סקר: רוב הציבור היהודי לא מוכן לנסיגה מהשטחים תמורת שלום
סקר מעריב ו"מאגר מוחות" מגלה כי 53% מהישראלים לא מוכנים לוותר על שטחים ביו"ש, גם בתמורה לוויתור פלסטיני על זכות השיבה והכרה בישראל כמדינה יהודית. 57% מאמינים כי הסכמי אוסלו פגעו בישראל
- קמפיין מרצ: "אין הסכם בלי חזרה לגבולות 67'"
- מתווה השלום של מנחם בן: שתי ריבונויות בארץ
- דעה: סינדרום אוסלו - חייבים להשתחרר מההונאה
גם בנות בריתה של ישראל מבינות היטב את המצב החדש. הצדדים המעורבים עדיין לא מודים בכך באופן פומבי, אך בשיחות סגורות הם טוענים שהמודל הנכון שראוי לשאוף אליו הוא סוג של הסדר ביניים ארוך טווח. משרד החוץ הישראלי אף החל בעבודת מטה למציאת פתרונות יצירתיים להסדרי ביניים שעשויים להיות מקובלים על הפלסטינים, כפי שדווח לאחרונה במעריב.
מהסקר של מכון "מאגר מוחות" עולה כי עמדות רוב הציבור אינן רחוקות מאלו של הגורמים המקצועיים שהוזכרו כאן. 40 אחוז מהציבור (מתוך אלה שיודעים מה הם הסכמי אוסלו) התנגדו לחתימתם. 57 אחוז סבורים שהסכמי אוסלו פגעו בישראל מבחינה מדינית, ביטחונית וכלכלית. והכי חשוב- 53 אחוז לא היו מצביעים היום בעד הסכם שכולל נסיגה מיהודה ושומרון, גם אם הפלסטינים היו מכירים בישראל כמדינה יהודית ומוותרים על זכות השיבה.
צחוק הגורל ש-20 שנה להסכם אוסלו שנחוגו השבוע, צוינו בחידוש המי-יודע-כמה של שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים. דיפלומטים זרים המעורים במתרחש במזרח התיכון אומרים בתדרוכים עם עיתונאים שמטרת השיחות, שהלו"ז שלהן נתחם לתשעה חודשים, היא למצוא מעין נוסחת פלא של הסדר ביניים בתחפושת של הסדר קבע.
מצד אחד, הסדר שנתניהו יוכל להציג לציבור הישראלי כפתרון זמני שאינו "מזדכה על הנכסים הטריטוריאלים" של ישראל ואינו מסכן את אזרחיה; מצד שני, הסדר שאבו מאזן יוכל להציג לרחוב הפלסטיני כהסדר קבע הכולל הקמת מדינה פלסטינית ברת קיימא.
מהרגע שנתניהו החליט על מחווה דרמטית בדמות שחרור האסירים הפלסטינים ערב חידוש המשא ומתן, בכירים בליכוד הסבירו שעם כל הקושי שבדבר, הוא הצליח לכופף את הפלסטינים בדרישות האחרות שלהם: חידוש השיחות על בסיס גבולות 67' והקפאת הבנייה בהתנחלויות.
הם הסבירו שההחלטה לשחרר 104 אסירים פלסטינים שנכלאו לפני הסכמי אוסלו נועדה, בעיני נתניהו, להשיג קשב אמריקאי לסוגיות אזוריות בוערות כגון תוכנית הגרעין האיראנית והמצב בסוריה ובמצרים. נתניהו מקווה שנאומו המתוכנן בעצרת הכללית של האו"ם ב-30 בספטמבר יעסוק בדיוק בסוגיות אלה, ולא במהלכים חד-צדדים של הפלסטינים ובהגברת הבידוד של ישראל.
אלא שהמציאות מעט שונה. בעבר הלא רחוק, בתום דיונים ארוכים בין ישראל לארה"ב, הסכים נתניהו לשוב למשא ומתן על בסיס נוסחה פתלתלה לפיה ישראל תסכים לקווי 67' תוך התחשבות בגושי ההתנחלויות, כשברור שחילופי השטחים לא יהיו ביחס של אחד לאחד; ומנגד שהפלסטינים יסכימו להכיר במדינה יהודית בעת החתימה על הסדר קבע. היה זה בספטמבר 2011, בעת כינוס הקוורטט בוושינגטון. נתניהו הסכים שארה"ב תציג את העמדה הזאת ותבקש מהקוורטט לאמץ אותה. אולם יתר נציגי הקוורטט - רוסיה, האו"ם והאיחוד האירופי - דחו את הטיוטה האמריקאית.
אז אמנם נתניהו דחה לעת עתה את העיסוק בסוגיית הגבולות, שלא תעמוד במרכז השיחות שנפתחו השבוע; אבל "כל הסוגיות על השולחן", הבהיר מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, והוא לבטח לא שיקר. נתניהו מבין היטב שסוגית הגבולות תתעורר ביתר שאת בחודשים הבאים - כשייאלץ להגיש לפלסטינים מפה או מסמך שמפרט את השקפתו בעניין. שלא לדבר על פתרון סוגיות ירושלים והפליטים, שיעלו עם ההתקדמות בשיחות. לכן, בליכוד מעריכים שהמשבר הבא בין ישראל לארה"ב הוא רק עניין של זמן. בכירים במפלגה המקורבים לנתניהו מעמידים את שעון החול על חצי שנה.
שגריר זר שמע לאחרונה מפי שר בכיר בליכוד הערכה מפתיעה. בניגוד לקדנציה החולפת, נתניהו שינה את גישתו. הוא מדבר בטונים מרוככים בסוגיה הפלסטינית, אך בשטח אינו מוכן לפשרות כגון הקפאת הבנייה או לוויתור בסוגיית קווי 67'. "ביבי מתנהג מדבר ברכות ומתנהג בקשיחות", אמר השגריר. הפעם, אף אחד לא יוכל להאשים אותו שהוא לא ניסה.
אז מדוע נתניהו התאמץ כל כך לתמוך במאמצי האמריקאים לחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים? השר הבכיר אומר שנתניהו פעל כך בעיקר משיקולים פוליטיים פנימיים. הוא בחר בדרך הזו כדי להיות מסוגל לתמרן את הכוחות הפוליטיים הבעייתיים בקואליציה שלו ובמפלגתו - כדי להעביר להם מסר שיש לו חלופות פוליטיות לא רעות במקומם.
אם אכן בחר נתניהו לחדש את התהליך המדיני בשל רצונו לגייס את האמריקאים לטובת דאגותיו מהמתחולל באזור, וכדי לתמרן את שותפיו הקואליציוניים ואת האגף הניצי בליכוד - נראה שהסיכוי לפריצת דרך ולהקמת מדינה פלסטינית אינו גבוה. הסקר שפורסם כאן משחק לטובתו. "מה אתם רוצים מביבי?", ישאלו מקורביו. "אפילו הציבור מתנגד להסכם כזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם