרים להשיג בתוך שנה אחת בלבד.
"אנחנו יודעים שעל מנת להשיג את המטרות שלנו, עלינו לפעול בהדרגה", אומרת אל-גרף. "אני אומרת לאסלאמיסטים שאם לא נענה על דרישות העם בתחומי הביטחון, הבריאות, הכלכלה והחינוך, לא נוכל לבנות מערכת חדשה. אנו לא יכולים לבוא למדינה במצב כל כך קשה ופשוט להכריז על הנהגת השריעה".
מתברר שהטיעונים האלה זוכים לאוזן קשבת אצל הסלפים, לפחות במידה מסוימת, וזו גם הסיבה לכך שמורסי עדיין לא איבד לגמרי את תמיכתם. "אחרי ארבע שנים יהיו לו הרבה הישגים", מעריך מוחמד סולימן, בן 37, סוחר בשמים, שכמו סלפים רבים יש לו זקן ארוך ואין לו שפם.
"אי אפשר לזרוע ולקצור באותו יום". סולימן בטוח שהאסלאמיסטים ינצחו במאבק על הכיוון שבו תצעד מצרים בעתיד, ולדבריו, הנהגת השריעה במדינה היא רק עניין של זמן. "המיעוט הלא אסלאמי במצרים רק הולך וקטן", הוא מוסיף.
לעומתו, חסן נאפה, מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת קהיר, לא כל כך בטוח. לדבריו, האסלאמיסטים זכו להישגים בבחירות פחות בגלל האידאולוגיה שלהם, ויותר מפני שהם נתפסו כלא מושחתים. ואולם, לאחר שנה שבה חלה הידרדרות הן במצב הכלכלי והן בתחושת הביטחון של האזרחי, "יש חשש כבד שהם לא מסוגלים לנהל את המדינה".
כך או כך, בית המשפט בקהיר הורה לקיים מאוחר יותר השנה בחירות חוזרות לפרלמנט, ולדברי נאפה, הסלפים עשויים לנסות למצב את עצמם באלטרנטיבה האסלאמית האמיתית. עם זאת, כלל לא בטוח שהם עושים זאת מעמדה של כוח. "לא כל כך ברור מה הסלפים בעצם השיגו", אומר נאפה. "אני מתרשם שכל האסלאמיסטים דווקא הפסידו, והרבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם