המרוויחים והמפסידים של חידוש המגעים

השלכות חידוש המו"מ: ההצהרות של ראשי התנועה ויש עתיד השתלמו. בנט יתקשה להסביר את נוכחותו בממשלה שדנה בגבולות 67'

זאב קם | 21/7/2013 8:16 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
24 השעות הראשונות שאחרי ההודעה של מזכיר המדינה האמריקני על חידוש המו"מ המדיני הוקדשו בעיקר לגישושים מצד המערכת הפוליטית. ניסיונות להבין מהן המשמעויות הברורות, מה כוללות ההסכמות, האם לגבות בפה מלא או בחצי פה, ואולי בכלל להמתין להתפתחויות נוספות.
המנצח הפוליטי ראשון של החזרה למשא ומתן הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבסופו של דבר הוכיח כי ההתעקשות רבת השנים שלו על מו"מ ללא תנאים מוקדמים הוכיחה את עצמה.

- תסיסה בימין בעקבות חידוש השיחות: "מעשה לא יהודי ולא מוסרי"
- לא תהליך שלום, תהליך סרק

סנדל את עצמו. בנט
סנדל את עצמו. בנט ראובן קסטרו
בהצהרה החגיגית של ג'ון קרי לא נזכר שום תנאי מוקדם שישראל נדרשת לעמוד בו לפני חידוש השיחות. גם התמריצים להם יזכו הפלסטינים בהמשך הדרך, כמו שחרור אסירים או הקפאה חלקית של הבנייה, יוצגו כמחוות של רצון טוב שמלוות את התהליך, ולא כתנאי שהיה נדרש כדי להתחיל בו.
מי שיכולה גם היא לטפוח לעצמה על השכם היא השרה ציפי לבני, שספגה מטחים של ציניות מאז הייתה הראשונה להצטרף לממשלת נתניהו לאחר הבחירות.

את הניסיונות מצדה לחידוש התהליך המדיני היו מי שהגדירו כהזויים ותלושים מהמציאות. את כל יהבה, מהשלב שלפני הבחירות, דרך המו"מ הקואליציוני ועד היום, שמה לבני על הנושא המדיני. עכשיו היא קוצרת יבול ראשון. "אלה היו חודשים ארוכים של ספקנות וציניות", לא התאפקה לבני וכתבה בעמוד הפייסבוק שלה זמן קצר לאחר ההודעה על חידוש המו"מ. "אבל עתה, ארבע שנים של קיפאון מדיני עומדות להסתיים".

ויש מרוויח נוסף, שרק בשבוע שעבר ישב באולפן טלוויזיה וחזר שוב על הבטחתו מלפני הבחירות שלא לשבת בממשלה שלא תחדש את התהליך המדיני. קוראים לו יאיר לפיד. שיחק מזלו והוא אכן מקיים הבטחת בחירות, עוד אחת. בעקבות ההודעה החגיגית של קרי, הוא באמת יושב מהיום בממשלה שחידשה את התהליך המדיני.
ייאלצו לתת גב

כמו בכל משחק, גם בסיפור הזה יש מפסידים, שיצטרכו בקרוב לגבש עמדה מעודכנת: יו"ר הבית היהודי, השר נפתלי בנט, התייחס עד היום בצורה לא רצינית לאפשרות חידוש השיחות. בין אם מפני שלא האמין שזה יקרה ובין אם זה מסיבה אחרת, רק לפני מספר ימים בחר בנט לסנדל את עצמו עם האמירה שהבית היהודי לא יישב בממשלה שדנה בגבולות67'. בהנחה שבנט לא חושב שהשיחות מול הפלסטינים יעסקו בתקציב הישיבות, הוא יתקשה להסביר את העובדה שמהבוקר הוא דווקא כן חבר בממשלה שדנה על גבולות 67'.

ככל הנראה, הטקטיקה של בנט בתקופה הקרובה תהיה להפנות לדברים שאמר בעבר, על כך שאין לו ולמפלגתו שום בעיה לשבת בממשלה, כל עוד רק מדברים. אם יגיעו למעשים, יסביר, אנחנו בחוץ.
וישנה גם מפלגת העבודה, שתיאלץ מעכשיו לתת גב לממשלה ולעומד בראשה, ולקיים את ההתחייבות שנתנה לו על גיבוי במו"מ המדיני.

יחימוביץ' לא תוכל לדרוש את החלפתו של נתניהו על רקע הנושאים הכלכליים, כל עוד ממשלתו מקפידה לקיים תהליך מדיני רצוף - הרי איזה גיבוי יהיה כאן במצב כזה? על רקע הבחירות הפנימיות בעבודה, בסופו של דבר עשוי להתברר כי המאבק במפלגה הוא על הזכות להיות שותף חדש בממשלת נתניהו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...