ברק אובמה - מנהיג חזק שעשוי מנייר
התנהלות אובמה מול אסד חושפת מנהיג חלש והססן ופוגעת קשות במעמדה של ארה"ב כמעצמה הגדולה בעולם. הדימוי מחלחל לאיראן
- ארה"ב ורוסיה דנות בפירוק אסד מנשק כימי
- מצרים מקימה "ציר פילדלפי" חדש לאורך הגבול עם עזה
פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארה"ב וראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן, סבור כי הנשיא אובמה התגלה בימים האחרונים כנשיא חסר מנהיגות. "ברור כעת שאובמה הוא לא מנהיג. ההססנות שלו בנושא הסורי מצטרפת לשורה של מהלכים שעשה בעיקר במזרח התיכון על רקע מה שמכונה'האביב הערבי' המעידים על חוסר מנהיגות וחוסר אסטרטגיה", אומר גלבוע.
"ארה"ב תחת אובמה לא מובילה ולא מנהיגה את העולם אלא מגיבה להתפתחויות. התגובות של ממשל אובמה הן רנדומליות, מקריות, בהתאם להתפתחויות בשטח ולמידת הלחצים שהוא חש מבית ומחוץ.
לדברי פרופ' גלבוע, הוא מעולם לא ראה נשיא אמריקאי שמייחצן כך את התלבטויותיו. "הוא מתייעץ ומתחבט לפני המצלמות, עד שזה ברור שאין לו כלל חשק לצאת לתקיפה בסוריה. תהליך קבלת ההחלטות שלו, כפי שמשתקף כלפי חוץ, הוא כמו של מדינת איים באוקיינוס השקט שצריכה להחליט אם לרכוש תותח. הוא יוצר לעצמו דימוי רופס שפוגע מאוד בדימוי של ארה"ב ומצמצם מאוד את יכולת הפעולה האמיתית שלה.
"בלתי אפשרי ולא מתקבל על הדעת שנשיא אמריקאי ישרטט קווים אדומים לגבי שימוש בנשק כימי ואחר כך יתקפל", מוסיף גלבוע. "בלתי אפשרי שהנשיא ישלח את שר החוץ שלו לבנות את הקייס למתקפה בסוריה ואחר כך יאמר שטרם החליט. כל ההתנהלות שלו וגם עצם הפנייה לקונגרס מעידות על חולשה.
"הגמגום בנושא הסורי מצטרף לשורה של החלטות הססניות ומה שמצטייר בעיני העולם זה נשיא שהוא נמר של נייר. איראן, סוריה, חיזבאללה ורוסיה מסתכלות עליו ואומרים שאובמה רכרוכי, לחיץ, לא עומד על עקרונות, וכשעושים קצת רוח הוא מתכופף. כך לא פועלת מעצמת על".
גם שגריר ישראל לשעבר באו"ם, דני גילרמן, חושש מהסדק בתדמיתה של ארה"ב. "מוצאי שבת היו מאוד קשים מבחינת מעמדה הבינלאומי של ארצות הברית. זה יום שבו היא הכריזה על כך שהיא מוותרת על מעמדה כמעצמה מובילה בעולם", אומר גילרמן.
"מאז התפרקותה של ברית המועצות נותרנו עם עולם שבו פועלת מעצמת על יחידה, ארה"ב. כעת העולם נותר די יתום כשהוא רואה את התנהלותו של נשיא אמריקאי המשדר הססנות וחולשה. העולם זוכר את ההצהרות הלוחמניות התקיפות ואת הקווים האדומים ששרטט אובמה כלפי סוריה, ואז ביום אחד יוצא כל האוויר מהבלון הנפוח".
" אובמה מזכיר לי את הימים של ג' ימי קרטר, המון דיבורים ואפס מעשים", טוען גילרמן. "הוא נוהג הפוך מהעצה שנתן פעם אחד מגדולי נשיאי ארצות הברית, תיאודור רוזוולט, שאמר: 'תתהלך ברכות אבל תישא איתך נבוט'. אצל אובמה יש המון דיבורים שמשדרים המון עוצמה, אבל בסופו של דבר מתברר שאין נבוט ואפילו אין מקלון קטן".
גילרמן מודאג לא רק מהמסר שוושינגטון משדרת לדמשק, אלא גם לטהרן, לפיונגיאנג ולמעוזי חיזבאללה. "יש פה בעיה אמיתית", הוא טוען. "המסר שאובמה מעביר לאויבים של ארה"ב הוא מסר של חולשה, ולבעלי בריתה של ארה"ב הוא שולח מסר של'אל תסמכו עלינו'. מתברר שאנחנו לבד ולא נוכל לסמוך אלא על עצמנו. מה שמדאיג הוא שלתוך החלל הזה ממהרים להיכנס הרוסים, הסינים, האיראנים והטורקים משום שאיש לא מפריע להם".
גילרמן סבור שאם בסופו של דבר אובמה יקבל גיבוי מהקונגרס ויחליט לתקוף בסוריה, הוא יצליח לשקם רק במידה מסוימת את מעמדה של ארה"ב. לטענתו, "הנזק שנגרם חמור מאוד. אני מאוד חרד מההשלכות שלו בעולם המאוד מסוכן שבו אנו חיים ובשכונה הבעייתית שלנו".
גם יקי דיין, לשעבר קונסול של ישראל במערב ארה"ב, מצייר תמונה קודרת של השלכות התנהלותו של הנשיא אובמה על מעמדה של ארה"ב במזרח התיכון ומול אויביה. "נוצרת כעת בעולם תפיסה, שלא חשוב אם היא נכונה או לא, שאובמה הססן וחלש.
זה יוצר ואקום שנכנסות אליו מדינות כמו רוסיה וזה משליך על בעלת הברית הקרובה של ארצות הברית, ישראל". בסופו של דבר, מזכיר דיין, מעבר לעניין המוסרי של טיפול ברודן המשתמש 70 שנה לאחר השואה בנשק כימי, בגז, להשמדת בני אדם, בלי שהדבר זוכה לתגובה הולמת, עומד ברקע נושא הגרעין האיראני.
"אם לא תגיב בקטן בסוריה, תצטרך להגיב בגדול באיראן. זה מחזק את ההצהרות של נתניהו שבסופו של דבר אתה לא יכול לסמוך על אף אחד אלא על עצמנו בלבד", מוסיף דיין. "זו מסקנה לא בהכרח טובה לאינטרסים של האמריקאים שכן במזרח התיכון מתקיים הכלל ההפוך מהכלל בארה"ב.
שם אומרים ש' מה שקורה בווגאס נשאר בווגאס', אבל זה לא מה שקורה במזרח התיכון. מה שקורה כאן מקרין מיד על העולם כולו, ואובמה יכול למצוא עצמו נשאב חזרה לאזור בין אם ירצה ובין אם לא ירצה, ולכן עדיף לו שזה יקרה בתנאים שלו".
לדבריו של דיין, מלבד המבחן הסורי אובמה ניצב כעת בפני שורה של הכרעות גורליות בקונגרס, הקשורות למדיניות הפנים של ארה"ב. "אלה הם עשרת ימי התשובה של אובמה. כלל לא בטוח שהוא יזכה לרוב לתקיפה בסוריה, וזה ישליך גם על מעמדו בתוך ארה"ב. בסופם של עשרת הימים נוכל לדעת אם אובמה מחזק את מעמדו ויוצא למבצע צבאי בסוריה או שהופך למה שנקרא בעגה האמריקאית 'ברווז צולע' קודם זמנו".
פרופ' משה ארנס, מי שהיה שר ביטחון ושגריר ישראל בארצות הברית, דווקא מבין את ההתלבטויות של הנשיא אובמה. "בסוריה המאבק הוא לא בין טובים לרעים, לא בין בני אור לבני חושך, אלא בין בני חושך לבני חושך, בין משטר אסד וכנופייתו לבין הכנופיות של אלקאעידה, ולכן נשיא ארה"ב עומד בפני דילמה לא פשוטה. הוא מתלבט ואפשר להבין את זה".
לדבריו "גם אנחנו, כשכנים של סוריה, עומדים בפני אותה בעיה בהבדל אחד. לפני כמה חודשים, אולי בהיסח הדעת, אובמה דיבר על קו אדום במקרה של שימוש נשק כימי. והנה אסד השתמש בנשק כימי. המסר שיוצא מוושינגטון הוא מאוד בעייתי. אם אתה משרטט קו אדום ותוקף את אסד על הריגת כאלף אזרחים בנשק כימי, אבל אתה מאפשר לו להמשיך לרצוח רבבות אזרחים וילדים בנשק קונבנציונלי, אתה עומד בפני בעיה לא פשוטה".
עם זאת, פרופ' ארנס מציע לא לעשות הקבלה בין המצב בסוריה לבין הסוגיה האיראנית. "אם בסוריה יש שני מחנות של רשע, באיראן יש רק רשע אחד שמטרתו להשיג נשק גרעיני". כמו כן, פרופ' ארנס מציין כי מוקדם מדי להספיד את מעמדה של ארה"ב כמעצמת העל המנהיגה את העולם. "ארה"ב היא המעצמה מספר אחת בעולם. תראו את מערך הנשק שלה, את עוצמתה האידיאולוגית ואת ערכיה. לארצות הברית אין תחליף. אנחנו שמחים שארה"ב היא בעלת בריתנו ומקווים שכך תישאר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם