הממשלה הכניסה למפת העדיפויות הלאומית יישובים בלתי חוקיים מהפזורה הבדואית שהיא מנסה לפנות
המשמעות: כפרים שמיועדים להריסה יזכו להטבות. השיטה: במפת העדיפויות נכללו שמות של שבטים שלמים - במקום שמות היישובים הלא חוקיים שבהם הם מתגוררים. האבסורד: בהחלטה נכתב: "אחת המטרות העיקריות - עידוד הגירה למקומות אלו"
לקריאה נוספת
-ש"ס תעתור לבג"ץ על שינוי העדיפות הלאומית
-מחקר של הכנסת: הגירה חיובית ליו"ש
-דעה: חייבים לתגמל את ישובי הפריפריה, לא רק לדבר
-עשרות עצורים בהפגנות נגד תכנית פראוור
ברוב המקרים, מכיוון שהמדינה לא הצליחה למצוא דרך להכניס למפת העדיפויות יישוב שכלל אינו מוכר על ידה, צוינו ברשימה שמותיהם של השבטים שיזכו לעדיפות, במקום שם המקום שבו הם מתגוררים.
הנה כמה דוגמאות. רובו הגדול של שבט אל-פיניש מתגורר ברהט, יישוב חוקי למהדרין שנמצא בזכות עצמו במפת העדיפויות. שאר בני השבט מתגוררים בתוך שטח אש, מזרחית לחורה, תחת צווי פינוי שהוציאה להם המדינה זה מכבר. יד אחת של המדינה מנסה לפנות אותם משטח האש; ממשלת ישראל, ביד השנייה, מעניקה להם עדיפות והטבות.
נמשיך. שבט מסעודין אל-עזאזמה שוכן ברמת חובב, והמדינה מנסה לשכנע אותו כבר תקופה ארוכה לצאת משם, בגלל בעיות תברואתיות הנובעות מהשכנות עם אזור התעשייה שממול. כעת מעניקה המדינה לבני השבט הטבות על עצם מגוריהם במקום שממנו היא משקיעה משאבים על מנת להוציא אותם.
עוד דוגמה, הפעם של שבט אבו-אלקיעאן. רוב מוחלט של בני השבט הזה עברו, לפי הצעת המדינה, לשלוש שכונות מיוחדות שהוכנו עבורם על חשבון המדינה ביישוב החוקי חורה, שמופיע במפת העדיפויות. בני השבט הבודדים שסירבו לעבור ונאחזים באופן בלתי חוקי באדמה שבתי המשפט פסקו שהם חייבים להרוס את הבתים שבנו עליה, יקבלו עכשיו הטבות.
כשני מיליון אזרחים ישראלים מתגוררים ביישובים שנכנסו למפת העדיפויות הלאומית. כ-815 אלף
מתוכם הם בני מיעוטים שמתגוררים ביישובים עצמאיים משלהם. 18 יישובים חוקיים הקימה המדינה לבדואים במהלך השנים. כולם הוכנסו לרשימה.
אלא שכאמור, בנוסף אליהם הוכנסו עוד 22 יישובים אחרים, שהמדינה רואה במי שבנו בהם עבריינים. הכנסתם לרשימה של יישובים שהמדינה עסוקה בניסיונות לפנות אותם ממקומם מתמיהה עוד יותר נוכח ההדגשה המפורשת בהחלטת הממשלה לפיה "אחת המטרות העיקריות של ההחלטה היא. . . עידוד הגירת אוכלוסייה לאזורים אלו".
כאמור, בחלק מהמקרים אישרה הממשלה להכניס למפת העדיפויות לא את היישוב שבו מתגוררת החמולה, אלא את החמולה או את השבט עצמם. אלא שהרבה מאוד פעמים מדובר בשבט שמפולג ומפוזר בכל רחבי הנגב. שבט כזה לדוגמה הוא ג'נביב, שכל בניו יושבים בריכוזים בלתי חוקיים. חלק מהם ליד רהט, אחרים ליד תל ערד, ליד שדה בוקר, ליד דימונה ובסמוך למצפה רמון. האם כל בן ג' נבייב באשר הוא יקבל סיוע רק משום שם משפחתו? לא ברור.
שבט נצאצרה מחולק גם הוא בין כמה אתרים. שני פלגים גדולים של המשפחה גרים ביישובים החוקיים כסייפה ורהט. ריכוז גדול אחר מתגורר ביישוב שכולו בנייה בלתי חוקית, בצמוד לבסיס חיל האוויר בנבטים. על רקע המגמה להעביר בסיסים צה"ליים לנגב, הוציאה המדינה צווי הריסה למבנים רבים במקום, ובימים אלו היא מכינה צווי פינוי לשבט - שגם הוא, כאמור, נכנס השבוע למפת העדיפויות.
ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: "כחלק מהדגש ששמה הממשלה על השקעה בנגב ובגליל, הוחלט להכליל את כל יישובי הנגב במפת אזורי העדיפות הלאומית. המפה כוללת אך ורק יישובים בעלי סמל יישוב מוכר לפי הפרסום הרשמי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה".
יש לציין כי מבדיקת מעריב עולה שתגובת משרד ראש הממשלה אינה מתיישבת עם המציאות, שכן ברחבי הנגב ישנם עוד עשרות ישובים בדואיים שלא נכללו במפת העדיפות הלאומית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם