סיפורה המלא של כנופיית "הפנתר הוורוד"
תעוזה, מהירות ותכנון מדוקדק הם סימני ההיכר של חברי הכנופיה, ש-314 מקרי שוד מאחוריהם וכמיליארד דולר כבר שוכבים בכיסם
בדקה אחת תערוכת "היהלומים המדהימים" של המיליארדר לב לבייב הציגה כמה מהתכשיטים היקרים בעולם, בערך של עשרות מיליוני דולרים. בדקה שאחריה, התכשיטים והשודד המזוין פשוט נעלמו.
"הכל קרה כל כך מהר", נמסר מאוחר יותר ממשרד התובע בעיר. מאז, הגילוי החדש היחיד הוא שהשוד היה פשוט באופן יוצא דופן וכמעט מצחיק: שודד יחיד, עוטה כפפות, כובע וצעיף כדי להסתיר את פניו, נכנס למלון דרך הפתחים שמובילים לטיילת שעל שפת הים ואיים על הצוות באקדח. הוא ברח ברגל כשברשותו תכשיטים, שבתחילה מארגני התערוכה העריכו ב-45 מיליון דולר, אולם אחרי בדיקה מעמיקה יותר ההערכה הייתה 134 מיליון. זה הופך את האירוע לא רק לשוד היהלומים הגדול ביותר בקאן השנה, אלא לגדול אי פעם.
לפני ששקע האבק, ובדיקת טביעות האצבעות הסתיימה, עיני רשויות הביטחון באירופה כבר פנו לכיוון מוכר - לעבר מונטנגרו, המדינה הקטנה בבלקן, ולעבר שודדי היהלומים המוצלחים ביותר בתקופה המודרנית: כנופיית הפנתר הוורוד. בזמן שהרשויות נזהרו עד כה מלהאשים בפשע את הכנופיה - שנקראת על שם היהלום שבמרכז הקומדיה של המפקח קלוזו, בגילומו של פיטר סלרס - הגנבים היו פוריים במיוחד. מאירופה ועד יפן, לא פחות מ-314 מקרי שוד יהלומים מיוחסים לכנופיה, שקיבלה את הכינוי שלה אחרי שביצעה שוד יהלומים בשווי 1.5 מיליון דולר ב-1993.
בסך הכל מעריכים שהכנופיה גנבה פריטים בשווי של כמיליארד דולר. וכל זה מתרחש רק כמה ימים אחרי שמשטרת שווייץ הודיעה שמילאן פופריץ', חבר בכנופיה, נמלט מכלא אורבה שבשווייץ באופן שבמשטרה המקומית הגדירו "יותר פלישה מאשר בריחה".
בתזמון שאנשי יחסי ציבור היו יכולים רק לחלום עליו, התקיימה השבוע בניו יורק הקרנת הבכורה של Smash and Grab ("שבור וסחוב", בתרגום חופשי), סרט דוקומנטרי שמבטיח לחשוף את החיים הסודיים בתוך הכנופיה. הבמאית הבריטית שלו, הוואנה מרקינג, ראיינה חמישה מחברי הכנופיה שעדיין חופשיים ונמלטים מהחוק, ושרטטה תמונה של ארגון שחושל באש של מלחמת האזרחים ביוגוסלביה, וחייב את הצלחתו ואת יכולת ההישרדות שלו לתכנון מדוקדק, משמעת ויכולת יוצאת דופן לשנע ולמכור יהלומים גנובים. היא גם צילמה את אלה שמנסים להביא אותם לדין.
"לפעמים יש משהו מאוד ייחודי, מאוד מיוחד, בעבודה על תיק של 'הרעים'", אומר פקח בכיר יאן גלאסי ממשטרת ז'נווה, שההתלהבות שלו מהטרף שאחריו הוא רודף מצטיירת בסרט כגובלת בהערצה. "יש כבוד, אבל זה גם כמו משחק. הם יודעים שאנחנו בעקבותיהם, מנסים לצוד אותם".
גלאסי, שמתקרת משרדו משתלשלת בובה של הפנתר הוורוד, מוסיף במה שנשמע קצת כמו תזכורת לעצמו: "אנחנו חייבים לזכור שאלה אנשים רעים שנכנסים לתוך חנויות תכשיטים עם אקדחים".
מוכרחים להודות: הכנופיה ביצעה מעשי שוד שמסעירים את הדמיון. לולא העדויות של עובדי החנויות המפוחדים, שאיימו עליהם בנשק, הפשיטות היו עשויות להצטייר כמעשי פשע ללא קורבנות. ואם אפשר גם לאמץ זוהר הוליוודי לשוד במציאות, אז מה טוב. כך למשל, מלון אינטרקונטיננטל בקאן שימש כמקום שבו צולם a Thief To Catch, סרטו של קרי גרנט מ-1955, על שודד יהלומים. חברי הכנופיה ביצעו מעשי שוד כשהם לבושים בגדי נשים וחובשים פאות או עוטים תחפושות אחרות. הם נמלטו בלימוזינות ובמכוניות ספורט, ובשנת 2005 בסן טרופז - אפילו בסירת מרוץ, בעודם לובשים חולצות פרחוניות.
תעוזה, מהירות ותכנון מדוקדק הם סימני ההיכר של חברי הכנופיה, כמו שנראה בצילומי מצלמות האבטחה מהשוד בקניון וואפי שבדובאי, בליל 15 באפריל, 2007. שתי מכוניות אאודי S8 - מכונית המילוט המועדפת על הכנופיה - נכנסו לקניון דרך דלתות הזכוכית, ואחת ניפצה את הכניסה לחנות התכשיטים "גראף". ארבעה גברים רעולי פנים גרפו את תוכן החנות ויצאו ממנה בתוך פחות משתי דקות עם שלל בשווי כ-12 מיליון דולר, בעוד הקונים מסביב נועצים עיניים או מצלמים בטלפונים הניידים שלהם.
חבר כנופיה בשם "נובאק" מבקש בסרט להצדיק את המעשים וליצור לכנופיה תדמית של רובין הוד מודרני: "אנחנו רק לוקחים משהו שלא חשוב לעשירים, ומעבירים את זה אלינו, אלה שאין להם, את מבינה?"
המשטרה, יוצרי הסרט ואפילו עיתונאים נאבקים לעתים קרובות בפיתוי להציג באור זוהר את חברי הכנופיה המסתורית שמצליחה לחיות במעין פנטזיה הוליוודית, במחיר של שפיכות דמים מועטה יחסית. עם זאת, בשנה שעברה שוטר סרבי נהרג בשוד שמיוחס לכנופיית הפנתר הוורוד, ומרקינג מוחה על הצגת הדברים השלווה. "יש המון אנשים בטראומה", היא אומרת. "הרעיון הזה שהם נעלים מבחינה מוסרית על פני פושעים אחרים - זה ממש שטויות", היא מוסיפה ומצביעה על קשרים של הכנופיה עם ענפי פשע אחרים כמו הברחת בני אדם, זנות וסמים.
עד יצירת הסרט היה ידוע רק מעט על המבנה הפנימי של מה שנראה כמו פדרציה לא מאוד מהודקת של חברי כנופיות, אשר החברים בה עצמם לא יודעים איך היא בדיוק עובדת.
"לאנשים במעגל הפנימי קוראים 'משפחה', אבל יש גם אנשים שלא יודעים מי הבוסים או השותפים שלהם", אומר "מייק", חבר כנופיה שמופיע בסרט ופניו מוסוות באמצעי אנימציה. "אתה אף פעם לא יודע איפה אתה בהיררכיה מכיוון שאתה אף פעם לא פוגש את הבוס. אתה לא יודע שהאיש הזה הוא הבוס הגדול, בכלל אין דבר כזה'הבוס הגדול'".
מאפיין אחד של הכנופיה הוא השימוש בנשים יפהפיות הלבושות בהידור - כאלה שלא ימשכו תשומת לב מיוחדת מצד בעלי חנויות התכשיטים - לצורכי תחקיר על המטרות.
"יכולה להיות רק אחת כזאת בכל חבורה, ולנו יש דרישות גבוהות מהנשים הללו", אומר "מייק". "יש להן את התפקידים הראשיים, הן עושות את העבודה העיקרית. הן חוקרות, הן נכנסות, הן מקליטות, הן מביאות לך את התוכנית. היא צריכה להיות אינטליגנטית, מאוד יפה, ולאהוב כסף".
אחת מאותן נשים, "ללה", מספרת ליוצרי הסרט שהתפקיד שלה היה לסייר בחנויות, למדוד מרחקים, לרשום לעצמה את מיקום מצלמות האבטחה והשומרים, ומעל הכל - לאתר את מקום הכספת בחנות. "כשאני חוזרת משם יש איש שמצייר שרטוט שמבוסס על הסיפור שלי. הוא מצייר הכל".
לצורך שוד בספרד השתמשה הכנופיה ב"ללה" כדי לזכות באמונו של בעל החנות הסמוכה, ואז ניצלה רעש של זיקוקים שנורו בשל פסטיבל דתי כלשהו כדי לשבור את הקיר שמחבר בין שתי החנויות ולברוח עם הכספת. בתוכה, כך סיפרו, הם מצאו תכשיטים בשווי שלושה מיליון דולר, יהלומים ובאופן תמוה - גם צעצוע מין.
יותר קשה מהשוד עצמו, טוען "מייק", זה להעביר את היהלומים ממקום למקום, ללטש אותם מחדש, לזייף מסמכים שיעידו על אמיתותם ולמכור אותם. המפתח, אומרים חברי הכנופיה, נמצא בארצות יוגוסלביה לשעבר.
"אני הצטרפתי ליחידת כוחות מיוחדים ב-1996 כי ידעתי שהקשרים עם שירות הביטחון הסרבי עשויים להביא לי תועלת בעתיד", אומר "מיסטר גרין", פושע סרבי שעזר למכור יהלומים גנובים דרך הכנופיה.
רבים מחברי כנופיית הפנתר הוורוד היו שייכים לחבורות מבריחים שפרחו באזור אחרי שהמערב הטיל על סרביה סנקציות במהלך מלחמת האזרחים בשנות ה-90. למרבה הצער, עבור מי שמנסים לשוות להם נופך זוהר, לחברי הכנופיות היו קשרים עם מיליציות חמושים, כמו "הנמרים", שנוסדה על ידי ארקאן, המנהיג הצבאי שהואשם בפשעים נגד האנושות. השם "הפנתר הוורוד", עם ההקשר המשעשע שלו לפיטר סלרס, נראה קצת גרוטסקי כשמסתכלים עליו בהקשר של סרברניצה וטיהור אתני.
לפי יוצרת הסרט, היו אלה קשרים בכוחות הביטחון הסרביים ובעוד כמה כוחות משטרה שסייעו להגן על חברי הכנופיה. אנשים כמו "מיסטר גרין" טוענים שהשתמשו בקשרים בקהילת הסחר האירופית כדי ללטש יהלומים ולהעניק זהות חדשה ליהלומים גנובים.
"יהלומים נחתכים מחדש ומעוצבים מחדש. אם הוא היה 30 קראט, עכשיו הוא יהיה 15 קראט", אומר "מיסטר גרין". "הם נקיים מכל בחינה. את היהלומים שלי ניתן למצוא על אצבעות של כלות... ליהלומים שלי שער חליפין מצוין מכיוון שאי אפשר לאתר אותם. אתה יכול לצאת עם שקיק קטנטן של יהלומים ולקנות סירה מלאה בקוקאין".
בשוד בנק מצפים חברי הכנופיה להרוויח כ-30-20 אחוז מערך היהלומים שהם גונבים. "זה כסף מהיר, שלושה או ארבעה ימים והכסף ביד", אומר שליח שעובד עבור הכנופיה. "אתה מרוצה, הם מרוצים. בבלקן מדברים עליהם כעל סוג של רובין הוד, אבל הכסף שיש להם לא הולך רק לצלב האדום. חלקו מושקע בסמים, חלקו בנדל"ן, ויש המשתמשים בכסף פשוט כדי ליהנות".
מאז 2007 האינטרפול מתאם מאמצים כדי להילחם בכנופיה. "הייתה להם תקופה נהדרת בין 2000 ל-2006", אומר קפטן הרווה קונאן, לשעבר ממשטרת פריז, "והבעיה עבורם היא הקשר בין כוחות המשטרה השונים באירופה. אנחנו יכולים להחליף מידע בקלות, ועם הקשרים הטובים שיש עכשיו עם סרביה ומונטנגרו, שמשתפות פעולה עם המשטרה המערבית, זה הולך להיות קשה יותר עבורם להמשיך עם מעשי השוד באירופה".
הכניסה הצפויה של סרביה ומונטנגרו לאיחוד האירופי תסמן את סוף היותן מקלט לחברי הכנופיה. "זאת כבר לא שאלה של לבצע שוד ולברוח, עכשיו אתה צריך להגן על עצמך גם כאן", מסביר חבר הכנופיה "מייק". אחרי שבזבז את כל כספו מיד, הוא נשמע עגמומי בדבר סיכוייו אחרי עשור של מעשי שוד. "זה היה יכול להיות מאוד נחמד לחיות בבית שלך ולהרגיש בטוח. זאת התוצאה של העבודה הזאת: פרנויה. אני הולך ברחוב והראש שלי הוא כמו מראה באוטו-האם עוקבים אחריי? האם מישהו ראה אותי? " הוא טוען שהוא משתמש בכדורי שינה כדי להרגיע את עצביו הרופפים.
לפני 2011 נעצרו 50 מחברי הרשת הרחבה של הפנתר הוורוד, אבל פקח גלאסי אומר שהמספר גדל מאז ל-189. בשנת 2013 היו 23 מעשי שוד ב-11 מדינות , אבל גם 57 מעצרים, כולל 17 בשווייץ, 11 באוסטריה ועשרה בסרביה עצמה. חברי הכנופיה שרואיינו לצורך הסרט דיברו על שינוי בין-דורי בדפוסי הפעולה - הצעירים מקפידים פחות על התכנון ונכונים יותר לנקוט אלימות.
מרקינג אומרת שלמרות שמם וטבע פשעיהם, חברי כנופיית הפנתר הוורוד לא חיים בפנטזיה נוסח הסרט "אושן 11". "הסיפור שלהם הוא לא בהכרח שמח", היא אומרת. "כמובן, יש להם את האדרנלין וכל זה, כמו בכל סרט, אבל בסופו של דבר הם לא פורשים לגמלאות בשמש עם מצפון נקי. תשעה מתוך עשרה מהם אינם אנשים מאושרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם