מותו של האדם הקרוב ביותר להיטלר
רוכוס מיש, שהיה ליד היטלר ממש עד התאבדותו בבונקר בברלין סירב להתנצל על התפקיד שמילא, ואמר בעבר: "הייתי חלק מהמשפחה"
- האם פושע נאצי מאושוויץ חי בישראל?
- הונגריה: כתב אישום נגד פושע נאצי בן 98
הוא זכר הכל, החל מהפרטים הבנליים כמו הצורך של היטלר בבקבוקי מים חמים בשעה שמיליונים מסביבו סבלו ועד לרצח המזעזע של ילדיו של יוזף גבלס על ידי אביהם ואשתו, מחשש שייתפסו על ידי הכוחות הסובייטים. הזיכרונות הללו עניינו בעיקר צעירים בגרמניה ומחוץ לה. סרטים כמו "הנפילה" עוררו עניין בחיים בבונקר, בשעה שעולמו של הפיהרר קרס ועד להתאבדותו.
בתקופה שמיד לאחר המלחמה זיכרונות כאלה היו בגדר טאבו, משום שהיו טריים עדיין. אבל בשנים האחרונות אנשים כמו מיש סיפרו בפתיחות על חוויותיהם. הם לא היו אכולי חרטה, והעניין הבלתי נלאה של התקשורת בסיפורים של "עדי ראייה" לשקיעת הרייך עודד אותם. איחוד ברלין ב-1990 הוביל גם לחשיפת שרידי הבונקר, מה שעורר עניין נוסף במה שקודם לכן היה קבור, הן מבחינה פיזית והן מבחינה פסיכולוגית.
מיש הציג את עצמו כ"חייל פשוט" שמילא את חובתו בסביבה שהייתה יוצאת דופן. הוא הביע בשעתו את מסירותו והערצתו להיטלר, שבחר בו להיות חלק מהסגל שלו ובכך חסך ממנו את השירות בחזית, בקרבות הנואשים להגנה על הרייך. מיש נולד ב-1917 בעיר אופול שנמצאת כיום בשטח פולין. אביו מת כשהיה ילד, מפציעה שספג במלחמת העולם הראשונה, ואמו מתה מזיהום בריאות. אחיו הבכור טבע זמן לא רב אחר כך, וסבו וסבתו גידלו אותו.
הוא למד אמנות עם התמחות בפרסום, וב-1937 הצטרף לארגון שהוקם על ידי האס-אס. הוא נפצע ב-1939 במהלך הפלישה לפולין. המפקד שלו המליץ על צירופו לסגל האישי של היטלר, שם הוא שירת עד תום המלחמה.
הוא זכר כיצד היה מלא חשש מהפגישה הראשונה שלו עם היטלר, אבל "הוא לא היה מפלצת או סופרמן. הוא עמד מולי כמו אדם נורמלי לגמרי, ודיבר בנימוס". "האדם הפשוט ביותר שהכרתי", היה תיאור נוסף שלו של "הבוס". לדבריו, התפקיד שלו היה עד כדי כך קרוב להיטלר, שהוא היה "חלק מהמשפחה".
התיאור של היטלר כאדם "רגיל לחלוטין" סייע לחזק את האשליה לפיה כל ההודעות שקיבל מיש כטלפן, וכל האנשים שליווה פנימה והחוצה מחדרו של היטלר, היו חלק מהתנהלות רגילה של מדינה. היטלר יכול היה להתייחס לסגל הקרוב אליו באדיבות, ובמקביל לנהל מרחוק רצח של מיליונים. מיש נהנה במיוחד מהביקורים בברגהוף, מעון הנופש של היטלר באוברזלצברג. "זה היה נהדר, כמו לצאת לחופש. הבוס היה רגוע מאוד כשהוא היה שם", הוא סיפר.
הפעם היחידה בה ראה את היטלר לחוץ, לדבריו, הייתה כאשר הגיעו החדשות לגבי טיסתו של סגנו, רודולף הס, לבריטניה ב-1941. במקרה אחר, הוא נזכר, הוא נתקל בהיטלר בסלון, באמצע הלילה. "הוא בהה בציור שמן של פרידריך הגדול לאור הנר. הוא תמיד לקח אותו לנסיעות. הרגשתי כמו פולש שהפריע למישהו באמצע תפילה".
מיש טען להגנתו, כמו רבים מהמקורבים להנהגה הנאצית, שהוא לא ידע דבר, או ידע מעט על השואה, למרות שהאזין לרבות משיחות הטלפון של היטלר. ייתכן שמדובר באמנזיה נוחה, וייתכן גם שזה שיקף את ההסתייגות של היטלר מדיבור ישיר על מה שהוא עולל. כאשר קרוב משפחה של מיש, איש איגוד מקצועי וסוציאל-דמוקרט, גורש למחנה ריכוז, הוא הצליח להתערב לטובתו בצמרת האס-אס ולהביא לשחרורו.
כשהתבוסה התקרבה והיטלר החל לבלות זמן ניכר בבונקר, שגרת החיים איתו הפכה להיות תמוהה יותר ויותר. מיש היה צריך לדאוג לבקבוק מים חמים למיטתו בכל ערב. אווה בראון, פילגשו של היטלר, דאגה לאיפור שלה "כאילו נמצאה בווילה, ולא במבנה בטון תתקרקעי". אבל מיש נזכר כיצד האווירה השתנתה: "הדבר הגרוע ביותר היה השקט. כולם לחשו ואף אחד לא ידע למה".
הוא נזכר ברגעים האחרונים באפריל 1945, כשהסובייטים הגיעו למרכז ברלין וזוועת המלחמה הגיעה לפתח ביתה של ההנהגה הנאצית. מיש פינה את חדרו לטובת גבלס ואשתו, מגדה, כדי שהם יוכלו להרעיל את ששת ילדיהם ולמנוע את לקיחתם בשבי. הוא ראה כיצד היטלר התחתן בחיפזון עם אווה בראון, איך הזוג הצהיר על היותו ארי טהור בפני פקיד עצבני, איך הם פרשו לחדר כדי לירות בעצמם, ואיך גופותיהם נשרפו.
מיש נשבה על ידי הצבא האדום כשברח מהבונקר. כשהבינו הסובייטים היכן עבד, הוא נלקח לברית המועצות ונחקר באריכות על סופו של היטלר. הוא שוחרר ב-1954 וחזר למזרח גרמניה, שם עבד כצייר וניהל חנות. הוא חי לבדו אחרי מות אשתו ב-1997.
זמן רב אחרי שיצא לפנסיה, גרמניה אוחדה והריסות הבונקר נחשפו במהלך עבודות בנייה. מבול של סרטים עלילתיים ותיעודיים ושלל ספרים הופיעו על הרייך השלישי, ומיש הפך למרואיין מבוקש ופרסם את זיכרונותיו תחת הכותרת "העד האחרון". הוא דיבר על "הנאמנות בלא תנאי" שלו להיטלר עד מותו ומעבר לו.
עמדתו החפה מהתנצלות הובילה לנתק מבתו, בירגיטה. הבת טענה לפני מספר שנים בראיון לבי-בי-סי כי אמה הייתה יהודייה במקור. לטענתה, אביה סירב להאמין בכך. היא עצמה התנדבה בקיבוץ, למדה עברית ובגרמניה עסקה בשיקום בתי כנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם