"הערבים יורדים עלינו? נרד עליהם בחזרה"
שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור נלחם יום יום: בליגה הערבית, בהחלטות פרו פלסטיניות ובאווירה אנטי ישראלית. "זו זכות גדולה".
פרושאור מייצג גישה דיפלומטית אחרת. פעילה ופחות סבילה, תוקפנית יותר ולא ותרנית. הוא אינו משאיר אמירה אחת אנטי-ישראלית ללא תגובה ומקדיש זמן לא מבוטל לראיונות בכלי התקשורת המקומיים ולהופעות פומביות הנודעות בעושר הלשוני המתריס והאלגורי שלהן.
בתפקידו הקודם עשה זאת פרושאור כשגריר ישראל בלונדון. היום הוא מנהל את המערכה על תדמיתה של ישראל במטה האומות המאוחדות בניו יורק, ונדמה כי הוא מייצג בגישתו את הקו שהתווה שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן - מי שמינה אותו לתפקיד.
"כשהגעתי למשרדי המשלחת שלנו גיליתי שרוב החבר' ה היו במצב של שמיעה: נכחו בוועדות וכתבו מברקים לירושלים. הודעתי שזה נפסק. אם הערבים יורדים עלינו, אנחנו חייבים לרדת עליהם חזרה", אומר פרושאור. "אנחנו רצים לכל ועדה או תת-ועדה ולא מפקירים אף זירה.
"שלא יקרה מצב שיגידו משהו נגדנו שייוותר ללא תגובה הולמת. עלינו להילחם גם אם הסיכויים קטנים בגלל המספרים. כל המשלחת התחילה לעבוד במערך של התקפה ולא רק הגנה. אין לישראל במה להתבייש במשפחת העמים".
פרושאור עומד לסכם בקרוב שנתיים בתפקיד. הללו כללו שתי עצרות כלליות של האו"ם שעמדו בסימן החתירה הפלסטינית להכרה כמדינה. הראשונה הוכתרה בניצחון ישראלי. השנייה פחות. הפלסטינים הצליחו, ברוב גדול, לשדרג את מעמדם באו"ם למדינה שאינה חברה. בהצבעה דרמטית שהתקיימה בעצרת האו"ם ב-30 בנובמבר 2012 הצביעו 138 מדינות בעד השדרוג הפלסטיני, ורק תשע מדינות ובראשן ארצות הברית התנגדו.
פרושאור היה הנציג הישראלי הבכיר היחיד שנכח במליאת העצרת. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ דאז ליברמן סברו שלא יהיה ראוי לייצג את ישראל בדרג בכיר כשלהם למרות חשיבות ההצבעה. "לא הרגשתי מסכן", טוען פרושאור. "הרגשתי אחד מול כל העולם. זו זכות גדולה לעמוד שם ולומר את האמת. ידעתי שאני משמש פה לאזרחי ישראל וליהדות התפוצות".
לאחר התבוסה באו"ם החלו להישמע במשרד החוץ קולות שסברו כי ישראל עשתה טעות כשניסתה לסכל את המהלך הפלסטיני באו"ם ולגייס גוש מדינות אירופי גדול שיימנע בהצבעה. שני המאמצים נכשלו כישלון חרוץ. גורמים בכירים מאוד במשרד טענו שיש לשנות את הקו הישראלי ולא להילחם נגד החלטות שמובטח בהן רוב אוטומטי נגד ישראל.
"טעות לחשוב שלא היה צריך להילחם נגד ההחלטה הפלסטינית", מוחה פרושאור בתוקף. "יש מין שיטה כזאת אצלנו, של איפכא מסתברא", הוא אומר באירוניה. "חושבים שאם נזרום ולא ניאבק, אז יהיה שינוי. אבל זה ממש לא כך.
"היה חשוב לישראל להבהיר שהסכם שלום אפשר להשיג רק במשא ומתן, ואי אפשר לכפות הסדר על ישראל באמצעות מהלכים חד-צדדיים. היה חשוב להבהיר שתמיכה בשדרוג הפלסטינים רק תגרום להם להקשיח עמדות".
פרושאור מדמה את ישראל לכנרית; ציפור קטנה שכורי פחם נעזרו בה כדי להישמר מגזים רעילים. ישראל, לשיטתו, מקדימה פעמים רבות את העולם הנאור בהבנתה את המציאות. הוא מציע לכולם להיזכר בהחלטה הישראלית לבידוק כל הנוסעים בשדה התעופה, שגררה ביקורת בינלאומית על פגיעה בזכויות אדם. "היום בכל שדה תעופה נוהגים כך", הוא אומר.
"מדיניות הסיכולים הממוקדים ופגיעות נקודתיות בגורמי טרור בלב אוכלוסייה אזרחית גררה גם היא ביקורת בינלאומית, והיום כל מזל"ט עם דגל אמריקאי או בריטי פועל בדרך דומה בתימן, באפגניסטן או בעיראק.
"ישראל נמצאת בקו החזית ומתמודדת עם תופעות שבמערב לא חוו. אנחנו פועלים תחת מגבלה קשה במשטר של דמוקרטיה מתגוננת, כשמסביבנו מדינות עוינות ודיקטטורות. המערב צריך להגיד לישראל תודה על כך שהיא מנסה למצוא את הדרך הטובה ביותר להגן על אוכלוסייתה, בלי להגזים בפגיעה בצד השני. מי שמציע לנו לפעול אחרת - אני אומר לו לא.
"יש בהחלט סיכוי שניכשל, אך אנחנו פועלים עד שבאירופה יקלטו את מה שאנחנו מבינים כבר מזמן. כמה דם עוד צריך להישפך לפני שאירופה תכניס את חיזבאללה לרשימת הטרור? אי-הכללת חיזבאללה נותנת לארגון יד חופשית לגייס כספים ולבצע פעולות טרור נוספות נגד חפים מפשע על אדמת אירופה ומחוצה לה. ניסיון ההפרדה בין הזרוע הצבאית לזרוע הפוליטית של חיזבאללה משול לניסיון להפריד בין חמינאי לתוכנית הגרעין האיראנית".
רוח הקרב שהנחיל פרושאור לצוותו אינה מצטמצמת לסוגיות מדיניות, ביטחוניות או הסברתיות בלבד. לצד העבודה המדינית היומיומית רואה פרושאור חשיבות עליונה במה שמוגדר על ידו כ"מיצוב ישראל כפי שהיא באמת".
אלא שמדובר באתגר לא פשוט. מתוך 193 המדינות החברות באו"ם, 22 הן חברות הליגה הערבית. אותן מדינות הן חלק מארגון המדינות האסלאמיות, שבו 57 חברות הנמנות גם עם ארגון המדינות הבלתי מזדהות הכולל 126 מדינות. ארגון זה הוא תוצר של המלחמה הקרה, וחברות בו גם מדינות אפריקה ואמריקה הלטינית.
חלק ממדינות אלה אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל. אחרות, למרות היותן בעלות אוכלוסייה אסלאמית, מקיימות יחסים בילטרליים טובים עם ישראל ומגלות הערכה רבה לישראל בשורה של נושאים.
עם זאת, באופן מסורתי הן חשות בצורך לאזן את היחסים עם ישראל ולהצביע נגדה בוועדות השונות באו"ם בכל עת שעולה הסוגיה הפלסטינית לדיון. משרד החוץ החליט להפנות משאבים גדולים לצמצום הפער הזה בין מה שפרושאור מכנה "יחסים מעל הרדאר" ו"יחסים מתחת לרדאר".
במסגרת זו הצליחו פרושאור וצוותו הדל, לצד מטה משרד החוץ בירושלים והסוכנות הישראלית לפיתוח (מש"ב), להעביר בדצמבר האחרון, בתום מאמץ דיפלומטי מרוכז, החלטה חסרת תקדים שנועדה לקדם יזמות כמנוע לצמיחה, לחינוך לחדשנות ולהסרת חסמים להקמת עסקים. את ההחלטה יזמה והגישה ישראל. ביום רביעי האחרון אף התקיים כנס בנושא, בנוכחות מזכ"ל האו"ם באן קי-מון וחתן הנובל הישראלי פרופ' דן שכטמן.
הצעת ההחלטה הישראלית אושרה על אף קמפיין-נגד אגרסיבי של מדינות ערב לטרפד את ההצעה הישראלית. 141 מדינות תמכו בהצעת ההחלטה הישראלית. ההצבעה באו"ם מסמנת כהצלחה את האסטרטגיה שמובילה משלחת ישראל לאו"ם בשיתוף משרד החוץ למיצוב ישראל בזירה הבינלאומית כמקור של ידע, מומחיות ויצירתיות לצורך מיגור העוני במדינות מתפתחות.
"המדינות הערביות פעלו נמרצות למנוע מאיתנו לקדם את הצעת ההחלטה. לפי התפיסה הערבית, אין לישראל לגיטימציה להגיש הצעות החלטה", אומר פרושאור. "המערכה על העברת ההצעה נוהלה כמו מבצע צבאי. כל אחד בשגרירות ידע בדיוק עם מי עליו לדבר וכיצד לשכנע מדינות לא לפחד מאיומי הערבים.
"משרד החוץ על שלוחותיו פעל בבירות השונות. טיפלנו בקפדנות בנוסח ההצעה בשיתוף עם מדינות אחרות. עבדנו בהקמת קואליציה רחבה כמה שיותר כדי לוודא שכמה שיותר מדינות ירימו את היד בשעת השי"ן ויתמכו בהצעת ההחלטה הישראלית.
"כשישבתי בכיסא שלי מול הלוחית שעליה כתוב 'ישראל', הבטתי על המסך הגדול וראיתי כיצד נדלקו עוד ועוד נורות ירוקות של מדינות שתמכו בהחלטה, חשתי גאווה שהנה סוף-סוף יש הכרה אמיתית ביכולות של ישראל ובתרומתה הייחודית לעולם".
הצלחה נוספות נחל פרושאור כשהצליח להביא למליאת האו"ם את הזמרת ריטה ששרה בפרסית. "כולם אמרו לי שלא אצליח להביא אותה או שאתבזה עם הצעת ההחלטה על היזמות הישראלית שתיכשל בהצבעה.
"אבל אני לא מפחד להתבזות. אני הרי מכיר את המספרים נגדנו באו"ם. מה שאני דורש מאנשיי זה לא להגיד לי מה לא ניתן לעשות, אלא איך להבקיע, למרות המספרים, ולהביא את המסר של ישראל לעולם".
בחירתו של נציג המחנה המתון חסן רוחאני לנשיאות איראן לוותה בפרץ של תקווה ואופטימיות מצד בירות המערב, באשר להמשך הדיאלוג התקוע סביב עצירת תוכנית הגרעין האיראנית. ישראל הייתה היחידה שהביעה ספקנות מרירה באשר להשפעתן החיובית של הבחירות על ההסכמה האיראנית לדרישות המעצמות. בפגישתו עם שרת החוץ האירופאית קתרין אשטון הזהיר נתניהו מפני אופוריה שתוביל לעסקה גרועה עם איראן.
מדוע ישראל משמשת תמיד בתפקיד נביאת הזעם ואינה יכולה פעם אחת להגיב בתקווה?
"אין צורך להסתכל רחוק מדי כדי לזכור עד כמה מנהיגים בעולם רצו להאמין ש'האביב הערבי' הוא תופעה חיובית. חובה על קברניטי מדינה לא רק להתייחס למה שהם רוצים להאמין בו, אלא בעיקר למבחן התוצאה.
"בעניין הזה אני לגמרי מסכים עם ראש הממשלה. יש לו אחריות לומר שמדובר במדינה שמתחמשת בנשק גרעיני ומסייעת באספקת נשק וחיילים לאסד, וצריך להפעיל עליה עוד לחץ כדי שתשנה את דפוס התנהגותה. ייתכן שתוצאת הבחירות מעידה דווקא על הלחץ הגובר על איראן, ולכן המסקנה היא שיש להמשיך בסנקציות על איראן ולא לסגת מהן".
אחרי למעלה מ-90 אלף הרוגים בעימות הנמשך זה יותר משנתיים בין משטר אסד למורדים, מועצת הביטחון של האו"ם אינה מצליחה לקבל החלטה שתאפשר מעורבות צבאית במדינה ותביא להכרעה ולהפלתו של אסד, שכן הרוסים והסינים חוסמים קבלת החלטה כמו זו שהתקבלה לגבי לוב. "הרושם שהאו"ם אינו עושה את הנדרש כדי להגן על אזרחי סוריה הינו מוצדק", אומר פרושאור.
נשיא ארצות הברית ברק אובמה ממשיך להפגין הססנות רבה כלפי מעורבות צבאית שאינה במסגרת החלטת מועצת הביטחון, ונאחז בעמדת הפנטגון שמתנגד לכל מעורבות כזאת - זאת למרות הדיווחים על השימוש שעשו חייליו של אסד בנשק כימי. אלא שבמחלקת המדינה האמריקאית חוששים כי ההססנות של אובמה תגרום לכרסום נוסף במעמדה של ארצות הברית במזרח התיכון, בעיקר מול כאב הראש הגדול של העולם: איראן.
פרושאור מסרב להתייחס להשוואה בין התגובה האמריקאית המהוססת בסוריה לבין קיום הבטחתו של אובמה למנוע מאיראן נשק גרעיני ומסתפק באמירה מעורפלת: "במזרח התיכון במיוחד הדברים קשורים אחד לשני. הסוגיה האיראנית אמנם עומדת בראש סדר העדיפויות שלנו, אך יש לה השלכות מיידיות וברורות על הנעשה בסוריה".
רעידות האדמה השלטוניות במזרח התיכון גרמו לרבים מאזרחי מדינות ערב להוריד מסדר יומם את העיסוק בבעיה הפלסטינית ולהתמקד בשינויים מרחיקי הלכת המתחוללים בארצם. אלא שמנהיגי אותן מדינות, כמו גם פורומים בינלאומיים, ממשיכים לעסוק באובססיביות בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
"בזמן שאסד טובח באזרחיו ונעזר לשם כך בחיזבאללה ובאיראן, בדיון החודשי על המזרח התיכון המתקיים במועצת הביטחון 70 אחוז מהזמן דנים בישראל וביחס לפלסטינים, ובשארית הזמן בסוגיות הבוערות במזרח התיכון", זועם פרושאור.
"במועצה לזכויות האדם של האו"ם בז'נווה מייחדים סעיף מיוחד להפרות של ישראל כלפי הפלסטינים, וסעיף אחר להפרות בכל העולם. כאשר מדינות כמו בריטניה, צרפת וגרמניה נמנעות בהצבעה בדיונים אלה ולא מתנגדות להצעות החלטה גזעניות במהותן-זו צביעות שזועקת לשמיים וחייבת להשתנות כי זה נובע רק מהסיפור הפלסטיני שמעוות את הכל".
האם ישראל צריכה לנצל את ההתעוררות הערבית כדי לנסות להתקרב לחלק ממדינות ערב?
"מה שמתרחש היום במזרח התיכון הוא התנגשות בתוך העולם הערבי בין השיעים לסונים. סוריה היא דוגמה מובהקת לכך. המבנים הקודמים קרסו בחלקם, ומבנים חדשים עדיין לא נוצרו.
יחסים טעונים בין מדינות ערביות שונות, שטואטאו מתחת לשטיח במשך שנים, נחשפים. למרות כל הסיכונים, קיימים הרבה אינטרסים חופפים בין ישראל למדינות ערביות במפרץ בגלל החשש מאיראן. גם מדינות המפרץ רואות באיראן גרעינית חבל שמתהדק על צווארן.
"על רקע זה מתקיימים באו"ם לא מעט מפגשים שונים בין נציגים של מדינות שאין לנו איתן יחסים. אינטרסים משותפים בינינו לבינן מאפשרים הזדמנויות חדשות לקשר עם ישראל שלא היה בעבר. על ישראל לזהות אינטרסים משותפים עם מדינות באזור ולפעול לפיהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם