שמשון שושני: על פירון להמשיך בדרכו של סער
המנכ"ל המיתולוגי של משרד החינוך, שמשון שושני, מודאג מהרפורמות של השר החדש. בראיון הוא מסביר למה אסור להתעלם מ"מורשת סער" ומה צפוי למערכת בשנים הקרובות
"בסך הכל התחושה שלי היא טובה, כי בארבע שנות הלימודים האחרונות נעשתה עבודה חינוכית מאוד-מאוד קשה תוך מאמץ שיטתי של תלמידים, הורים, מנהלים, ואנשי מטה לשפר את המערכת, ואכן יש שיפור מאוד-מאוד משמעותי - אני חושב שבכל התחומים".
השבוע התקיים דיון ארוך בישיבת הממשלה שבמהלכו עלו ביתר שאת הפערים בין הגישות של ראש הממשלה ושר החינוך הקודם לעומת אלה של שר החינוך הנוכחי פירון וראש מפלגתו לפיד, בעיקר סביב סוגיית המדידה.
יש לך חשש בנוגע למקום שאליו הולכת המערכת היום?
"אני מבסס את השקפת עולמי על 40 שנות מחקר חינוכי שניסו להסביר ולכוון כיצד מערכת חינוך יכולה לשפר הישגים לימודיים", הוא אומר ומונה את עיקרי המסקנות, לפיהן למערכת חינוכית אין סיכוי להשתפר ללא שבע נקודות מרכזיות: יעדים ברורים שהם מונחי תוצאות ומכווני תוצאות; אמון בכל התלמידים, הכרוך בציפיות ודרישות גבוהות מהם, תוך הפעלת לחץ להישגים;
"מדידת הישגי ההתקדמות; מתן היקף שעות לימוד מספק שיאפשר את העברת תוכנית הלימודים כנדרש; אקלים לימודי בטוח וסביבה לימודית מתאימה; מעורבות הורית ויחסים מיוחדים בין הבית ובית הספר; וגם מנהיגות בית-ספרית מקצועית חזקה.
"כל הנקודות האלה מבוססות על ממצאי מחקר חינוכי של 40 שנה. אז אם לא רוצים להשתפר ולקבל אחריות על מערכת החינוך ולא מוכנים להיות שקופים לציבור בנושאים האלו, שיגידו מה הם רוצים לעשות אחרת, מהי האלטרנטיבה?"
אתה מרגיש ששר החינוך לא רוצה להיות שקוף בנקודות האלה?
"אני לא יודע, אני לא יודע בדיוק מה רוצים. אני עוקב אחר התקשורת וממנה אני שואב את האינפורמציה, ואני חושש מאוד שרוצים להפוך את מערכת החינוך ל'סופרמרקט של יעדים ומטרות' שאינן מכוונות תוצאה, ולענות על הציפיות השונות ממערכת החינוך. החברה הישראלית היא חברה מאוד מקוטבת, ולקבוצות רבות יש ציפיות שונות ממערכת החינוך".
והתחושה היא שיש ניסיון לרצות את כולן?
"התחושה שלי כרגע היא שאנחנו רוצים לענות על הציפיות של קבוצות שונות ובזה אנחנו הופכים את מערכת החינוך לסופרמרקט של יעדים ומטרות, והתוצאה הסופית מוכרת משנים קודמות: המערכת אינה עונה בשלמות על שום ציפייה של שום קבוצה וכולם נשארים מתוסכלים.
"לגבי הקדנציה של ארבע השנים האחרונות, אני חושב שכל מורה, כל הורה, כל מנהל ידע מה מצופה מבית הספר וכיצד בית הספר נמדד ומה תפקידו. מה אנחנו עושים עם המורים במכללות להכשרת עובדי הוראה? אנחנו מכשירים אותם ללמד, ואת התלמידים שלנו אנחנו מכשירים ללמוד. הציפייה שיידעו ראשית ללמד את תוכנית הלימודים שלנו, וצריך לקבוע מה עומד בראש סדרי העדיפויות. אז אם מישהו חושב שמה שצריך לעמוד זה משהו אחר, אז שיכין תוכנית אסטרטגית ויוביל את המערכת הזו, כי אחרת המערכת הזו נכנסת לסחרור ולבלבול".
ההודעה על אפשרות לביטול בחינות המיצ"ב ושינויים חריפים בבחינות הבגרות הכניסה את מערכת החינוך לטירוף מערכות. רבים תומכים במהלכים שיכולים לשנות את פניה של המערכת, אך רבים מתנגדים לשינויים קיצוניים בטווח זמנים קצר.
במסיבת העיתונאים שכונסה בשבוע שעבר נשאל שר החינוך לגבי היעדים שהוא מציב. הוא השיב: "אנחנו מנהלים שיח מרתק עם כלל המנהלים במדינת ישראל וכדי לגבש יעדים אני צריך עוד קצת זמן להכיר את השטח לעומק ולפגוש את האנשים".
יכול להיות שהעובדה כי אין עדיין יעדים ברורים מגיעה דווקא ממקום טוב, של ענווה ורצון ללמוד?
"אני אינני מתנגד למישהו שיציג יעדים אחרים ומטרות אחרות, אבל אני מציע קודם כל להכין תוכנית, ורק אחר כך להצהיר הצהרות. בינתיים אני שומע כל מיני הצהרות, למשל ביטול בחינות המיצ"ב הארצי, שאותי אישית הרגיז. אם מישהו טוען שהבעיה המרכזית היא שהמערכת נכנסה לסחרור של מדידות ומבחנים, אז ראשית הוא היה צריך לבטל את המיצ"בים הבית-ספריים שמתקיימים מדי שנה בארבעה מקצועות, בשונה מהמיצ"בים הארציים שמתקיימים אחת לשנתיים בשני מקצועות.
"בנוסף, אני טוען שגם אם יש תופעות שליליות בכל העניין של המבחנים למיניהם, צריך להילחם בהם מפני שבסיכומו של דבר המבחנים הם חלק מהחיים שלנו. כולנו נבחנים כל יום. מה, באקדמיה לא נבחנים?
"לכן ראיתי בזה חוסר השקעת מחשבה, כי אם מישהו רוצה להקפיא משהו אז קודם כל מקפיאים את המבחנים הבית-ספריים שנערכים בכל שנה, ולא את מבחני המיצ"ב הארציים, שנותנים לנו תמונה פעם בשנתיים על מה שקורה ומאפשרים לנו לעקוב לאורך שנים אחר ההתקדמות של המערכת".
אולי ההחלטה נובעת מהעובדה שעבור המבחנים הבית-ספריים אף אחד לא צריך לתת דין וחשבון, וזה ממילא פחות מרתיע את המורים מאשר הבחינות החיצוניות?
"אני בעד אחריות - התלמיד אחראי ללימודיו, המורה להישגי התלמיד, המנהל להישגי המורים ולהישגי בית הספר ועוד. יש כאן אחריות משותפת כוללת שכל אחד נוטל בה חלק. מושג זה הפך למוביל בארבע שנים האחרונות. אז אם המערכת רוצה להשתחרר מאחריות וממסירת דין וחשבון לציבור על המשאבים שהוא משקיע, אז המצב לא טוב".
אז יכול להיות שההחלטה הזו נבעה מרצון להיות יותר פופולרי, למצוא חן בעיני הציבור?
"אינני יודע, אני לא רוצה לתת פרשנויות ולא רוצה לפרשן את השר. אני אומר שאני רואה בזה חוסר היגיון חינוכי ופרקטי-מעשי. ולמה מבטלים לפני שיש אלטרנטיבה? למה? זה מה שהורס את מערכת החינוך? פעם בשנתיים בשני מקצועות? אני עוד לא רואה את האלטרנטיבות ואני מודאג".
אתה לא שותף לתחושה של מורים רבים שהגולם קם על יוצרו, ובמקום שהוא ישקף מציאות, נעשה ניסיון לשנות את המציאות כדי להציג תוצאות טובות יותר?
"אבל איזה מיצ"ב? של פעם בשנתיים בשני מקצועות? זה משבש את המערכת? זה מפריע למישהו לעשות עבודה חינוכית אמיתית? או בלשון החדשה שאיני מבין אותה:'חינוכית לימודית משמעותית'? זה מה שמפריע ללמד את תוכנית הלימודים? אנחנו מדברים על מערכת חינוך, יש לנו פריפריה ומגזרים שאם המערכת לא תמדוד את הישגיהם והתקדמותם, הם ייפגעו בצורה רצינית. וכל ביטול של מדידות ארציות פוגע בראש ובראשונה בתלמידים החלשים וביישובים החלשים.
"הוא לא פוגע במבוססים, שבין כה וכה אם הם לא ילמדו בבית ספר הם ילמדו במקום אחר. אבל חלק גדול מהתלמידים שבאים מרקע כלכלי חברתי תרבותי נמוך, אם לא ימדדו את הישגיהם ולא תהיה תמונה ברורה במוגע להתקדמותם, אני חושב שייגרם להם נזק חמור ביותר".
במהלך הראיון מונה שושני את שורת היעדים שהציב שר החינוך הקודם גדעון סער, ובהם: הביקורים בירושלים, חיזוק החינוך הטכנולוגי, קידום מעמד המורה והתאמת מערכת החינוך למאה ה-21. "אם שר החינוך ממשיך את מה שעשה קודמו, אני חושב שהוא עושה דבר נכון וכך צריך לעשות".
"אז אני חושב שזו טעות חמורה שעשויה לסכן את עתידנו בשנים הבאות".
בישיבת הממשלה שהתקיימה השבוע הציג השר פירון את היעדים לשנת הלימודים הבאה ואמר: "נצטיין ונאמין בערכי הליבה של החברה הישראלית - אחריות ונתינה, נאמין ונאהב כל תלמיד. . . לכולם נעניק את הכוח לחלום. . . נעניק לכל אחד את ההזדמנות להאמין, לאהוב ולהצטיין".
באחד הראיונות הגדיר את זה השר סער כ'שיח של פרפרים ופרחים'. אתה מסכים עם ההגדרה?
"אני מכיר את ההצהרות של אנשי חינוך רבים שלא ניהלו מערכות גדולות. צריך להבין שמערכת החינוך של מדינת ישראל יש מגזרים שלמילים האלה אין משמעות עבורם. אני מסכים עם כל המילים, אבל בניהולה של מערכת, למשל מגזר בדואי גדול בדרום, או מגזר חרדי, מה בדיוק המילים האלו אומרות לו? איך הן מקדמות אותו ומכשירות אותו למאה ה-21?
"איך הן נותנות לו את היכולות להשתמש בתקשוב? איך הן משפרות את היכולות הקוגניטיביות של חשיבה ביקורתית והופכות אותו ללומד עצמאי? איך הן מעודדות שיתוף פעולה? כל המילים האלו הן רלוונטיות אולי לקבוצה מסוימת של מורים והורים. בחינוך אין אמת אחת. יש אלטרנטיבות. אני לא פוסל שום אלטרנטיבה בתנאי שהיא מוצגת כמי שיכולה לקדם מערכת חינוכית, ולא בית ספר מסוים או קבוצה מסוימת.
"לא עושים רפורמות בהצהרות. רפורמה פירושה שינוי מן השורש, ואת זה לא עושים בהצהרות. אני מאמין בשינויים תוספתיים, אבל אם מישהו רוצה לעשות רפורמה מן השורש אז הוא צריך לפחות שנתיים עד שלוש שנים כדי להכין אותה. הייתי אומר לכולם: כוונתכם רצויה, בבקשה תוכיחו אותה במעשים".
פירון ולפיד טוענים שביטול הבגרויות במקצועות ההומניים רק יועיל להם כיוון שהלמידה בהם תיהפך למעמיקה יותר ולא רק לצורך "הקאת" החומר בבחינה.
"את הוויכוח אם לקיים בחינות בגרות אני מכיר עוד משנות השישים. העובדה שעד היום לא ביטלו אותן מראה שהנושא הזה מאוד מורכב ומסובך. אפשר לומר'אני רוצה לעבור ללמידה משמעותית בכל המקצועות, אני מבטל את כל בחינות הבגרות, ושהאוניברסיטאות תחלטנה אחר כך את מי הן מקבלות ואת מי לא, ובתי הספר ייתנו רק תעודות גמר'.
"זו דרך לגיטימית, אך מי שייפגעו מהדרך הזו הן הפריפריות ושכונות המצוקה, כי מי שלמד בבתי ספר מבוססים שבהם יש מורים מהאוניברסיטה יתקבל באופן אוטומטי. זו אחת הסיבות המרכזיות שלא בוטלו בחינות הבגרות עד היום".
שושני מזכיר כי כבר לפני כשני עשורים, עת שימש כמנכ"ל המשרד בתקופת כהונתו של שר החינוך דאז אמנון רובינשטיין, נעשה ניסיון לצמצם את מספר בחינות הבגרות. "התעוררו אותן השאלות שיש היום: ברגע שאתה מתחיל לדרג מקצוע חשוב ופחות חשוב, אז לאן נגיע?" הוא אומר ומסביר כי זו הסיבה שהוחלט לקיים הגרלות. "כולם למדו את כל המקצועות עד חודש מאי, ואז התקיימה הגרלה על שלושה-ארבעה מקצועות שבהם נבחנים. בשנה שבה נפלה בחינת הבגרות בתנ"ך הוחזרה המתכונת הרגילה".
אבל השאלה היא אם ביטול בחינות הבגרות בספרות, למשל, משמעותו הגדרה של המקצוע הזה כמקצוע פחות חשוב? האם לא נכון לומר שיש מקצועות שמתאימים יותר להיבחן בו, וכאלה שמתאימים יותר להגשת עבודות גמר?
"במגזר הבדואי מגישים עבודות גמר? כל התלמידים מסוגלים לכתוב עבודות גמר? אני בעד אלטרנטיבה של עבודות, אבל זה לא יכול לחול על כל התלמידים. במציאות של היום, אם לא חוזרים לשיטת ההגרלות, אני חושב שצריך להשאיר את מספר בחינות הבגרות החיצוניות כפי שהוא כיום".
בתקופת כהונתך כמנכ"ל קיבל סער את ההחלטה על קיצור חופשת הקיץ בחמישה ימים, והעברתם למועדים אחרים במהלך השנה. בסופו של דבר זה לא באמת נתן פתרון להורים שנאלצו להתמודד עם מציאות של ילדים בבית בזמן שהם בעבודה, רק בתאריכים אחרים. במבט לאחור, אתה חושב שהפתרון הזה היה באמת יעיל?
"מה שאותי מעניין זו למידה רציפה, וזה מאפשר למידה רציפה יותר ממה שהייתה קיימת קודם. אני חושב שזה נכון מבחינה חינוכית. אני יכול להבין את ההורים שרוצים לקצר את החופש, אבל יש גם מורים שזקוקים לחופש. עבודת ההוראה היא עבודה קשה ושוחקת".
ובכל זאת, איך אתה חושב שניתן לגשר על הפער הכמעט בלתי אפשרי בין ימי החופשה של ההורים לימי החופשה של הילדים?
"אני כרגע לא רואה לזה שום פתרון, ואני מוכרח לומר שלא השקעתי בכך הרבה אנרגיה".
במהלך הראיון מדבר שושני בהתלהבות על השיפור המשמעותי שהשיגו תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים. הוא מעריך כי גם תוצאות מבחני פיז"ה, שיתפרסמו בדצמבר הקרוב, יצביעו על שיפור.
יכול להיות שהגישה החינוכית השונה שקיימת היום תשפיע על ההישגים?
"אם יהיה שינוי עקרוני בגישה, זה משדר שלא עובדים על פי תוצאות המחקרים החינוכיים של 40 השנה האחרונות לפחות".
אז אם הגישה תשתנה, זה בהכרח אומר שגם ההישגים ירדו?
"אני חושב שכן. אולי זה לא ימצא את ביטויו במבחני ה-TIMSS של שנה הבאה כי בתי הספר ימשיכו לעשות את מה שהם התרגלו בשנים האחרונות, אבל בעתיד זה עשוי בהחלט לפגוע. אז אם לא רוצים למדוד ולהתכונן, אלא רוצים לעשות דברים אחרים, וזה לגיטימי, רק אני רוצה להבין: מה?"
והתחושה שלך, כמו שאני שומעת מהשיחה, היא שעדיין לא ברור מה.
"אני לא יודע מה, ואם אני לא יודע מה-כנראה גם בתי הספר לא יודעים מה".
אז בעצם אתה מתאר מצב של בלבול בקרב עובדי ההוראה?
"אני לא הייתי בבתי הספר, אבל מה שאני יכול לומר הוא שתוכנית העבודה לשנת הלימודים הקרובה תשע"ד בנויה על היעדים שקבע שר החינוך הקודם גדעון סער".
אז אולי זה דווקא כן נהיר למורים, והם יודעים מה מצופה מהם?
"אבל בהצהרות בתקשורת הם משמיעים דברים שונים ממה שנשלח אליהם בתוכנית העבודה".
אז אתה אומר שיש פער בין מה שכתוב בתוכנית העבודה, לבין מה שהם שומעים בפועל מפיו של שר החינוך וגורמים נוספים במערכת היום?
"כן".
וזה יוצר בלבול?
"זה עלול ליצור בלבול".
כיהנת כמנכ"ל המשרד בתקופות שונות, בשנות השמונים, בשנות התשעים ובקדנציה האחרונה עד לפני כשנתיים, כאדם בעל פרספקטיבה רחבה מאוד. כיצד אתה מסתכל היום על מערכת החינוך שלנו?
"אני רוצה לתת ציון מעולה למערכת החינוך של מדינת ישראל על כל הישגיה, וגם לכל קודמיי, מפני שאנחנו רגילים לבקר את המערכת הזאת יומם ולילה, להכות בה ולרמוס אותה; אבל יש לה הישגים בלתי רגילים, בשיעורי הלמידה, בהישגים הלימודיים והחינוכיים שחייבים להשתפר.
"אבל מה שהושג עד היום במציאות של חברה מורכבת-מסוכסכת שאין בה קונצנזוס על שום דבר, אפשר רק להתגאות במה שיש לנו ולשאוף, ולא לוותר על האמונה שניתן להשתפר ולהביא כמה שיותר תלמידים לסטנדרטים הגבוהים ביותר. על זה אני לא מוכן להתפשר ולוותר. אני מאמין שיש למערכת היכולת להביא את רוב תלמידי ישראל לסטנדרטים הגבוהים ביותר. ומי שמוותר על אמירה כזו, ומי שלא מאמין בה, לפי דעתי פוגע בעתידה של מדינת ישראל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם