דיני נפשות: הבת החורגת של מערכת הבריאות בסכנת קריסה
עם 70 תקנים לא מאוישים, מחסור תמידי בכוח אדם, שחיקה ותנאים לא קלים, ראשי איגוד הפסיכיאטריה מזהירים: תחום בריאות הנפש בישראל נמצא בסכנה. עכשיו הם יוצאים למאבק ומתריעים: ללא רפורמה, ההשלכות עלולות להיות הרסניות
"אני, כראש האיגוד, וחבריי שמלווים אותי נאמנה, מנסים לשפר את המצב הבסיסי של רפואת הנפש בישראל", מסביר פרופ' משה קוטלר, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה ומנהל בית החולים לבריאות הנפש באר יעקב.
כשקוטלר מדבר על חוסרים בענף, הכוונה שלו היא ל-70 התקנים הלא מאוישים שישנם למתמחים בתחום הפסיכיאטריה מתוך 180 בסך הכל. הסיבות לכך נעות בעיקר סביב הקושי והשחיקה במקצוע, והתנאים שנגזרים מהמסגרות שבהם עובדים המטפלים. כך נוצר ענף רפואי שהופך לפחות אטרקטיבי.
תחום שבו החיסרון בולט אף יותר הוא פסיכיאטריה לילדים ולנוער. ישנם מצבים שבהם ילד עלול להמתין לבדיקה במשך חודשים ארוכים. בעוד כשנתיים, ביולי 2015, אמורה לצאת לדרך הרפורמה בתחום בריאות הנפש שתעביר את האחריות על הענף לידי קופות החולים, וקוטלר מצפה לכך אך חושש באותה מידה.
"זה צו שמביא איתו הרבה מאוד תקווה ושינוי בחשיבה ובתכנון, אבל יש בי פחד מאוד גדול שהמסגרות החדשות שיקומו, בעיקר בקהילה, לא יוכלו להיות מאוישות", הוא מסביר. "אין מספיק כוח אדם ואנחנו לא מייצרים מספיק מתמחים שייצאו כמומחים בשנים הקרובות. קשה לקבל את העובדה שבישראל יש יחס שונה לרפואת הגוף לעומת היחס לרפואת הנפש.
"רק באיחור של כמעט דור הפסיכיאטריה עוברת לאחריות הקופות. הגוף מבוטח בקופות, אבל הנפש ממשיכה להיות מבוטחת בידי המדינה. הפיצול הזה לא נכון כי כולנו יודעים שהגוף והנפש אחד הם".
אותו יחס מפלה שמזכיר קוטלר הוביל את האיגוד להכריז באחרונה על יציאתו למאבק עבור הציבור הרחב. "אנחנו באים להתריע על אופי העבודה הקשה והשוחק במחלקות, על הדלות של השירות בקהילה, על העובדה שמתמחים לא מגיעים להתמחות בפסיכיאטריה ועל העובדה שלא נוכל לשרת את קהל המטופלים הפוטנציאלי", הוא אומר.
ואכן, הנתונים בכל הקשור לתחום הפסיכיאטריה מדברים בעד עצמם. אם בעבר היו בישראל 10,000 מיטות אשפוז, היום ישנן כ-3,400 בלבד . אחד מכל ארבעה ישראלים יסבול במהלך חייו מהפרעה נפשית, ואחד מתוך שישה יסבול מדיכאון. כמו כן, מדי שנה מתאבדים בישראל כ-500 בני אדם על פי הנתונים הרשמיים, אבל הפסיכיאטרים מודים כי בפועל המספר גבוה אף יותר.
"ההנחה היא שבעוד שנתיים תצא לדרך הרפורמה ויבוא השינוי, אבל פתאום קולטים שאין מספיק כוח אדם שימלא את התקנים", מודה קוטלר. לשם כך יצאה לדרך לפני כחודש התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות, ושרת הבריאות גרמן הודיעה שתגייס עבורה סכום של כ-40 מיליון שקלים. היא מקווה לגייס את התקציב בקרוב, וכעת עדיין לא ברור מה תהיה החלוקה התקציבית בין משרדי הממשלה השונים.
"עד לפני מספר שנים למערכת לא היה כסף ועכשיו יש. אני מניח שלשם ביצוע הרפורמה הוזרמו למערכת כחצי מיליארד שקלים. כדי לפתח את הרפואה הקהילתית צמצמו את מספר המיטות בבתי החולים והפכו את המוסדות הרפואיים לקשים מאוד. כרגע החולה הממוצע המאושפז הוא חולה קשה עם רמת אלימות גבוהה. כל אלה הם תוצר של תהליכים שקרו לאורך שנים, ואם אנשים ימשיכו להמתין באופטימיות לקראת הרפורמה אנחנו חרדים שלא יהיה מי שימלא את התקנים".
"מי שמשלם את המחיר זה האדם שזקוק לטיפול", אומרת תמר סדן לקס, מנהלת מערך השיקום בעמותת אנוש. "הוא מאוד רוצה להמשיך לצרוך את השירותים וליהנות מתעסוקה, אבל מצבו לא מאפשר לו. המערכת השיקומית אומרת שאי אפשר לטפל בו והמערכת הקלינית לא זמינה. בפועל המשפחות משלמות את מחיר העול שנופל עליהן. אנשים חיים בבית, נעזרים במשפחה, וכשאדם לא מאוזן נמצא לצדך זה משפיע על כל המשפחה. זה עול רגשי מאוד קשה".
"אם אדם שסובל ממחלה נפשית קשה חי בקהילה, בבוקר הולך למסגרת תעסקותית ובצהריים למסגרת חברתית אבל מצבו הנפשי לא מאפשר להתמיד בכך, העול שמוטל על מערכת השיקום הוא כזה שהיא לא יכולה לעמוד בו. אם אדם מגיע היום לטיפול ומקבל תור לעוד שלושה חודשים, או אדם שהתאשפז משוחרר תוך כמה ימים כשהוא לא במצב טוב, העומס הזה נופל על מערכת השיקום שיכולה לתת רק מה שהיא מסוגלת ולא מעבר".
גם במשרד הבריאות ערים לחשיבות מקומו בקהילה של האדם המתמודד עם פגיעה נפשית. המנכ"ל רוני גמזו הכריז לפני ימים אחדים כי יסגור את המוסדות הפסיכיאטריים המכונים "מגורים טיפוליים" ויפתח במקומם מסגרות דיור מוגנות וביתיות בקהילה. החלטה זו מצטרפת להחלטה אחרת שניתנה בעבר לסגור את בתי החולים הפסיכיאטריים הפרטיים.
בעניין זה אמרה עדית סרגוסטי, אחראית תחום בריאות הנפש בארגון "בזכות", העוסק בזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות: "לאורך שנים רבות אנחנו נאבקים לסגירתם של המוסדות הפסיכיאטרים המכונים 'מגורים טיפוליים', אשר קיומם מהווה תעודת עניות למדינה. מדובר במוסדות המוניים, שבהם מתגוררים יחד עשרות אנשים שנגזר עליהם לחיות מאחורי הגדר הרחק מהקהילה ובשולי החברה.
"אנו מברכים את משרד הבריאות על ההחלטה האמיצה והמשמעותית לגבש תוכנית שתביא לסגירתם של מוסדות אלו. בראש ובראשונה מדובר בהחלטה ערכית המכירה בזכותו של כל אדם באשר הוא אדם לחיות את חייו בכבוד".
אז מה בעצם רוצים הפסיכיאטרים? "אנחנו רוצים שייווצרו שינויים שיאפשרו לנו להגדיל את כוח האדם. עד לפני ארבע שנים לא חשבנו שיש חוסר בפסיכיאטרים למבוגרים וגילינו שיותר משליש מהתקנים ריקים", מסביר פרופ' קוטלר.
"צריכים למצוא דרך למלא את המקומות. פסיכיאטרים יוצאים לפנסיה כי מדובר במקצוע שוחק. לא צריך להיות אדם שבקיא במערכת הבריאות הציבורית כדי לראות שהתמהיל בבית חולים פסיכיאטרי דל יותר מאשר במערכת הרפואה הגופנית. רפואת הנפש לא פחות חשובה מרפואת הגוף".
באיגוד הפסיכיאטריה מבקשים ממערכת הבריאות לתעדף את המקצוע ולהגדירו כמקצוע במצוקה, בדומה לתחום ההרדמה. להפוך אותו למבוקש באמצעות מענקים שינתנו למתמחים והוספת ימי חופשה במהלך השנה למטפלים.
"אנחנו צריכים להיכנס לפוקוס של משרד האוצר. נשמטנו מהחשיבה. משהו לא דופק. צריך להבין היום שהשירות הפסיכיאטרי יהיה בסכנה אם לא ננקוט בסדרת צעדים: שיפור כוח האדם, העלאת מספר התקנים של מתמחים בילדים ובנוער ויצירת אטרקטיביות לבוגרים".
פרופ' קוטלר מתריע כי עד 2015 מחצית מהמשפחות בעולם יהיו חד-הוריות ועד 2020 אחד מכל שלושה אנשים יסבול ממחלת נפש. הנתח היחסי של סל הבריאות בעולם בכל הקשור לבריאות הנפש הוא כפול לעומת ישראל. אחת המדינות שהשכילו יותר מהאחרות להבין את חשיבות הנושא היא בריטניה, שם חלקם בתקציב של שירותי בריאות הנפש והרפואה הפסיכיאטרית הוא למעלה מעשרה אחוזים.
בישראל מדובר בארבעה עד חמישה אחוזים בלבד, וזו הסיבה שבגללה החליטו באיגוד הפסיכיאטריה לצאת למאבק. בשלב הראשון הודיעו הפסיכיאטרים שיפתחו במסעות הסברה לציבור ובפגישות עם מקבלי ההחלטות במשרדי הבריאות והאוצר. אם מהלך זה לא ייצא לפועל, מבטיחים אנשי המקצוע להחריף את המאבק.
האם נראה את הפסיכיאטרים יוצאים לרחוב? "אנחנו לא אלימים, אבל ננקוט בצעדים שישמעו אותם. אולי נצא לרחוב להפגין עם המטופלים שלנו. אני חושב שיש כרגע התעוררות גדולה של בני משפחות המטופלים. הם באים איתנו שלובי ידיים ואין מנוס מלצאת למאבק. צריכים להתעורר ולדאוג לכך שהרפואה הנפשית תהפוך להיות שוויונית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם