הכירו את שגריר הדיקטטורה הסגורה בעולם
ראיון עם צעיר אירופי שהפך לדובר קוריאה הצפונית, וטוען כי מטרתו היא לנפץ את התעמולה השקרית של המערב. ויש לו גם בשורה: "קוריאה הצפונית מעוניינת ביחסים עם ישראל"
יומיים לפני הטיסה לפיונגיאנג, דה בנוס נרגש לקראת החגיגות. המלחמה הסתיימה ללא הכרעה ברורה - אחרי כחצי מיליון הרוגים ופצועים צפון קוריאנים וכ-120 אלף שבויים ונעדרים לא הצליח המנהיג הצפון קוריאני קים איל סונג להשתלט על קוריאה הדרומית - ובכל זאת דה בנוס, כרוב הקוריאנים, רואה במלחמה הישג אדיר של הממשל.
"אנחנו חוגגים את הניצחון", הוא אומר בשיחת טלפון ממדריד. "ארצות הברית תמכה בקוריאה הדרומית ולא המשיכה במלחמה. יהיו הרבה אירועים ואני אצטלם לטלוויזיה".
כשישה חודשים בשנה מבלה דה בנוס בקוריאה הצפונית. לקראת חגיגות השישים לניצחון במלחמה יש לו בשורה לישראל. "קוריאה הצפונית מוכנה לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל", הוא אומר, ובינתיים קוריאה הצפונית מעבירה נשק לחמאס. 35 טון נשק נתפסו לפני כמה שנים בתאילנד בדרכם מקוריאה הצפונית לחמאס ולחיזבאללה.
"קוריאה הצפונית מתנגדת לכל סוג של טרור. היא תומכת בפלסטינים ומתנגדת לכיבוש, אבל מכירה בזכות הקיום של ישראל. הבעיה היא שישראל לא מוכנה לקיים קשרים דיפלומטיים עם קוריאה הצפונית. ישראל איננה מדינה עצמאית, אתם מדינת חסות של ארצות הברית. אובמה לא יתיר לכם לכונן יחסים דיפלומטיים עם קוריאה הצפונית, ולכן זה לא יקרה".
עד כמה יהיה נוח לישראל לכונן קשרים דיפלומטיים עם קים ג'ונג און, מנהיג קוריאה הצפונית, שחילק לבכירי הממשל ביום הולדתו את הספר של היטלר, "מיין קאמפף"?
"זה לא נכון. זאת תעמולה מערבית. היטלר היה האויב של הסוציאליזם, איך אפשר להאמין לסיפור כזה? האמריקנים שוטפים את המוח לכל העולם, רוב המידע מגיע מארצות הברית, ושם משקרים".
דה בנוס פגש את המנהיג הקודם, קים ג'ונג איל, הביא לו במתנה חרב וקיבל ממנו סט כלי תה. את בנו, קים ג'ונג און, שהחליף את אביו עם מותו ב-2011, הספיק לפגוש פעם אחת. "יש לו ניסיון צבאי ואופי כמו של אביו. הוא בוס בנשמה. אדם צנוע מאוד", הוא מתרשם. אבל קשה לכנות בתואר "צנוע" נהיגה במרצדס, הפלגה על יאכטה ששוויה שבעה מיליון דולר, עישון סיגרים יקרים ושתייה של קוניאק יקר - וגם לא, לפי עיתונים אמריקניים, נשיאת תיק "דיור" בידיה של אשת המנהיג.
"הם לא מנצלים את כוחם לרעה. הם גרים בדירות רגילות כמו כולם. הנשיא והשרים מסייעים לאיכרים לגדל אורז, המנהיג לובש בכל יום את אותו בגד, חליפה שחורה כמו שכולם לובשים. גם לי יש חליפה כזו. אין לו תכשיטים, הוא אדם צנוע שהתחנך בחינוך צבאי ומדבר צרפתית וגרמנית".
כמו כולם? מנהיגי קוריאה הצפונית מצטיינים בטיפוח פולחן אישיות חסר גבולות. תמונות של סבו של המנהיג הנוכחי, קים איל סונג, שתפס את השלטון ב-1948, נתלו על בנייני הציבור במדינה; בבתי הספר הוקמו כיתות מיוחדות שבהן נלמדו הישגי המנהיג הנערץ;
כ-40 אלף מכוני מחקר בקוריאה הצפונית עוסקים בקים איל סונג ובבנו, קים ג'ונג איל, שעלה לשלטון עם מותו של אביו ב-94'; לכבודו של קים ג'ונג און, המנהיג הנוכחי, הונפק בול עם דיוקנו, ובסמוך לאגם במדינה נתלה שלט עם תמונתו באורך של חצי קילומטר, גדול עד כדי כך שאפשר לצפות בו מהחלל.
דה בנוס מסביר שהתרבות של קוריאה הצפונית שונה מהתרבות המערבית. "על פי קונפוציוס (גדול הפילוסופים הסיניים, בן המאה החמישית לפני הספירה, של"ד), לכל משפחה יש אב אחד. המנהיג הוא כמו אב המשפחה, הוא סמל שמשאיר את העם מאוחד, זה חלק מהתרבות שלהם ולא פולחן אישיות. זאת חברה מגובשת, כולם מרגישים שם כמו משפחה".
דה בנוס, יועץ טכנולוגי בן 38, תושב טרגונה שבחבל קטלוניה בספרד, נשוי ללא ילדים, הוא מכונת תעמולה צפון קוריאנית יעילה. הוא נולד למשפחה אריסטוקרטית מהרי הפירנאים. סבו היה בעל אדמות, וכשירד מנכסיו המשפחה עברה למדריד.
דה בנוס, נער בן 16, החליט - בניגוד לבני משפחתו - שאינו רוצה להיות עבד של השיטה הקפיטליסטית. "האמנתי בקומוניזם והתעניינתי בתרבות האסיאתית", הוא מספר. "ככה הגעתי למשלחת של משרד התיירות הצפון קוריאני במדריד. שנתיים אחר כך ביקרתי בקוריאה הצפונית ויצרתי קשרים שהלכו והתרחבו. במשפחה שלי דאגו. בדיוק באותה תקופה הגוש הקומוניסטי נפל, והם לא ידעו שום דבר על קוריאה הצפונית. אבל העמקתי את הקשרים בקוריאה הצפונית למרות כל הקשיים".
לפני 11 שנים ייסד דה בנוס את אגודת הידידות הקוריאנית המונה, לדבריו, יותר מעשרת אלפים חברים ב-120 מדינות בכל רחבי העולם. את האתר הישראלי של האגודה הפעיל עד לפני שנה שמואל ירושלמי, משורר מבאר שבע, יליד ברית המועצות שעלה לארץ לפני 25 שנים.
"אני מעריך מאוד את מה שדה בנוס עושה", הוא אומר. "גם אני חושב שצריך לשתף פעולה עם כל כוח שנלחם באימפריאליזם, כולל קוריאה הצפונית". לא כולם הסכימו עם המלחמה של ירושלמי. לפני שנה האקרים פרצו לאתר שלו, פעילותו הופסקה ומאז הוא חולם "על הרגע שישראל תתנתק מארצות הברית ותתקרב למדינות כמו קוריאה הצפונית".
בניסיון לקרב את המערב לקוריאה הצפונית, דה בנוס מארגן במסגרת האגודה סיורים למדינה. "במשך הסיור אתה בעיקר רוצה לבכות", אמר לעיתון הבריטי אינדפנדנט אחד המשתתפים בסיור. "זה כאילו אתה צופה בתאונת מכונית ומאט את הרכב שלך כדי לראות מה קרה, אולם אינך רשאי לעשות דבר, ואז אתה עוזב ואתה יודע שלא יגיע אמבולנס כדי לעזור".
הסיורים של דה בנוס בקוריאה הצפונית עוררו סערה אחרי שהוא נחשף בסרט הדוקומנטרי ההולנדי "חברים של קים", שצולם ב-2004. דה בנוס נכנס לחדר המלון של אנדרו מורסה, עיתונאי אמריקני מרשת איי-בי-סי שהשתתף בסיור, גנב את קלטת הווידיאו שלו והודיע לשלטונות שהעיתונאי צילם במקומות אסורים.
מבוהל וחושש ממאסר חתם העיתונאי על וידוי והתנצלות בטרם הורשה לעזוב את המדינה. דה בנוס אמר בתגובה שהוא אינו מתחרט על הגניבה. "היו מאשימים אותי אם הדיווח של העיתונאי היה מכרסם בכבודה של קוריאה הצפונית", אמר אז.
תשע שנים אחרי התקרית, דה בנוס, שכבר הספיק להביא קבוצות נוספות של תיירים למדינה, משוכנע שקוריאה הצפונית היא אחת המדינות הטובות ביותר בעולם. "אני אוהב מאוד את קוריאה הצפונית. הייתי שם יותר ממאה פעמים", הוא אומר. "החיים הרמוניים ושקטים, בלי דאגות. אין בעיות סמים, זנות או איידס. כולם מקבלים דיור ממשלתי בחינם, הלימודים בחינם, גם באוניברסיטה. החברה הצפון קוריאנית שוויונית, אין עשירים גדולים אבל גם אין קבצנים, אף אחד לא חי ברחוב".
קים יוק, יליד קוריאה הצפונית בן 31, היום תושב קוריאה הדרומית ובעל תואר שני במדיניות ציבורית, התראיין לגיליון "פוריין פוליסי" האחרון וסיפר שבקוריאה הצפונית הוא היה קבצן. הוא הצליח לברוח מקוריאה הצפונית עם 12 דולרים וסיכת ביטחון. "אם היו מנסים להחזיר אותי לקוריאה הצפונית", אמר , "הייתי מתאבד בבליעה של סיכת הביטחון". " זו תעמולה מערבית", זועם דה בנוס. "לעריקים שמגיעים לקוריאה הדרומית אין ברירה, הם חייבים להשמיץ את קוריאה הצפונית אם הם רוצים להישאר בקוריאה הדרומית".
אבל זה לא הסיפור היחיד. בת למשפחה כפרית סיפרה לאתר האינטרנט "חדשות קוריאה הצפונית" שהחינוך אמנם חינם, אבל ההוצאות הנלוות, כמו תלבושת אחידה וספרים, יקרות מאוד ומאפשרות רק לבני המשפחות העשירות לרכוש חינוך טוב. היא, לעומת זאת, חיה בכפר בחוסר כל. "קוריאה הצפונית איננה מדינה שמתאימה למי שרוצה להתעשר, אלא למי שרוצה לחיות בשוויון", אומר דה בנוס.
"בספרד צעירים מובטלים מחפשים אוכל בפחי אשפה. זה מה שהקפיטליזם גורם: רק למעטים יש עושר, ולאחרים אין כלום, אפילו לא זכויות".
אך לא מדובר רק בשוויון. באפריל השנה סיפרה משפחה מקוריאה הצפונית לסי-אןאן שאחרי שלושה ימים בלי מזון רצו בני המשפחה להתאבד. כדי לשרוד הם אכלו עשבים ולבסוף מכרו את ביתם תמורת שלושים קילו אורז. המשפחה הזאת איננה יוצאת דופן. רבע מהילדים מתחת לגיל חמש סובלים מתת-תזונה, שליש מהנשים סובלות מאנמיה שנגרמת מתזונה לקויה.
לפי תוכנית המזון העולמית, 2.8 מיליון בני אדם סובלים מתת-תזונה בקוריאה הצפונית. "בשנות ה-90 היה בקוריאה הצפונית רעב", מסביר דה בנוס. "הייתה תקופה קשה בגלל מזג האוויר הקשה, הם היו תלויים בייבוא של מזון ונקלעו למצב קשה בגלל המצור האמריקני. כל זה יצר רעב ועוני כבד. עכשיו אין עוני כזה. אין בקוריאה הצפונית אדם רעב ללחם".
"המצב הכלכלי בקוריאה הצפונית אינו מן המשובחים", אומר ד"ר אלון לבקוביץ, מומחה לקוריאה מאוניברסיטת בר אילן והאוניברסיטה העברית. "התוצר הלאומי הגולמי לנפש בקוריאה הצפונית מגיע ל-1,800 דולר , לעומת 30 אלף דולר בקוריאה הדרומית. לדרום יש פחות משאבי טבע מאשר לצפון, אולם הוא מפותח כלכלית הרבה יותר.
"קוריאה הצפונית לא בנתה מדיניות כלכלית נכונה, ולכן הצמיחה הכלכלית שלה נמוכה מאוד. השושלת של קים פיתחה כלכלה סגורה, וחברות זרות כמעט לא משקיעות בקוריאה הצפונית כי המדינה רוצה שליטה מרבית שלא תערער את ההגמוניה של השלטון. בתקופת הרעב של שנות ה-90 המערב היה מוכן לסייע לתושבים, אבל השלטון התעקש שהסיוע יגיע אליו.
"כשנתנו למערב להיכנס למדינה התברר גודל האסון, כשני מיליון בני אדם מתו ברעב. למנהיג היה פתרון למשבר: הוא הציע לאזרחים לאכול רק שתי ארוחות ביום. גם מערכת הבריאות לקויה, עם השקעה מינימלית. בפריפריה המצב הכלכלי חמור מאשר בערים, ולא אחת אפשר לראות שם אנשים מלקטים אוכל בשדות. השליט משקיע כסף בביטחון ובגרעין ולא ברווחת הציבור".
דה בנוס מבין את סדרי העדיפויות. צבאה של קוריאה נחשב לארגון הצבאי הגדול בעולם. יותר מתשעה מיליון מבין 24 מיליון תושבי קוריאה הצפונית משרתים בצבא - בסדיר, במילואים ובשירות קדם צבאי. תקציב הצבא, שישה מיליארד דולר, מהווה בין שמינית לרבע מתקציב הממשלה השנתי.
"אנחנו ניצבים בפני הצבא הגדול בעולם, צבא ארצות הברית", אומר דה בנוס, שבמשך השיחה מחליף זהויות - לעתים הוא מדבר על עצמו כעל תושב קוריאה הצפונית, ולעתים כמשקיף מהצד, כספרדי. "באופן רשמי אנחנו במלחמה עם ארצות הברית כבר יותר מחמישים שנה. הם לא רוצים לחתום איתנו על הסכם שלום. איך אפשר לעצור את הצבא הגדול ביותר בעולם? רק דרך פיתוח הצבא".
פיתוח הצבא כולל גם נשק גרעיני. לקוריאה הצפונית שני כורים גרעיניים. בשבע השנים האחרונות היא ערכה שלושה ניסויים גרעיניים, האחרון שבהם בפברואר השנה. לפי הערכת המכון למדע ולביטחון בינלאומי, לקוריאה הצפונית יש בין 12 ל-27 מקבילות לנשק גרעיני, בין השאר מאגרים של פלוטוניום ואורניום.
"קוריאה הצפונית מהווה איום על ארצות הברית", הזהיר שר ההגנה האמריקני, ליאון פנטה, בעקבות הניסוי האחרון. באפריל השנה איימה קוריאה הצפונית להתקיף בנשק גרעיני את ארצות הברית ויפן, ובתגובה הודיע שר ההגנה האמריקני צ'אק הייגל שקוריאה הצפונית מהווה סכנה ברורה ומיידית. "זאת מניפולציה של התקשורת האמריקנית", אומר דה בנוס.
"אנחנו בונים מערכת הגנה נגד התקפות אמריקניות. נשתמש בטילים גרעיניים רק אם נותקף. הנשק הגרעיני נועד להגן עלינו מפני התקפות של ארצות הברית. גם קלינטון וגם הנשיא בוש רצו לתקוף אותנו".
ממשל קלינטון רצה לתקוף את אחד הכורים הגרעיניים, בוש כינה את המשטר בקוריאה ציר הרשע. אתה יכול להבין למה?
"הקפיטליזם האמריקני לא אוהב את הסוציאליזם של קוריאה הצפונית".
נראה שגם חלק מתושבי קוריאה הצפונית לא מתלהבים מהסוציאליזם. לפי הדו"ח האחרון של ארגון אמנסטי לזכויות אדם, כמאתיים אלף אסירים פוליטיים כלואים במחנות מעצר וב"מחנות לחינוך מחדש" בתנאי עבדות ורעב.
שומרי המחנה הסבירו לו שהוא עצור מפני שהוריו ביצעו פשע נגד המדינה והתרו בו שלא יעז למרוד במערכת. הוא היה עד לאינספור הוצאות להורג ומקרי עינויים, רעב ומוות כתוצאה מתאונות עבודה. כשהיה בן 13 גילה לשומרים שאמו ואחיו מתכוונים לברוח.
הוא קיווה לזכות ביחס מיוחד בעקבות ההלשנה, אולם עבר עינויים קשים שנועדו לחלץ ממנו מידע נוסף. ב-2005 הצליח לברוח לסין, עבד במסעדה בשנחאי ובסיוע של עיתונאי עבר לקוריאה הדרומית. בשנים האחרונות שין הוא כוכב תקשורת: עיתונאי הוושינגטון פוסט בליין הרדן כתב את הביוגרפיה שלו, בגרמניה יצר הבמאי מרק וייז סרט על חייו, והתוכנית "60 דקות " פרסמה את סיפורו.
"בכל מקום בעולם יש בתי כלא", אומר דה בנוס. "האסירים בקוריאה הצפונית זקוקים לרפורמה או שהם צריכים לעבוד בשביל החברה ולתרום לה, במקום לצפות בטלוויזיה כל היום כפי שעושים אסירים במדינות המערב".
אולם הניסיון של דה בנוס לשוות לחיים בקוריאה הצפונית תדמית של חיים רגילים מתנפץ בספרו זוכה הפוליצר של אדם ג'ונסון, "בנו של אדון היתומים". בסגנון מצמרר חושף הסופר האמריקני ג' ונסון את חיי היומיום בקוריאה הצפונית.
הספר, שנכתב אחרי עשר שנות תחקיר שכללו ביקור במדינה, נפתח בהודעה הנשמעת מהרמקולים המוצבים בכל מקום ציבורי במדינה: "אזרחים, התקבצו סביב הרמקולים, כי עדכונים חשובים בפינו: במטבחים, במשרדים, על רצפות הייצור, יהיה מקום הרמקול אשר יהיה, הגבירו את עוצמת הקול
במישור המקומי המנהיג היקר קים ג'ונג איל נצפה מגיש הדרכה למהנדסים המעמיקים את תעלת נהר טאדונג.
בזמן שהמנהיג היקר הרצה למפעילי הדחפורים, נצפו יונים רבות מתלהקות מאליהן ומרחפות מעל הגנרל הנערץ שלנו כדי לספק לו צל נחוץ במיוחד ביום חם. . . ולא לשכוח, אזרחים: האיסור על צפייה בכוכבים עדיין בתוקף".
הודעות מעין אלו פזורות על פני כל 522 דפי הספר. למשל, נמסרת הודעה "לשירות הציבור, מטעם שר הרכש קומראד בוק, בנושא הארכת חיי נורות חסכוניות"; ועוד אחת משמחת: "יש לנו העונג לבשר על זמרת אופרה חדשה בפיונגיאנג". באחרת מבהיר השלטון לאזרחים ש"אין זה הולם לשבת על הדרגנועים המוליכים לרכבת התחתית. שר ההגנה מזכיר לנו שהרכבות התחתיות העמוקות ביותר בעולם נועדו לביטחונכם ולהגנתכם האזרחית למקרה שהאמריקנים יפתחו במתקפת פתע שוב. לא לשבת"
שיטת החינוך הזאת לא מעניקה תחושה של פיקוח הדוק על האזרחים?
"הממשלה היא העם. כל החברות הן ממשלתיות ושייכות לעם. אין מתווך שלוקח את הזיעה של העם. הכל שייך לעם. האזרח בוחר איפה להתחתן ומה לאכול ואיפה לעבוד. יש סוכנויות שמסייעות לו".
"קשה לי להאמין שדה בנוס, או כל אדם רציונלי, יכול להאמין לתעמולה של קוריאה הצפונית", אמר לאינדפנדנט הבריטי ד"ר ליאוניד פטרוב מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה, מומחה לקוריאה. "דה בנוס משמיע את הקולות הנכונים כדי שיוכל לקפוץ בין כל העולמות. הוא יוצר לעצמו נישה רווחית כמתווך, ומשיג מעמד, גישה ומענקים כספיים באמצעות עבודת הייעוץ שלו.
"אני מתקשה להאמין שדה בנוס עבר שטיפת מוח שגורמת לו להאמין שקוריאה הצפונית היא גן עדן לעובדים. אפילו הצפון קוריאנים לא מאמינים בזה. אני לא מאמין שהוא ירצה לחיות את שארית חייו בקוריאה הצפונית".
דה בנוס, מצדו, אומר שמעולם לא הרוויח כסף מהקשר שלו עם קוריאה הצפונית, וכי הוא עושה הכל מתוך אמונה בשיטת המשטר הסוציאליסטית. הוא דווקא היה רוצה לחיות בפיונגיאנג כל ימות השנה, אולם כך לא יוכל להעביר למערב את נפלאות השיטה, הוא אומר.
אתה לא חושש שהפכת למשתף פעולה עם אחד המשטרים הגרועים בעולם?
"למשטר בקוריאה הצפונית יש תדמית גרועה, אבל אחרי שאני מפגיש בין אנשים מהמערב לצפון קוריאנים התדמית משתנה. היום אנשים מבינים שכל מה שנאמר על קוריאה הצפונית הוא תעמולה אמריקנית, וגם היחס כלפי השתנה. אפילו בני משפחתי, שהתנגדו למה שאני עושה, התחילו לגלות בי עניין. ככה זה כשאתה נעשה מפורסם וכותבים עליך בכל העולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם