ישראל צריכה להיות מרוצה מהדחת מורסי
הגנרל שהדיח את הנשיא ללא שימוש באש נתפס בצה"ל כגאון, גיבור ומנהיג בעל עמוד שדרה יציב. קווים לדמותו של עבד אל פתאח א-סיסי
א-סיסי לא הוצנח כמטאור לעמוד בראש הצבא, אלא צמח מלמטה, מכוחות החי"ר, עד שהגיע לקצה הפירמידה רק בגיל 58. מינויו לתפקיד שר ההגנה על ידי הנשיא מטעם האחים המוסלמים, במקומו של גיבור מלחמת יום הכיפורים, הגנרל טנטאווי, תייג אותו כמשת"פ של האסלאמיסטים, אבל בפועל אסיסי התגלה באופן שונה לחלוטין.
בצה"ל ובמשרד הביטחון התרשמו במהלך החודשים האחרונים כי מפקד הכוחות המצריים הוא קצין בעל עמוד שדרה יציב, שלא מהסס להתעמת עם מורסי. תחת פיקודו של א-סיסי (ובהסכמה של מורסי) ניהל הצבא המצרי מערכת תיאום הדוקה עם ישראל לכל אורך השנה האחרונה, תיאום שנחשב טוב אפילו יותר מאשר בתקופת הנשיא חוסני מובארק.
העובדות מדברות בעד עצמן: בשבעת החודשים שחלפו מאז מבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה נושאים פרי מאמצי הצבא המצרי לעצור את הברחת הטילים ארוכי הטווח לרצועת עזה. בכל התקופה לא נכנסו טילים משמעותיים לרצועה, במקום הטילים שהושמדו על ידי חיל האוויר במהלך המבצע.
אמנם בסיני עדיין שוררת אנרכיה, אבל התיאום ההדוק התבטא גם בכך שישראל אישרה לצבא מצרים להכניס בחודש מאי 30 טנקים לפעילות בחצי האי, לראשונה מאז הסכם השלום עם מצרים. למעשה מדובר בפעם הראשונה שפעילות כזו התבצעה בתיאום, שכן מיד לאחר עליית מורסי הוכנסו לסיני טנקים ללא אישור ישראל, והמצרים נאלצו להסיג אותם אל מעבר לתעלת סואץ, בלחץ ארצות הברית שאיימה להפסיק את הסיוע.
ככלל, המהפכה המצרית הראשונה, שבה נפל שלטונו של חוסני מובארק, נחתה על המודיעין הישראלי ועל כלל שירותי הביון במערב בהפתעה עצומה. המהפכה השנייה כבר הייתה פחות מפתיעה. גם בימים שבהם דיבר הראיס מורסי בביטחון בכיכרות ובטלוויזיה, העריכו בישראל כי שלטונו עומד על כרעי תרנגולת.
בעיות היסוד של הכלכלה המצרית לא נפתרו בתקופתו אלא רק החמירו, והיה צפוי כי העם ישוב ויתקומם. ובכל זאת, איש לא העריך כי השלטון ייפול כל כך מהר ובאופן כה דרמטי. מבחינות מסוימות מורסי היה נכס לישראל: הוא כפה על חמאס ועל שאר הארגונים ברצועת עזה הפסקת אש כמעט מוחלטת, בכפוף לאינטרסים המצריים. ולמרות זאת, אף אחד בישראל לא התבלבל אפילו לרגע, שכן מורסי לא הכיר בישראל ואף לא נשא את שמה.
האידאולוגיה של תנועת האחים המוסלמים (שתנועת חמאס ברצועת עזה נמנית עמה) היא ברורה: כינון חליפות אסלאמית על כל שטחי מדינות ערב, כתחליף למדינות הלאום שאינן חשובות בעיניהם.
היחסים העקיפים עם ישראל והיחסים הישירים עם ארצות הברית היו עבור האחים המוסלמים רק עניין של טקטיקה. אם מורסי היה נשאר מספיק זמן בשלטון, הוא היה נפטר מכל הגנרלים בצמרת הצבא, מנסח חוקה כלשונו ומכונן דיקטטורה כמו זו של חמאס ברצועת עזה. במוקדם או במאוחר הוא היה מאתגר גם את הסכם השלום עם ישראל, ומבקש לשנות אותו, אם לא לבטלו.
לנוכח הצפי הזה אין לישראל סיבה אמיתית להצטער על הסתלקות שלטון האחים המוסלמים בטרם עת. השאלה העיקרית שנשאלה לקראת סוף השבוע בקריה בתל אביב הייתה מי יחליף את האחים המוסלמים בבחירות שייערכו כנראה בתוך כמה חודשים. אולם לא נמצא גורם הערכה אמיץ מספיק שייתן תשובה, שכן המצב במצרים כל כך מורכב, עד שבעיניים ביטחוניות ישראליות שיווי המשקל הבא עדיין לא ברור.
מה שכמעט בטוח הוא שהאחים המוסלמים יספגו מכה קשה אם ייגשו לקלפיות בקרוב. אבל האם הם יוותרו על השלטון ללא מאבק וללא שפיכות דמים שתתחדש בקרוב ברחובות? לא בהכרח. עד שתתבהר התמונה, גנרל א-סיסי הוא גיבור וגם גאון בעיניים ישראליות. הוא הצליח להביא להדחת הנשיא בלי שהצבא יבצע את ההפיכה בפועל, וללא שימוש באש, וגיבש חזית מצרית רחבה שתעמוד מאחוריו, ושאינה כוללת את האחים המוסלמים.
בטווח הקצר, לאירועים במצרים עלולה להיות השפעה על המצב בגבולות הדרומיים. חוליות טרור מסיני או ארגוני החמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה עשויים לנצל את הסיטואציה כדי לפתוח באש או לבצע חדירות לשטח ישראל. צה"ל נמצא בערנות מוגברת, אבל בינתיים לא הזרים כוחות לדרום, וומחכה להתבהרות התמונה.
לאורך השבוע האחרון נשמרו קשרי העבודה התקינים בין מערכת הביטחון הישראלית ובין הצבא המצרי (האחראי בפועל על הקשר מטעם מצרים הוא המודיעין הצבאי). על פי תצוגת התכלית שנתן א-סיסי השבוע, לא צופים בישראל בעיות מיוחדות בהמשך קיומו של הקשר הקריטי הזה.
שימורו של הסכם השלום עם מצרים עומד במקום עליון בסדר העדיפויות האסטרטגי של ישראל, ולראיה, החשש מקריסה של ההסכם בעקבות צעד חדצדדי של האחים המוסלמים היה הסיבה העיקרית לכך שצה"ל נמנע מפעולה קרקעית ברצועת עזה במהלך "עמוד ענן".
הימים והשבועות הקרובים יהיו קריטיים לגבי עתידה של מצרים, אבל בישראל רואים גם את כל התמונה. ההפיכות החוזרות במצרים; האירועים בסוריה, בלוב, בתוניסיה ובתימן; ואפילו ההפגנות בטורקיה והסכנה המוחשית לשלטון המלך עבדאללה בירדן - כל אלה הם חלק מתמונה כוללת של המזרח התיכון בשנת 2013, שהמאפיין העיקרי שלו הוא חוסר יציבות.
לפי כל הניתוחים שנעשו בישראל בשנה האחרונה, חוסר היציבות עלול להימשך אפילו עשור. לפעמים הוא מביא להתפתחות חיובית בעיניים ישראליות (כמו היחלשתו של נשיא סוריה בשאר אסד, או נפילת האחים המוסלמים במצרים); ולפעמים הוא טומן בחובו סכנה גדולה (ניצחון רוחאני שנחשב "מתון" בבחירות לנשיאות באיראן נחשב במפתיע לסכנה, שכן הוא כבר הוריד את הלחץ הבינלאומי מאיראן, אף שהאיראנים אינם מתכוונים לבטל את פרויקט הגרעין).
בתוך הכאוס האזורי ישראל יכולה להיחשב לאי של יציבות, אבל כמו שאמר מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, באחרונה: "מלחמה יכולה לפרוץ בכל רגע". סכנה גדולה במיוחד טומנים האירועים בצפון. סוריה איימה לתקוף את ישראל בפעם האחרונה שבה נחשדה ישראל בהפצצת משלוח נשק המיועד לחיזבאללה.
ישראל, לעומת זאת, הודיעה כי היא נחושה למנוע הגעת נשק בעל משמעות אסטרטגית לידי חיזבאללה. בשלב זה חיזבאללה ממשיך במאמציו להצטייד בנשק כזה. האם הקיץ הקרוב יחלוף ללא עימות גדול בצפון, כאשר העילה למלחמה הבאה כבר מוכרזת? לא בטוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם