ירושלים, מלחמה: ראש הממשלה מצוי במלכוד
השתיקה של נתניהו מעניקה רוח גבית למועמד משה ליאון. הבירה עלולה לחזור אחורה. הכיסים של בוז'י מרופדים, אך גם תומכיו לא רואים בו יו"ר
השליטה של ליברמן את דרעי במוקדי הכוח בירושלים ובוועדות השונות היא בעלת משמעות רבה לשניהם. מעבר לכך, ליברמן רוצה לנקום בברקת על מינויים שדרש ולא קיבל. דרעי וחבריו רוצים מצדם לראות את העיר מתחרדת הרבה יותר, ואולי חוזרת לימים עברו. נתניהו יודע את זה ולא שלם עם זה.
ליאון, איש טוב וצנוע, לא היה מועמד טבעי. הוא תושב גבעתיים שעבר לגור בעיר לפני חודש וחצי, ומכאן גם חולשתו. תושבי העיר מרגישים שמישהו מנסה לכפות עליהם ראש עיר חיצוני, כאילו ירושלים היא סוג של ועדה קרואה ולא אחת הערים החשובות בעולם שיכולה להצמיח בעצמה את מנהיגיה.
אילו היה מדובר באלוף במיל', בניצב משטרה מפורסם בדימוס או בדמות כלכלית יוצאת דופן, אפשר היה לספוג את היבוא הזר. אבל עבור רוב הירושלמים ליאון הוא איש אלמוני ולא מוכר, בעל תדמית אפרורית, לא מושך קולות בפני עצמו, שמתנהל על הקביים של שני החברים שהביאו אותו.
נתניהו, תושב העיר שגדל בה ומכיר אותה היטב, יכול היה למצוא בעצמו מועמד לראשות העיר שלא ירים גבה ולא יפגע בגאווה של תושביה. לאורך השנים האחרונות עלו וירדו שמות של מועמדים בעלי שיעור קומה בליכוד, אבל ראש הממשלה לא יזם ולא הכריע.
בשלב מסוים היה נדמה שהוא תומך בברקת, שהוא איש ימין כלבבו. גם בליכוד ובלשכת נתניהו שיערו שכך יעשה, ופעילים מרכזיים בסניף המקומי ישבו עם ברקת כדי לתאם שיתוף פעולה. אבל נתניהו היסס כדרכו, לא קיבל הכרעה אסטרטגית עד שקם מישהו זריז וממולח יותר ממנו וקבע לו עובדות בשטח.
ליברמן הפך את ליאון למועמד הליכוד באמצעות החברים הטובים שיש לו בסניף ירושלים של התנועה. שני שלישים תומכים שם בליאון, אבל שליש אחר לא מוכן לקבל את ההכתבה הזו ותומך בברקת. גם הוועדה המוניציפלית של הליכוד אישרה את המועמדות של ליאון, אבל הניסיונות לגייס את תמיכתו של ראש הממשלה עלו עד היום בתוהו. במטה של ליברמן מאשימים בעיקר אדם אחד, עו"ד דוד שמרון, חברו הטוב של ניר ברקת.
שמרון מייצג פרויקטים אדירים מול העירייה, בעיקר מתחם הקולוני ומלון ארבע העונות במושבה הגרמנית. המלון שייך למיליונר מורד זמיר, סוחר מניו יורק, חבר ותורם ותיק של נתניהו.
שמרון הוא פרקליטם הנאמן של בני הזוג בנימין ושרה נתניהו. הם לא זזים בלעדיו. הוא גם בן דודו של ראש הממשלה. שמרון יושב על האוזן הימנית של נתניהו ולא נותן לו מנוח. הוא אומר לו כי הבחירה של ליאון תחזיר את העיר עשרות שנים לאחור. הוא טוען כי עיר הבירה עלולה להפוך אנטיציונית בעקבות הבחירה, עם רוב חרדי וערבי.
שמרון מוסיף בעקבות ההאשמות כלפיו כי ברקת או קובי כחלון, מחזיק תיק התכנון והבנייה בעירייה, לא עזרו לו מעולם ולא עשו לו הנחות, וכי התמיכה שלו בראש העיר המכהן היא עניינית בלבד.
אגב, שמרון הוא חבר טוב של משה ליאון. לאורך השנים הוא עזר לקדם אותו גם בליכוד וגם במשרד ראש הממשלה, אצל נתניהו, שם נשא ליאון בתפקידים בכירים. שמרון אומר את מה שהוא חושב גם לליאון עצמו, אבל כאשר אומרים למועמד של ליברמן ודרעי שהוא מריונטה או שאינו מוכר מספיק, הוא פוסל את הדברים על הסף, מסובב את הראש וטוען כי מעליבים אותו.
בחזרה לדילמה של נתניהו. ראש העיר לא רוצה להעניק עוד כוח לליברמן, אבל הוא לא יילחם בו. היחסים הפוליטיים של נתניהו עם ליברמן מורכבים. הליכוד וישראל ביתנו היו אמורות להתאחד. בליכוד לא רוצים את החיבור הזה. ליברמן עצמו מגלה קוצר רוח, תובע לדעת איפה הוא עומד ומבקש הכרעה עד נובמבר הקרוב. אם האיחוד לא יקרה, יהפכו הליכוד וישראל ביתנו שוב לשתי מפלגות יריבות, ויש לעניין משמעות מרחיקת לכת לגבי הממשלה והקואליציה.
האסטרטגיה של ליברמן היא כזו: הוא מחדיר את המועמדות של ליאון לציבור באמצעות שלטי ענק ואירועים קטנים, אבל שומר על מערכת בחירות שקטה ומצניע את התמיכה החרדית כדי לא לעורר את האוכלוסייה החילונית בעיר ולחזור על הטעות שעשה המועמד מאיר פרוש בבחירות הקודמות.
ביום שלישי בערב לקח ברקת קבוצה של אנשים ועשה להם סיור סליחות לילי בעיר העתיקה. הוא סיפר שם על נקודת השבר שעבר באמצע מרוץ ראלי-דקר ב-2001 ועל המסר שקיבל לבוא ולהציל את ירושלים.
ברקת מתייחס אל ירושלים כמו אל שליחות שהוטלה עליו ומכנה את האנשים שמבקשים את מקומו "הזויים". שני הצדדים בטוחים בניצחונם. ברקת משוכנע שהוא הצליח לפרוץ לתוך האוכלוסיות שנחשבות תומכות ליאון: החרדים, הדתיים הלאומיים ואפילו אנשי הליכוד. אנשי ליאון טוענים כי כל החרדים איתם, ולא תהיה להם בעיה לגייס את הרוב ולהביס את ברקת.
הקרב עשוי להיות צמוד. בנסיבות הללו ראש הממשלה נתניהו יכול להיות שובר השוויון. מה עושים? ליברמן ודרעי עזבו השבוע את הכל ונסעו לווינה, אוסטריה, כדי להשתתף בחתונת בנו של הבנקאי המשותף שלהם, המיליארדר מרטין שלאף. אני משוכנע שהם דנו ביניהם איך לפתוח את הפה של ראש הממשלה, אבל נתניהו שותק, אולי עד יום הבחירות, ואולי בחוכמה.
אם ברקת ינצח, נתניהו יוכל להיות מרוצה מהמפלה של ליברמן. אם ליאון ינצח, נתניהו ישתבח בהישג של הליכוד.
לפני חודש פגשתי את יו"ר העבודה שלי יחימוביץ'. דיברנו על ההתמודדות הצפויה בעבודה לפני שנקבע המועד לפריימריז. יחימוביץ' אמרה שהיא רוצה שכל היריבים שלה יתאחדו מאחורי מועמד אחד כדי שתוכל לנצח אותו בסיבוב הראשון, בלי להזדקק לסיבוב שני. לפעמים חלומות מתגשמים.
יחימוביץ' מבקשת ליצור תקדים ולהיות היו"ר הראשון של מפלגת העבודה בשנות האלפיים שלא מודח אחרי סיבוב בחירות כושל אחד. יש לה סיכוי לא רע בזכות מהלך פוליטי מתוחכם שנקטה, בעל תועלת כפולה.
יחימוביץ' הקדימה את הפריימריז במפתיע וכך מנעה מהמועמדים האחרים לבצע מפקד המוני, שכולם יודעים מה טיבו. ספר הבוחרים דומה לזה שהכתיר אותה למנהיגת העבודה בספטמבר 2011. שנית , יחימוביץ' ניצלה עיתוי טוב ותפסה את גבי אשכנזי בנקודת חולשה, מנעה ממנו להצטרף לעבודה, לרוץ בפריימריז ולתפוס את מקומה.
יחימוביץ' עומדת עכשיו מול הרצוג, שהתמודד מולה גם בפעם הקודמת, אבל לא הצליח להעפיל לסיבוב השני. הרצוג הוא איש חביב ומוכשר, אבל הוא לא יכול להציע למפלגת העבודה כישורי מנהיגות גדולים מאלה של יחימוביץ'. הרצוג גם לא יכול לספק שלטון לאנשי העבודה.
גם התומכים שלו לא יצמידו לו את התואר "ראש הממשלה", אפילו לא בדמיונם הפרוע. מה שהוא יכול להציע זו הצטרפות לשלטון. הרצוג הוא חסיד מובהק של השותפות בקואליציה וכל פרידה שלו מהממשלה עולה לו בדם. לסחורה הזו יש קונים בעבודה, אבל נדמה לי שיחימוביץ' הצליחה לשכנע כי האופוזיציה היא הדרך היחידה לחזור להנהגת המדינה, אם בכלל.
הרצוג מחובר היטב לחברי העבודה ובעיקר לקבוצות המאורגנות. בני בריתו כבל ומרגלית נחשבים חברי כנסת שיש מאחוריהם מחנה. לחברי הכנסת שתומכים ביחימוביץ': עומר בר-לב, מיקי רוזנטל או משה מזרחי אין כוחות בשטח, אבל יחימוביץ' עצמה מחזיקה מחנה גדול של תומכים חופשיים.
עכשיו תשאלו איפה פואד בן אליעזר ויו"ר ההסתדרות עופר עיני, שני ממליכי המלכים בעבודה? בן אליעזר לא פוצה פה ולא מצפצף כדי שיחימוביץ' לא תתנקם בו בבחירות לנשיאות במאי הקרוב. עיני עדיין לא דיבר. בעבודה מעריכים כי מבין 60 אלף המתפקדים יש לעיני 4,000 איש, שאותם הוא יעמיד בסוף לטובת הרצוג.
להרצוג יש הרבה כסף והרבה קשרים. בדוחות של מבקר המדינה הוא מככב תמיד במקומות הגבוהים של רשימת הפוליטיקאים שנהנים מתרומות כבדות. הוא יוצא לקרב של חייו. אם יובס, ייחשב ללוזר נצחי, המהדורה המעודכנת של שמעון פרס במפלגת העבודה. לא קל ולא פשוט.
יום ראשון, עשר בבוקר. מאות אנשים נוהרים למרכז מורשת בגין בירושלים, באמצע יום עבודה, כדי לקיים כנס ארוך בנושא: "שתי מדינות לשני עמים משני עברי הירדן". הרצינות שבה מתייחסים המארגנים לפתרון המדיני שלהם היא תהומית.
מי שנקלע לאירוע מצא פרופסורים שפותרים ב-30 דקות את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומחלקים את הגדה חיש קל לשבע אמירויות חלשות כדי להקל את השליטה על ישראל; דוקטורים שזורקים ב-20 דקות את האוכלוסייה הפלסטינית אל מעבר לירדן וגם כמה מומחים שמציעים לספק גז טבעי וחשמל למדינה הפלסטינית שתקום על חורבותיה של הממלכה ההאשמית, שכולם מייחלים לנפילתה (אבל לא אומרים זאת בפה מלא).
רעיון המדינה הפלסטינית בירדן צץ מדי כמה שנים, בעיקר בקרב חוגי הימין הקיצוני. פעם ניסו להפוך את הפתרון למדיניות של הימין המתון יותר. אריאל שרון ניסה ללכת על הקו הזה בתחילת דרכו בליכוד.
בנאום מפורסם שנשא בשנות ה-80 במצודת זאב סיפר שרון שמנחם בגין, ראש הממשלה, ביקש ממנו לדרבן את העיסוק בנושא. "אני לא יכול לדבר על זה, אתה יכול", אמר בגין לשרון, לדבריו. הטענה זכתה להכחשה גורפת של בני משפחת בגין, ובני בגין כתב מאמרים בגנותו של שרון.
בגין, כמו מדינאים רבים אחריו, לא רצה לפתוח חזית נגד המלך חוסיין ונגד המלך עבדאללה שירש אותו. שרון הבין את העניין והפסיק עם השטות המסוכנת הזו מאז.
אבל הדוברים בכנס במרכז בגין בשלהם. הם חושבים שהם מחזיקים בידיהם את פתרון הפלא לסכסוך. הפלסטינים, שהם הרוב בירדן, יהפכו את ירדן לפלסטין וינטשו את הגדה. מי שיישאר תחת ריבונות ישראל יהפוך לתושב, ולא לאזרח. ההיתכנות גבוהה. מה יש לדבר.
"התהפוכות בעולם הערבי הופכות את התוכנית היום למעשית מאי פעם", בטוח פרופ' אריה אלדד, חבר כנסת לשעבר. מעבר לזה, הנכונות של ישראל להעניק לפלסטינים מדינה בירדן נתפסת בעיני הדוברים לוויתור כואב של ישראל על עבר הירדן המזרחי, שם היו נחלות לשבטי ישראל ועל השטח שלטו ממלכות דוד וינאי.
והיה במרכז בגין גם חשבון נפש לאומי, שלא נעלמה ממנו הסתה גזענית לשמה. אחד, ד"ר מרדכי ניסן, ניסה להסביר כי ישראל מנעה הגירת מאות אלפי ערבים לירדן ולמקומות אחרים מכיוון שחיפשה עמם בטיפשותה דו-קיום והתעקשה להיטיב איתם. כך היה לפני מלחמת ששת הימים, וגם לאחריה, ביהודה ושומרון. "האוכלוסייה הערבית שהגיעה לכאן היא מקבץ של דוברי ערבית מכל מיני ארצות", ניתח ניסן.
"אנחנו הפרענו לתהליך הנטישה שלהם. הקמנו להם אוניברסיטאות, מערכת בריאות, הענקנו להם חופש ביטוי וכו'. הם מצאו כאן חופש, כבוד, עבודה ולכן לא עזבו".
בקיצור, את הכיבוש הישראלי בגדה הפכו ד"ר ניסן וחבריו לגן עדן נטול דיכוי, מעצרים, חומות, גדרות, מחסומים והשחתה מוסרית. איזה יופי. מעניין, למשל, איך החופש והכבוד עולים בקנה אחד עם שלושת ההרוגים הפלסטינים בקלנדיה, רק השבוע, אחרי פשיטה של מסתערבים על מחנה פליטים, שגרים בו 10,000 איש , חלקם תושבי ירושלים, רבים מהם בתנאים שד"ר ניסן לא היה מוכן לספק לחיית המחמד שלו.
"צריך אומץ לב מוסרי כדי לומר שצריך הגירה ערבית", מוסיף ואומר ד"ר מרדכי ניסן במרכז בגין וזוכה למחיאות כפיים נלהבות. "לא צריכים להיות 20 אחוז בנצרת, לא 30 אחוז בלוד, ולא 30 אחוז בירושלים המאוחדת. הביטחון הלאומי מחייב יותר יהודים ופחות ערבים. השלווה היהודית מחייבת יציאה של ערבים לכיוון מזרח, ואסור להפריע לתהליך הבריא הזה".
בקהל אני מזהה את סגנית השר ציפי חוטובלי מהליכוד ואת ח"כ יצחק אוחיון מישראל ביתנו. חוטובלי חוששת שהשיחות שמנהלת ציפי אחרת, שרת המשפטים לבני, יביאו חלילה להסדר ביניים, ואז יפנו התנחלויות בלי תמורה מעשית בשטח.
לחוטובלי יש למצער הצעה מדינית הוגנת, בניגוד לחבורת האפרטהייד הגדולה שהתכנסה במרכז בגין וביישה את שמו של ראש הממשלה לשעבר. היא מבקשת להחיל את הריבונות הישראלית על הגדה ולהעניק זכויות אזרחיות מלאות לתושבים הפלסטינים. "אני מציעה סיפוח עם אזרוח. הם מציעים סיפוח בלי אזרוח", אומרת חוטובלי. "אני כאן כי מה שחשוב זה להראות לנתניהו שיש גם כיוונים אחרים".
הבחירות לעיריית ירושלים בפתח, כבר ראינו. למרכז בגין מגיע הכוכב החדש של הבחירות, אריה קינג, תושב השכונה היהודית מעלה הזיתים בראס אל-עמוד. הוא משתלב במהירות באווירה הכללית. קינג רץ בראש רשימה שנקראת "שכונות התפר". עדיין לא ברור אם המטרה שלו היא להביא לשקט בשכונות שהוא רוצה לייצג או לעורר שם מהומות.
ביום שלישי קיבלתי מסרון מהדובר שלו. "בוקר טוב, אתה מגיע היום לסיור בגבעה הצרפתית של אריה קינג וחברי הרשימה שלו? הסיור בעקבות זריקת בקבוקי תבערה ואבנים, ומפגש עם משפחות שספגו אותם מערבים בשכונות הסמוכות. יהיה בלגן", הבטיח הדובר.
העיר כוסתה לאחרונה בפלקטים של קינג. "מפחיד בפארקים?", הוא שואל את הבוחרים שנתקלים בפלסטינים שמבלים בגני העיר. ויש לו גם פתרון. "צריך לגדר את הפארקים ולסגור אותם ב-12 בלילה כל יום. למה הערבים באים אלינו? כי הם לא יכולים לעשן נרגילות ולהתעסק עם בנות אצלם. האבא שלהם יקרקף אותם.
"ברגע שאתה סוגר את הפארקים בלילה, אחוז הפשע יירד וההצקות לבנות יהודיות ייפסקו. חוץ מזה צריך לבנות גנים ציבוריים אצלם. אני רוצה שיהודים ילכו לגנים של הפלסטינים במזרח העיר במקום שהם יבואו למערב העיר", מסכם קינג את משנתו. והכל קורה בירושלים, מודל 2013.
1.
איש חשוב, מקורב שראוי לדבר בשמו של ראש הממשלה, שם בסוף השבוע את עצמו בחליפה הצרה של נשיא סוריה אסד. "אני מול כל העולם", אומר אסד לעצמו. "עברתי את הגבול, באשמתי או שלא באשמתי. זרקתי נשק כימי. האמריקאים לא יכולים לשתוק, אפילו שעצמו עין עד היום.
"אני הולך לחטוף כמה טילים על הראש, אבל אני יודע שהם לא יפגעו לי בארמון ולא יהרגו לי את המשפחה כי הם לא באמת רוצים להפיל אותי. על האחרים לא אכפת לי. נשארתי בינתיים רק עם איראן וחיזבאללה. אם הם יגיבו נגד ישראל, בסדר. לי אסור להגיב. מדינות ערב לא איתי, גם אם אתקוף את תל אביב. הם נגדי. וחוץ מזה, מה אני צריך לפתוח היום עוד חזית, ועוד מול הישראלים? מטורף אני לא".
2.
סוריה או לא סוריה. ראש הממשלה ורעייתו הבטיחו להגיע ביום ראשון לטקס הרמת כוסית של חוג תגר בליכוד, חוג הוותיקים, באולמי פאטייה בכפר סבא.
3.
אחרי הריב בצמרת הגבוהה בין הרבנים עובדיה יוסף ושלמה עמאר בבית החולים הדסה, נרשמה גם סולחה בש"ס בין אריה דרעי וחיים כהן, עוזרו לשעבר של הרב יוסף שלום אלישיב המנוח ואחת הדמויות הידועות בעולם החרדי. השניים, חברים טובים, הסתכסכו אחרי שדרעי לא הצליח לשבץ את כהן ברשימת ש"ס לכנסת. עכשיו יהפוך כהן לאיש מפתח בש"ס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם