האם המצב הכלכלי בסוריה יפיל את אסד?
השבר הסורי: המלחמה המתמשכת גובה את מחירה הכלכלי: מעמד הביניים בקושי משיג מזון, האינפלציה משתוללת והעשירים עוזבים
היום הם גרים באזור עני של העיר וחיים מהיד לפה. "אנחנו אוכלים בשר לעתים רחוקות, דג לא ראינו כבר חודשיים", אמר בשאר לעיתון האמריקאי. "כשאני הולך לחנות אני מברר כמה כל דבר עולה מפני שאולי המחיר עלה ביממה האחרונה. המעמד העני מת, המעמד הבינוני נעשה עני והעשירים עזבו את סוריה".
על פי ארגון המזון של האו"ם, חמישית מתושבי סוריה אינם ניזונים כיאות. סקר שערך הארגון בחודשים אפריל-מאי השנה מצא שתשעה אחוזים מתוך 105 משפחות שנסקרו החלו בשנתיים האחרונות לקבץ נדבות. 82 אחוז אמרו שחדלו לקנות תוצרת טרייה ומסתפקים במזון זול יותר.
מחקר שביצע המרכז הסורי לחקר מדיניות עבור אונר"א, סוכנות הפליטים של האו"ם, גילה שיותר ממחצית מ-21.4 מיליון תושבי סוריה חיים בעוני; 6.7 מיליון הידרדרו לעוני בשנתיים האחרונות, מהם 3.6 מיליון תושבים חיים בעוני מרוד. על פי המחקר, בשנות המלחמה נגרם לכלכלה הסורית נזק כולל בסכום של 84.4 מיליארד דולר, ושיקומה יימשך 30 שנה.
עמירם לוין, בעבר אלוף פיקוד הצפון, סבור שהיחלשות הכלכלה תגרום לקריסת המשטר. "המורדים לא נהנים מהתקציבים הממשלתיים, וקריסה של הכלכלה לא משפיעה עליהם באופן ישיר. לעומתם כוחות הצבא מקבלים את שכרם מהמדינה, וברגע שהקופה תידלדל ואסד לא יוכל לשלם להם משכורות, המוטיבציה שלהם תיפגע, רבים יערקו מהצבא והשלטון של אסד ייפול".
במשוואה הזאת של לחימה וכלכלה, המצב הכלכלי יצליח לעשות את מה שהלחימה לא הצליחה ולהפיל את המשטר?
"זה בדרך כלל הולך יחד. ההשפעה של הכלכלה תגיע לצבא. הם לא יוכלו לתקן טנקים, האוניות יתיישנו ולא יפליגו, הפגיעה הכלכלית בצבא תהיה אנושה. לשלטון של אסד אין תקומה גם מהבחינה הכלכלית וגם מהבחינה הצבאית".
"החיים עבור רוב הסורים קשים מנשוא", אומר תיאודור קטוף, מי שהיה שגריר ארצות הברית בסוריה, בשיחת טלפון מוושינגטון, "אבל הסורים לא מאשימים דווקא את אסד בכלכלה הקורסת. חלקם מאשימים את האופוזיציה. בסופו של דבר אסד לא יהיה שליט של סוריה כולה, אלא רק של דמשק ושל מובלעת עלאווית. אבל לא הכלכלה תשפיע על מצבה של סוריה, אלא הלחימה. בינתיים שום צד לא קורס".
בשנתיים האחרונות נסקו מחיריהם של רוב המצרכים הבסיסיים בשיעור של בין 200 ל-300 אחוז . מחיר הקמח הוכפל אחרי שיבול החיטה הצטמצם בשנה האחרונה ב-14 אחוז. מאפיות אמנם קיבלו קמח מוזל מהממשלה, אולם בעלי המאפיות השתמשו בקמח כדי למכור לחם במחירים מופקעים בשוק השחור.
"כל יום המחירים עולים", אמרה לאחרונה סורית מודאגת לסוכנות הידיעות הצרפתית. "לפני כמה חודשים שילמתי על עוף דולר ורבע, והיום העוף עולה שישה דולרים וחצי".
"אתמול מכרנו שש ביצים ב-40 לירות סוריות", אמר אבו האשים, בעל מכולת בדמשק, ל"וושינגטון פוסט" בחודש שעבר. "היום אנחנו מוכרים שש ביצים ב-60 לירות. לפני שנתיים היה מחירן של ביצים רק 12 לירות".
"וול סטריט ג'ורנל" מצא שמחירי שמן הזית עלו בשנה האחרונה פי ארבעה, גם מחירי השמנים האחרים עלו בחדות. עמל זוהירי, עובדת מדינה, סיפרה בשבוע שעבר לכתב העיתון שמחירו של ליטר של שמן תירס, שעלה לפני כמה שבועות 1.6 דולרים , קפץ ב-50 אחוז בתוך כמה ימים. בגדים לילדים עולים פי ארבעה יותר מאשר בשנה שעברה, אמרה ל"לוס אנג'לס טיימס" בשבוע שעבר אם לארבעה שקנתה לילדיה בגדים בעיר העתיקה בדמשק לכבוד עיד אל-פיטר, שחל ביום חמישי בשבוע שעבר.
"בעבר אנשים הזמינו חברים וקרובי משפחה לחג", אמרה ל"וושינגטון פוסט" צעירה מרובע באב טאומה בדמשק, "אך היום זה לא קורה. אנחנו לא חוגגים את החג".
הממשלה הסורית פסימית לא פחות. "עד סוף 2012 האינפלציה בסוריה הגיעה ל-120 אחוז", אמר בשבוע שעבר קאדרי ג'אמיל, סגן ראש הממשלה לכלכלה. "ב-2013 המצב יהיה גרוע יותר". פרופ' סטיבן הנקי מאוניברסיטת ג'ון הופקינס בארצות הברית, מומחה לכלכלה יישומית, מעריך שהאינפלציה הגיעה ל-213 אחוז, אם כי קשה לדעת את המספר המדויק מפני שממשלת סוריה לא מפרסמת נתונים מסודרים על מצב הכלכלה.
בבלוג שלו, "קאטו אט ליברטי", הוא כתב בחודש שעבר שהאינפלציה בסוריה הגיעה ל-91.9 אחוז בחודש, והיא נמצאת על סף של היפראינפלציה. "ימים יגידו אם הריצה של המטבע הסורי תימשך. כרגע אנחנו יכולים להיות בטוחים שהלירה הסורית תישאר בצרות".
עיתונים מערביים מתארים בשבועות האחרונים נהירה של תושבי סוריה לבנקים כדי למשוך כספים ולהמירם לדולרים. לפני המלחמה דולר אחד היה שווה 47 לירות סוריות, ואילו היום נדרשות למעלה מ-300 לירות כדי לקנות דולר אחד. בחודש שעבר הציע הבנק המרכזי הסורי לסוחרי המט"ח רווח קטן אם ייאותו לקנות דולרים תמורת 250 לירות לדולר. הסוחרים סירבו.
לממשלה אין יכולת לכפות את רצונה, הם אמרו. "אנחנו לא בוטחים בלירה הסורית", אמר עמאר, סוחר במטבע חוץ, ל"ניו יורק טיימס". רוואן אל-האקים, אשת שיווק בת 27 בחברת מלט, הדגימה בשיחה עם "הוול סטריט ג'ורנל" בשבוע שעבר את הירידה בערכו של המטבע הסורי. "אני מרוויחה 55 אלף לירות בחודש", היא אמרה לעיתון. "לפני המלחמה המשכורת שלי הייתה שווה 1,200 דולר , היום היא שווה 275 דולר בלבד, אבל אני חיה כמו מלכה בהשוואה לאחרים".
בשבוע שעבר אסרה הממשלה הסורית על מסחר במטבע חוץ כדי למנוע דולריזציה של המשק.
"הכלכלה נשארה חזקה", אמר לפני כמה שבועות רסלן קאדור, פרשן סורי כלכלי, "אולם עם אבטלה גואה שנעה בין 18 ל-48 אחוז".
בדמשק מספר המועסקים גבוה יותר לעומת הפריפריה ואזורי הלחימה. דומה שלא רבים מאמינים לניסיונות העידוד הממשלתיים. אפילו צעדים מעשיים יותר לא הצליחו לשפר את מצבם של תושבי סוריה. לאחרונה העלתה הממשלה, שהיא המעסיק הגדול במשק הסורי, את שכר עובדי המגזר הציבורי ב-30 אחוז, אולם מחיר הדלק, שהאמיר ב-40 אחוז, קיזז את יתרונותיה של העלאת השכר.
ענף האנרגיה קרס כמעט לחלוטין מאז פרוץ הקרבות. ב-2012 הייתה ירידה של כ-50 אחוז בתחום האנרגיה. ברבעון הראשון של 2013 הייתה ירידה נוספת של 18 אחוז. אירופה, שקנתה בעבר את רוב תפוקת הנפט הסורית, חדלה בעקבות האמברגו לקנות נפט סורי. לאחרונה האמברגו הוסר מאזורים שבשליטת המורדים, אולם תפוקת הנפט ירדה מ-380 אלף חביות ביום ל-20 אלף חביות נפט ביום.
אתר האינטרנט "סוריה דיפלי" מדווח שאיכרים רבים באזור מראס אל-איין התחילו לקדוח נפט. "אין מספיק מים כדי לגדל תפוחי אדמה, אז אני מחפש נפט", אמר לאתר האיכר אבו זכריה, שאף הצליח למצוא קידוח נפט קטן שמספק את צורכי משפחתו.
המחקר של המרכז הסורי לחקר מדיניות חושף ירידה חדה כמעט בכל תחומי הכלכלה. היצוא ירד ב-75 אחוז - מ-10.29 מיליארד דולר ב-2011 ל-3.876 מיליארד דולר ב-2012. היבוא ירד ב-60 אחוז ל-10.78 מיליארד דולר ב-2012. עתודות מטבע החוץ של סוריה ירדו מ-18 מיליארד דולר לשני מיליארד דולר בלבד.
ענף הפיננסים קרס בשליש. ענף התחבורה קרס בלמעלה מ-50 אחוז. ענף התיירות, שהיווה 12 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי, קרס ב-87 אחוז ב-2012, וב-22 אחוז נוספים ברבעון הראשון של 2013. לפני המלחמה הרוויחה סוריה מתיירות כמיליארד דולר; בשנתיים האחרונות ההכנסות הצטמצמו ל-178 מיליון דולר בלבד. טיסות של פעילי זכויות אדם שמיהרו להגיע לסוריה ולינה בבתי מלון של פליטים סורים מנעו קריסה מוחלטת של ענף התיירות.
ד"ר רדואן זיאד, בעבר חבר במועצה הלאומית הסורית (האופוזיציה הסורית), אומר בשיחה עם "מעריב" שלכלכלה הקורסת לא תהיה השפעה רבה על מצבה המדיני של סוריה. "זאת לא הכלכלה שתשפיע על סוריה אלא הלחימה", הוא אומר.
דני יתום, בעבר ראש המוסד, מסכים עם זיאד. "הבעיה העיקרית היא המלחמה שהורסת את התשתיות", אומר יתום. "הכלכלה הקורסת משנית למלחמה. הכלכלה לא תפיל את הסורים. הם מסתפקים בפיתה. אסד מסוגל להאכיל את צבאו, והמורדים מקבלים סיוע מהמערב. כלכלה קורסת אמנם עלולה להשפיע לא פחות מלחימה, אבל במקרה הזה מה שישפיע על המשטר יהיה המהלכים הצבאיים. ברגע זה המצב בשדה הקרב הוא תיקו, וזה יימשך עוד זמן רב".
אבל לא כולם סובלים. ברובע מאלקי במרכז דמשק, אחת משכונות היוקרה של העיר, התושבים ממשיכים לחיות ברווחה. גבינות צרפתיות משובחות, שוקולד בעבודת יד, בתים שערכם מגיע למיליון דולר, עוזרות ונהגים הם חלק משגרת החיים. "יש כאן הכל", אמרה בחודש אפריל היאם ג'אברי לכתב "רויטרס".
אמנם בחנות השוקולד "גרואווי" מוכרים רק במזומן, שכן חברות האשראי הבינלאומיות לא מבצעות עסקאות בסוריה, אבל התושבים האמידים שנשארו בעיר ממשיכים לחגוג. במסעדת "נארנג" ברובע הנוצרי משפחה לבושה היטב חוגגת מסיבת אירוסים עם מיטב המאכלים. רק קולו של מטוס קרב החג מעל האזור וקולות נפץ הנשמעים מרחוק קוטעים את החגיגה.
במלון "דמאס רוז" בדמשק נשים בעקבי סטילטו, מאופרות בקפידה ולבושות בשמלות משי, נהנות מחברת גברים מהודרים, וכולם אוכלים בשר, פירות וקינוחים במסיבה קולנית. במרחק של כמה רחובות מנקים עובדי הסהר האדום אלונקה שהוכתמה בדמו של צעיר שנהרג מיריות צלף. למחרת בבוקר הומה הבריכה של המלון. צעירה בת 32, מארגנת מסיבות, אומרת לעיתון "דה אייג'" האוסטרלי שהסורים ממשיכים לחיות את חייהם, "מפני שמה שקורה עלול להימשך זמן רב. הייתי מזועזעת כשראיתי איך הלבנונים חיים תחת הפגזות. היום אני מבינה".
רבים מעשירי סוריה קצת פחות מבינים. כמיליון וחצי סורים עזבו את המדינה מאז פרוץ הקרבות, רובם פליטים במחנות בטורקיה. עשירי המדינה עברו לאירופה ולביירות. אלי האג' מאתר "אל-מוניטור" פגש אותם בביירות, משלמים חמישה דולרים לכוס קפה; הצעירים נהנים מחיי הלילה של הבירה הלבנונית; המבוגרים, רובם סוחרים, נהנים מהקרבה לדמשק. חלקם באים לביירות לחופשות התרעננות. אחרים עברו לגור בביירות, אבל ממשיכים לנהל את העסקים בדמשק, מרחק של שעתיים נסיעה.
רמי מחלוף, האיש העשיר ביותר בסוריה וקרוב משפחה של בשאר אסד, נשאר בסוריה. "האליטה הסורית תילחם עד הסוף", הוא הבטיח חודשיים אחרי שהקרבות בסוריה פרצו. מחלוף, הבעלים של אחת משתי החברות הסלולריות בסוריה, "סוריה טל", לא הצטרף ללוחמים, אבל הוא בין אנשי העסקים הבודדים שנהנים מהמלחמה.
בשבוע שעבר העלו שתי חברות הסלולר, "אם-טי-אן" ו"סוריה טל" את תעריפי השיחות הבינלאומיות. ענף התקשורת הוא היחיד שלא קרס במהלך המלחמה. אמנם ב-2012 הייתה ירידה של 5.7 אחוזים, וברבעון הראשון של 2013 הייתה ירידה נוספת של 1.5 אחוזים , אולם זו אינה קריסה כמו זו שאירעה ברוב ענפי המשק - "בגלל אופייה הדיגיטלי של הלחימה והתקשורת דווקא בעתות מצוקה בין משפחה וחברים", נכתב בדוח של המרכז הסורי לחקר מדיניות.
"במזרח התיכון, כמו במזרח התיכון", אומר יוסי פלד, בעבר אלוף פיקוד הצפון, "לא מעט כלכלות במדינות ערביות קרסו, אבל המשטרים הצליחו לשמור על שלטונם בעזרת הצבא. הכלכלה הסורית הקורסת לא תשפיע במאומה על המשטר. מצבו של העם ימשיך להידרדר, אבל הצבא ימשיך לתפקד, בין השאר הודות לסיוע שסוריה מקבלת מסין, מרוסיה ומאיראן".
ג'אמיל, סגן ראש הממשלה לכלכלה, אמר בחודש יוני ל"פייננשל טיימס" ששלוש המדינות מעניקות אשראי לסוריה בסכום של 500 מיליון דולר בחודש. נגיד הבנק המרכזי הסורי, אדיב מאיילה, אמר לעיתון הסורי "תישרין" שאיראן העניקה לסוריה קווי אשראי בסכום של ארבעה מיליארד דולר לרכישת נפט ומוצריו שיגיעו לסוריה באוניות רוסיות.
פרופ' עוזי רבי, ראש מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, סבור שהמצב רק ילך ויחמיר, "ויספק חממה לכניסת גורמי פשע לסוריה. כבר היום סוריה איננה מדינה אלא שטח הפקר".
"חמור וטרגי ככל שיהיה, מה שקורה בסוריה פועל לטובת ישראל", אומר עמירם לוין. "האיום הצבאי על ישראל מצד סוריה הולך ונחלש. הצבא הסורי הוא צבא בלי תקציב; כשירותו הולכת ונפגעת; הוא עסוק בעצמו וחדל להיות איום במובן של חשש מהשתלטות על רמת הגולן. יכול להיות שיהיו תקריות לא מבוקרות בגבול בין ישראל לסוריה, אבל זאת ההזדמנות של הצבא לצמצם תקציבים מפני שבטווח הבינוני האיום הסורי כבר לא קיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם