מו"מ ב-2 קולות: חילוקי הדעות לבני-מולכו
בזמן שלבני מנסה לקדם הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים, שליח רה"מ מולכו סבור שהפתרון היחיד הוא הסכם עקרונות
עוד בנושא:
- קרי הודיע: ישראל והפלסטינים חוזרים לשולחן המשא ומתן
- "הסנקציות הובילו לפתיחת המשא ומתן"
- נתניהו מכחיש: לא יהיה משא ומתן על בסיס גבולות 67'
לבני מעוניינת לנהל משא ומתן בסגנון הקלאסי הישראלי, שיכלול צוותי עבודה גדולים ובסוף תשעת החודשים הגעה למעמד של חתימה על הסדר קבע עם הפלסטינים.
אגב, הסכם אוסלו היה בשעתו הסכם עקרונות. מכיוון שמולכו הוא נציגו של בנימין נתניהו לשיחות ואיש אמונו הקרוב ביותר בסוגיה הפלסטינית, ההערכה היא שידו תהיה על העליונה. במילים אחרות: התשובה לשאלה אם נתניהו חותר להסדר קבע ולהקמת מדינה פלסטינית היא שלילית, לפחות כך עולה מלוח הזמנים שנקבע למשא ומתן הנוכחי עם הפלסטינים. לפי מקור אמריקני, המונח של הסכם עקרונות רווח גם במסדרונות מחלקת המדינה בארה"ב.
בסופו של דבר גם לבני יודעת שיהיה קשה עד בלתי-אפשרי להגיע להסדר קבע מוחלט בתום תשעה חודשים ולסכם את כל הפרטים עד לפרט האחרון, בגלל הפערים המהותיים בסוגיות הליבה כמו ירושלים והפליטים. יועצה המדיני, טל בקר, התבטא ברוח זו לא אחת.
לפיכך קיימים שני סוגי פשרות בנוגע לשאלה כיצד להתמודד עם הזמן הקצוב שנקבע לשיחות וכיצד ניתן לארוז את ההסכם בין ישראל לפלסטינים כדי שיתאפשר להגיע אליו בתום התקופה. לראיית מולכו, הסכם עקרונות עם הפלסטינים נועד להגיע לנוסחאות עיקריות על כל - או לפחות על מרבית - סוגיות הליבה: גבולות וביטחון, ירושלים, פליטים ומים.
הפגישות שיקיימו לאחר מכן ינסו לתרגם את העקרונות לפרטים ולביצוע בשטח, או לחלופין ללכת להסדר ביניים שמשמעותו היא שלא הולכים עד הסוף בשום סוגיה אלא באופן חלקי וקונים זמן כדי להמשיך ולדון בעתיד על הסדר הקבע בכפוף להתפתחויות האזוריות ומבחן המציאות. הסדר ביניים ממשיך להיות בחזקת "לא" מוחלט מבחינת הפלסטינים.
היה מי שניסה להסביר זאת לשליח האמריקני המיוחד למשא ומתן מרטין אינדיק. "אם תראה שאין התקדמות משמעותית עד ינואר", ייעצו לו, "תקים צוות חשיבה נפרד שיעסוק ברעיונות להסכם עקרונות כזה או אחר שאינו הסדר קבע". לאינדיק הוסבר שזו תהיה הדרך להימנע מכישלון אמריקני קולוסלי של השיחות בתום תשעת החודשים.
כך או כך, אם השיחות יסתיימו בהסדר ביניים או בהסכם עקרונות, ברור שצריכה להיות התקדמות לפחות בחלק מהסוגיות שתעניק סיפוק - אף אם חלקי - לירושלים ולרמאללה. כך למשל ברור שהפלסטינים ישאפו לתמורה טריטוריאלית בדמות העברת שטחי C (שנמצאים בשליטה ישראלית אזרחית וביטחונית) ל-B (שליטה ביטחונית בלבד של ישראל) או מ-B ל-A (שליטה פלסטינית מלאה). ישראל תרצה לקבל תמורה בסוגיות הסדרי הביטחון. עם זאת, לא מן הנמנע שהתמורות לישראל ולפלסטינים יהיו מינוריות יותר.
אלא שנדמה כי הבעיה שיש למולכו עם לבני עמוקה יותר ונוגעת לשאלה מהי מידת האמון שרוחש נתניהו לשרת המשפטים שלו, כממונה על המשא ומתן עם הפלסטינים. לפי מידע שהובא לידיעתו של רה"מ, אמנם במהלך הפגישות הרשמיות שמקיימת לבני לצד מולכו עם הפלסטינים היא מקפידה על הקו הרשמי שהציב נתניהו, אבל מחוץ לאותם מפגשים, בשיחות שלבני מקיימת עם גורמים אמריקניים או בשיחות צד עם הפלסטינים, נתניהו ומולכו שומעים שלבני סוטה מהקו הרשמי ומשתמע מדבריה כאילו ישראל מוכנה לוותר על עמדותיה העקרוניות כבר בשלב הזה.
כך למשל נטען שלבני מציינת בשיחות שונות כי ישראל מוכנה לפשרה בירושלים וכן לנסיגה משטחי יהודה ושומרון ופינוי יישובים. נשאלת השאלה: מדוע נתניהו מופתע מכך? האם הסדר קבע - כל הסדר - לא יכלול מרכיבים כאלה? ובכן, נתניהו סבור שאמירות מסוג זה אינן עולות בקנה אחד עם אופן הניהול הראוי של המשא ומתן בשלביו המוקדמים, כאשר עדיין לא ברור מה הפלסטינים מוכנים לתת בסוגיית סידורי הביטחון הקריטית כל כך לישראל.
ראש הממשלה סבור שסוגיית הגבולות היא הקלף העיקרי של ישראל במשא ומתן, ואסור לנופף בוויתורים טריטוריאליים בשלב זה. בסביבתו של נתניהו שוררת תחושה שהאמריקנים, שישראל עושה כל מאמץ שלא להכניס אותם לחדר הדיונים, עושים שימוש בדבריה של לבני בשיחות שהם מקיימים מול הפלסטינים כמוצאי שלל רב ובכך מחלישים את עמדת ישראל בשיחות.
מלשכתה של לבני נמסר: "בין השרה לבני לעו"ד מולכו ישנם יחסי עבודה קרובים וטובים. כמו כן, כפי שנאמר בעבר, אנו לא מוסרים ולא נמסור כל התייחסות באשר לתוכני המשא ומתן, ואין לראות זאת כהכחשה או כאישור של הדברים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם