נתניהו בלע את גלולת האסירים כדי לא להתפשר על גבולות 67'
ראש הממשלה קיבל את ההחלטה על שחרור האסירים על מנת להוריד מהפרק את דרישות הפלסטינים למו"מ על בסיס גבולות 67 ולהקפאת הבנייה. אבל הוא חייב היה להעביר את החלטת השחרור בממשלה. כשלון היה גורם לאי-חידוש השיחות ובידוד ישראל בעולם
עוד בנושא:
נתניהו על שחרור האסירים: "לא קל, אבל צריך לקבל החלטות קשות"
הממשלה הכריעה: 104 מחבלים ישוחררו מבתי הכלא בישראל
כפי שכבר דווח במעריב במהלך החודשים האחרונים שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי התאמץ ליצור פריצת דרך שתאפשר את חידוש המשא ומתן. במהלך החודשים האחרונים, נידונו איזונים שונים בין שלושת התנאים המוקדמים שהציבו הפלסטינים לחידוש המו"מ: חזרה לשולחן הדיונים על בסיס קווי 67', הקפאת הבנייה בהתנחלויות כולל מזרח ירושלים ושחרור כל האסירים שנכלאו טרום החתימה על הסכמי אוסלו, 129 במספר, בפעימה אחת, לפני תחילת השיחות.
נתניהו אמנם הצהיר שוב ושוב שלא יסכים לכל תנאי מוקדם של הפלסטינים עבור שיבה לשולחן המשא ומתן, עם זאת, כבר בשלב מוקדם מאוד מרגע שקרי החל את מסעותיו למזרח התיכון, הבין ראש הממשלה שהיכולת שלו מצד אחד שלא לוותר על עקרונותיו ומצד שני לא להיתפס שוב בעיני העולם כמי שהכשיל את המגעים - תלויה באופן בו יתמרן עצמו בתבונה.
במצב שכזה נתניהו צריך היה להחליט על איזה עקרון חשוב לו לשמור והיכן הוא יכול לוותר או לפחות להרשות בו כרסום מסוים. במילים אחרות - על איזה תנאי מוקדם הוא יילחם עד הסוף ועל איזה, יסכים להבליג.
נתניהו שלל לחלוטין את החזרה לשיחות על בסיס קווי 67' עם חילופי שטחים. גבולות 67' אינם נתפסים בעיניו כברי הגנה. עקרון זה אינו מספק עמדת פתיחה בסוגיית הגבולות לשיחות עם הפלסטינים ומחליש את ישראל במציאות בה הטריטוריה היא הקלף הגדול ואולי היחיד של ישראל במשא ומתן.
נתניהו ידע גם שחזון שתי המדינות שלו שונה באופן מובהק מזה של אולמרט או ברק ובעיקר של הפלסטינים. הוא אינו מוכן לפתרון של חילופי שטחים ביחס של אחד לאחד. גושי ההתנחלויות שלו אינן אלו של קודמיו.
אלא שנתניהו היה מוכן לבלוע, בקושי רב, את המספר 67', רק בהינתן נוסחה פתלתלה ביותר שמתחשבת בגושי ההתנחלויות מצד אחד ומעניקה הכרה של הפלסטינים במדינה יהודית. הפלסטינים כבר דחו זאת בעבר ולא יכלו להסכים לכך כעת. משכך, סוגיית התנאי המוקדם של חידוש השיחות על בסיס 67' ירדה מן הפרק.
בעקבות זאת, קרי הסביר לנתניהו כי אם הוא אינו יכול לתת לאבו מאזן את ההצהרה על 67', הוא חייב לשלם בדרך אחרת. במילים אחרות, לשחרר אסירים ולחדש את הקפאת הבנייה. נתניהו חשב וחשב, והחליט בתמרון מנטלי עצמי שהיענות ישראלית בסוגיית האסירים אינה כניעה לתנאי מוקדם, אלא בבחינת מחווה של רצון טוב ושל הבעת רצינות בלבד כלפי הפלסטינים. אין מדובר בוויתור בעל משמעות אסטרטגית - שהמחיר כבד, אך בהחלט נסבל, גם פוליטית.
במערכת הביטחון אף העריכו שגם אבו מאזן, שרק חלק מדרישותיו המקדימות יענו, והוא יעדיף להתפשר ולקבל אסירים על פני ההתחייבות למו"מ לפי גבולות 67'. הישג של "נראות" עדיף לו על פני הישגים אחרים.
וכך, בהינתן מספר של 129 אסירים פלסטינים טרום אוסלו שאבו מאזן הציב כדרישה המינימלית לשחרורם ובמכה אחת, ביקש נתניהו מהשב"כ וממחלקת החנינות במשרד המשפטים להתחיל ולעבוד על רשימה. ראש הממשלה לא היה מוכן לשחרר 25 אסירים שאמנם נכלאו לפני הסכמי אוסלו, אך שוחררו ונעצרו מחדש. כך נותרה הרשימה של 104 אסירים, מהם 14 ערביי ישראל ושמונה ממזרח ירושלים, שגם לגביהם סרב נתניהו לדון. בעבורו, בקשה כזו אינה לגיטימית שכן מדובר באזרחים ישראלים ואין בכוונתו לאפשר לפלסטינים לקחת "בעלות" ולייצר זיקה בקרב ערביי ישראל.
הרשימה שהוגשה לנתניהו הייתה חלקית. מאוד חלקית. בסופה העביר לקרי רשימה של 60 אסירים בלבד שיהיה מוכן לשחרר לא מיד ולא לפני חידוש המו"מ, אלא בשלוש פעימות בנות חודשיים, כשהראשונה תהיה בסמוך מאוד לחידוש השיחות. רובם אסירים מבוגרים, חלקם חולים, ששחרורם יחסית קרוב ממילא.
אלא שהצעת נתניהו לא הספיקה לאבו מאזן. אם אני מוותר על הצהרה ישראלית בנוגע לגבולות 67', אמר אבו מאזן לקרי, אני חייב לקבל עוד אסירים. כשהוברר שגם הצהרה אמריקנית על 67' לא תהיה, המספר המשיך לצמוח. כשנודע כי נתניהו גם לא יכול לספק הקפאה מחוץ לגושי ההתנחלויות, כזו שתספק את אבו מאזן (ונתניהו אף ייאלץ לאשר כמה אלפי יחידות בגושים כדי להרגיע את הימין הישראלי), המספר המשיך לטפס. קודם הגיע ל-82 ובהמשך לסביבות 100.
אולם זה לא הסתיים כאן. כיוון שנתניהו הצליח בפועל להגיד לא גם בעניין 67' ובמידה רבה גם בעניין ההקפאה, העלה אבו מאזן עוד ועוד את רף דרישותיו ביחס לשחרור האסירים ונתניהו, בלחץ קרי, נאלץ להתפשר על עקרונות נוספים שקבע. וכך, כנראה, מאוד ייתכן ובאחת הפעימות אף ישוחררו אסירים מקרב ערביי ישראל, מחיר נוסף שנתניהו ייאלץ לשלם בעקבות לחץ אמריקאי מהימים האחרונים.
כמו כן, בניגוד לרצונו, ייתכן וקבוצת האסירים הראשונה תשוחרר סביב סיום צום הרמדאן בחג עיד אל פיטר, שיחול ב-7 באוגוסט. זה יקרה אמנם לאחר הפגישה הראשונה בין הממונה על המו"מ השרה ציפי ליבני וראש צוות המו"מ הפלסטיני, סאיב עריקאת, שתעסוק בסדר היום של המשא ומתן ובקביעת לוחות זמנים, אך לפני שהמשא ומתן האמיתי יחל.
אבל מול נתניהו עמדה עוד אבן נגף. לאחר שסגר הכל מול האמריקאים, התברר לו לפתע במחצית השנייה של שבוע שעבר, שהמכשול העיקרי העומד בפני חידוש המשא ומתן ושחרור האסירים אינו הפלסטינים אלא חברי ממשלתו. לכן החליט להקים צוות מיוחד של שרים שכולל גם את שר הבטחון משה (בוגי) יעלון, אחד הניצים בממשלתו, שיוסמך לטפל בשחרור האסירים, מתוך תקווה להחליש את ההתנגדויות לשחרורם.
משום כך, לא הפיצה מזכירות הממשלה את הצעת המחליטים על שחרור האסירים וחידוש המשא ומתן עד אמש מאוחר בלילה (כמה שעות לפני פתיחת ישיבת הממשלה). זאת גם הסיבה שמעט מאוד מידע ניתן לשרים על זהות האסירים שישוחררו. נתניהו אף שיגר מכתב פתוח לציבור בכלי התקשורת שבו תיאר את הקושי בהחלטה לשחרר את האסירים, על מנת ללחוץ על השרים הסוררים להסכים למהלך.
הקרב הסוער על שחרור האסירים בישיבת הממשלה חודש היום (ראשון) לאחר הפסקה קלה. נתניהו ידע שאם אחרי שהצליח לשכנע את קרי לכפות על אבו מאזן לוותר על מחוייבות לקוי '67 ועל אי-הקפאת הבנייה, הוא יהיה חייב להעביר היום את ההחלטה על שחרור האסירים.
כשלון משמעו אבן נגף רצינית במאמצי קרי. כשלון משמעותו שלא תתקיים הפגישה המתוכננת בין ליבני לעריקאת בוושינגטון ביום שלישי. כשלון משמעותו, הגברת הבידוד של ישראל בעולם, עוד החלטות מהסוג הנואל של האיחוד האירופאי שלא לממן גופים ישראל מעבר לקו הירוק, וחידוש הצעדים החד צדדים של הפלסטינים באו"ם, אותם התחייבו להקפיא אם יחודש המשא ומתן.
נתניהו משתוקק להגיע בספטמבר לעצרת הכללית של האו"ם, כשישראל נמצאת בתוך שיחות שלום עם הפלסטינים שהמסגרת שלהן נקבעה ל-9 חודשים. הוא חולם לעלות על הפודיום בניו יורק ולדבר על האיום האיראני ולא שוב, כמו בשנתיים האחרונות, לסכל מהלכים חד צדדים של הפלסטינים להשגת מדינה. האם יצליח בכך, זאת נדע בתוך שעה קלה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם