כיצד הפך השוטר הטוב לשוטר הרע?
בקולנוע אנחנו מריעים לשוטרים שמהלכים על הקצה, אז למה במציאות אנחנו מעלים אותם על המוקד? תובנות מטרפוד מינוי יאח"ה
בעולם הזה, כל עוד הטוב מבקש לשרת את הציבור, ולא למשל את חשבון הבנק שלו, אנחנו בעדו גם אם יסטה מהשביל הישר בדרך אל היעד המוצדק. בעולם המציאות אנחנו כמובן לא מוכנים להשלים עם זה. אי אפשר להשלים עם משטרה שעושה מה שבא לה, שלא כפופה לנהלים, ששמה פס על זכויות החשודים והנחקרים. הרי בקצה הזה של הסקאלה נמצאת משטרה שיכורת כוח, משטרה שמשרישה תרבות שקר. ראו מה קרה בארגון המקביל, השב"כ, בפרשת קו 300.
בין שני קצות הסקאלה יש הרבה מאוד מקרים שבהם שוטרים, קצינים, תובעים ואנשי חוק נוספים, כולם מבקשי טוב, מועדים, לעתים מתרשלים, לעתים מהלכים יותר מדי על הקצה, אולם פעולותיהם לא מצדיקות את עריפת ראשיהם ואפילו לא את גדיעת הקריירה שלהם. הן מצדיקות הערה, נזיפה, ולעתים עיכוב בקידום. בעשור וחצי האחרונים ישנה אופנה לרדוף את אנשי החוק הללו, במיוחד אלה שמזוהים בזכות הסכין שבין שיניהם כשהם נלחמים במפרי החוק. העניין הוא שיש הבדל גדול בין קמפיין שעבריינים מנהלים נגד איש חוק (לבן משפחת פשע קשה יותר להשיג תשומת לב מהציבור) ובין קמפיין שמנוהל על ידי פוליטיקאים, אנשי ציבור או סתם דמויות מוכרות.
ראו, למשל, את הקמפיין האגרסיבי שנוהל נגד ראש אגף החקירות לשעבר משה מזרחי. הרי הוא לא סרח, לא ביקש לעשות לביתו, אפילו לא ביצע האזנת סתר לא חוקית (בניגוד לדימוי) ; מה שנטען נגדו הוא שלא הקפיד על נוהלי הפקת תמלילי האזנות הסתר (שנעשו כחוק) ועל נוהלי שמירתם ביחידה. זה כמובן לא היה בוזגלו שהתלונן נגד מזרחי, אלא אביגדור ליברמן, שניהל קמפיין ציבורי אפקטיבי עד שמזרחי שילם בראשו.
מקרה דומה היה בפרשת חיים רמון. הרי בניגוד לאגדות האורבניות שהופצו, איש לא ביצע האזנת סתר לחיים רמון. המשטרה שחשדה כי מנהלת לשכת ראש הממשלה לשעבר, שולה זקן, מנסה להדיח את המתלוננת מעדותה, ביקשה להאזין למתלוננת ולמפקדת שלה (זקן כבר הייתה ממילא תחת האזנות). כעבור 48 שעות הבדיקה המיותרת הזאת הסתיימה. במקום שהמשטרה והפרקליטות יעבירו את תוצרי ההאזנות הללו לסנגורים, הן התרשלו ולא עשו כן.
זו הייתה שטות כפולה: א. הן נפלו כפרי בשל לידי הסנגורים שיכלו מעתה לטעון כי היה פה ניסיון להסתיר ולטייח. ב. דווקא תוצרי האזנת הסתר חיזקו מאוד את גרסת המתלוננת, שכן מעתה היה ברור כי היא חוזרת על אותה גרסה גם בשיחותיה הפרטיות עם בני משפחתה ומקורביה. כמו במקרה מזרחי, גם כאן לא היו למשטרה ולתביעה כוונות אפלות. לעבריין בתיק זה - שביצע מעשה מגונה בקצינה בזמן שמעל ראשו הטלוויזיה בלשכת ראש הממשלה מספרת על המאורעות בצפון בעקבות חטיפת גולדווסר ורגב, ורגע לפני ישיבת קבינט מכרעת על פתיחה במלחמה - קראו חיים רמון.
במקרה זה הקמפיין האובססיבי שנוהל על ידי רמון ושלוחיו בפוליטיקה ובתקשורת הישראלית כשל: הפרקליטה, אריאלה סגלאנטלר, קודמה לתפקיד פרקליטת מחוז תל אביב, והחוקר, נצ"מ ערן קמין, לאחר הקפאה מסוימת, מונה לאחרונה לתפקיד שבו רצה ושללא ספק הגיע לו - סגן מפקד היחידה, שבה גדל ובלט, היחידה הארצית לחקירות הונאה. לבד מפרשת רמון, קמין היה שותף לחקירות הכי גדולות של היחידה - פרשת ליברמן, פרשת סיריל קרן, פרשת האי היווני ועוד. ראש אגף החקירות והמודיעין האחרון, ניצב יואב סגלוביץ', חשב שאנשים כמו קמין, גם אם הם חורגים לעתים ושוגים לעתים, צריכים להיות מוצבים במקום הראוי להם. זאת גם הסיבה שהטיל את כל כובד משקלו כדי למנות כמפקדו של קמין, כמפקדה של היחידה המובחרת ללוחמה בשחיתות הציבורית, את תת-ניצב אפרים (אפי) ברכה.
ברכה נחשב קצין אמיץ ומצטיין שהתנסה גם בהתמודדות עם עבריינות קלאסית ומשפחות פשע, וגם עם שחיתות שלטונית. מיד לאחר פרסום ההחלטה לקדמו לתפקיד, החלו כמה ניסיונות לטרפד את המינוי. הראשון שניסה לטרפד הוא הרב המגה-סלב, ולאחרונה גם המגה-חשוד, יאשיהו פינטו.
הסיפור שלו ושל ברכה יכול לפרנס במיליונים תסריטאים בהוליווד. ברכה, יהודי דתי המתגורר במודיעין, היה מחסידיו הקרובים של הרב פינטו. המצב הסתבך כאשר החלה חקירה פלילית בדבר חשד לגניבת כספי עמותות מצדו של פינטו. הרב, לפי החשד, פנה אל ברכה שכיהן אז בתפקיד הרגיש של ראש חטיבת המודיעין והציע לו 200 אלף שקל תמורת מידע על חקירתו. ברכה, לטענת מקורביו, לרגע לא חשב לקחת את הכסף; הוא רק נקרע בין אמונתו ונאמנותו לרב ובין מחויבותו למדיו. האם לדווח על המעשה לממונים לו, כלומר לפתוח בחקירה פלילית חדשה נגד פינטו?
החלטתו הייתה חד-משמעית. לאחר שהגיע עם המידע לסגלוביץ', חזר אל פינטו. המפגש הזה כבר מצולם בתיק החקירה - השיחה, המידע והמזומנים שהעביר פינטו לברכה. בעקבות האירוע הזה הוחרם ברכה בבית הכנסת שבו הוא מתפלל במודיעין, ורבים הפנו לו עורף. זהו ללא ספק מבחן שלא כל קצין היה עומד בו.
פינטו, שבאמצעות ממונו הרב שכר את יועצי התקשורת ועורכי הדין הטובים ביותר, פתח במסע הכפשות מתוזמר נגד ברכה, ואנשיו פנו ליועץ המשפטי לממשלה בניסיון למנוע את קידומו לתפקיד ראש יאח"ה. המהלך נכשל. וינשטיין נתן אור ירוק למינוי.
דמות נוספת שנעמדה על רגליה האחוריות לשמע הכוונה לקדם את ברכה היא עו"ד אורית חיון. שלשום, באמצעות עו"ד אלי הלם, הגישה עתירה לבג"ץ המבקשת לבטל את המינוי. העניין הוא שנכון לעכשיו, כל עוד לא יוחלט אחרת, אסור לנו בתכלית האיסור לפרסם את פשר העתירה. רק נאמר שעניינה ברצף אירועים שהתקיים לפני עשור וחצי. קראתי חלק גדול מהחומר הזה; הוא מורכב, הוא מרתק, ובהחלט אי אפשר לומר שברכה יוצא ממנו טוב. הוא אפילו יוצא ממנו רע (גם אם יש לו הסברים לחלק מהמעשים המיוחסים לו).
השאלה הנשאלת היא אם הסיפורים הללו, שמתישהו בעתיד הקרוב או הרחוק יפורסמו, יסדקו את ההזדהות הבסיסית שלנו, הציבור, איתו, כמו עם אותו חוקר מסוקס מהסרט הטיפשי מאמריקה. ברכה אמנם לא מסוקס במיוחד; הוא די ביישן, שקט, חובש כיפה סרוגה לראשו, אבל כמו אותה דמות אמריקאית, מעשיו לא מעבירים אותו ממחנה הטובים אל מחנה הרעים, והם גם לא חמורים דיים (כמו הרג לא מוצדק או אלימות בלתי נשלטת) כדי למנוע את קידומו. אם נשים אותם על כף המאזניים מול יציאתו נגד רבו, גם במחיר חרם אישי, לי לפחות אין ספק מה ישקול יותר.
3.
שמישהו יעצור לעזאזל את הקמפיין האווילי הזה על "ארץ אוכלת יושביה", "גלגלים במקלות המשילות", "אנשים טובים בורחים מהשירות הציבורי כי הם מפחדים שימצאו עליהם סיפורים", "אנשים מעולים מעדיפים לעשות כסף במקום לעבוד בשירות הציבורי משום שהם מפחדים שיחטטו בעברם", "על כל אחד שתחפש תמצא משהו", ועוד שלל מלל רקוב מעין זה, שהתחדש בשיח הציבורי בעקבות סאגת המועמדים לתפקיד נגיד בנק ישראל. האמת היא כל כך פשוטה: מי שלא עשה דבר רע, לא ימצאו עליו כלום. נכון, הוא יהיה חשוף, יציקו לו (מה לעשות, זה המחיר שאיש ציבור משלם), אבל אם מדובר באדם ישר, נקי כפיים - פשוט לא ימצאו.
קחו לדוגמה את עמרם מצנע שהתמודד ב-2003 מול אריאל שרון. במהלך הקמפיין עלו חשדות חמורים נגד שרון, ומיד כנגדם התלוננו אנשי ימין בחיפה על פעולות לא חוקיות של מצנע כראש עיר. האם היה בתלונות נגד מצנע ממש? האם דבק בו רבב? לא! פשוט משום שככל הנראה הוא פוליטיקאי ישר.
האם מתנגדיה של שלי יחימוביץ' לא מנסים השכם והערב להדביק לה פרשות שחיתות מלאכותיות? הם עושים זאת ללא הרף. האם הצליחו? לא. היו פה לא מעט שרים כלכליים שחשופים להשפעות של בעלי הון מושחתים. האם מישהו מצא אי פעם רבב בפעולותיו של ד"ר עוזי לנדאו כשר כלכלי? לא. האם מישהו מצא אי פעם רבב בטוהר מידותיהם של שרי אוצר כמו בייגה שוחט או דן מרידור? האם אין ראשי ערים מופלאים שסיימו קדנציות ארוכות ללא אבק של תיק פלילי?
רבים שפותחים איתי בשיחה לאחר שמזהים אותי ככתב שעוסק בפרשות שחיתות אומרים לי דברים ברוח: "תאמין לי, כל המדינה הזאת מושחתת", ואני משיב שממש לא.
רוב חברי הכנסת הגונים וישרים, רוב השרים הגונים וישרים, והטענה ש"כולם מושחתים" היא מפלטו של המושחת, כי אם כולם כאלה, אז אין צורך לחפש את אלה שבאמת מושחתים. ומהטענה הזאת ש"כולם מושחתים" נגזרת התזה המופרכת ש"כל אחד שתחפש עליו, תמצא משהו"/ אני יכול להעיד כי חיפשתי על פוליטיקאים רבים, עובדי ציבור רבים, ובמקרים רבים העליתי חרס!
baruchk@10.tv
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם