הרב מוטי אלון עוד יפתיע כמשיח שקר
התנהלותו של הרב מוטי אלון מסמנת היווצרות כת יהודית חדשה, שכן מנהיגים כאלה נבנים מרדיפות ומנתק בין המציאות לאשליה
אולם שירת ההודיה הזאת הייתה היפוכה הגמור של הודאה באשמה, שכן תמליל ההללויה המשונה שדקלם אלון בדבקות עצומה היה למעשה מעין מתן כתב חנינה: ממי שרואה עצמו נציג בכיר מטעם השגחה עליונה - למערכת המשפטית שהעזה לדון אותו לכף חובה.
ואכן הצדק הגמור עם כבוד הרב; האיש גילה מעומק אמונתו את המנגנון התודעתי והרטורי המסוגל להפוך כל צרה לרווח והצלה וכל בושה לתפארת. לו היה מזוכה בדין, אין ספק שהיה יוצא מחוזק ומנוחם כשידו על העליונה, אלא שבמקרה המסוים שלו דווקא ההרשעה עתידה להוות את נקודת המקפצה בטרמפולינה ארכימדית ההופכת רב בעל מראה חביב כשל מדריך בתנועת צופים דתית לכלל גואל האומה. בדקלום המוזר הזה הצליח אלון להפיק טקסט שמסמן את הטרנספורמציה המדהימה של רב בציונות הדתית למעין משיח כיתתי.
מיד במהלך הפתיחה של תגובתו להרשעה הוא ייצר את הבלבול הלשוני והתודעתי במנגנוני הקליטה של המאזינים ההמומים; כדי להסיר ספק, הוא אכן מודה באמת ובתמים, ולהבדיל מקריאת הקרב שליוותה את הרשעתם של רבני ש"ס ומנהיגיה, מואיל האיש הנדיב ואציל הנפש לזכות לאלתר, בטובו הגדול, את המערכת כולה.
הוא מבקש לחון את המרשיעים אותו ולחוס על נפשם ("אני מבקש שלא לנהוג במנהג נלוז שנפוץ במחוזות רבים - להתקיף, להחזיר להתקפות. זה לא על דעתי ומנוגד לכל התפיסה").
אחת הבעיות החמורות הניצבות בפני כל מי שבא להלין על תקיפה מינית מצדו של בעל סמכות קשורה בנתק תודעתי הפועל לטובתו של המנצל ולרעתו של הקורבן; אחרי הכל יקשה להעלות על הדעת כי איש ציבור מורם מעם, ובמיוחד רב נערץ, יעשה מעשים כה נלוזים.
במקרה של הרב מוטי ניכרת היכולת המתמשכת להפוך את הדברים על פיהם; הוא אינו מורשע בדין, אלא ההפך המוחלט מכך-הוא המזכה את הרבים. הוא אינו מודה בשפע המבהיל של ההאשמות, אלא ההפך הגמור מזה - הוא מלא הודיה על הכל, הוא החנון, האב הרחמן והסולח. ואכן גם בני משפחתו ומקורביו הודיעו כי באו לחזקו ויצאו מחוזקים לגמרי.
אלון הפך לטרנספורמטור שמפיק ומתחזק את הדיסוננס הקוגניטיבי; ככל שהוא ימשיך להפגין התנהגות המבוססת על הטקטיקה של "הפוך על הפוך", כך ילך מעמדו כמנהיג כיתתי וכבעל ישועות ויתחזק שהרי תפקידו של זה להפוך את המציאות. ככל שהצדיק יצטייר כמי שנרדף על לא עוול בכפו, כך תגדל הערצת החסידים. ככל שיענוהו, כן יפרוץ.
תיאטרון האישיות המשוכלל של הרב אלון הוא התופעה המרתקת ביותר בשדה הדתי הישראלי. האיש נדמה כהולך ומגשים את ייעודו. בשלבים הראשונים של התהליך הוא מצטייר כמחושב מאוד; יריביו מאשימים אותו במגעים בלתי כשרים - הוא יעשה להם דווקא, והוא עוד יראה להם במה דברים אמורים.
משלב התגברות ההאשמות נצפתה עלייה מואצת ברף הגיפופים. אם קרליבך, שצבר בשעתו קופה נאה של שמועות בדבר ניצול מיני, נכנס להיסטוריה החסידית של המאה שעברה כ"רבי המרקד", הנה אלון נדמה כנחוש להטביע חותם כ"רבי המחבק" ("דרכו תמיד הייתה ונשארה לחבק ולנשק", העידה גיסתו, הסופרת אמונה אלון).
ככל שהוא ירבה לגעת מרוב אהבה תמה בפרהסיה, ככה יתגלו ההאשמות נגדו כהבל וכרעות רוח. ככל שיתגברו הרדיפות, כך תתגלה טהרתו, שהרי תולדות החסידות מכירות היטב צדיקים נרדפים, מנודים ומוחרמים, במרחקים שבין הרבי מברסלב למייסדי חב?ד. בכלל, דרכם של מנהיגים רוחניים הנידונים למחבוש, שהקריירה שלהם עולה כפורחת.
אפילו המעבר מירושלים אל המושבה הגלילית הוא חלק מן ההבניה של המנהיג הכיתתי, שכמו הוגלה בידי הממסד הדתי של בירת יהודה, ועתה הוא שב מן הבידוד הצפוני כבעל הבשורה והרוח היתרה. ההרשעה היא בסך הכל עליית קומה במעלית המטאורית בגורד השחקים המוביל אל פנטהאוז האלוהים.
אולם משעה שהרב מוטי הולך ומתקבע בתודעת חסידיו כמבשר, הוא נדמה כנסחף בתנופה רבה אל עמדת הגואל. משיחים מהסוג הזה נבנים מרדיפות ומנתקים תודעתיים בין מציאות לאשליה, ולעתים גם ממטענים הכרוכים בפרשיות מיניות.
ישו, שעם נמעני ראשית בשורתו נמנו דייגים גליליים, עניים, נכים וזונות בסביבת מגדל, נחשד כזכור כבעל ייחוס מפוקפק מצד אמו, שנאנסה על פי השמועה בידי חייל רומאי. שבתאי צבי, שהיה בעצמו קורבן של ניצול מיני על רקע הומוסקסואלי ופדופילי, הפך לגואל המטיף להפרת דיני האישות ולביטול עקרוני של איסורי העריות בעידן הנושע.
שבתאי צבי מסמן הערת שוליים נוספת ומתבקשת לפרשת אלון - גם מעבר לעניין המיני המשותף. בשני המקרים ניכרת היכולת לבצע מעשי להטים בתמונת המציאות הנתונה; האיש שהכריז עצמו כמי שהתעלה והתרומם בעיני רוחו לכלל בן האלוהים ומלך העולם המשיך לקיים חצר מלכותית מפוארת גם כשנעצר בידי השלטונות העותמאניים, והעובדה שנאלץ להתאסלם בבושת פנים רק חיזקה את חסידיו באמונתם היוקדת כי זהו הגואל האמיתי.
במבט לאחור ייתכן כי הדקלום "אני מודה" של הרב מוטי יסמן את נקודת הציון המכרעת בלידתה של כת יהודית חדשה בראשית העשור השני של האלף השלישי. לא קשה לנחש את לוח החגים והמועדים ואת הספירה של הכת הזאת; ההרשעה תהווה אל נכון אבן פינה חשובה, הכניסה לכלא - תענית מרכזית, השחרור יהיה חג הגאולה.
האיש שהחל את הקריירה כרב מתבלט בציונות הדתית-לאומית, מועד לשדרג את עצמו בתוך שנים אחדות לכלל משיח כיתתי. הטרנספורמציה הזו, ההולכת ומתחוללת בשידור ישיר ובזמן אמיתי, מבוססת על ניתוקי התודעה וקריסות ההארד-דיסק של הישראליות. היא עלולה לנתב את עצמה גם לזירה הלאומית והפוליטית.
אלון עשוי להוות סמן נוסף לנטייה מתגברת בחוגי הציונות הדתית - שאינם בהכרח שוליים - לעקוף את המערכות המשפטית והדמוקרטית לטובת סוגים שונים של הנהגה המבוססת על מיני תקשורים ישירים עם יושב המרומים. מי שדיברו בו בשעתו נכבדות כמנהיג המפד"ל והאיחוד הלאומי עוד עלול להפתיע בסיבוב כחלופה עדכנית אפשרית לאדוננו-רבנו-מלך המשיח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם