האם למדנו מהתפרצות הפוליו בשנות ה-80?
מבצע החיסון הארצי מעלה מחדש את הטעויות מהפעם הקודמת שהתפרץ כאן פוליו. האם הפאניקה מוצדקת הפעם, ומה למדנו מאז?
"הדבר הדרמטי ביותר שהיה באותה תקופה, פרט לאותם גילויים של נגיפים בביוב, היה החולים", נזכר ד"ר יצחק ברלוביץ, אז עוזר רפואי לראש שירותי האשפוז במשרד הבריאות, והיום מנהל בית החולים וולפסון בחולון. "היו אנשים, בודדים אמנם, שחלו בפוליו. אני זוכר בזמנו אישה שאושפזה בבית החולים הלל יפה וסבלה משיתוק. זו גם התמונה שהכי זכורה לי מאותה תקופה. היא אמרה בראיונות שמדינת ישראל לא הגנה עליה. אז זו הייתה מחלה שבאה לידי ביטוי אמיתי, לא כמו היום. היום אין חולים ומשותקים".
ד"ר ברלוביץ מספר על תהליך קבלת החלטות דרמטי הרבה יותר מאשר היום, כמו גם פאניקה משמעותית יותר ששררה בציבור. "הפוליו אותר במרכז הארץ, במחוזות של חדרה, רמלה ולוד. הייתה החלטה ללכת לכיוון של חיסון, בזריקה או בטיפות. היה ויכוח מקצועי, וגם אז התייעצו עם אנשי ארגון הבריאות העולמי. לבסוף הוחלט לבחור בחיסון המוחלש הניתן דרך הפה", אומר ברלוביץ.
התמונה הזכורה לרבים מאותה תקופה היא זו של שרת הבריאות דאז, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, שצולמה בזמן שהיא מדגימה מהי הצורה הנכונה לקחת את טיפות החיסון. למחרת כיכבה התמונה שלה, כשהיא בולעת את התרכיב, בכל העמודים הראשיים של העיתונים היומיים.
"הוויכוחים היו, מטבע הדברים, בין אנשי המקצוע. כל אחד ציין את היתרונות והחסרונות של כל חיסון", אומר ברלוביץ. "החיסון המומת הניתן בזריקה נחשב בטוח הרבה יותר בזכות הטכנולוגיה שהייתה אז, והטענה הייתה שהוא מייצר את הנוגדנים שהוא אמור לייצר ברגע קליטתו בגוף. לחיסון החי-מוחלש היה יתרון גדול, שלא צריך לחסן את כל האוכלוסייה; מספיק אחוז מאוד גבוה של מתחסנים, ואז מעצם העובדה שהחיסון נחלש ומופיע פחות בצואה של אנשים, יש פחות הידבקות פסיבית מהחיסון".
הגישה של מערכת הבריאות באותה תקופה הייתה להתמקד במיגור הנגיף בקרב אוכלוסייה שהציגה את הסימנים הקלים למחלה, דוגמת חום, כאבי ראש, כאבי בטן והקאות. ברגע שהופיעו הסימנים הנוירולוגיים, כמו חולשה של הגפיים או מעורבות של מערכת העצבים המרכזית, אותם אנשים הוגדרו כחולי פוליו. 15 כאלה אותרו, כאמור, במהלך 1988.
"הוויכוח אז והיום הוא אותו ויכוח. לפני ההחלטות הסופיות היו אנשים שאמרו ככה והיו שאמרו אחרת. בסופו של דבר, אני מבין שגם הפעם התקבל רוב של אנשי המקצוע, שכמעט כולם נטו לכיוון של החיסון החימוחלש. גם ארגון הבריאות העולמי שרואה את התמונה העולמית הרחבה יותר גיבה את המהלך", מבהיר ברלוביץ.
אלא שד"ר משה משיח, מי שכיהן באותה תקופה כמשנה למנכ"ל משרד הבריאות ושנה אחר כך מונה למנכ"ל, לא מסכים עם הקביעה של ברלוביץ. משיח סירב להתראיין לכתבה, וכל שהסכים לומר היה: "מכיוון שאני יודע שאדרש מיד לביקורת על מה שנעשה היום, ואפילו ביקורת קשה, אני מעדיף להישאר מחוץ לכתבה. אנשים לא אוהבים ביקורת, הם בדרך כלל מתעבים אותה. לכן אני מעדיף לא להיכנס לעניין הזה".
משיח מתכוון ככל הנראה, בין היתר, לביקורת שהושמעה על השימוש בחיסון החימוחלש מפי קבוצת הורים בפייסבוק, שהזכירו כי ב-2005 הופסק בישראל השימוש בחיסון והוכרז כמסוכן על ידי אנשי מקצוע בארץ ובעולם מפני שהוא גרם לתופעות לוואי של התפרצות המחלה עצמה. אלא שבמשרד הבריאות השיבו כי החיסון הניתן היום הוא חיסון חדש, שעושים בו שימוש בשלוש השנים האחרונות.
אחד ההבדלים המובהקים בין התקופה הנוכחית לזו של לפני 25 שנה הוא באמצעי האבחון. רמת בדיקות המעבדה עלתה באופן ניכר, והיום יש בידי מערכת הבריאות היכולת לאפיין ברמת ודאות גבוהה עד כמה נגיף הפוליו הוא אלים.
ברגע שמתקבלת האבחנה המדעית שאכן מדובר בנגיף אלים שיפגע בבני אדם, ניתן לדעת בסבירות גבוהה למדי כי אחוז מסוים מהנפגעים יגיע גם לכדי שיתוק. וזה מה שמפחיד יותר מכל את משרד הבריאות. "היום יש אוכלוסיות מסוימות בישראל שמכל מיני סיבות הן לא מחוסנות", מזהיר ברלוביץ.
"מדובר בקהילות שלמות ששיעור החיסון בהן נמוך. ברגע שהנגיף יגיע אליהן, המחלה תתפשט שם כמו אש בשדה קוצים. זה עולם אחר לגמרי. החשש אמיתי וכלל לא תיאורטי. מקרה השיתוק הראשון הוא רק עניין של זמן. זו לא שאלה של האם, אלא מתי. אין אפשרות שאם מגלים כמות כזו של נגיפים בביוב ובהפרשות של ילדים, לא ייווצר מקרה של שיתוק. נכון שהכל זה עניין של סטטיסטיקה, אבל גם מקרה אחד של שיתוק מתוך אלף הדבקות אומר שעל כל מאה אלף נדבקים יהיו מאה משותקים".
בהקשר לעניין זה כתבה מרים בן-פורת, בדוח הביקורת על מבצע החיסונים של 1988, כי "עם קבלת תרכיב חיסון מוחלש קיימת סכנה של הופעת המחלה עם השיתוקים הכרוכים בה. סכנה זו מוגדרת בתדריך החיסונים של משרד הבריאות כנדירה ביותר. יו"ר ועדת ההיגוי העליונה למחלות זיהומיות הסביר למשרד מבקר המדינה שקיימים חילוקי דעות מקצועיים בין הטוענים שהסיכון לחלות עם קבלת תרכיב החיסון הוא אחד למיליון, לבין הטוענים שהיחס הוא אחד לחצי מיליון. ישנה דעה אף מחמירה יותר, שלפיה בין מקבלי התרכיב המוחלש בפעם הראשונה יש סיכוי של אחד ל-200 עד 250 אלף לחלות במחלה".
בתחילת השבוע הכריז משרד הבריאות על תחילתו של מבצע החיסון נגד נגיף הפוליו בדרום. כ-150 אלף ילדים עד גיל תשע אמורים להגיע בחודש הקרוב לטיפות החלב הפזורות באזור כדי לקבל את החיסון החי-מוחלש בשתי טיפות דרך הפה. לשם כך הזמין המשרד מיליון מנות חיסון, שמוכנות במידת הצורך במקרה שתתקבל החלטה לחסן את כל ילדי הארץ. ההחלטה על המהלך הזה תתקבל כפי הנראה בסוף השבוע הקרוב, לאחר שיתקבלו תוצאות בדיקות מעבדה שנלקחו מאזור המרכז.
מכיוון שנגיף הפוליו לא אותר בישראל מאז 1988, מבצע משרד הבריאות ניטור ומעקב אחריו באמצעות דגימות שנלקחות ממי ביוב אחת לחודש. הדגימות האלה הן שהובילו לחשד הראשוני על כך שהנגיף חזר לגבולות המדינה, כנראה ממצרים.
הראשונים לחשוד במחלה אז, לפני 25 שנה, היו אנשי היחידה הנוירולוגית בבית החולים הלל יפה בחדרה, בראשות מנהל המחלקה, פרופ' רפי קרסו, שם גם טופלו כל נפגעי הפוליו של 1988. הוא הורה לערוך בדיקת צואה לאדם הראשון שאושפז בחשד למחלה, וכשסיפר על הממצאים התקשה למצוא כאלה שיאמינו לו שכן הדעה הרווחת הייתה שהמחלה מוגרה. אז החלה הטראומה הלאומית, ששורשיה בתקופת הפוליו של שנות ה-50, לצוף מחדש מעל פני השטח, בגלל הפגיעה במאות תינוקות.
כותרות העיתונים לפני 25 שנה דיברו על חשש גובר מפוליו והתרחבות של מבצע החיסונים לכיסוי מאות אלפי ילדים. כותרת נוספת הזכירה שאפילו הגורילות והשימפנזים בספארי ברמת גן חוסנו נגד הנגיף.
פרופ' שלמה וינקר, היום יו"ר איגוד רופאי המשפחה, היה בשנת 1988 רופא צעיר וחניך בבית הספר לקצינים בה"ד 1. "אני זוכר שטפטפו לנו את הטיפות על פרוסת לחם ואמרו לנו לאכול אותה. התבדחנו שזה מזכיר לנו את לחם הקודש בכנסייה. אז גם חיסנו את כולם, לא רק את הילדים", נזכר וינקר.
וינקר היה אחד המומחים שאיתם התייעץ משרד הבריאות בשאלה כיצד יש לפעול למיגור נגיף הפוליו. הוא מבהיר כי ככל הידוע לו, המצב היום שונה לחלוטין ממה שהיה אז. "בדיקות המעבדה לזיהוי נגיפים במי הביוב מדויקות ברמה מאוד גבוהה ויודעות לרדת עד לרמה של זיהוי הווירוס כאן ככזה שהיה גם במצרים. אני מתרשם שלוקחים את העניינים מאוד ברצינות. אין כאן קטע של פופוליזם, של מה אומר בוועדת החקירה. יש כאן מקצועיות גבוהה ביותר. בודקים ושוקלים ומתייעצים עם אנשי המקצוע".
השאלה היא אם בסופו של דבר לא נוצרת כאן פאניקה מיותרת.
"ביצירת פאניקה אתה שואל את עצמך מה אני מרוויח ומה אני מפסיד. אין פה הפסד גדול כי בסך הכל החיסון מאוד בטוח ואין תופעות לוואי. לעומת זאת, התועלת מאוד חשובה מעשית ותדמיתית. לא נעים להיות מדינה מערבית שיש וירוס פוליו בתחומה. יש גם לחצים בינלאומיים שמופעלים כדי לנקוט פעולות מסוימות. הדבר החשוב ביותר זה שהפתרון נותן את הסיכוי לשבור את מעגל ההדבקה. כל השיקולים יחד מראים שיש כאן עבודה מאוד מסודרת. פאניקה זה אפילו לא קרוב למה שקורה".
להערכתך , יחליטו לבסוף לחסן בכל הארץ?
"להערכתי לא. כי הרי במהלך החיסונים ממשיכים לדגום את מי הביוב, ואם שם יראו שאין אזורים נוספים נגועים ולא יחזרו דגימות חיוביות, במקביל לקצב ראוי של התחסנות, אז החיסון יהיה תחום ומדוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם