"אימת הכייסים" נפטר בגיל 78
למשה טוב ז"ל, היו אין-ספור תחפושות ופרצופים, יכולת נדירה להיטמע בסביבה - ועיני נץ שידעו לזהות וללכוד את המיומנים שבכייסים
- חייל התרברב בפני חבריו כי גנב רימון - ונעצר
- גנב כביש שלם ברוסיה - ונתפס
עמוד המקוון הרשמי של משטרת ישראל כתוב שטוב מילא תפקידי סיור, בילוש, מודיעין וחקירות, ואף שהיה שותף בצח"מים ידועים כמו רצח הילד אורון ירדן או תיק הרוצח סולמון אבו, אף אחד לא ייקח לו את תוארו הרשמי - לוכד הכייסים מספר אחת בישראל מאז ומעולם, והאיש בעל אלף הפרצופים, כפי שכונה, בגלל יכולתו הפנומנלית להתחפש ולהותיר את קורבנותיו חסרי אונים.
טוב, טייב במקור, עלה מתוניסיה בגיל 17, התחנך בכפר הנוער ניצנים והתגייס לצנחנים.
הוא היה מאחרוני הצונחים במתלה, כזה שעל מדיו ענד בגאווה את כנפי הצניחה שלו עם הרקע האדום. הוא החל את המסלול כשוטר מקוף במפגש הרחובות דיזנגוף פרישמן בתל אביב, מה שמקפיץ את הבלש שלמה וייס, שעבד עם טוב כעשרים שנה, לומר שאת מה שרוצים לעשות היום במשטרה - להחזיר את שוטרי המקוף לרחובות - טוב הבין ועשה כבר לפני כמעט חמישים שנה, כשהתגייס למשטרה ב-1958.
בתחילת שנות השישים, כשתל אביב הפכה לעיר גדולה, הוחלט להקים את המדור המרכזי שיפעל ברחבי המטרופולין המתעורר. היחידה הורכבה מאוסף של כמה עשרות שוטרים מצטיינים שהובאו מכל המרחבים והחלה להפגין נוכחות ברחובות. בעיר התפתחה בעיה של כייסות, והוחלט להקים חוליה שתתמחה בטיפול בפציינטים האלה. מתברר שכל עלייה הביאה איתה שיטת כייסות משלה. העלייה העיראקית, למשל, הביאה את שיטת "קיר-יד-סוס", שהורכבה מחוליה של שלושה כייסים.
הראשון היה סוחב את הארנק, מעביר אותו לכייס השני, "היד", שהיה מעביר לשלישי, "הסוס", שתפקידו היה להימלט מהמקום עם הסחורה. או הגרוזינים, שעבדו חזק באזור רחוב לילינבלום, המקום שהלקוחות באו להחליף דולרים.
טוב היה מסתובב ברחובות באין ספור תחפושות ולוכד את קורבנותיו. היה לו ולעמיתיו בחוליה כושר גופני מדהים, ואם כייס פוטנציאלי היה עולה לאוטובוס צפוף באלנבי - הם לא היו עוקבים אחריו ברכב בילוש, אלא רצים אחרי האוטובוס. בבני ברק הם התחפשו לחרדים, בשוק הכרמל נראו כרוכלים, בתחנה המרכזית הישנה נראו הוא ואנשיו כאחרוני הקבצנים, וגם לאוניברסיטת בר אילן הגיעו כשפרצה מגפה של גניבת ארנקים מתיקים בספרייה. בסוף הם לכדו את אחד המרצים חוגג על רכושם של הסטודנטים.
במשרד הקטן של היחידה ברחוב דיזנגוף היה חדר איפור לשם הביאו לוכדי הכייסים בגדים ישנים, משקפיים, פאות וקווצות שפם. באותם ימים האמצעים היו דלים, וטוב נדרש לאלתר מהגורן ומהיקב כדי לצייד את אנשיו באמצעי הסוואה. חוליית הכייסים עשתה לעצמה שם בכל המרחבים וביחידות המשטרה והפכה לבית ספר לבלשים עבור מי שרצה לדעת באמת איך עושים את העבודה. טוב, איש שטח מסור, היה מפקד ואבא לפקודיו. בימי שישי היה מבקר את משפחותיהם כמו קצינת ת"ש, מחלק זרי פרחים, סועד חולים ודואג לכל צורכיהם.
אלי גלדבך, עוד אחד מאנשיו של טוב, אומר שאם היו במשטרה חמישה שוטרים כמוהו, לא היו צריכים יותר שוטרים: לא קיימים טיפוסים כאלה היום. היו לו עיניים מחייכות, והיכולת שלו להיטמע בסביבה בלי שיראו אותו הייתה מטורפת. זו הייתה תקופה שהכל היה פיזי, ברגליים, בלי סלולרי ואמצעי קשר מתוחכמים. בכלל, כייס הוא פסיכולוג.
הוא כל הזמן מנסה להיכנס למוח של הקורבן, וטוב היה אלוף בלתסכל את הפסיכולוג שבכייס. טוב גם לימד את פקודיו לחשוב מהר, לברור את החשוד מתוך ההמון, לשלוף אותו כמו קוץ. כייס יכול להסתובב עם חליפה ועניבה כדי שכשתסתובב אליו, יהיה לך קשה להאמין שמדובר בו. זו מלחמה פסיכולוגית, וטוב תמיד הכריע אותם. בבתי המשפט השופטים העריצו אותו כי העדויות שלו היו מדויקות.
ב-1983 פרש טוב מהמשטרה, ועשור מאוחר יותר פיזר מפקד הימ"ר דאז, דודי כהן, את חוליית לוכדי הכייסים ושילב אותה בחוליות הימ"רים. המפקד האחרון של החוליה, אבי רווח, מספר שעד כדי כך מתוסכלים היו הכייסים, שהפיצו על טוב שמועות שהיה בעצמו כייס עוד כשהיה בטוניס: "זה לא עניין אותו. פעלנו בכל הארץ, כולל בהילולה במירון. תפסנו כייסים אפילו בקבר של הבבא סאלי בנתיבות".
אחרי שעזב את המשטרה עבד טוב כחוקר פרטי והועסק כקב"ט של הדיוטי פרי בנתב"ג. הוא היה אחראי לחשיפת גניבת הבשמים שבה הייתה מעורבת קבוצת בני סכנין לפי מספר שנים, ולא אהב את המדיניות הרכה של ההנהלה שלא תמיד מנעה גניבות מוצרים מהמדפים. מה עשה טוב? כייס את הגנבים עוד בדרכם לקופה.
שלושה מארבעת ילדיו חזרו בתשובה, וכל נכד בכור נקרא משה טוב. הוא פרנס את ילדיו ונכדיו עד הרגע האחרון. לפני חודשיים הלך לטיפול שיניים. הרופא גילה כתם שחור בחניכיים ושלח אותו בדחיפות לתל השומר, משם כבר לא יצא. הוא עצם עיניים בגיל- 78 לא צעיר מדי, לא זקן מדי, אבל נשאר שולף הכייסים המהיר ביותר במזרח התיכון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם