מה טיב היחסים בין מרטין אינדיק לרה"מ?
איך הפך מרטין אינדיק, הנציג האמריקאי בשיחות המו"מ, מדיפלומט יהודי מנוסה ופעיל פרו-ישראלי באיפא"ק לסדין אדום בעיני גורמים בימין?
ואולי אינדיק, האיש שצבר יותר שעות ישראל מכל דיפלומט אחר בארצות הברית, למעט אולי דניס רוס, הבין כבר אז את מה שבימין מבינים היום, רגע אחרי שנתניהו הסכים לחזור לתהליך שממנו ברח כמו מאש בארבע השנים האחרונות. "אני חושב שנתניהו למד מהניסיון בפעם הקודמת", אמר אז אינדיק, לפני כמעט ארבע שנים. "ושהוא במיוחד מבין שכישלון שלו לתחזק מערכת יחסים עם נשיא אמריקאי מאוד פופולרי - במקרה הזה, ברק אובמה - יגבה ממנו מחיר פוליטי".
בדבריו מתייחס אינדיק למערכת היחסים החשדנית והקרה ששררה בשנות ה-90 בין ראש הממשלה נתניהו לבין הנשיא קלינטון. אינדיק, חשוב להדגיש, מכיר את הנושא מקרוב, כמי שהיה במפגשים הסגורים ובשיחות החשאיות - תחילה כיועצו המיוחד של הנשיא האמריקאי לענייני המזרח התיכון, ולאחר מכן כשגריר ארצות הברית בישראל במהלך כהונתו הראשונה של נתניהו.
עכשיו, כפי שחזה אינדיק, נתניהו חוזר לתהליך המדיני כמי שכפאו שד; לא בגלל הרצון בהסכם שלום, כמו בגלל החשש ממשבר נוסף במערכת היחסים הבעייתית ממילא עם הנשיא אובמה. "הבעיה היחידה, לדעתי, עם מינויו של מרטין אינדיק לתפקיד הנציג המיוחד לשיחות היא מערכת היחסים בינו לבין נתניהו, שבעבר לא הייתה טובה", מסביר בשיחה עם "מעריב" אליוט אברמס, יועצם הבכיר לשעבר של הנשיאים ג'ורג' בוש הבן ורונלד רייגן, וסגן היועץ לביטחון לאומי בין 2005 ל-2009.
"צריך להודות, ממשל קלינטון ניסה להיפטר מנתניהו", הוא מוסיף. "לא היה אמון אמיתי בין ממשל קלינטון לנתניהו, כך שאינדיק יצטרך לבנות מחדש את האמון עם ראש הממשלה הישראלי. אני לא חושב שבשלב הזה הם סומכים אחד על השני".
אברמס, מצדו, מסרב להצטרף לחגיגת השלום האמריקאית שהשתלטה השבוע על וושינגטון, ומדגיש כי בניגוד לדעה הרווחת, שלפיה עדיף לנסות מאשר לוותר מראש, מה שתואר השבוע כניצחונו הגדול של קרי יכול להתברר בעוד כמה חודשים כסוג של ניצחון פירוס. "הדבר החשוב ביותר הוא איך ומתי השיחות מסתיימות, וזה יכול ליצור בעיה בדיוק כפי שכישלון שיחות קמפ דיוויד יצר בעיה", הוא מסביר.
"דבר שני, בכל פעם שאתה מתחיל תהליך, בין אם זה בקמפ דיוויד או באנאפוליס, ולא משיג שום דבר בסופו, אתה גורם לאנשים להיות יותר ויותר ציניים בנוגע לתהליך השלום שנתפס בעיניהם יותר כמו סוג של משחק".
זאת ועוד, בניגוד לתשבחות הרבות שהורעפו בשבוע האחרון על שר החוץ ג'ון קרי שהצליח להפשיר את הקיפאון המדיני, אברמס לא ממש בטוח שמדובר בניצול נכון של זמנו של שר החוץ החדש. "זה מוזר שקרי משקיע את כל זמנו בסכסוך במקום בסוריה או במצרים, שהן סכנות הרבה יותר דחופות", הוא מבהיר. "אני באמת חושב שהוא מאמין שמקורן של כל הבעיות הוא ביחסים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית, אבל אם אתה מסתכל על מה שקרה בתוניסיה, בלוב, בסוריה ובמצרים, אתה מבין כמה הוא טועה".
השבוע, בטקס מינויו לנציג האמריקאי לשיחות, אינדיק נשמע כבר אחרת לעומת איך שנשמע לפני ארבע שנים. "זה 40 שנה, מאז שחוויתי את ייסורי מלחמת יום כיפור כסטודנט בירושלים, אני מאמין שהשלום אפשרי", אמר . "באותם ימים אפלים זכיתי לראות מקרוב כיצד רקם הנרי קיסינג'ר את הסכם הפסקת האש שהביא לסיום המלחמה וסלל את הדרך לשלום בין ישראל למצרים".
ניתן לשער כי בסביבתו של נתניהו היו שמחים אילו אינדיק היה מוצא לעצמו מקור השראה אחר מאשר קיסינג'ר, מזכיר המדינה היהודי שתואר לא פעם במונחים של אויב ישראל; שר החוץ החזק שהיה ידוע בעמדתו הנוקשה כלפי ממשלת ישראל במהלך שיחות קמפ דיוויד, ושזכורה לו האמירה המפורסמת שלפיה לישראל אין מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים;
מי שלפי כמה עדויות העריך בשיחה סגורה, רק לפני שנה, כי בתוך עשר שנים מדינת ישראל תחדל להתקיים; ומי שבתור יועץ לביטחון לאומי לנשיא ניקסון הוקלט בשנת 1971 כשהוא מסביר: "אם ישלחו יהודים לתאי גזים בברית המועצות, זו לא בעיה אמריקאית. זה אולי עניין הומניטרי".
במונחים של הימין בארץ, זה שרואה בכל מבקר של מדיניות ישראל לא פחות מאנטישמי, קיסינג' ר הוא ביטויה המובהק של האמירה הפוגענית "יהודי המונע משנאה עצמית".
אז עכשיו מגיע תורו של מרטין אינדיק להיכנס למשבצת המתווך היהודי התורן. אלא שאינדיק הוא לא קיסינג'ר. הקשר שלו לישראל עמוק ומבוסס הרבה יותר מזה של מזכיר המדינה לשעבר. הוא בן למשפחה יהודית מלונדון שגדל באוסטרליה, קיבל תואר דוקטורט ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה, ואת ההכשרה המקצועית שלו עשה כחוקר בכיר במשרדיה של השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, איפא"ק.
שלוש שנים לאחר מכן, אינדיק, שלפי עדויות שונות חש שמעורבותו בשדולה, שנתפסת על ידי רבים בוושינגטון כלא פחות מסוס טרויאני, פוגעת בתדמיתו כחוקר בעל שם, הקים את "מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון".
המכון, שנחשב כיום אחד ממכוני חקר המזרח התיכון המוערכים והנחשבים ביותר בארצות הברית, תואר באותן שנים כמו לא פחות מאשר שלוחה אקדמית של איפא"ק הכוחנית ובעל נטייה פרו-ישראלית מובהקת. כך, למשל, "הניו יורק טיימס" תיאר את המכון כ"קבוצה בעלת נטייה פרו-ישראלית". ב"אל-אי טיימס" כונה הארגון "פרו-ישראלי מובהק", ואילו בכתבת פרופיל של אינדיק שפורסמה בשנת 1989 ב"וושינגטון פוסט" צוטט אינדיק כמי שמעדיף להתייחס למכון ככזה שהוא "ידידותי לישראל, אך בכל מה שנוגע למזרח התיכון מבצע עבודת מחקר אמינה ואובייקטיבית".
אינדיק, חשוב להבהיר, לא ממש ניסה לטשטש את זהותו הפרו-ישראלית המובהקת של המכון. גם אם רצה, הוא לא היה יכול. הזיקה לאיפא"ק הייתה חזקה, אפשר לומר בוטה. לא רק אינדיק עצמו, שזמן קצר קודם לכן עוד היה חוקר בכיר בשדולה, אלא גם מי שהקימה את המכון לצדו ואף שימשה כנשיאתו הראשונה, ברבי וינברג, היא אחת הנשים החזקות בקהילה היהודית של ארצות הברית.
וינברג היא הנשיאה לשעבר של הפדרציה היהודית של לוס אנג'לס ואשתו של איל הנדל"ן ונשיא איפא"ק לשעבר לארי וינברג. זאת ועוד, שישה מתוך 11 החברים הבכירים בוועד המנהל של מכון המחקר באותן שנים שימשו בתפקידים זהים גם באיפא"ק. לפי עדויות שונות, הייתה השדולה הפרו-ישראלית אף זו שהעניקה למכון את משרדיה בראשית דרכו.
ואף על פי כן, אינדיק הצליח לבסס לעצמו מעמד עצמאי של מומחה מוביל לחקר המזרח התיכון, עם תיק עבודות שכולל לימודי היסטוריה של המזרח התיכון ופוליטיקה ישראלית באוניברסיטת קולומביה היוקרתית ובבית הספר ללימודים בינלאומיים על שם ג'ון הופקינס.
ארבע שנים לאחר מכן הוא התמנה על ידי הנשיא ביל קלינטון ליועצו המיוחד לענייני המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי, ונחשב אחד ממעצביה הראשיים של מדיניות ההכלה כלפי עיראק ואיראן שהונהגה באותן שנים. במקביל הוא משמש כחבר בכיר בצוות השלום למזרח התיכון בראשות שר החוץ דאז, וורן כריסטופר, וכנציג הבית הלבן בוועדה האמריקאיתישראלית למדע וטכנולוגיה.
באפריל 1995 קיבל על עצמו אינדיק את המינוי היוקרתי לתפקיד שגריר ארצות הברית בישראל, שבו החזיק במשך שנתיים וחצי; תפקיד שאליו חזר בינואר 2000, חצי שנה לאחר הדחתו של נתניהו מראשות הממשלה על ידי אהוד ברק. באותה תקופה היה אינדיק מעורב מקרוב בסבבי שיחות השלום בקמפ דיוויד בין ראש הממשלה דאז אהוד ברק ליושב ראש הרשות הפלסטינית דאז יאסר ערפאת.
לכאורה זיקתו הברורה של אינדיק לישראל הייתה אמורה להפוך אותו למה שמכונה בשפה המשפטית "עד עוין" או, אם תרצו, מועמד פסול לתיווך מטעם של ניגוד אינטרסים. אלא שבמציאות הפוליטית הישראלית, זו שמונעת בעיקר מתחושת רדיפה תמידית ומציפייה לתמיכה עיוורת מצד יהודי העולם, מצא את עצמו אינדיק, אותו דיפלומט יהודי, חבר באיפא"ק, מקים מכון המחקר הפרו-ישראלי והשגריר בתל אביב, כמי שמתקבל בברכה על ידי הנציגים הפלסטינים ובמורת רוח דווקא בישראל.
"השאלה הקריטית פה היא מה הדבר החשוב ביותר", תקף אינדיק בראיון לכלי תקשורת ישראלי. "אם ישראל היא מעצמה שאיננה זקוקה להגנה של ארצות הברית וללחץ שלה על איראן, אז תמשיכו ותעשו מה שאתם רוצים. אבל אם אתם צריכים את ארצות הברית, אז אתם צריכים לקחת בחשבון את האינטרסים של ארצות הברית".
אינדיק, חשוב להדגיש, חזר על עמדתו הביקורתית כלפי נתניהו בדברים שאמר רק בשנה שעברה, בנוגע לסיכויים הנמוכים להגיע להסכם שלום תחת ההנהגה הישראלית הנוכחית. "העניין המרכזי הוא שהוויתורים המקסימליים שהממשלה הישראלית מוכנה לעשות לא מתקרבים לדרישות המינימום שאבו מאזן יתעקש עליהן. גם אם יתאפשר להמשיך בשיחות, שזה דבר טוב, קשה לי מאוד להאמין שהם יגיעו להסכם".
אך לא רק זאת. במקביל לתפקידו המרכזי בשנים האחרנות כסגן נשיא מכון ברוקינגס היוקרתי לחקר מדיניות חברתית וציבורית, משמש אינדיק בשבע השנים האחרונות גם כיושב ראש המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל - הארגון הנחשב משוקץ בעיני הימין הישראלי, שהואשם על ידי רבים בתקשורת בסיוע לארגוני שמאל קיצוניים.
מי שיצא בגלוי נגד המינוי בהקשר זה הוא סגן שר הביטחון דני דנון, שבמכתב לראש הממשלה נתניהו הסביר כי יש להתנגד למינויו של אינדיק, כשהוא מסביר כי "השגריר לשעבר, מרטין אינדיק, הוא יושב ראש המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל, שמספקת סיוע לארגונים אנטי-ציוניים שמאשימים את ישראל בפשעי מלחמה".
"מה שקורה כעת קורה משתי סיבות שאנחנו יודעים עליהן בוודאות, ומסיבה שלישית שאנחנו לא סגורים לגביה", מסביר אהרון דיוויד מילר, מומחה לחקר המזרח התיכון ממרכז המחקר על שם וודרו וילסון שבוושינגטון ויועצם של שישה מזכירי מדינה לשעבר.
"הסיבה הראשונה היא ג'ון קרי. הוא שם את עצמו בלב העניינים כפי ששום שר חוץ לפניו לא שם, או לפחות מבין מי שאני עבדתי איתם. הוא הדגים נכונות די מרשימה מצדו. דבר שני, קרי חזר בהתנהלותו לימי ג'יימס בייקר, שבמהלך ההכנה לשיחות מדריד הבהיר כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה, הוא יניח חתול מת על מפתן דלתם. קרי אימץ את הטקטיקה של בייקר כשהבין שאף אחד כרגע, לא ביבי ולא אבו מאזן, אינו רוצה להיות אשם בהכשלת המאמצים האמריקאיים.
"הגורם השלישי הוא כזה שאין לנו מושג מוחלט לגביו. האם שני הצדדים חוששים כעת, יותר מאשר בעבר, מהיעדר תהליך שלום, כל אחד מסיבותיו שלו? ביבי נתניהו, כי הוא לא יכול להרשות לעצמו לריב שוב עם האמריקאים; כי הוא רוצה להימנע מלחץ בינלאומי; כי הנושא האיראני עדיין מהווה חלק מרכזי מהשיקולים שלו ועדיף לו לעבוד עם האמריקאים במסגרת תהליך שלום. ועבאס, מפני שהוא חלש; מפני שהמאמצים להקמת מדינה הולכים לשום מקום; מפני שאפילו מרבית הפלסטינים מעדיפים שיחות על פני הליכה לבית הדין הבינלאומי".
אלא שמילר, שלקח חלק מרכזי במגעים בין ישראל לרשות הפלסטינית במהלך שנות ה-90 וראשית שנות האלפיים, מודה שעל פניו נראה כי רב הנסתר על הגלוי, ולא ברור לו מקורה של האופטימיות הזהירה.
"מה שאנחנו לא יודעים זה מה קרי שמע משני הצדדים. מה הוא שמע מנתניהו בנושא הגבולות. דבר נוסף שאני לא יודע, אבל אני משער שנלמד בהמשך, זה אם יש מסגרת עבודה מסוימת ששני הצדדים הסכימו עליה בנוגע לכיוון שאליו הולכות השיחות. אתה צריך עקרונות מוסכמים כדי לנהל שיחות. מה שאני לא יודע זה אם יש הסכם עבודה כללי.
"האם המטרה היא להגיע להסכם מסגרת כללי על כל הנושאים? האם המטרה היא להגיע להסכם על גבולות קודם? האם המטרה היא לייצר הסכם ארוך טווח, ואז לנוע לעבר פתרון הנושא של ירושלים? את זה אנחנו לא יודעים, וזה נושא קריטי".
את חלקו של אינדיק בהנעת התהליך מתאר מילר כחשוב, ועם זאת מדגיש כי בסופו של דבר מי שצריכים לקחת אחריות על ההסכם הם ראשי המדינות. "בסופו של דבר זו שאלה של הנשיא ושר החוץ", הוא מדגיש.
"התפקיד של אינדיק הוא לנהל את המגעים. קרי לא יכול לעשות את זה, כי הוא יהפוך די מהר לחלק מהריהוט בחדר. זה עדיין לא במצב שבשל למעורבות שלו. מהניסיון שלי, ההחלטות הגדולות לא מתקבלות על ידי צוות היועצים אלא על ידי שר החוץ. אנחנו ניהלנו מגעים בנוגע לכמההסכמים, כולל הסכם חברון.
"זה נעשה בלי מעורבות מלאה של שר החוץ, אבל הסכם וואי חייב מעורבות של אולברייט וקלינטון. הפעם זה אפילו חשוב יותר כי אנחנו לא מדברים פה על הסכם ביניים, אלא על הסכם גדול, כזה שידרוש מעורבות ישירה של המנהיגים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם