ארגוני הג'יהאד מנהלים מלחמה נגד מצרים
תושבי חצי האי, ששגרת חייהם מופרת בקרבות ובפיצוצים, משלמים את המחיר. האם סוף שלטון מורסי בקהיר הוא תחילת שלטון אל-קאעידה בסיני?
השבוע, באירוע קשה במיוחד, נפגע באזור אל-עריש אוטובוס של פועלים מקומיים שהיה בדרכו למפעל דלק. רקטת אר-פי-ג'י בודדת פילחה את הרכב לשניים וגרמה להתלקחות. ארבעה פועלים נהרגו, ועוד 14 נפצעו ופונו לבית החולים המקומי. הצבא המצרי פרסם הודעת תנחומים למשפחות, וגילה שהרקטה נורתה בעצם לעבר מכונית משטרה מקומית, אך זו הצליחה לחמוק ברגע האחרון והאוטובוס האזרחי הוא שנפגע. מפקד הארמייה השנייה של צבא מצרים, האלוף אחמד וספי, הבטיח לפעול בנחרצות נגד ארגוני הטרור, ומיד לאחר האירוע הוקפץ למקום מסוק אפאצ' י כדי לנסות לאתר את חוליית הפיגוע.
וספי עצמו ניצל כמה ימים קודם לכן מניסיון חיסול. במהלך פעילות ביטחונית בשייח' זוויד, דרומית לאל עריש, נפתחה לעבר מכוניתו אש מרכב שהגיח מכיוון רפיח. "לאחר הירי התפתחו חילופי אש בין המחבלים החמושים לבין כוחות הביטחון שהיו בשטח. נהג הרכב נעצר, השאר ברחו", אמר דובר הצבא המצרי, והוסיף כי בתוך רכב המפגעים היה ילד. "הם השתמשו בו כדי לרכוש את אמונם של החיילים במטרה להתקרב למכוניתו של מפקד הכוחות. הם צמצמו את המרחק, ואז האיצו ופתחו בירי. הילד נפצע מירי התגובה ופונה לבית החולים באופן מיידי".
האלוף וספי התראיין לכלי התקשורת, ואמר שהצבא וכוחות הביטחון מגבשים תוכנית פעולה מיוחדת לסיני. "יש לנו קשרים טובים מאוד עם המשפחות וראשי השבטים בסיני. פעלנו איתם בעבר בעצירת חוליות טרור. הם שותפים לרצון שלנו להשליט סדר וביטחון בשטח. אנחנו מתכוונים לפעול באופן נחרץ נגד אותן קבוצות אלימות, ואינשאללה צפון סיני ודרום סיני יהיו המקומות הבטוחים ביותר במצרים, וחלון ראווה לכל העולם".
במקביל להצהרות הצבא המצרי מתגבר כוחות. תגבורת צבאית גדולה הגיעה לחצי האי, ונפרסה בעיקר באזורים הסמוכים לגבול עם רצועת עזה ועם ישראל. מלבד חיילים, כלל התגבור טנקים, נגמ"שים ומסוקי אפאצ'י המרבים לסייר מעל קו הגבול עם הרצועה, באזור רפיח המחולקת. הארמייה השלישית שלחה כוח עזר לאל עריש, לנוכח התעצמות פעילות הטרור שם ותקיפות חוזרות של חמושים על שדה התעופה.
בייחוד פועל צבא מצרים לחסימת מנהרות ההברחה מסיני לרצועת עזה. בפעילות השמדת המנהרות נעזר הצבא, לדברי מקור מטעמו, בתצלומי אוויר ובתצלומי לוויין החושפים את מיקומן. על פי נתוני הצבא, 80 אחוז מהמנהרות בין סיני לרצועה הושמדו.
חסימת המנהרות והפעילות האינטנסיבית של הצבא המצרי באזור הסמוך לרצועה נובעות מחשש הצבא כי פעילי חמאס עומדים מאחורי הפיגועים האחרונים. בכיר בצבא המצרי האשים את חמאס כמי שפועל להתסיס את המצב בסיני, וקשר בין האירועים האחרונים לבין נפילת משטר האחים המוסלמים, ארגון האם של חמאס. בראיון לעיתון "אל-חיאת" אמר המקור הצבאי כי 36 חמושים פלסטינים המשתייכים לחמאס נהרגו במסגרת הפעילות המתוגברת של הצבא המצרי בחצי האי, ועוד מאתיים נעצרו בגין השתתפות בפעילות טרור.
המקור ציין כי פעילי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, חברו לגורמי ג'יהאד מקומיים ביצירת טרור בסיני. הוא הודה כי כוחות הביטחון מתקשים לעצור את פעילות הטרור נגדם. "פעילי הטרור של חמאס נכנסים לסיני מרצועת עזה דרך המנהרות, מצטרפים לגורמי טרור מקומיים בביצוע התקפות על כוחות הביטחון המצריים, ואז חוזרים לרצועת עזה או מסתתרים באזורים ההרריים של סיני".
לנוכח המציאות הזו גילתה ישראל גמישות באשר להסכם השלום עם מצרים, באפשרה לצבא המצרי להכניס לשם שני גדודי חי"ר ולהפעיל מטוסי קרב ומסוקים. למרות זאת, תנועת "תמרוד", שהובילה את המחאה במצרים ואת הפלת משטרו של מוחמד מורסי, הודיעה במסיבת עיתונאים כי אם ישראל תמנע מהצבא המצרי לפרוס כוחות בחצי האי סיני, יש לשקול את ביטולו של הסכם השלום בין המדינות.
לטענת חברי התנועה, ההסכם מגביל את הנוכחות הביטחונית המצרית בסיני, ובכך מונע ממנה לשלוט בשטח ולממש את הריבונות המצרית בחצי האי. במצרים אף נשמעו קולות שלפיהם ישראל היא המממנת את ארגוני הטרור בסיני, ותיאוריות קונספירטיביות שלפיהן המוסד הישראלי פועל שם כדי שלא תהיה יציבות ביטחונית במצרים ובחצי האי.
מצרים איבדה זה מכבר את תוארה כמחסן התבואה האזורי, אך במקומו זכתה בתואר מחסן הנשק האזורי; הדבר נכון לפחות לגבי סיני. מאז הפלת משטרו של חוסני מובא בתחילת 2011, מחסומי המשטרה הוסרו וסיני נשטפה בנשק מכל הסוגים. הספקית הגדולה והמרכזית הייתה לוב. כוחות הקואליציה שפעלו להפלת משטרו של מועמר קדאפי הצליחו במשימה, אך הותירו אחריהם מאגרי נשק אדירים. הסוחרים שהשתלטו עליהם לא בחלו בקליינטים. כל המרבה במחיר קיבל את מבוקשו. השלטון הרעוע של לוב שלאחר הרודן קדאפי לא יכול היה לעצור את ההברחות מלוב דרך סודאן לסיני ולרצועת עזה.
"גורמי חמאס וג'יהאד אסלאמי שהיו באימונים באיראן הגיעו לסיני כדי לדאוג להעברת הנשק לרצועה, ובדרך גם אימנו את הכוחות המקומיים", סיפר האלוף רשדי ראנם, תושב צפון סיני. "אחרי שהמנהרות נסגרו, הלוחמים החמושים, שמספרם מוערך ב-5,000, נשארו עם מגוון רחב של נשק ואמצעי לחימה. מלבד נשק קל, יש בידיהם מקלעים כבדים, פגזים, רקטות אר-פי-ג'י, מוקשים וחומרי נפץ המיועדים להכנת מטעני חבלה רבי עוצמה, כמו אלו ששימשו אותם לפוצץ את מתקני הגז. הם מחזיקים גם בכלי רכב משוריינים של הצבא המצרי".
עוד ציין ראנם כי במרכז סיני נעשו שלושה ניסויים בירי רקטות גראד, שהוכיחו שיש לחמושים יכולת שיגור טובה. "הרקטות נורו במדויק לטווח 60 קילומטרים. גם במישור האווירי יש להם מה להציע. בידיהם תותח נגד מטוסים בקוטר 14.5 מילימטר וטילי כתף נגד מטוסים מדגם SA-7".
מבחינת תושבי סיני, הקרבות הם במידה מסוימת חידוש, אבל פעילות תאי הטרור האסלאמיים ממש לא. "הכל כאן כרגיל", אומר מחמוד דארר, תושב המחצית המצרית של העיר רפיח. "שומעים כל הזמן פיצוצים, רואים הרבה מאוד אנשי צבא וכוחות ביטחון, ומשתדלים להמשיך ביום-יום", הוא צוחק במרירות.
כשהוא ממשיך ומספק תקציר אירועים של השבועיים האחרונים, על קו הטלפון נשמעים היטב גם ילדיו יוסף, זכריה והקטנה עזיזה. "הבלגן התחיל בימים האחרונים של שלטון מורסי. קודם היו הפגנות, ואחר כך ניסו לפזר אותן באלימות. משם זה התפתח להתקפות על מוקדי משטרה וצבא על ידי חמושים, ואז ראינו שרפיח מתמלאת והולכת באנשי ביטחון ובכלים יותר ויותר כבדים. תחשוב שאתה קם בבוקר ושומע קול אדיר בשמים, פותח את החלון ורואה מסוק אפאצ'י מולך. זה מלחיץ-אותי, וקל וחומר שאת הילדים".
דארר, בשנות ה-30 לחייו, מתפרנס ממכירת מכשירים סלולריים בחצי האי. הוא נהג לנסוע דרך קבע לקהיר וברחבי סיני, אבל עכשיו מצב העניינים אינו מאפשר זאת. "כבר הרבה זמן לא הלכתי לעבודה. אני מנסה לטפל בעניינים מהבית דרך הטלפון, אבל התחושה היא ששום דבר לא יציב. יש הרבה צבא והרבה מחסומים. הם בודקים כל רכב בקפדנות, מחפשים חומרי נפץ, נשק וכל דבר אחר שיכול לסייע לחמושים של ארגוני הג'יהאד. אם אנסה עכשיו לנסוע לקהיר להביא משלוח של טלפונים סלולריים, אגמור את היום בחקירות וייתכן מאוד שגם בכלא. זו לא בדיוק התוכנית שלי לתקופה הקרובה".
"הם עובדים בחוליות קטנות, בעיקר בלילות", מספר על החמושים הללו מוחמד אבועטיה, תושב אל עריש. "הם מגיעים ברכבי שטח חדישים מהאזורים ההרריים במרכז סיני, ויורדים לפעולות טרור בעיקר בשלושה אזורים: אל עריש, רפיח ושייח' זוויד במערב סיני. משם הם חוזרים להתחבא באזורי ההר. המטרה היא להעביר מסר לצבא המצרי שלא ייגע בהם ולא יתקרב לאזורים שבשליטתם".
אבו-עטיה מרוצה מהפעילות הצבאית ומהרס המנהרות. "כל ההברחות פוגעות בראש ובראשונה בתושבים בסיני. חוץ מכמה אנשים שמנהלים קרטלים של הברחת בני אדם, סחורות, נשק וסמים, רוב התושבים סובלים ממצב כלכלי גרוע ומחוסר ביטחון אישי. אנחנו במשבר כלכלי כמו בכל מצרים, רק קצת יותר. גם אצלנו ההכנסה העיקרית היא מתיירות, בעיקר באזור החופים בדרום סיני. התיירות לא מתה, אבל היא גוססת. יש עדיין תיירים שמגיעים לחופים, אבל במספרים קטנים שאין בהם כדי לתת עבודה לאנשים".
ההידרדרות הביטחונית והכלכלית, הוא מסביר, שזורות זו בזו. "המצב הביטחוני השפיע גם על היכולת להתנייע בתוך סיני. אי אפשר להגיע ממקום למקום גם בגלל קבוצות חמושות שרוצות לגנוב סחורות, וגם בגלל המחסומים הביטחוניים שהצבא הציב. יש בעיות בגידול התוצרת החקלאית בצפון סיני. המפעלים שם הקטינו באופן משמעותי את התפוקה, בין היתר משום שאינם יכולים להעביר את המוצרים ליעדם. המצב הביטחוני מוביל לכך שמשקיעים זרים, שבעבר היו מקימים פה מיזמים ומפעלים שנתנו עבודה לתושבים, מפחדים להשקיע ולהגיע. וככה אנחנו תלויים בעצם בכמה פקידי ממשל שעובדים פה ומקבלים משכורת קבועה ובייצור המוגבל של החקלאות והתיירות".
לא הכל, הוא מזכיר, התחיל לאחר נפילת מובארק. "מצבנו העגום הוא תוצאה של עשרות שנים של הזנחת סיני. הארגונים החמושים שמבצעים עכשיו את פעולות הטרור נגד הצבא המצרי נמצאים פה כבר שנים. לאט-לאט הם צברו נשק ויכולות מבצעיות, בזמן שהשלטון במצרים לא התייחס לאזהרות שלנו. במקום לפתור אז בעיה קטנה בכוחות מצומצמים, הם נאלצים עכשיו להתמודד עם הבעיה הענקית שצמחה פה ולאבד חיילים. הזנחה של שנים בביטחון, בחינוך ובכלכלה יצרה אצל התושבים תחושה שהכל מותר, שאין פיקוח ממשלתי ואפשר להבריח דרך המנהרות הכל, ממסתננים עד חשיש, ואף אחד לא יעשה דבר". חלק מהאשמה מוטל, לדעתו, על ההגבלות שהסכם השלום עם ישראל מטיל על פעילות צבא מצרים בסיני.
"כשראינו את המצב במצרים ואת ההפגנות האלימות, וראינו שגורמי טרור פועלים גם נגד תחנות המשטרה וכוחות הביטחון בסיני, הבנו שאנחנו צריכים לקחת את החוק לידיים. כל אחד קנה לעצמו נשק כדי להתגונן. הבנו שאין מי שישמור עלינו, שאין משטרה ואין כוחות ביטחון שמגיעים לסיני. אנחנו מצפים מהממשל החדש שיהיה שונה מקודמו, שיתמקד בעשייה. גם בעליית שלטון מורסי הפוליטיקאים אמרו שהם יפעלו לפיתוח סיני, אבל למעשה לא עשו דבר. לאנשים נמאס מהטרור ומהחיים הגרועים. הם מצפים מהצבא שינקה את תאי הטרור, יסגור את המנהרות, ויחזיר את סיני להיות חלק ממצרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם