"אמריקה זו כבר לא מעצמה כמו פעם": הדאגה המשותפת של ארה"ב וישראל
הגנרל דמפסי מבקר בישראל, ומבטא את החשש הגובר מהמצב באזור: ג'יהאד בסיני, הטילים של חיזבאללה ואיראן. אך יש לאמריקה גם צרות משלה
מדובר באיום גדול פי כמה מארסנל הנשק שהיה בידי חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה: במקום קטיושות "טיפשות" עם ראש קרב במשקל שבעה קילוגרמים, שלרוב אינן פוגעות במטרה, יהיו בלבנון טילים עם ראש קרב של מאות קילוגרמים חומר נפץ. בנוסף, ניתן יהיה לכוון אותם במדויק לעבר מתקני תשתית קריטיים כמו אתרים של חברת חשמל או שדה התעופה בן-גוריון, ואל בסיסי צה"ל מרכזיים כולל הקריה בתל אביב.
לאיראן יש רשת עולמית ענפה של הברחות נשק, המופעלת על ידי "כוח קודס", וייתכן שהרשת הזאת תנוצל כדי להעביר לידי חסן נסראללה את הנשק שהוא נחוש לקבל. יש להניח כי הנושא הזה היה בין המרכזיים שעלו בפגישות שערך השבוע בישראל ראש המטות המשולבים של צבא ארצות הברית, הגנרל מרטין דמפסי.
בנוסף לענייני חיזבאללה, ארצות הברית מודאגת גם מההתרחשויות במצרים, ומהאפשרות שאיראן תהפוך באביב הבא את כור הפלוטוניום בא-ראק לפעיל. קיימת גם תוכנית איראנית לייצר טילים בין-יבשתיים לטווח של עשרת אלפים קילומטרים, שיגיעו עד לחוף המזרחי של ארצות הברית. כל זאת בנוסף לחששות מהמתרחש בסוריה, וכן מפיגוע של הג'יהאד העולמי ביעד אמריקאי בעולם, אם כי יש להניח שבנושא הזה המידע והערכות שישראל יכולה לספק לא יהיו טובים מאלה שהמודיעין האמריקאי מחזיק ממילא.
דמפסי נחת בישראל ביום שלישי ועזב כבר ביום רביעי. זה הביקור השלישי שלו בארץ, ועם רשימת נושאים כה מכובדת הוא לא בזבז הפעם זמן יקר על סיורים טקסיים, אלא ערך ישיבות מרתוניות עם הרמטכ"ל בני גנץ, עם ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, ועם ראש אג|ת, אלוף נמרוד שפר. היו לו גם פגישות עם שר הביטחון משה יעלון ועם ראש הממשלה נתניהו, אבל זה אינו הדרג המקביל שאיתו רמטכ"ל אמריקאי עורך פגישות מעשיות, אלא רק רשמיות, שכן הדרגים המקבילים לנתניהו וליעלון הם הנשיא ושר ההגנה.
העובדה שהרמטכ:ל האמריקאי מבקר בישראל אינה מובנת מאליה. עד לפני כמה שנים, ראשי המטות המשולבים היו מסיימים קדנציה בלי לבקר בישראל כלל, או עם ביקור אחד בלבד. אולם ראש המטות המשולבים לשעבר, מייקל מאלן, נפגש עם הרמטכ:ל הקודם גבי אשכנזי לא פחות מ-13 פעמים , בארץ ובארצות הברית.
האמריקאים מצטיינים בחיבוקים: בשנת 2011 היה להם חשש כבד (שבדיעבד התברר מהפרסומים בארץ כי הוא היה מוצדק) מכך שישראל מתכוונת לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. העיתוי לא התאים לאמריקאים, בעיקר מפני שהכוחות שלהם היו שקועים עדיין עד צוואר בעיראק השכנה, וגם בגלל שיקולים אזוריים ועולמיים אחרים. מבחינת ישראל, שנת 2011 הייתה דווקא המתאימה ביותר לתקיפה - לפני שאיראן הספיקה להטמין את מרבית מתקני הגרעין שלה מתחת לאדמה והחלה במאמץ אובסיסיבי להעביר ללבנון ולסוריה נשק בעל משמעות אסטרטגית, שיופעל נגד ישראל במקרה של תקיפה. אבל ארצות הברית הוציאה אז לישראל "כרטיס צהוב", והשגיחה מקרוב שהמסר נקלט.
משיחות עם גורמים אמריקאים וישראלים השבוע בוושינגטון, וכן מביקור דמפסי, נראה שזה כבר אינו המצב: האמריקאים אינם מעבירים עוד מסרים אובססיביים נגד תקיפה ישראלית באיראן. דיקן בית הספר למנהל, וראש המכון למדיניות ולאסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, פרופ' אלכס מינץ, טוען כי בנקודת הזמן הנוכחית, אחרי שהאמריקאים כבר אינם נמצאים בעיראק, הם מעוניינים שישראל תטפל בבעיה האיראנית בכוחות עצמה, בגיבוי שלהם.
גורמים בוושינגטון אישרו השבוע כי אובמה צדק כאשר אמר במסע הבחירות האחרון שלו שהיחסים האסטרטגיים בין ישראל ובין ארצות הברית מעולם לא היו הדוקים יותר (ובמיוחד בחודשים האחרונים, לפי העדויות משני הצדדים).
ארצות הברית וישראל חולקות שורה של דאגות לגבי ההתפתחויות הדרמטיות במזרח התיכון (מבחינת ישראל הביטוי לדרמה הגדולה במצרים היה השבוע בירי הרקטות לאילת, שעלול לגרום נזק כבד לתיירות; לעומת זאת הירי מרצועת עזה לנגב, שהוביל לתקיפת נגד של חיל האוויר ברצועה, הייתה אפיזודה שולית שאינה מעידה על שינוי רצונו של חמאס בהפסקת אש מוחלטת).
בעבר צוותי עבודה ממערכת הביטחון הישראלית ומהפנטגון היו מנהלים שיחות אסטרטגיות פעם בחצי שנה. המתכונת הפורמלית הזאת נשמרת, כאשר בכל פעם מדינה אחרת מארחת את השיחות האסטרטגיות. אבל לנוכח קצב ההתפתחויות המהיר, דיונים אסטרטגיים נערכים כיום אפילו בכל כמה שבועות, באמצעות שיחות וידאו בין הפנטגון בוושינגטון לקריה בתל אביב.
לשר הביטחון יעלון יש קו טלפון פתוח עם שר ההגנה צ'אק הייגל, שגם הספיק לבקר כבר בישראל ולארח ביקור גומלין של יעלון בקדנציה הקצרה שלו. האמריקאים מעריכים את ה"דוגריות" של יעלון במגעים איתם, ואת העובדה שהוא אינו משתמש ברטוריקה מפותלת, גם אם הדברים שהוא אומר אינם נעימים לאוזן. גם לגנץ ולדמפסי קו פתוח שבו נעשה שימוש בכל כמה ימים.
המרכיב האישי ביחסים הביטחוניים בין הארצות ממשיך לשחק תפקיד חשוב, אך מעבר ליחסים האישיים, הנושאים הביטחוניים שנידונים בין שתי המדינות מהותיים. לקראת סוף השבוע הזה חלה הידרדרות חמורה מאוד במצב במצרים, מה שרק ממחיש את החשש הכבד של ארצות הברית מההתפתחויות. ארצות הברית משקיעה בכל שנה מיליארדי דולרים במצרים, ומחזיקה במידה רבה את הצבא שלה. אך האם הצבא נגרר לתוך מלחמת אזרחים ומעורב בהפיכה, בניגוד לחוק האמריקאי שאוסר לתמוך בצבא המבצע הפיכות?
האמריקאים מתעניינים מאוד בכל בדל של מידע שמגיע ממצרים, ובמקביל מתאמים יחד עם ישראל והצבא המצרי (בידיעת ישראל) את המהלכים של הצבא המצרי נגד כוחות הג'יהאד העולמי בסיני. בסוף השבוע שעבר, למשל, נטען בתקשורת הערבית כי מל"ט ישראלי תקף חוליה של הג'יהאד העולמי מדרום לרפיח. לפרסום היה פוטנציאל לסבך את צבא מצרים, בטענה כי ישראל פגעה בריבונותה מצרית, אבל צבא מצרים הכחיש בתוקף את הדיווח וישראל מצידה שמרה על שתיקה מוחלטת.
מעבר לכך, החלו באחרונה דיונים בין משרד הביטחון הישראלי למשרד ההגנה האמריקאי על מזכר הבנות חדש בין ישראל לארצות הברית, וכן על הסכם חדש לסיוע ביטחוני, במקום ההסכם הקיים שמבטיח סיוע צבאי בסך כשלושה מיליארד דולר בכל שנה, שתוקפו אמור לפוג בסוף שנת 2017. יעלון מוביל את השיחות האלה מן הצד הישראל. השגריר מייקל אורן עוסק בכך בוושינגטון.
מדובר במערכת "שרביט קסמים" שמפותחת על ידי רפאל הישראלית בשיתוף רייתיאון האמריקאית. ישראל וארצות הברית עושות מאמץ כדי להשלים את המערכת כמה שיותר מהר, ולייצר כמות גדולה של טילי יירוט. העלות עצומה: כל טיל מוערך במיליון דולר, אבל ארצות הברית נדיבה. אם כי באחרונה יותר ויותר גורמים טוענים כי אם ישראל מצאה לנכון לקצץ בשני מיליארד דולר את תקציב הביטחון השנתי שלה, לא ייתכן שארצות הברית תמשיך לתמוך בה באותו היקף, בזמן שמצבה הפיננסי פחות טוב. בנוסף תעלה בקרוב דרישה לקצץ עד 600 מיליון דולר מתקציב הסיוע לישראל במסגרת "קיצוץ רוחבי| של כל הוצאות הממשל. ישראל תתקשה למצוא נימוק משכנע מדוע להימנע מקיצוץ כזה בזמן שהיא מקצצת יותר.
כמו כן עומדת על הפרק גם חבילת סיוע אמריקאית מיוחדת, שכוללת מכ"מים מתקדמים, שישה מטוסי וי 22 חדישים ואמצעים נוספים ש"יימכרו" לישראל (בכסף אמריקאי) כפיצוי על עסקת נשק ענקית שעורכים האמריקאים עם ערב הסעודית - עסקה שהיא קריטית להמשך הפעילות בתעשיות היבטחוניות שלהם, וכהגנה למדינות המפרץ מפני האיום האיראני.
"מה שהישראלים מתקשים להבין זה שאמריקה השתנתה", אומרים גורמים אמריקאים וישראלים בוושינגטון. "זו כבר לא אותה מעצמה כל-יכולה של לפני 20-10 שנה , והיא עסוקה בצרות ועניינים אחרים".
במכוני מחקר אמריקאיים פורסמו באחרונה הערכות כי הטילים האיראניים שיאיימו על החוף המזרחי יוכלו להיות מבצעיים כבר בעוד שנתיים, ולא בעוד כעשור, על פי הערכות קודמות. זה, כמובן, מטריד את ארצות הברית יותר מאשר הטילים המדויקים שעלולים להגיע לידי חיזבאללה.
בראייה לטווח ארוך חשוב להבין גם כי לנוכח המשבר הפיננסי, וכתגובת נגד למלחמות בעיראק ובאפגניסטן, הולכות וגוברות בארצות הברית עמדות בדלניות שיש להן שורשים עמוקים בתרבות האמריקאית. במילים פשוטות, הבדלנים אומרים: עזבו אותנו מהצרות של העולם, יש מספיק בעיות לארצות הברית.
מעבר לכך, הראש של ארצות הברית נמצא במידה רבה גם בזירת אסיה והמזרח הרחוק, בעיקר לנוכח המלחמה הכלכלית מול סין, ובמלחמה הקרה המתחדשת מול רוסיה. אבל המציאות, בעיקר המציאות, היא זו שגוררת את ארצות הברית שוב ושוב לענייני המזרח התיכון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם