חום יולי: מושב הקיץ המביך של הכנסת
מסוגיית משאל העם, דרך הצעות חוק מגולשי פייסבוק, ועד נאומים משמעותיים של שרים מחוץ לאולם המליאה. כבודה האבוד של הכנסת
במקום כנסת איכותית התקבלה כנסת רבת שערוריות צילום ארכיון: פלאש 90
תומכי משאל העם מצטיידים בשלל טיעונים להצדקת המהלך - רבים מהם טובים ונכונים, כמו הצורך למנוע קיטוב בעם כפי שהיה בהתנתקות והצורך לאפשר לראש הממשלה מרחב תמרון פוליטי - אבל בשורה התחתונה, הפקדת ההחלטה בידי הציבור ולא בידי נבחריו מסיבות של קונייקטורה פוליטית היא כרסום במעמד הכנסת ופגיעה בסדרי השלטון בדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו.
משאל העם, כך מסבירים תומכיו, נועד בין היתר להרגיע את הרוחות בימין ובקרב מתנגדי ההסדר - כלומר הצורך במשאל העם הוא פוליטי. מה שמפתיע הוא כי במקום להילחם מלחמת חורמה על מעמדה של הכנסת כריבון, יושב ראש הכנסת הנוכחי יולי אדלשטיין, וגם קודמו ראובן ריבלין, תומכים בקיום משאל עם ובהפיכתו לחוק יסוד.
ריבלין עתר לבג"ץ יחד עם יושבת ראש האופוזיציה שלי יחימוביץ' בדרישה להביא את סוגיית יצוא הגז להכרעת הכנסת. מכתב בעניין זה שלחו לראש הממשלה 60 חברי כנסת. ההכרעה בבג"ץ טרם נפלה, והיא אמורה להתקבל אולי עוד השבוע.
נאום "האדם העובד" מחוץ לעבודה. לפיד צילום: פלאש 90
יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ אבישי ברוורמן, הזהיר כי התהליכים האלה הופכים את הכנסת לבלתי רלוונטית. החלטת בג"ץ לטובת העותרים יכולה להחזיר משהו מכבודה האבוד של הכנסת.
הפגיעה במעמד הכנסת היא המשך לתהליך שהחל עוד בכנסות קודמות. להוציא את זירת הוויכוחים וההכרעות מהכנסת לזירות חיצוניות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי למשל בהצגת תוכנית ההתנתקות של שרון בכנס הרצליה, היא דוגמה לכך.
דוגמה נוספת היא נאום בר אילן של בנימין נתניהו, שנישא בפני קהל מוזמן בקפידה, במוסד אקדמי ולא באולם המליאה. יאיר לפיד המשיך את המגמה הזאת כשאת הנאום הפרוגרמטי הראשון שלו, נאום "האדם העובד", בחר לשאת בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי.
הצעות חוק מועתקות
מגמה אחרת הנמשכת בכנסת ה-19 היא של בולמוס חקיקה פרטית. מאז כינונה ועד אתמול הוגשו לא פחות מ-1,551 הצעות חוק פרטיות, מרביתן ממוחזרות ומועתקות ללא בושה מכנסות קודמות, אף שברור שרק אחוז קטן ביותר מהן יצליח לעבור את משוכת שלוש הקריאות.
שימוש הולך וגובר ברשתות החברתיות צילום: צילום מסך
בתוך כך, כנס הקיץ הננעל השבוע מבליט ביתר שאת את השימוש ההולך וגובר ברשתות חברתיות ובעיקר בפייסבוק. את המהפכה הזאת הוביל השר יאיר לפיד, שמעדיף לשווק את מרכולתו הכלכלית והפוליטית באמצעות סטטוסים ופוסטים או דרך שיחות צ'אט עם הציבור תוך דילוג על אולם המליאה, שאותו הוא שומר בעיקר לצורך ניגוח החרדים. נראה שהמגמה הזאת של שימוש במדיה החדשה היא כבר בלתי הפיכה ורק תלך ותגבר.
הכנס שננעל השבוע התחיל דווקא בסימן המחאה החברתית ובניסיון לצמצם את הגזירות הקשות שהאוצר הטיל על הציבור במסגרת תקציב המדינה, שיאושר השבוע ללא כל קושי. הוא המשיך בוויכוח בנושא השוויון בנטל, הגיע לעיסוק האינטנסיבי של המערכת הפוליטית בבחירת הרבנים הראשיים, וננעל דווקא באקורד סיום מדיני שבמרכזו הוויכוח על חוק משאל עם, עסקת שחרור המחבלים והמשא ומתן עם הפלסטינים. וכך יוצא שהשותפות הקואליציוניות יוצאות לפגרה כשכל אחת עם לפחות חלק מתאוותה בידה.
סיעת הליכוד צולחת את כנס הקיץ בשלום ושומרת על שלמות הקואליציה, למעט חיכוכים פה ושם. ישראל ביתנו מצליחה לקדם את חוק המשילות, יש עתיד רושמת לזכותה את חוק השוויון בנטל, וציפי לבני, שהלכה לבחירות עם הדגל המדיני, זוכה לעדנה מחודשת.
הכנסת תשוב לעניינים רק אחרי החגים ועד אז יוכל ראש הממשלה לנשום קצת לרווחה.
המצטיינים והמאכזבים
הכנסת ה-19 עומדת בסימן ההעצמה הנשית וגם במושב הקיץ נותנות חברות הכנסת את הטון. הח"כית המדוברת ביותר היא רות קלדרון (יש עתיד) שעשתה קריירה מנאום הפתיחה "התלמודי" - הוא זכה לאלפי צפיות ולמאות שיתופים.
ח"כ לוי אבוקסיס. ותיקה ופעלתנית צילום: פלאש 90
קלדרון מנהלת שיג ושיח עם הגולשים בעמוד הפייסבוק שלה ועוררה סערה רבתי כשתמכה בעמדת המשטרה במקרה שבו שתי פעילות מחאה טענו כי הוטרדו מינית בהפגנה מול ביתו של שר האוצר. היא גם חטפה על הראש כשדיברה לאחרונה על הצורך במאפרת צמודה לחברות הכנסת.
הכנסת הנוכחית משופעת בחברות כנסת חדשות ונמרצות. הבולטות שבהן הן תמר זנדברג (מרצ), אורית סטרוק (הבית היהודי), עליזה לביא (יש עתיד) ומרב מיכאלי (העבודה), שכבר מצליחות להטביע חותם בעבודתן במשכן. הן מצטרפות לזהבה גלאון (מרצ), הנחשבת ח"כית מעולה, לאורלי לוי אבוקסיס (ישראל ביתנו) ולמירי רגב (ליכוד) הוותיקות והפעלתניות.
הח"כ המפתיע הוא ללא ספק משה פייגלין (הליכוד ביתנו), שהצליח להמציא את עצמו מחדש ולבנות לעצמו דימוי שונה לחלוטין מזה של הקנאי החשוך שהיה לו בטרם נבחר לכנסת. פייגלין מקדם את חוק הקנאביס הרפואי, פועל למען פעילי זכויות אדם מסין, מבקר במרכזים של הקהילה ההומולסבית ומשתף פעולה בנושאים חברתיים עם השמאל.
למרות זאת הוא נותר מורד באופיו והוא אינו מחויב למשמעת הקואליציונית מאז אסר עליו ראש הממשלה את העלייה להר הבית. על תקן המאכזבים של הכנסת אפשר לרשום את הטרויקה של ש"ס - אריה דרעי, אלי ישי ואריאל אטיאס, שפעילותם הפרלמנטרית דלה ביותר.
נראה שאת עיקר מרצו השקיע דרעי בבחירת בנו של הרב עובדיה יוסף לרב הראשי. ראויים לציון שני ח"כים שעברו מתפקידים בכירים לספסלי המליאה והם פורחים בה. הראשון בהם משה גפני, האופוזיציונר הלוחמני ביותר בכנסת, וראובן ריבלין, שפעיל מאוד בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון ובמליאה.
יש לציין שבכנסת ה-19 היתה תחלופה גדולה. 48 ח"כים חדשים נכנסו למשכן, חלק מהם נותרו עדיין אלמונים לחלוטין וספק אם מישהו ברחוב מסוגל לזהותם. עם זאת, הם יכולים לשאוב עידוד מכך שהקדנציה צפויה להיות ארוכה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם