המרוץ לרבנות: שקיעת ש"ס ועליית העסקנים
בתום בג"צים, חקירות ונאצות, סאגת הבחירות מגיעה לקיצה. כשכולם עוסקים בהכפשות, בעיני הציבור המפסידה הגדולה היא הרבנות
בימים אלה מגיעה לשיאה מערכה שרבים, כולל אלה שנטלו בה חלק, הגדירו כמעוררת בחילה, וככזאת שהורידה את מעמד הרבנות בישראל לשפל חסר תקדים. דבר אחד ברור, כל המעורבים, גם המנצחים, ייצאו ממנה חבוטים ומצולקים.
הרבנים הראשיים היוצאים, לעומתו, נאלצו להגיע לחדרי החקירות במהלך כהונתם, ופרידתם מהתפקיד מלווה באקורדים צורמים של חשדות לפלילים (הרב מצגר) ריב, מדון ופילוג (בין הרב עמאר לפטרוניו מש"ס).
מניין רבנים, לא פחות, מתייצב למערכה הנוכחית. ארבעה מהם, הרב אליעזר איגרא, הרב דוד לאו, הרב דוד סתיו והרב יעקב שפירא, מבקשים להיבחר לכהונת הרב הראשי האשכנזי, ואילו על כס הראשון לציון מתמודדים שישה, לא סופי. הרב אליהו אברג'יל, הרב ציון בוארון, הרב רצון ערוסי והרב יהודה דרעי, רבה של באר שבע ואחיו של אריה דרעי, יו"ר ש"ס, שהגיש את הטפסים כבר לפני שבוע, אך הספיק להודיע כי יסיר את מועמדותו אם יצחק, בנו של הרב עובדיה יוסף, יתמודד בסופו של דבר.
מועמדותו של הרב יצחק יוסף אושרה ברגע האחרון אחרי שמועצת הרבנות הראשית נאלצה להתכנס בדחיפות ביום רביעי כדי להסמיכו מחדש לרבנות לאחר שתוקף הסמכתו הקודמת הוטל בספק מאחר שלא עמד בבחינות. גם ברגע זה אין ידוע מה גורל מועמדותו של הרב שמואל אליהו. זו תוכרע ביום שני, יומיים לפני הבחירות, על ידי בג"ץ בעתירה שהוגשה בגין פסיקותיו נגד השכרת דירות ומכירתן לערבים.
אבל הרב אליהו אינו היחיד שמתנגדיו עשו הכל בניסיון למנוע את בחירתו. אין מועמד ברשימה שלא ספג בחודשים האחרונים הכפשות או קללות, ופה ושם אף נרשמה פגיעה פיזית כאשר הרב דוד סתיו הותקף בידי צעירים חרדים. חברי הגוף הבוחר את הרבנים מספרים על לחצים כבדים שמופעלים עליהם מצד שרי ממשלה, חברי כנסת ורבנים בכירים. רוב המועמדים גם שכרו את שירותיהם של משרדי יחסי ציבור ויועצי תקשורת.
לבחירות לרבנות הראשית, אף שהן רחוקות למדי מהאזרח הישראלי הממוצע, יש חשיבות עצומה בעיניהם של הפוליטיקאים החרדים והדתיים. ההכרעה בין ה"דודים", הרבנים סתיו ולאו, מסתמנת יותר מכל דבר אחר כהכרעה בשאלה אם אכן הצליחו החרדים לשמר את שלטונם במוסדות הרבנות, או שמא משהו חדש מתחיל גם שם, והציונות הדתית מצליחה להחזיר את המעוז "הכבוש" לידיה.
דווקא ביום הבחירות ייאלץ הרב דוד לאו לקחת פסק זמן מהקמפיין, שכן באותו יום תתקיים חגיגת ברית המילה של נכדו החדש. בראיונות הספורים שהעניק לאחרונה הכחיש הרב דוד לאו מכל וכל את טענותיהם של מי שמשייכים אותו לזרם החרדי. הוא הצביע על כהונתו כרבה הראשי של מודיעין, עיר חילונית בעליל, שבה הוא מלמד 16 שיעורים מדי שבוע לקהל מגוון, לא חרדי, וכן על העובדה שתנועות נוער ציוניות כמו בני עקיבא והצופים מינו אותו ל"רב הסניף" שלהן בעיר.
"כל חיי ברחתי מהזדהות פוליטית", אמר הרב לאו באותם ראיונות, "איש אינו יודע כיצד אני מצביע לכנסת, וטוב שכך. איני שייך לשום מגזר וכולם יכולים להרגיש טוב איתי". הרב לאו הצהיר כי ביום העצמאות הוא אומר הלל בברכה, ונושא את התפילה לשלום המדינה אפילו על במת החגיגות המרכזית לפני תחילת ההופעות. "האם אפשר להכיר רב באמצעות הכיפה שלו? " שאל הרב דוד לאו באותו ראיון. "זה מגוחך. אפשר להכיר אותו באמצעות הכרת כיוון חייו ורמת המחויבות שלו להלכה".
אבל מתנגדיו של הרב לאו אינם משתכנעים. "הוא חרדי לכל דבר ועניין", אומר לנו אחד הרבנים מתומכי הרב סתיו. "לא בכדי הוא הלך אל הרב שטיינמן, שיחד עם הרב חיים קנייבסקי מנהיגים את הפלג הליטאי בעולם החרדי כדי לקבל את ברכתו ולהצהיר על מחויבותו כלפיהם, ממש כשם שעשה זאת הרב מצגר לפני עשר שנים כשנבחר בזכותם".
בעוד הרב לאו מצביע על שירותו הצבאי באגף המודיעין כהוכחה לציוניותו, הוא עצמו התחנך במוסדות חרדיים. גם כל נותני שירותי הדת שמונו על ידי הרבנות בעיר מודיעין, ובהם משגיחי הכשרות, הבלניות במקווה וקבלן הקבורה בבית העלמין העירוני, שייכים למגזר החרדי. אנשיו טוענים כי הדבר נעשה משום שלא נמצאו מועמדים מתאימים אחרים המוכנים לעסוק בעבודות אלה מקרב תושבי העיר, במיוחד לא בשכר הזעום המוצע להם.
אבל אם אכן צודק הרב לאו באמרו כי הוא אינו שליחו של המגזר החרדי, כיצד קרה שהחרדים ויתרו על מועמד משלהם? "דווקא יש לנו נציג", אומר אחד מחברי הכנסת החרדים. "הרב לאו הוא נציגנו. הוא ביקר אצל הרבנים (שטיינמן וקנייבסקי, מ"ט) והם הורו להצביע עבורו. העניין הוא שעוד מימי הרב שך מקובל עלינו שהמועמד לתפקיד הרב הראשי יהיה אדם שמקובל גם על הציבור החילוני. אנחנו לא מחפשים איזה רב מחמיר. אנחנו מאוד חוששים מהמהפכות שהרב סתיו יעשה, ועושים הכל כדי שלא ייבחר".
גם תמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברב לאו אינה מפתיעה. הוא אף גייס את שליחו הקבוע למשימות מיוחדות, נתן אשל, לפעול בנושא. "הוא יעשה הכל נגד בנט", מסביר אחד מאנשי הבית היהודי, "אבל הוא גם מחויב לאביו, הרב ישראל מאיר לאו".
בכלל נראה כי "רוח האב" מרחפת מעל מועמדותם של כמה מהמועמדים, כמו האחים לבית יוסף, הרב שמואל אליהו וכמובן מעל לאו הצעיר, בן 47 בסך הכל. נדמה גם כי לרוח זו תהיה השפעה בלתי מבוטלת על לא מעט מקרב חברי המועצה הבוחרת. אבל למרות תמיכת האב, ישנם לא מעט רבנים אחוזי מרירות ואף קנאה כלפי הצלחתו המרשימה של הרב ישראל מאיר לאו, מה שעלול לתת את אותותיו גם בהצבעתם עבור בנו מאחורי הפרגוד. "הם לא כל כך מתעניינים במה הרב דוד לאו חושב", מחייך אחד ממקורביו של הרב סתיו. "לפחות מי שתומך או מתנגד לרב סתיו אינו עושה זאת בגלל אבא שלו".
מן העבר השני, פתיחותו של הרב סתיו, מלחמתו ברבנות הראשית במגוון סוגיות והיותו ראש ארגון "צ
הר", התומך במתגיירים הפכו אותו ל"סדין אדום" בעיני חוגים חרדיים, הרואים בו סכנה ממשית לעולם הרבנות. "אי אפשר לצעוק עשר שנים שכל הרבנים מושחתים ורק אנחנו בסדר", אומר מקורב לרב לאו. "בסופו של דבר זה מתנפץ בפנים, וזה גם הרקע להתקפות ולקללות שמפנים כלפיו".
הרב לאו והרב סתיו מנהלים קרב צמוד, ולכולם ברור שההכרעה תהיה בין השניים. הבעיה של הרב סתיו, שזכה לתמיכה רשמית מצד הבית היהודי, היא שעל ייצוג הציונות הדתית מתמודדים עוד שני רבנים: הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת "מרכז הרב", והרב אליעזר איגרא, הדיין ה"סרוג" היחיד בבית הדין הרבני הגדול. סיכוייהם של השניים להיבחר קלושים. מצבו של הרב שפירא טוב במעט, שכן הוא זוכה לתמיכה חרדית מסוימת בקרב אנשי הגוף הבוחר, אבל מסיבה זו חוששים אנשי הרב לאו מהקולות שיאבדו להם דווקא לטובת הרב שפירא, אם כי הרב לאו לא יודה בכך. "הרב שפירא לא ייבחר, אך יחבל בסיכויי הרב לאו", אומר אחד מהם.
"הרב שפירא הוא זה שיכול לגשר בין העולמות, הציוני והחרדי", אומר לנו אחד ממקורביו. "לרב סתיו אין חיבור לעולם החרדי. אני חושש שאם ייבחר יחזרו ימי הרב גורן, שהותקף ללא הרף על ידי הרבנים החרדים. לכל מקום שיגיע הוא יתקבל בשירת'קרני רשעים אגדע', אבל זה עוד כלום. לא יקבלו את הגיורים שלו, את בירורי היהדות, את תעודות ההמרה שינפק. אי אפשר לריב כל היום עם כולם".
מועצת הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים מונה 150 איש, ובהם 70 אנשי ציבור - ראשי ערים, רשויות מקומיות, נציגי שר הדתות והכנסת וממונים שונים; 80 רבנים מקרב רבני הערים, המועצות והשכונות; דיינים והרב הראשי הצבאי. בגוף זה מכהנות כ-16 נשים .
חלוקה מגזרית בלתי מובהקת מראה כי בגוף יש 45 נציגים דתיים לאומיים, ובהם עשרה המכונים "חרד"לים" (חרדים לאומיים), ונחשבים לתומכי הרב שפירא; 15 ליטאים, 12 חב"דניקים ו-35 אנשי ש"ס, המפולגים ביניהם בין תומכי הרב עובדיה יוסף ובין אנשיו של הרב עמאר, שיצא חזיתית נגד משפחת יוסף. "המועמדים מסתובבים עם הבטחות בכיסם מצד חברי הגוף הבוחר, שעל פיהן יש שם לפחות אלף איש", צוחק אחד מאנשי המועצה. "כולם משקרים את כולם".
הפלג הליטאי הקים ועדה שבה חברים העיתונאי אליעזר ראוכברגר והעסקנים שבתאי מרקוביץ ומנחם שפירא. הוועדה נפגשה עם כל המועמדים, ובסופו של דבר החליטה להמליץ לרבנים לתמוך ברב לאו. הם גם מנעו מהרב שפירא לבוא אל הרב שטיינמן, דבר שעורר את כעסו בטענה כי נמנע ממנו להציג את עמדותיו. "הוא לא הגיע אל הוועדה בזמן", אומר מקורב ליטאי. "הוא חשב שייבחר באמצעות דיל עם ש"ס". הרב עובדיה באמת תומך בו, אני מעיר. "זה לא מדויק. הוא הביע הערכה, אך לא תמיכה.
אריה דרעי עובד בשביל הרב לאו בכל המרץ. בעוד שהרבנים סתיו ולאו חרשו את השטח, הרב שפירא בנה הכל על הדיל. הוא שכח שגם דיל זה לא מה שהיה פעם. עברו הזמנים שבהם אנשים קבלו הוראות מראשי מפלגותיהם כמו בן-גוריון, רבין או בגין. אמנם לרבנים עדיין יש השפעה על חלק מהאנשים, אך זה לא מה שהיה. יש הערכה רבה לרב שפירא, אבל אנחנו מחויבים למנוע את בחירתו של הרב סתיו, ולדעתנו הרב לאו יעשה את המלאכה".
הקרב הצמוד מעורר חשש גם בקרב אנשי הרב סתיו, כי הקולות הספורים שיקבל הרב איגרא עלולים בסופו של דבר לעלות ביוקר לציונות הדתית. לדבריהם, הרב איגרא יודע שאין לו סיכוי, הוא לא יקבל יותר מעשרה או 20 קולות במקרה הטוב, אך הוא מונע מרצון לחבל בבחירת הרב סתיו, שבו הוא רואה סכנה לרבנות.
לרב איגרא הוצעו כמה הצעות מפתות על ידי גורמים חרדיים, ובהן תמיכה במעמד של דיין קבוע בבית הדין הרבני, ואפילו הבטחה כי ייבחר לכהונת הרב הראשי של ירושלים בתנאי שלא יסיר את מועמדותו. "הוא חסר אחריות. הקולות הספורים שיקבל יכשילו בסופו של דבר את ניצחונה של הציונות הדתית", אומר אחד מראשי הציונות הדתית. "אם אכן יעשה זאת, הוא יתקשה להראות את פניו בכפר מימון (שבו הוא מכהן כרב היישוב, מ"ט)".
אצל הספרדים המצב מסובך הרבה יותר. אחד מחברי הכנסת של ש"ס אמר לי השבוע (לאחר שהשביע אותי לא לגלות את שמו) כי "אריה דרעי הרס את ש"ס. הוא הספיק להסתכסך עם כל העולם. הביא רב אחד, אברהם יוסף, שהגיע ישר לחקירת משטרה. הביא רב שני, יצחק יוסף, שבכלל ספק אם יוכל להתמודד שכן תעודת הרבנות שלו לא הוארכה. בדקה ה-90 נזכרים ומתחילים לעשות קומבינות".
ללא ספק, הבחירות הללו הן מבחנו הגדול של אריה דרעי, היו"ר החדש-ישן של ש"ס. הוא מתמודד עם בעיות קשות לא רק בשדה הרבנות, אלא גם בסוגיית רשת החינוך "אל המעיין" המתמוטטת, וכן עם חברים "המורדים" בסיעתו, כמו נסים זאב או מרגי הנאמנים לאלי ישי. ההתפתחויות הובילו לכך שלש"ס אין מועמד מוסכם. אמנם הרב עובדיה יוסף הורה לתמוך בבנו יצחק, אך מנגד קם הרב הראשי היוצא, שלמה עמאר, והרים את נס המרד. דבר אחד ברור: גם אם ינצח מועמדו של דרעי, תנועת ש"ס נמצאת במדרון חלקלק אל השקיעה.
העולם הספרדי, שפעם היה מאוחד תחת מנהיגותו של הרב עובדיה, מחולק לפלגים ולסיעות, ממש כמו הציונות הדתית. הרבנים כבר לא מבטלים דעתם מפני המנהיג, וברחוב הספרדי הולכת וגוברת תחושת המיאוס מה"חונטה" שהתפתחה סביב המרן, שעד כה שלטה ללא עוררין בממסד הדתי בישראל.
הרב שלמה עמאר הפך, אם כן, מיקיר בית הרב עובדיה לסדין אדום; מעין המשך לאותם פלגים שקרעו בבשרה החי של ש"ס, כמו הרב אמסלם ואמנון יצחק, בבחירות לכנסת. דרעי מנע בגופו את קבלת "חוק עמאר", שהיה אמור להותיר את הרב על כיסאו. המכתב שהפקיד בידי הרב חיים דרוקמן, שנועד להבטיח את "דיל עמאר-אריאל", התברר כמסמך שאינו שווה את הנייר שעליו הוא כתוב, למגינת לבו של הרב דרוקמן שספג ביקורת נוקבת ממקורביו על שנתן את אמונו בדרעי.
"הרב עמאר עשה טעות גדולה", מסביר פרשן חרדי. "אם לא היה מתחכם, והיה מוריד את הראש בפני הרב עובדיה, הוא היה יכול להתמנות למרן הבא. אין איש בקרב רבני הספרדים שאפילו מתקרב לליגה שלו. הוא כריזמטי ופופולרי, אך הוא כוחני מדי".
דרעי רואה בעיניים כלות כיצד הרב עמאר מכשיר את עצמו לקראת היום שבו יוכרז כמחליפו של הרב עובדיה יוסף בהנהגת הציבור הספרדי. בעוד מועמדיו של דרעי מסתבכים משפטית, הרב בוארון (68), חברו מילדות ומועמדו של הרב עמאר, צובר תאוצה ועוצמה בשיעור שעשוי למנוע ממשפחת יוסף את המינוי הנכסף. הוא עצמו מצהיר כי חרף הלחצים הכבירים המופעלים עליו מצד ש"ס, לא יסיר את מועמדותו. לדבריו, הרב עובדיה הוא מורו ורבו בתחום ההלכה והפסיקה, אך "דווקא בשל ההערכה והאהבה בינינו לא אעשה זאת". בכך רומז הרב בוארון כי לאחרונה מושפעות ההחלטות של הרב עובדיה מהעסקנים שסביבו.
ש"ס מודאגת מהעצמאות של הצמד עמארבוארון. לאחר הסרת "חוק עמאר" כתב הרב בוארון מכתב חריף לאריה דרעי, שבו קבע כי "לא יסולח לו על הפשע והרשע". הוא גם שותף לרעיונות הרפורמה במערך הכשרות כדי להופכה לכשרות ממלכתית. מהלך כזה יפגע בארגוני הכשרות הפרטיים, ובראשם "בית יוסף" של משפחת יוסף, מה שגורם פאניקה אמיתית במשפחה ובמפלגה.
הרב בוארון צידד בכל השנים בעמדות שאינן בהכרח חרדיות בנושאים הלכתיים שונים וכן בענייני דת ומדינה. הוא כתב "הסכמה" לספרו של הרב דוד סתיו, שכללה אמנם גם ביקורת, אך בעיני רבים הדבר מביע תמיכה בו. לפני כמה שנים הסעיר את עולם הפסיקה כאשר "טיהר" מממזרות ילד שנולד לאישה שלא התגרשה מבעלה הראשון, באמצעות התרת נישואיה אליו על ידי פסילת העדים לחופתה. במקרה אחר הצליח להוכיח כי כהן שביקש להחזיר את גרושתו אינו כהן כלל, ובכך התיר את הדבר.
הרב בוארון זכה גם לתמיכה מפתיעה מצד ארגוני הנשים בזכות פסיקותיו בסוגיות הלכתיות מסובכות של עגונות, ממזרים ומעוכבות גט. הרב עמאר נהג להפנות אליו סוגיות אלה ולהודות: "הוא תלמיד חכם גדול ממני". תמיכת ארגוני הנשים אמנם מוסיפה לו נקודות בקרב חברי הגוף הבוחר שאינם רבנים, אך ספק אם בקרב הרבנים החרדים תמיכה זו מועילה.
לצד הרב בוארון מתמודדים הרב ד"ר רצון ערוסי, רבה של קריית אונו, משפטן מוערך וציוני דתי, והדיין הרב אליהו אברג'יל, שאמנם ביקר אצל הרב קנייבסקי, אך זכה רק בברכה המקובלת "ברכה והצלחה" שאינה מחייבת דבר.
סוגיית מועמדותו של הרב שמואל אליהו, מומלץ הציונות הדתית, הפכה אף היא לנושא סבוך משפטית ובעייתי ציבורית. לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה החווה את דעתו כי לא יוכל להגן בבג"ץ על מועמדותו, הכריז הרב אליהו כי הדבר לא ישכנע אותו לא להתמודד. הוא ביקר את החלטת היועץ, שלא טרח אף לזמנו לשימוע, ואילץ אותו להעביר הבהרות בכתב לדבריו נגד הציבור הערבי. הרב כתב לו כי הוא נחשב לאוהב כל אדם באשר הוא אדם, אך אינו יכול להיות סובלני כלפי שונאי ישראל, שביקשו להשתלט במכוון על שכונות בעירו צפת, תוך איום על חייהם של היהודים בעיר. היועץ לא השתכנע, אך גם הרב אליהו לא.
"ליועץ המשפטי אין כלל השפעה על אנשי הגוף הבוחר, בוודאי לא על הרבנים, אך גם לא על חלק גדול מראשי הערים, כמו ניר ברקת", אומר סגן שר הדתות, הרב אליהו בן דהן. אם בג"ץ לא ימנע את הדבר, לרב אליהו סיכויים טובים לחזור לכיסא שבו כיהן אביו, הרב מרדכי אליהו.
רבים רואים במערכה על הרבנות הראשית מלחמת בני אור בבני חושך. מימיה לא הייתה מערכה כה יצרית, מותחת, סוערת ומלאת תהפוכות. המתח יימשך, ככל הנראה, עד הדקה ה-90, וגם הביטוי "זמן פציעות" מתאים בהחלט למתרחש: כבוד רב לא הביאה המערכה הזו למעמד הרבנות בישראל. לרבנים הראשיים שייבחרו ביום רביעי הבא תמתין עבודה קשה מאוד בניסיון לשקמה מהריסותיה - הריסות שלחלקן, לפחות, הם עצמם היו אחראים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם