המו"מ מקרב בין חמאס לאיראן – נגד ישראל
השיחות בוושינגטון הציתו מחדש את המאבק בין חמאס לפת''ח, והיחלשות האחים המוסלמים במצרים מקרבת בין איראן לג'יהאד האסלאמי. אחמד יוסף, ממנהיגי חמאס מסביר: "הארגון הוא שותף אסטרטגי של איראן מול האויב המשותף - ישראל"
סוגיה נוספת היא חילופי השטחים, על פי מתווה יוזמת הליגה הערבית. אבו מאזן הצהיר כי חילופי השטחים יהיו זהים בגודלם, וכי לא תהיה פשרה בנוגע לירושלים: "מזרח ירושלים תהיה הבירה של המדינה הפלסטינית".
אבו מאזן אישר דיווחים שלפיהם ישראל הציעה לקיים הקפאה שקטה בהתנחלויות המבודדות, במקביל להמשך בנייה בגושי ההתיישבות. פרשנים בעיתונות הפלסטינית העלו את האפשרות שלפיה במסגרת התהדייה (רגיעה) בת תשעת החודשים, שהוכרזה למעשה עם פתיחת השיחות בוושינגטון, חמאס יוכל לראשונה, אם ירצה, להשתלב במסגרת הפוליטית.
"כולם מתעסקים בשאלה אם חמאס יוכל אי פעם להכיר בישראל, אך זו לא השאלה", נכתב במאמר בעיתון "אל-איאם", היוצא ברמאללה. "חאלד משעל אמר בעבר כי הארגון יקבל את גבולות 67' וזוהי נקודת פתיחה טובה. הארגון לא חייב להכיר בישראל, מספיק שימשיך לפעול נגד ההתקפות על ישראל. מאז מותו של יאסר ערפאת, אבו מאזן הפך את הקמת המדינה הפלסטינית למטרה הראשית שלו. למטרה הזו שותפים גם בארגון חמאס, כך שהדבר אפשרי, אם הארגון יתחייב שהוא יפסיק את האלימות".
כותבי המאמר ממליצים לישראל ולארצות הברית להסיר את דרישתן מארגון חמאס להכיר בישראל במסגרת המשא ומתן: "חמאס לעולם לא יכיר בישראל, אבל בהתחשב בעובדה שאבו מאזן ופת?ח הם אלו שנושאים ונותנים עם ישראל, צריך להסתפק בהפסקת האש של חמאס בעזה".
רקטת הקסאם שנחתה בסמוך למועצה האזורית שדות נגב עם פתיחת השיחות בוושינגטון אמנם העלתה מחדש את השאלה אם אכן חמאס מסוגל, או מעוניין, להתחייב להפסקת אש בעזה, אך גם סימנה את המחלוקת ההולכת ונפערת בין חמאס לפת"ח, שגדלה לממדים בינלאומיים.
הביקור של אבו מאזן במצרים התקיים ביום שבו התקבלו דיווחים על התקרבות בין חמאס לאיראן. מקורות פלסטיניים גילו לעיתון "א-שרק אל-אווסט? כי בסוף החודש שעבר נפגשה משלחת של בכירי חמאס בלבנון עם בכירים איראנים בניסיון לגשר על הפערים שהתגלעו מאז המהומות בסוריה.
"מוסא אבו מרזוק ומחמד נצר, החברים בלשכה המדינית של חמאס, נפגשו עם בכירים בחיזבאללה ובכירים בשגרירות האיראנית בלבנון כדי לדון ביחסים בין הצדדים", אמרו המקורות והוסיפו: "השיחות התרכזו בנושא הסורי, במצב הפליטים הפלסטינים בלבנון, ובעיקר בנושא המשך המימון האיראני לארגון חמאס".
הגורמים ציינו כי מצבו הכלכלי של חמאס הידרדר בעקבות הפסקת הזרמת הכספים מטהרן וסגירת המנהרות מסיני על ידי הצבא המצרי. "בכירים בקרב חמאס הביעו תקווה שהשיחות יובילו לחידוש הקשרים והתמיכה הכלכלית האיראנית".
הגישושים סביב החזרה לשולחן המשא ומתן הישראלי-פלסטיני הורגשו בטהרן כבר תקופה. הם זיהו שחמאס - שבסיס הכוח שלו במצרים, בדמות האחים המוסלמים, נשמט-זקוק לאיראן יותר מתמיד, והיו מוכנים לבלוע את האירועים בסוריה בתמורה לחיזוק הסניף האיראני ברצועת עזה.
"בימים של משא ומתן וויתורים מצד הפלסטינים, חשוב לאיראנים לחזק את ההתנגדות הפלסטינית והמלחמה נגד ישראל", אומר הפרשן הפלסטיני חאלד דמיירי.
אחמד יוסף, ממנהיגי חמאס, אמר כי הנושא המשותף שיכול להחזיר את האמון בין איראן לחמאס הוא המלחמה בישראל: "הפגישה שהתקיימה במהלך החודש האחרון בין שני המנהיגים הבולטים של חמאס והבכירים האיראנים, בהשתתפות מנהיגי חיזבאללה, הייתה טובה. בכירי חמאס הביעו את רצונם להמשיך את הקשר ואת התיאום הטוב עם איראן, והדגישו כי חמאס הוא שותף אסטרטגי של איראן מול האויב המשותף - ישראל".
הסכסוך הפנים-פלסטיני בין חמאס לפת"ח הפך לסכסוך אזורי, ומצרים היא רק אחת הדוגמאות לכך. באותו ביקור בקהיר שוחח אבו מאזן על ההתערבות של חמאס בנעשה במצרים וגינה את הפיגועים שמבצעים פעילים מרצועת עזה בחצי האי סיני. בתגובה האשימו בחמאס את אבו מאזן בהכפשת שם הארגון מול השלטון החדש במצרים.
רשת "אל-ג'זירה" הציגה מסמכים שהיו בידי חמאס, ולפיהם תנועת פת"ח הקימה ועדה מיוחדת שמטרתה להשחיר את שמו של הארגון בעיני המצרים, ובעולם בכלל. סלאח אלברדוויל, מדוברי הארגון, טען כי היה בידיהם מידע שלפיו המוסד הישראלי עומד מאחורי מסע ההכפשה נגד חמאס, אך לאחר מכן התברר שגם אבו מאזן שותף למסע הזה.
אל-ברדוויל, שהחזיק בידיו את המסמכים במהלך מסיבת העיתונאים, טען כי מדובר בחלק מהחומר שיש בידי חמאס שמוכיח מעבר לכל ספק כי תנועת פת"ח פעלה כדי להביך את חמאס ולקשור אותו לאירועים במצרים. "במסמכים אפשר לראות את התכתובת המזויפת של אנשי פת"ח, שמשתמשים בשמות בדויים לציון אנשי חמאס ומציעים להכין מכוניות ממולכדות במצרים ולהעביר פצצות החתומות בשם גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, למוקדי העימותים בין הצבא המצרי למפגיני האחים המוסלמים", אמר אל-ברדוויל. "המסמכים קושרים כביכול את חמאס עם חטיפת חיילים מצרים בסיני ותוכניות לכיבוש חצי האי".
אל-ברדוויל גם ציין כי השגרירות הפלסטינית בקהיר שימשה שופר הסברה נגד חמאס במצרים וטפטפה את המסמכים הללו לגורמים אינטרסנטיים ולאנשי ביטחון כדי לצייר תמונה שלפיה חמאס רוצה ברעתה של מצרים. "המסמכים הם למעשה הסתה לרצח כחלק מקמפיין אגרסיבי נגד חמאס וגיוס של העם המצרי נגד הארגון", קרא אל-ברדוויל. "מנהיגי פת"ח והרשות הפלסטינית ניהלו את הקמפיין הזה כדי להשיג מטרות פוליטיות וכדי להכפיש את שם חמאס".
השיחות בין ישראל לפלסטינים הצליחו לקרב לא רק בין איראן לחמאס, אלא גם בין חמאס לג'יהאד האסלאמי בעזה. מנהיג הג'יהאד האסלאמי רמדאן עבדאללה שלח תקף גם הוא את השיחות ואמר: "העולם הערבי עומד בפני הסכם סייקס פיקו חדש ומסוכן יותר, שמטרתו לחלק את מדינות ערב וליצור מחנות למען עתיד הציונים".
באירוע מיוחד לציון "יום ירושלים העולמי" הגדיר שלח את היוזמה הערבית לחידוש תהליך השלום: "הצהרת בלפור חדשה". "היוזמה הזאת עוד יותר מסוכנת לעולם הערבי מזו שהתקבלה ב-1917. היא מבקשת לתת אדמות שבבעלות אללה לכופרים וליצור מדינה פלסטינית אחת - ליהודים.
"כשמסתכלים על השלבים ההיסטוריים בסכסוך עם הציונים, יש ארבעה אירועים מרכזיים שציירו את המזרח התיכון החדש: הסכם סייקס פיקו, שחילק את המזרח התיכון בשנת 1916, הצהרת בלפור בשנת 1917, הנכבה בשנת 1948 והנכבה השנייה בתבוסה על ירושלים בשנת 1967. הקרב הבא הוא על מסגד אל-אקצא, והמשא ומתן בין הישות הישראלית לבין הרשות הפלסטינית יכול להוביל לקץ הסוגיה הפלסטינית. ההנהגה הפלסטינית צריכה להיות מודעת לכך ולא ליפול למלכודת של הציונים והאמריקאים".
בינתיים, בצד השני של האוקיינוס, ביקש שר החוץ האמריקאי ג?ון קרי לחגוג את חידוש המשא ומתן בארוחת ערב בביתו. שרת המשפטים ציפי לבני ועו"ד יצחק מולכו מהצד הישראלי וסאיב עריקאת ומוחמד אשתייה מהצד הפלסטיני עשו את הדרך הארוכה בת 12 השעות לוושינגטון כדי לסעוד על שולחנו של המתווך, וביום למחרת שבו הביתה.
שלושה תנאים היו לפלסטינים טרם השיבה לשולחן הדיונים: התחייבות ישראלית כי הדיונים יתנהלו על בסיס הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים, עם חילופי שטחים; הקפאת הבנייה בהתנחלויות; ושחרור אסירים פלסטינים. אבל הפלסטינים נאלצו לסגת בהם מהתנאים, במחיר שחרור 104 האסירים השוהים בבתי הסוהר הישראליים עוד קודם לתהליך אוסלו.
"מתוך שלושת הנושאים ברור ששחרור האסירים הוא הקל מבחינת נתניהו. גם אם החברה הישראלית חושבת שאסור לשחרר אסירים, לא ראינו התנגדות מאסיבית לעניין, ועובדה שההחלטה לשחרור האסירים עברה בהצבעה בממשלה", אומר טלאל עוקאל, פרשן פלסטיני.
"הניסיון הישראלי להצהיר כי במסגרת ההסכם לשחרור אסירים לא ייכללו אסירים בעלי תעודה כחולה הוא ניסיון כושל. אבל לא ברור מתי ישוחררו האסירים, ואם יהיה שחרור מדורג, כפי שישראל רוצה, או במכה אחת, כמו שאבו מאזן רוצה".
דמיירי חושב שנושא שחרור האסירים היה המחיר שישראל הייתה צריכה לשלם כדי לאפשר לאבו מאזן להיכנס למשא ומתן. "זה ברור לכולם שאבו מאזן הוא לא ערפאת, על כל המשתמע מכך", אומר דמיירי. "אין לו את הכריזמה או את ההנהגה של הראיס. בעוד כוחו של ערפאת הגיע מהשטח, והחברה הפלסטינית העריצה אותו והלכה אחריו בעיניים עצומות, אבו מאזן נזקק לחיזוקים חיצוניים אל מול החברה הפלסטינית, שכל הזמן בוחנת אותו ואת מעשיו ומטיחה ביקורת על התנהלות הסכסוך מול ישראל".
דוגמה לדברי דמיירי אפשר למצוא באיום של חברי "מועדון האסיר", שלפיו אם לא ישוחררו אסירים נושאי תעודה כחולה במסגרת ההסכם, בכוונתם להפגין נגד המשא ומתן ונגד אבו מאזן באופן אישי. "אצל ערפאת זה לא היה קורה בחיים", קובע דמיירי. "ההפגנות נגד השיחות לא התחילו בעזה, ברפיח ובחאן יונס, אלא ברמאללה. העם הפלסטיני לא רוצה משא ומתן, והפחד של אבו מאזן הוא לא מחמאס, אלא מפת"ח ומהרשות הפלסטינית. לכן הוא היה חייב איזשהו הישג שיאפשר לו לעמוד מול הציבור הפלסטיני ולהסביר מה סאיב עריקאת עושה סביב שולחן עם ציפי לבני והנציגים האמריקאים".
דמיירי מסביר כי הימין הישראלי מייצר תעמולה רועשת כדי ליצור מצג של מחיר כבד: "104 האסירים שישוחררו הם מתים מהלכים. אחרי שהיית 20 שנה בכלא, מה נשאר לך מהחיים? לא תתפוס אף פלסטיני שיגיד שהוא לא מרוצה מהשחרור שלהם, וזה בהחלט חיזוק להתעקשות הפלסטינית, גם בנושאים הגדולים כמו זכות השיבה ומדינה בקווי 67' אבל בסך הכל הוויתור הישראלי היה עניין פעוט. יעשו חגיגות, המורל יעלה, אבל הכל יסתיים ויישכח מהר".
המהלכים הפלסטיניים לשחרור האסירים גררו אמירה של שרת המשפטים ציפי לבני על "סקפטיות ותקווה". רבים מהפלסטינים חותמים על המילה הראשונה, על השנייה פחות. "האופוריה של השיחות, אם היא קיימת, היא לא אמיתית. אין בסיס רציני לשיחות האלו, והנושאים הרציניים לא נראים פתירים", אומר דמיירי.
"אם אבו מאזן יוותר בעניין זכות השיבה, אנחנו מדברים בעצם על התאבדות פוליטית ועל הפגנות לא רק ברמאללה, אלא בכל מחנות הפליטים במדינות ערב. בנוסף יש את נושא ירושלים ונסיגה לקווי 67' אני לא רואה מציאות שבה גולדה מאיר, רבין, פרס ומנהיגי העבודה לא הסכימו לנסיגה כזאת, ובנט, לפיד, ליברמן ונתניהו יסכימו. גם אם תגובש טיוטה, משאל העם שהבטיחו לקיים גם בחברה הישראלית וגם בחברה הפלסטינית יחשוף את הבלוף. הפלסטינים לא יסכימו לוויתורים בעניין זכות השיבה או בנושא ירושלים, וכך גם הציבור בישראל. יש הבדל משמעותי בין חידוש השיחות ובין הצלחת השיחות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם