"ראש ממשלה רוסי? זה רק עניין של זמן"
אלכס סלסקי, יועץ נתניהו לענייני התקשורת הרוסית, זכה ליחס של בורות מצד המערכת, לא הפסיק להיאבק על מקומו, עד שנשבר
"רק ראש הממשלה יכול להגיד לי לא להיכנס", המשיך סלסקי לצעוק בתורו. "הוא מינה אותי. הוא העניק לי את הסמכות ושיקול הדעת בתחום שלי. תן לי להתעמת מולו. רק הוא יגיד לי כן או לא". כמה דקות לאחר המהומה נכנס נתניהו לחדר ההקלטה ומקליט ברכה לראש השנה. בסוף מציע לירן דן לדחות בשבוע את הקלטת הברכה לאירוע בבאבי יאר. סלסקי, שהצליח להידחף פנימה, מבין שיש לו בדיוק עשר שניות לשכנע את נתניהו.
"הוא נעתר מיד", נזכר השבוע סלסקי. "ואז נותן את הברכה המרגשת ביותר ששמעתי מעולם, ואני, דור שלישי לניצולי שואה מאוקראינה, עומד ובוכה". בתום העימות סלסקי ננזף. יחסיו עם דן עוד ידעו מאבקים מרים וקשים. סלסקי לא ידע לוותר ודן לא ידע לשכוח. אחרי הבחירות, בתום שלוש שנות עבודה בלשכת ראש הממשלה - הודיע סלסקי על עזיבתו.
למה אתה ולירן דן לא הסתדרתם?
"לירן היה מבחינתי קיר של אי הבנה, מתווך שאין בו צורך וביטוי למידה שבה צריך להיאבק על התחום שלך ולקדם את הרעיון שלך. אחת הבעיות הייתה שהוא דומה לסבא שלי. לא אחת לקחתי אישית את העימותים מולו כי לא היה לי ברור איך יהודי שדומה לסבא שלי, יכול להיות מולי בקונפליקט קשה ואישי כל כך".
ונתניהו תמך בך?
"אני לא זוכר פעם אחת שהוא לא תמך בי. הוא תמיד קיבל את עמדתי בהבנה ובהתעמקות נדירות, והפתיע אותו בידע ובהתעניינות שלו ביהדות ברית המועצות ובחייהם בישראל".
על מה אתה מצטער ביחסיך עם לירן דן?
"אני מצטער שלא הצלחתי למצוא שפה משותפת איתו, אף שניסיתי יותר מפעם אחת. הוא אמנם לוקח את התפקיד שלו ברצינות, אך הוא לא הקשיב מספיק לעצותיי. מצאתי את עצמי במאבקים מיותרים. בניגוד לאחרים, לירן לא היה מקשיב. לא נותן אפשרות לשכנע. והעיקר, שרידי העימות היו נשארים גם כשהוא היה מסתיים. הוא לא יודע לעבור הלאה. מצד שני, הוא איש מקצוע וחש אחריות עצומה לעבודתו".
תגובתו של לירן דן לא התקבלה.
סלסקי הובא ללשכת נתניהו ביולי 2010 בידי שלום שלמה, היועץ הפוליטי של נתניהו. בראש מערך ההסברה עמד אז ניר חפץ. נתניהו ויועציו החליטו לאייש את תפקיד יועץ ראש הממשלה לתקשורת (תפקיד שנותר מיותם מאז עזיבת אהוד אולמרט), ולא להפקיר את העולים לטובת "ישראל ביתנו". על סלסקי הוטל לשמש המתווך בין נתניהו לבין העולים, ציבור המונה למעלה ממיליון איש.
אחת העצות הראשונות שקיבל עם תחילת עבודתו בלשכה הייתה: כישלון בעבודה-אסור. אך חשוב מכך, גם אסור להצליח. סלסקי, יהודי קשה, סירב לשחק. הוא עשה הכל כדי להצליח.
"היו הרבה מקרים שכדי להגיע לנתניהו הייתי צריך לעבור שבעה מדורי גיהינום. למה? כי יש תחרות בלתי פוסקת, מובנת ולגיטימית, על הזמן ועל האוזן ולא פחות מכך על הגישה לראש הממשלה. המנצח הוא מי שחזק יותר.
"לא מספיק שאתה חושב שיש לך רעיון חשוב. אתה צריך להיות מסוגל, בכוח, להביא את זה עד לנתניהו. לשכנע אותו ולקבל ברכתו זה קל, אבל להוציא את זה לפועל - זה כבר אתגר. כי אחרי שאתה יוצא ממנו יש כיתת יורים שמנסה לירות בך על עצם העובדה שהיית בפנים".
מה האינטרס להכשיל אותך?
"כל אחד חושב שהוא יודע מה חשוב, ואתה צריך להיאבק בסמכויות מול מנהלי היחידה (אגף התקשורת, שרשמית היה חלק ממנה, א"ב). פשוט מונעים ממך מלהגיע לראש הממשלה. כולם חושבים שאתה מסתובב בין הרגליים 'עם הרוסים שלך', ומונעים ממך מלהביא לראש הממשלה את מה שהוא מצפה שתביא".
האם המאבק שאתה מתאר קשור לעניין הישראלי הלא פתור עם המגזר הרוסי בארץ?
"יש מאבק תמידי על חשיבות מגזר הישראלים דוברי הרוסית מול הרבה בורות ודעות קדומות, גם בלשכת ראש הממשלה. למשל, אין הבנה של תפקיד התקשורת המגזרית דוברת הרוסית. אין הבנה של חשיבות הפנייה למגזר הזה בדרך המיוחדת לו.
"משום מה נוצר אנטגוניזם כלפי המגזר, בבחינת 'צאו מהגטו', בלי להבין את הנסיבות המיוחדות. לא הבינו למה צריך אותי, שאדבר אל המגזר ברוסית. לפני כל אירוע חשוב עם ראש הממשלה הייתי צריך לנהל מאבקים כדי שיכניסו גם את ערוץ 9 בשפה הרוסית ל'פול' הכתבים".
למה באמת צריך פונקציה מיוחדת לדוברי רוסית?
"צריך להבין שתקשורת ברוסית היא ישראלית. מדובר בישראלים לכל דבר. זו לא תקשורת שעוסקת ברוסיה או בפוטין, אלא בחיים שלנו פה. מדובר בדור שלם של עולים שחיים פה ואכפת להם ממה שקורה פה, אך הם לא למדו עברית ברמה שמאפשרת להם לצרוך חדשות בעברית.
"זה ציבור ענק וחשוב שהתרומה שלו לחברה הישראלית עצומה, אך יש לו מאפיינים משלו. הבורות והדעות הקדומות מייצרות יחס של זרות כלפי העלייה של שנות ה-90 בדרגי הביניים והדרג הגבוה, הן במשרד ראש הממשלה והן במשרדי ממשלה אחרים".
רוצים דוגמה? סלסקי שולף מיד. הוא נזכר בהחלטה לשחרר את גלעד שליט תמורת יותר מאלף מחבלים, אירוע שדרש טיפול הסברתי מיוחד כלפי העולים. "קיבלנו את ההודעה על כך כמה שעות לפני התקשורת", משחזר סלסקי. "לכולם זו מתנה תקשורתית, אצלי - אתגר מטורף.
"כי המגזר שלי והתקשורת ברוסיה לא הבינו איך משחררים חייל במחיר של אחד לאלף. ועוד מחבלים. הייתי צריך להסביר ששחרורו מסמל את הערבות הדדית העומדת בבסיס כוחנו וקיומנו כעם. ששליט הוא לא חייל בודד אלא חלק מקולקטיב".
השיוך למגזר הרוסי, מתברר, לא היה תענוג גדול לסלסקי, גם לא בלשכה המפוארת. ביטויי הבורות והזרות הופנו גם אליו. לצד הדיונים המסווגים והעבודה המאתגרת נרשמו גם תקריות קטנות. סלסקי נזכר כיצד אמר לו עמית במטה ההסברה הלאומי "סע למוסקבה אלצ'קו. הביתה". במקרה אחר זרק לו בצחוק אחד מהבכירים ש"כל רוסי תמיד מואשם שיש לו אחות בקג"ב".
סלסקי לא מתרגש. "אלה משפטים מטומטמים כל כך", הוא אומר. "ואת זה אומרים לי, שאני כמעט בלי מבטא, אחד שסיים אוניברסיטה בהצטיינות ובעל סיווג ביטחוני גבוה. אם הוא אומר את זה לי, מה הוא חושב על איש הייטק פשוט שחי באשדוד? מה הוא ירגיש? כשימצאו אותו בקנדה עושה פי שניים כסף מאשר בארץ ומרגיש שאינו רוצה לחזור לישראל כי בקנדה הוא יהודי ובארץ הוא רוסי, אז שלא יאשימו אותו שהוא בחר בגטו כשהחברה הישראלית קיבלה אותו. כי זה ממש לא כך".
על אף הקשיים הצליח סלסקי לתווך בין מגזר העולים לראש הממשלה ולעתים אף רשם הישגים. "אנחנו תמיד קשים", הוא מחייך. "כי תמיד היינו צריכים לשרוד כיהודים ובכלל להיות טובים מאחרים ולעבוד קשה. הגענו מסביבה כוחנית מאוד". גם השנים שבהן שימש בתפקיד היו מאתגרות. היה זה בתקופה שבה דבקו בלשכת נתניהו פרסומים ורכילויות שונות על העובדים, ובהם יועצים ובכירים המקורבים לראש הממשלה.
הרשימה החלקית כוללת את המאבק של היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד נגד המזכיר הצבאי יוחנן לוקר ושליחו של ראש הממשלה לעניינים מדיניים יצחק מולכו, הסכסוך בין ארד לחפץ, ומאבקים בלתי פוסקים בין נתן אשל ובין מנהל הלשכה גיל שפר. למעשה, מאז היבחרו של נתניהו לראשות הממשלה ב-2009 הוחלפו בזה אחר זה שלושה ראשי מערך ההסברה, ועובדים אחרים נאלצו לפרוש.
עוזי ארד, למשל, עזב את הלשכה בעקבות חקירת הדלפות של השב"כ; ראש הסגל נתן אשל פרש בעקבות טענות על הטרדה של עובדת בלשכה; וכמובן פרישתו של ראש מערך ההסברה יועז הנדל, שיזם את בדיקת פרשת אשל.
האם הנדל פעל נכון כשיזם את בדיקת הפרשה?
"בעיות קשות פותרים בפנים. אם יש היבט פלילי צריך להוציא את זה החוצה, אבל קודם כל בפנים. ראש הממשלה היה צריך לדעת על זה לפני שנעשתה פנייה ליועץ המשפטי לממשלה. ראש הממשלה הוא ראש המערכת, ולא ייתכן שהוא לא יודע מה קורה אצלו לגבי אנשים מרכזיים מאוד במערכת, שחשובים מאוד למילוי משימות. הוא דורש אמון ואמינות, למדינה, לממשלה וגם לו אישית.
"ובקונטקסט הזה אסור להפריד בין בנימין נתניהו האיש ובין בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל. נתן אשל היה קרוב אליו מאוד. הייתה פה דרמה אנושית. לשכה היא גוף חי. מדובר באנשים. ואף אחד לא רצה את האירוע הדרמטי הזה, את כל הפרשה הזאת. ואני סומך עליו שהיה מקבל החלטה נכונה ולא ממסמס את הטיפול בפרשה. ראיתי את ראש הממשלה במצבים שסכסוכים אישיים הגיעו למקום בלתי סביר, והוא התערב".
יועז הנדל העדיף לא להתייחס לדברים.
ומה אתה חושב על נתן אשל?
"דוגמה מובהקת בעיניי לחשיבות האמון והנאמנות בין בכיר בלשכה לבין ראש הממשלה, על חשבון יכולות הניהול".
גל העזיבות בלשכה לא פסק. זמן קצר לפני הבחירות עזב גם יוחנן לוקר, המזכיר הצבאי, ואחרי הבחירות הודיע יועצו המדיני של נתניהו רון דרמר (שמונה בינתיים לשגריר ישראל בוושינגטון) על עזיבתו.
ואם זה לא מספיק, לפני כחודש וחצי הודיע היועץ לביטחון לאומי יעקב עמידרור על עזיבה, ולאחרונה נפל דבר כשראש הסגל גיל שפר החליט לפרוש. "לדעתי גל העזיבות מקרי וקשור לסוף הקדנציה. העומס והשחיקה הבלתי רגילים דוחפים החוצה. וגם המוגבלויות. יש נטייה לייחס יותר מדי משמעות לכל עזיבה בלשכה", טוען סלסקי.
ואיך אתה מתאר את סביבת העבודה של נתניהו ושל הלשכה?
"לתחושתי, ראש הממשלה הוא לא אדם של תהליך אלא של תוצאה. יש המולה בגלל הלחץ המטורף. העומס בלתי ניתן לתיאור וקצב העבודה בלתי ניתן לעיכול. אתה נדרש לשמור על ריכוז ויכולת קבלת החלטות בלי סוף. כשאתה מחזיק חמישה תפוחי אדמה לוהטים ביד, אי אפשר למסד תהליך. אולי אפשר היה לעשות יותר סדר, אך קשה להאמין שבלחץ כזה אפשר להעביר את כובד המחשבה לתהליך".
איך מתפקדים במצב כזה?
"הופתעתי מהיכולת של בכירים רבים להקשיב. אבל כדי שיקשיבו אתה צריך להיות קצר ורהוט. להיות מסוגל לשכנע ב-30 שניות . אם הצלחת, אולי תקבל עוד דקה וחצי. זה אחד הדברים החשובים בלשכת ראש ממשלה".
"לפעמים לקח לי שבוע להכין את מה שאני הולך להגיד לראש הממשלה או לבכירים אצלו כדי שזה יהיה מוצלח וקולע. לפעמים רק כשאתה מגיע לראש הממשלה אתה מגלה עד כמה הוא מסוגל להיענות לנושא מסוים, שלא בסוגיות הכבדות, למרות העומס עליו". אגב , סלסקי סבור שנתניהו העריך את היכולת שלו לתמצת את המסר בפתקים שהעביר לו. "עד היום אני שומר פתקים מראש הממשלה", הוא מחייך.
עד כמה יש חשיבות לאגו?
"שום דבר אינו מובן מאליו בקרבה של יועץ כזה או אחר לראש הממשלה. אתה צריך להוכיח את עצמך כל הזמן. כל אחד בדרכו ובמיקומו נמצא במאבק תמידי. כי יש עוד יועצים עם רעיונות טובים או אג'נדה, וחייבים לדפוק כל הזמן על השולחן".
"רק דרמר נדרש להיאבק פחות, כי הייתה שם סימביוזה ורמת הבנה הדדית עמוקה. לכל יועץ בלשכה יש הרבה ידע וניסיון בתחומו. כולם אנשים כריזמטיים וכולם טובים ביחסי אנוש, כשהם צריכים. ובגלל העומס המטורף יש גם עומס על האגו. היו ויש יועצים בלשכת נתניהו שחושבים שהם נותנים עצות חכמות יותר מאחרים".
מה חשבת למשל על עוזי ארד?
"לא היה איש צוות. פחות הקשיב, יותר השמיע. כמה שהיה מנומס, ככה נתן תחושה שהוא גס".
ומחליפו עמידרור?
"אדם שיודע לעמוד על שלו. יודע שלפעמים צריך להיות פחות דיפלומטי ולהטיח דברים קשים בפנים. גורמים זרים רבים העריכו אותו על כך".
ניר חפץ?
"סיפרו לי עליו דברים קשים מאוד, וגיליתי עמית רגיש ותומך, שהיה תענוג לעבוד איתו. ידע גם להתנצל כשצריך".
גידי שמרלינג?
"קודם כל חבר שאפשר - ותענוג - להתווכח איתו ואפילו לריב. אחרי עשר דקות היה נרגע ומשאיר מאחוריו את הריב ברמה המקצועית ולא נותן לו לגלוש למישור אישי".
רון דרמר?
"אדם בעל ראייה רחבה מאוד. מסתכל על העולם ממרחק של ירח. בעל פרספקטיסבה רחבה והיסטורית. יודע לעבד מידע מהר. איש מבריק. צריך יותר דרמרים בלשכה".
יוחנן לוקר?
"מעולם לא ראיתי אותו יוצא משליטה. תמיד בשלוות נפש. לא צועק, לא מאבד עשתונות".
גיל שפר?
"הנשמה והדבק של הלשכה. כשאתה בפלונטר אתה הולך לגיל ויודע שתמיד תוכל להשמיע את עצמך. מאוד מקורב לראש הממשלה".
ומה לגבי אנשים שעדיין בלשכה, כמו פרח לרנר, היועצת של נתניהו לכנסת?
"הגננת של הכנסת. יכולה למצוא שפה משותפת בכל משבר ולהרגיע כל אחד בכל עימות. יש לה יכולת לעמוד בלחצים ולסדר ברדק פוליטי".
לבד מסערות הלשכה, סלסקי מכיר היטב את הביקורות המושמעות על הגברת הראשונה, שרה נתניהו. "אני חושב שעושים לה עוול. לא משנה מה היא עושה, תוקפים אותה ומנפחים את זה", הוא אומר נחרצות. "היא עושה הרבה דברים טובים בפעילותה הציבורית, וזה לא מסוקר. אבל כל טעות קטנה או סיפור שולי מסוקרים כמו פליטת פה על הגרעין האיראני".
"העיסוק בלבוש שלה הוא נמוך ושטחי כל כך לעומת הדברים הרציניים שאפשר לדון בהם על משפחת ראש הממשלה ופעילותה. החיים שלהם בצל הלחץ המטורף והאחריות הגדולה, למשל. גם את ראש הממשלה מחפשים, לא משנה מה, והכל באופן שטחי ומגמתי ולא מוצדק".
גם הביקורת על עלות הגלידה, או על המיטה במטוס?
"הייתי בודק למה התקנת מיטה עלתה כל כך הרבה, אבל זה לא אומר שעצם ההתקנה של מיטה הוא דבר פסול. נתניהו, אגב, לא יורד לרזולוציה של עלות מיטה או התקנת מיטה. ואגב, לפעמים גם עושים טעויות. זה לא נורא.
מדובר בטעויות קטנות והעיסוק בהן מופרז, שטחי ופרובינציאלי. בהרבה מדינות, גם הדמוקרטיות ביותר, יש יוקרה למעמד ראש הממשלה, כולל המטבח שלו, הלבוש שלו ותנאי הטיסה שלו, ופה, משום מה, תמיד שואלים מה הוא מקבל יותר בלי לשאול מה הוא נותן יותר".
אולי הבעיה שלו היא בבחירת היועצים?
"אני לא מסכים שהיועצים של נתניהו לא ברמה. אולי אנשים אומרים על אחרים שהם אינם מוכשרים כי הם היו רוצים להיות במקומם".
למה אומרים על נתניהו שקשה לרכוש את אמונו?
"יש הרבה מנהלים או יועצים מוכשרים, אבל צריך להבין את סוגיית האמון האישי בלשכת ראש ממשלה. כל אדם בלשכה נחשף למידע רגיש ברמה המדינית-ביטחונית וגם ברמה האישית. לגלות לך סוד? גם נתניהו הוא בן אנוש".
"הוא צריך לדעת שאדם שנחשף למידע הזה שוקל את כל השיקולים הנכונים. שהתועלת האישית שלו לא עומדת מעל התועלת הממלכתית. שהוא נמצא שם כדי למלא את תפקידו למען המדינה. יועץ יכול לטעות, אבל ראש הממשלה צריך לסמוך עליו. אוי ואבוי אם יהיה לנו ראש ממשלה שמאמין בקלות לאנשים. ביבי מאמין לעצמו. כל מי שיש לו חזון סומך בעיקר על עצמו. לנתניהו יש דרישות גבוהות, גם ברמה האידאולוגית וגם ברמה האישית. עם זאת, כל מנהיג הוא בודד מאוד".
אז מה החשיבות של האנשים סביבו?
"לא צריך לצפות שראש הממשלה ילטף אותך כל יום. פרסונלית אתה לא חשוב בעיניו, רק אינסטרומנטלית. אם תפעל מתוך שיקולי אגו וחשיבות עצמית יהיה לך קשה לעבוד. הפרספקטיבה שלו רחבה מאוד. הוא לא חי את הרגע, אלא חי תקופת זמן נרחבת, אחורה וקדימה. הוא יודע להעריך את עבודתך, אך הוא לא יתקשר ויודה לך. מי שמצליח בלשכה הוא מי שניתק עצמו מהאגו".
האם היועצים שבאו והתחלפו שירתו את ראש הממשלה או קידמו את עצמם?
"אני יכול להגיד בגאווה גדולה שגיליתי שיש מעט מאוד הטיות. אנשים בלשכה פועלים לטובת המדינה, גם אם הם טועים לפעמים. ברור שלכל אחד יש שיקולי קריירה ומעמד מקצועי ואישי. כשאני או כל אחד אחר דופקים על השולחן ונכנסים לעימות, יש מי שרואה את זה כקידום המעמד האישי. אבל בעיניי מדובר במאמץ לקדם את התחום שלך. הבעיה היא שלצערי אין תוקף ביצועי מספיק להוראות של ראש הממשלה. לא אחת ממסמסים אותן".
סלסקי (35) עלה לבדו מרוסיה בשנת 1993 לקיבוץ ברור חיל שבנגב, הישר לתוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים). כעבור שנה, בגיל 17 בלבד, הפך לחבר בפרלמנט הנוער של התיכון והיה ממקימי הרדיו האזורי קול הנגב. הוריו, אחיו ואחותו הצטרפו אליו שש שנים אחר כך, בשנת 1999, לאחר שאביו התפטר מתפקיד מנכ"ל מכון מחקר בתחום זיקוקי נפט.
בשלב מוקדם מאוד בחייו החליט סלסקי להקדיש את עצמו לפעילות בקרב בני נוער עולים, והשתלב במנהל הסטודנטים של הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה. הוא אף יצא בשליחות הסוכנות היהודית לברוקלין ושימש השליח הראשון להסברה ישראלית בקמפוסים בניו יורק והשליח הראשון שעבד עם צעירים יהודים שמשפחותיהם היגרו לארה"ב.
משם התקדם לתפקיד דובר הסוכנות לתקשורת ברוסית ובמקביל השלים תואר שני במדעי המדינה, עד שהגיעה הפנייה מלשכת ראש הממשלה. בד בבד דברר את המועצה הלאומית לכלכלה בראשותו של פרופ' יוג'ין קנדל. לאחר שעזב את לשכת נתניהו מונה סלסקי למנכ"ל הבינלאומי של הפורום העולמי של יהודים דוברי רוסית, שהקימו איש העסקים היהודי-אוקראיני אלכסנדר לוין וסגנו ד"ר דמיטרי שיגליק.
מטרת התפקיד מבחינתו היא חיזוק הקשר של קהילות יהודיות דוברות רוסית במערב עם ישראל, על בסיס הערכים הציוניים. "כל היהודים צריכים לחיות בישראל, כי אין מקום אחר שמבטיח את קיומם בעתיד כיהודים", מבהיר סלסקי. "בשבילי העלייה לישראל העניקה לחיי משמעות. יש לי הזכות לחיות במדינה עצמאית של העם היהודי וזכות אדירה לתרום לזה.
"עם זאת, מה לעשות שיש הרבה יהודים בתפוצות, מתוכם כשני מיליון יהודים דוברי רוסית, ויש להם תפקיד עצום. הם בעלי פוטנציאל אדיר להפוך לחוד החנית של הכוח הפרוישראלי בעולם היהודי ובכלל".
"מנגד, סכנת ההתבוללות המשותפת לכל היהודים והזדהות הדור השני עם ההגירה הן קושי ואתגר. אנחנו נמצאים בעיצומו של חלון הזדמנויות קצר, כעשר שנים, שבמהלכו אנחנו יכולים לפעול עם ממשלת ישראל כדי לחזק את הזהות היהודית ואת הקשר שלהם לישראל ולהחליש את מגמת ההתבוללות. אם נצליח באתגר, נוכל לייצר מנופי חיזוק אדירים לישראל ולשמור על העם היהודי".
בהקשר הזה, למה יהודים דוברי רוסית מזדהים לרוב עם המחנה הלאומי?
"העמדה של יהודים דוברי רוסית בתפוצות כלפי ישראל היא שישראל צריכה לעמוד על שלה בסוגיה הפלסטינית. מבחינתם גם הקפאת הבנייה שהוביל נתניהו בקדנציה הקודמת הייתה סימן לחולשה. הם לא מאמינים לשום הסכם שלום שאין בו ביטחונות ממשיים.
"יהודים שזוכרים את האנטישמיות רוצים קודם כל ביטחון. הם גם מתנגדים א-פריורית לכל ויתור על קרקע. ישראל מבחינתם היא קטנה מאוד, ולמי שהתגורר במדינה הגדולה בעולם קשה לוותר על שטח. מבחינתם אנחנו המיעוט פה, לא הערבים. המאבק הזה, אסור להכחיש, מספק להם גם חלק מהזהות שלהם".
מה לגבי הטלת הספק ביהדותם של הרבה מהעולים?
"70 אחוזים, הרוב המוחלט של עולי שנות ה-90, הוא של יהודים לפי ההלכה. היתר הם בנים לאב יהודי, נשואים לבני זוג יהודים או דור שלישי ליהודים. גם מאירופה של שנות ה-20 וה-30 הגיעו לארץ ישראל המנדטורית משפחות מעורבות שאינן יהודיות לפי ההלכה, וכך גם אחרי השואה. רבים במחנות ההשמדה היו כאלה. עד שהגיעה העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 וה-2000, עלייה של כמעט מיליון איש, וכולם מדברים רק על מי שאינם יהודים לפי ההלכה".
"עד גיל 14 הלכתי מכות בגלל יהדותי. שם הנעורים של אמא שלי היה 'יזראיל', ואחרי מלחמת ששת הימים הטיחו בה ש'מדינת ישראל היא התוקפנית'. למרות הקושי העצום ללכת עם שם כזה היא מעולם לא שינתה אותו. בניגוד לקריאות 'מרוקאים' או 'פולנים', כשקוראים לנו 'רוסים' רוצים להגיד לנו שאנחנו זרים ושזאת לא המדינה שלנו".
האם זאת גם הסיבה ליחס הביקורתי כלפי אביגדור ליברמן?"ליברמן חוטף בגלל כל המגזר הרוסי. היחס כלפיו מבטא יותר דעות קדומות ופחות הקשבה עניינית. עם זאת אני חושב שתם העידן של פוליטיקה מגזרית, ואני שמח לראות שדווקא 'ישראל ביתנו', בתור המפלגה המזוהה עם המגזר הרוסי, התמזגה עם הליכוד - המפלגה הגדולה המרכזית במחנה הימין".
"זו עוד הוכחה שהעולים רוצים להשתלב יותר ממה שהציבור הכללי חושב. לדעתי הניתוח שלו נכון ותואם את הניתוח של ראש הממשלה. ליברמן פחות דיפלומט ממנו, וזה לא תמיד לרעת מדינת ישראל".
ומה עם קצת ביקורת עצמית? האם המגזר הרוסי עושה מספיק כדי להשתלב?
"המגזר לא עושה מספיק. הבורות קיימת גם מצד המגזר כלפי הישראלים הוותיקים. הם חושבים שכל החברה הישראלית היא לבנטינית. רובם לא קראו מעולם את אלתרמן ואומרים שהשפה העברית דלה".
"העולים יודעים מעט מדי על העליות האחרות, יושבים מסוגרים בגטאות שלהם, וקובעים כמעט ללא היסוס שרק לנו קשה. הגיע הזמן שיצאו מהגטו ויבינו שאין תקרת זכוכית. במקום לבכות, תיפטרו מפערי הידע בשפה. מבטא הוא לא מחסום. אם תדע להציג כישורים וידע והבנה של החברה הישראלית, דבר לא יעמוד בפניך".
גם לגבי יחסי רוסיה-ישראל יש לסלסקי דעה נחרצת. "אין ספק שישראל מזניחה את רוסיה הן בתחום ההסברה והן בהיבטים האחרים. היחס הישראלי נובע מחוסר הבנה, דעות קדומות ורגישות מוגזמת, וכן מחשש היסטורי שאי אפשר להשפיע על מדיניותה", הוא טוען.
"יתרה מכך, הראייה הכללית ששמה דגש מובהק על ארה"ב היא מוטעית. אסור אמנם להזניח את ארה"ב, אך חייבים להסתכל על העולם במבט רחב יותר, להסתובב מזרחה, ולא רק כלפי רוסיה אלא גם לסין והודו. למצוא איזונים חדשים".
מה לדעתך צריך להיות הדגש ביחסים בין המדינות?
"לרוסיה חשובה הכלכלה. רוסיה רוצה שיתוף פעולה נרחב יותר בתחומי הכלכלה והטכנולוגיה, ולישראל יש הרבה מה להציע. מה שמונע מישראל לפתח את הדיאלוג המדיני והביטחוני מול רוסיה בסוגיות הבוערות לישראל הוא החשש מלתת לרוסים את מה שהם מבקשים בתחומי הכלכלה, כי הדבר עלול לפגוע באינטרסים שלנו. אין לישראל מה לחשוש, אם חתמנו מול רוסיה על הסכם לשיתוף פעולה בתחום החלל".
לסיום, האם החברה הישראלית בשלה לראש ממשלה מהמגזר הרוסי?
"ראש ממשלה יליד ברית המועצות לשעבר זה רק עניין של זמן. החברה הישראלית עוד לא מוכנה לזה, וזה לא עניין פרסונלי. לדעתי זה עניין של עוד שתיים-שלוש מערכות בחירות. רק לפני חמש שנים היה קשה לחשוב על נציגי העולים מברית המועצות לשעבר בצמרת המדינה, היום זו עובדה מוגמרת. לליברמן יש תפקיד עצום בכך, הוא שבר הרבה תקרות זכוכית והוא ימשיך לשבור. גם נתניהו מאמין שהעולים מברית המועצות הם מקור עוצמה אדיר של מדינת ישראל, והוא מחזק אותם".
מלשכת ראש הממשלה סירבו להגיב לדברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם