מלחמת מים: קיץ רטוב באיראן
בקיץ החם ביותר זה 50 שנה, אלפי איראנים מצאו מפלט ומהחום בטרנד הלוהט - פארק מים. המגלשות מהוות פורקן גם לתסכול השפל הכלכלי
פארק המים באזדגאן הוא פארק ציבורי המנוהל בידי העירייה. הוא מוקף שדות, ולא הרחק ממנו נמצאת אטרקציה לא פחות מפורסמתהמוזוליאום של מייסד הרפובליקה האיסלאמית, האייתוללה רוחאללה חומייני. אלפי נערים וגברים מגיעים לכאן מדי יום, ולדברי מנהלי הפארק גם יותר ויותר נשים מתחילות להגיע בשעות שבהן הפארק פתוח בפניהן.
כאן, הם אומרים, בזכות ההפרדה בין המינים, יכולות הנשים להשתחרר מחובת הכיסוי הקבועה בחוק - ולהסיר את הבגדים הארוכים ואת הרעלות. אנחנו, אגב, כתב וצלם ממין זכר, לא הורשינו להיכנס לפארק בשעות שבהן היה פתוח בפניהן.
הכניסה למקום עולה כיום סכום השווה לפחות משישה שקלים, כך שמרבית האיראנים יכולים עדיין להרשות לעצמם את התענוג. אבל המחירים רק הולכים ועולים בזמן שהשכר נשחק, ויותר ויותר משפחות נאלצות לוותר על צורת הבילוי הזו.
"בשנה שעברה נהגתי לבוא בכל שבוע, אבל מחיר הכרטיס עלה מאוד, ולכן עד עכשיו הייתי פה רק פעם אחת", מספר עלי אוליאזדה, בן 12, בזמן שהוא משתכשך בנחל המלאכותי של הפארק.
ועדיין, הפארק, כמו גם פארקים אחרים במדינה, זוכים לפופולריות עצומה. במשהד, העיר הקדושה ביותר באיראן שמושכת אליה המוני עולי רגל מדי שנה, יש כבר שלושה פארקי מים. לפני כמה חודשים נפתח פארק חדש גם בעיר הצפונית טבריז, ופארק נוסף מתוכנן לקום בפאתי העיר הקדושה קום - פרויקט שלפי ההבטחות צפוי להיות הגדול במזרח התיכון.
פתיחת המתקנים האלה נובעת מההבנה של השלטונות שפיתוח תרבות הפנאי תיטיב גם עמם, והגישה החיובית הזו צפויה להשתפר עם כניסתו של הנשיא החדש חסן רוחאני לתפקידו. "תרבות פנאי ובילוי תורמת לשיפור מצב הרוח ולהעלאת המוראל", מסביר בהנאם חלדי, חוקר ומרצה בפקולטה למדעי החברה של אוניברסיטת קרמנשאה שבמערב איראן. "אם נוטלים אותה מהאנשים, הם חשופים יותר לדיכאון, שעלול גם לערער את יציבות החברה".
רבים מהמבקרים בפארק המים באזדגאן הם מובטלים צעירים. למשל, מסעוד שאד וסעיד אחמדי. השניים, חברים מהתיכון, עבדו עד לא מכבר כפקידים, אך לאחר שפוטרו מעבודתם החלו להעביר את זמנם במקום. "אין לנו מה לעשות בימים אלה", אומר שאד המתגורר עדיין אצל ההורים, בדומה לחברו ולמרבית בני גילם באיראן. האינפלציה לא מפסיקה לעלות, אבל קשה מאוד למצוא עבודה, והפארק מהווה עבורם מפלט מהשעמום ומהתסכול.
הם בכלל היו מעדיפים לבלות בפארק היקר והפרטי "פארס אקווה וילג'". אלא שבמצבם הנוכחי הם לא יכולים להרשות לעצמם את התענוג היקר הזה. "המתקנים שם הרבה יותר טובים", אומר אחמדי, "אבל אין לנו כסף כרגע, ובמקום לשבת בבית אנחנו מעדיפים לבוא לכאן".
הפארק הפרטי "פארס" באמת מרשים יותר. הוא יושב בתוך האנגר ענק בשטח של 14 דונם ומשובץ דקלים מלאכותיים, קיוסקים ואפילו מסעדה המעוצבת בצורת סירה. יש בו מגלשות, בריכת גלים ונחל מתפתל - כולם מיובאים מטורקיה.
המתחם נמצא באזור תעשייה במרחק כ-16 קילומטר מטהרן, ולאחר שיורחב, הוא צפוי לכלול גם קניון ומלון. אבל המחיר, אבוי, פחות אטרקטיבי לתושבים: אפילו הכרטיסים הזולים שקונים בהנחה מיוחדת עולים כאן סכום הקרוב ל-30 שקל - פי חמישה מהמחיר של הפארק הציבורי.
ובכל זאת, ולמרות המשבר הכלכלי, הפארק מושך מדי יום לא פחות מבקרים מהפארק הציבורי והזול. עלי פויאן, מנהל יחסי הציבור של המקום, אומר שעל אף כל המגבלות שהציבו השלטונות, מדובר עדיין בעסק מצליח מאוד. "אנחנו מצליחים להציע בילוי במחיר סביר בהשוואה למקומות בילוי אחרים באיראן ומחוצה לה", אמר. "בנוסף, זה מקום מצוין לדתיים בזכות ההפרדה בין גברים לנשים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם