ואז הקצרנית הוותיקה העירה: "נראה שהמלחמה התחילה"
תקציר הפרוטוקולים המלא של ישיבות הממשלה משעות השבר של פרוץ המלחמה ועד לקבלת הידיעות על היפוך המגמה בחזיתות. שלמה נקדימון, שקרא את הפרוטוקולים מ-73' שמעולם לא נחשפו ועדיין אסורים בפרסום, כותב ל-"מעריב" ול"מקור ראשון"
איזה פרדוקס. בכיר מצרי, חתנו של נשיא מצרים גמאל עבד א-נאצר ששאף להשמדת ישראל, מקורבו של יורש נאצר אנואר סאדאת, שהכריז מלחמה על ישראל, גילה לאויב המר של ארצו את הסוד הכמוס ביותר של "מלחמה מחר". דמותו האלמונית של מרואן ריחפה מעל ישיבותיה הראשונות של הממשלה אחרי פרוץ הקרבות.
אין מענה לשאלה מדוע הושם חסם על פרסום הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה בימי המלחמה. ברשימה זו נהפוך בדפי ישיבות אלה, אלפי מילים שיש לצמצמן להיקף של כתבה עיתונאית מעט נרחבת.
6 באוקטובר, 12 בצהריים
שר הביטחון משה דיין הסתמך על "הודעת המקור" שלפיה "היום לפנות ערב, עם חשכה או קצת לפני או קצת אחרי חשכה", תיפתח מתקפה מלאה בשתי החזיתות. ככל שהאריך בתיאור תוכניות המתקפה המצויות בידי ישראל, כך גבר זעזועם של השרים. "מהיכן המידע הזה?" הקשה שר התיירות משה קול, "האם זה נולד היום?" השר בלי תיק ישראל גלילי ביקש לדעת אם ישראל פעלה להמחיש למצרים שהם לא ייהנו מיתרון ההפתעה, ואילו שר המשפטים יעקב שמשון שפירא שאל את השאלה המתבקשת: "אנחנו מצפים להם כאשר יחשיך; ואם הם יקדימו?"
"חבל מאוד, אבל זה לא הולך", הגיבה ראש הממשלה מאיר לדברי המצדדים בהתקפת מנע. היא כן תמכה בהנחתת מכה על סוריה אם המצרים יפתחו בהתקפה. על כך התנהל ויכוח מר, כאשר שר האוצר פנחס ספיר עמד בראש השוללים. סגן ראש הממשלה יגאל אלון הניח שמא "בכלל לא תהיה אש". הממשלה שקעה לוויכוח פרטני לגבי חידוש ישיבת הממשלה סמוך לשעת המלחמה המשוערת. "איש מאיתנו אינו יודע אם יפתחו באש ומתי (...) אולי הכוונה לשעה ארבע?" שיערה מאיר.
ראש הממשלה הציצה בשעונה: "כמעט שתיים", וצפירות עולות ויורדות קטעו את הדיון. היא לא קלטה אותן והמשיכה בדיון הטכני על מהות הדיון הצפוי. כשאמרה את המשפט "ואם עד ארבע וחצי הם מתחילים", שמעה היטב את התרועה ושאלה: "מה זה?"
"נראה שהמלחמה התחילה", העירה הקצרנית הוותיקה שולמית (מיתקה) יפה. "נאר דאס פעלט מיר", רק זה חסר לי, פלטה מאיר באידיש.
שעת הפתיחה של המלחמה הפתיעה בגדול. האם "האיש של צביקה אכזב?" בימים יבואו, במחלוקת מרה עם זמיר, ראש אמ"ן אלי זעירא נאחז בעניין זה כדי לקבוע שמרואן היה מרגל כפול, שלכאורה ידע את השעה והעלים אותה. אבל עניין זה נבדק בקפדנות על ידי המוסד, ומרואן נוקה מחשש היותו סוכן כפול.
6 באוקטובר, 22:00
בשעה השמינית למלחמה בישר הרמטכ"ל דוד אלעזר כי עד כה נבלמו ההתקפות ברמת הגולן: "אנו מרגישים טוב כי הבאנו מספיק טנקים ואנו סוגרים הזירה". בתעלת סואץ "נוחלים המצרים הצלחה גדולה יותר". שלב הבלימה כבר החל, ו"בבוקר יתחילו לנקות שם את השטח". דיין היה אפילו יותר אופטימי: המצב בצפון "טוב", ולאחר חצות הלילה אף "יהיה פחות או יותר בסדר" בחלק הדרומי של סיני. הוא היה משוכנע כי אם מצרים וסוריה לא הצליחו לעשות משהו יותר משמעותי מאשר היום, "פירושו של דבר שהתקפתן נכשלה".
7 באוקטובר, 10:00
האופטימיות שהקרינו בליל אמש אלעזר ודיין נמוגה. "שלב הבלימה קשה", דיווח הרמטכ"ל. "הקרבות קשים. המצרים השיגו קצת יותר הישגים. עם זאת הם התעייפו, והתקדמותם נבלמה. לעומתם פרצו הסורים בשעות האחרונות של הלילה באופן חמור". סיכומו: "אנחנו ב'דאון'".
7 באוקטובר, 21:00
אולי הרגע הקשה בחיי דיין. בדיוק יממה אחרי תום יום צום הכיפורים הוא משמיע, כלשונו, וידוי: "הערכתי לפני המלחמה הזאת הייתה הרבה יותר נמוכה לאופן שבו הערבים יילחמו, והרבה יותר גבוהה על היכולת שלנו ביחסי הכוחות. התוצאות לעת עתה כי הלחימה הערבית היא הרבה יותר גבוהה מששיערנו, ויכולת ההתמודדות שלנו ביחסי הכוחות הגרועים איננה נותנת התוצאות הטובות שצפינו להן".
חומת שתיקת השרים נפרצה בראשונה. שר הקליטה נתן פלד קרא בזעם: "יכולנו למנוע אילו היינו מתחילים את הגיוס 36 או 48 שעות קודם". דיין: "לא חשבנו שתהיה מלחמה". פלד: "ראינו נגדנו את המערך הסורי והמצרי" ולא הייתה לנו הערכה נכונה". דיין: "זה נכון, עם זה אני מסכים". פלד טען בהמשך כי למודיעין לא היה מספיק מידע, ואם זה כך "זהו מחדל".
דומה כי זו הפעם הראשונה שבה הושמע ביטוי המטיל את צלו הקודר עד היום. דיין: "נכון הוא שלא ידענו מראש מתי יתחילו הערבים במלחמה, ומי שיש לו את המונופול לדעת מה עומד לעשות הצד השני ינעם לו; איני מתבייש במודיעין שלנו. זה שלא ידע שבועיים קודם לכן שהם עומדים להיכנס למלחמה - אין זו אשמתו".
רה"מ מאיר התייצבה לימינו של דיין. "אין אני יודעת מה אנחנו רוצים מעצמנו. בכלל אנחנו מפונקים. אנחנו צריכים לדעת מתי ערבים מתחילים משהו. אני חושבת שיש לנו מזל יוצא מן הכלל במידת המידע שיש לנו. אי אפשר לדרוש מהמודיעין להגיד מה הם (הערבים – ש"נ) צריכים להחליט. הם התלבטו, התלבטו והתלבטו – והנה באו שתי הוכחות שעליהן אפשר היה בהחלט לבנות. כאשר הרוסים התחילו להוציא מסוריה את משפחותיהם.
אחרי כן קיבלנו את הידיעה (שהעביר הסוכן מרואן – ש"נ)".
פלד לא נרגע. גולדה מאיר המשיכה לתאר את מהלכיה כדי למנוע את המלחמה. הוא גרס שזו הייתה טעות – בניגוד לעמדתו של אלון – שצה"ל לא הנחית מכת מנע על הסורים. רה"מ מאיר חזרה והסתערה על פלד. "עשה איתנו חסד", היא ביקשה, "מה אתה רוצה מחיינו הערב (...) האם אתה רוצה שנמנה ועדת חקירה?" וכשביקש להמשיך גערה בו ראש הממשלה: "יש גבול לעצבים".
ספיר ניסה להרגיע את הרוחות, ולגלילי, מי שהיה ראש המפקדה הארצית של 'ההגנה', העלה תמונות מימיה המוקדמים של מלחמת העצמאות. גלילי דיווח על דברים שהשמיע קודם לכן דיין במטבח של גולדה ("הקבינט"), שם דיבר בגילוי לב קשה ונוקב אחרי שובו מסיור בחזיתות: "הם הגיעו אתנו למלחמה על ארץ ישראל. צריך להיות מוכנים למלחמה ארוכה. המצב שצריך לשמור על הארץ".
באותו מעמד דיין אף אמר כי "יכול להיות שיש מחשבות אחרות איך לפעול במצב הזה". אמירה זו יכולה להתפרש בניסוח חושפני ונוקב יותר, על פי הציטוט אתמול ב'ידיעות אחרונות' מתוך יומנו של רב-אלוף חיים בר-לב ("גולדה אמרה לי: דיין מציע להשתמש באמצעים לא קונבנציונליים").
גלילי סיפר כי דיין הציע לכונן קו חדש בחזית הדרום, אחרי אובדן התעלה. "אם נראה עצמנו אנוסים לעשות זאת", אמר גלילי, "נצטרך לעשות זאת בשיקול דעת קר ומפוכח, אם כי גם החלטה להתעקש על כל אחד משני היעדים האלה היא גם כן הכרעה אכזרית". הוא הוסיף לצטט מדברי דיין: "פריצת הקווים האלה היא רק ראשית קודרת מאוד ויש לראות את ההמשך".
גלילי הציע לממשלה לסכם את עמדתה להתמיד בשני היעדים האלה – כלומר, לשמור על המגמה של הדיפת האויב "בתקווה שאם יבוא שינוי, הוא יבוא לצד האופנסיבי ולא לצד ההתקפלות. לאמור: מאמץ לעקירת הצבא המצרי אל מעבר לקו התעלה ומאמץ לעקירת הצבא הסורי אל מעבר לקו הפסקת האש בגולן. שינוי של כל אחד מהיעדים האלה יש להיעשות רק על ידי החלטה מודעת של הממשלה, אם ייווצרו חלילה תנאים שיצדיקו שיקול כזה והחלטה כזו".
8 באוקטובר, 10:00
הרמטכ"ל דוד אליעזר ('דדו'): "כרגע כוחותינו גם ברמת הגולן וגם בסיני נמצאים בהתקפה". רה"מ מאיר קיבלה את אישור הממשלה שהיא ושר הביטחון משה דיין יוכלו לקבל כל החלטה, אם תידרש, בדבר תפיסת מאחזים מעבר לקווים הקודמים. הידיעות האופטימיות המשיכו להגיע. בפיקוד העליון דובר על כיבוש העיר סואץ, ודיין העיר כי אריק שרון עוד ירוץ לקהיר.
9 באוקטובר, 10:30
דיין: "כרגע אין לנו את הכוח הפיזי הצבאי לזרוק אותם את מעבר לתעלה. יכול להיות כי תוך השעות הקרובות המצב ישתנה לטובה. לא כל מה שאנו רוצים אנו יכולים". הרמטכ"ל: "ברמת הגולן הפסיק הצבא הסורי לתקוף כליל. אנו גומרים את ניקוי השטח. פרט לחרמון אנו נמצאים בקו הפסקת האש".
11 באוקטובר
רה"מ גדולה מאיר ושר הביטחון משה דיין בישרו על סוף טוב למגעים קשים ומסובכים בוושינגטון לגבי אספקת נשק ברכבת אווירית. הרמטכ"ל דיווח על הישגים צבאיים חשובים בצפון ועל תוכנית רבת סיכויים בדרום.
שר התקשורת שמעון פרס: "עברו עלינו שישה ימים נוראים. אף אחד לא יכחיש שהיו לו רגעי התלהבות ורגעי חרדה וחששות אין קץ". לדעתו, יש להגיע לשערי דמשק כבסיס למשא ומתן וללחוץ על אסד ומשטרו. כך גם בחזית המצרית.
שר המשטרה שלמה הלל: "במשך השבוע הזה עברנו תנודות גדולות של מצב רוח, של תקוות, של חששות ושל סיכויים".
רה"מ: "ואֵימוֹת".
הלל: "וייאוש".
קול: "ייאוש לא היה".
פלד: "חרדות".
14 באוקטובר
ראש הממשלה גדולה מאיר תיארה מצב של מאבק קשה בממשל האמריקני בנוגע לרכבת הנשק האווירית. על פי מברקי השגריר שמחה דיניץ, הוא נתקבל במשרד ההגנה בציניות וברוע לב. "שברנו את הסבוטג'ה ממש שהייתה. הם נקראו לבעל הבית הגדול (הנשיא ניקסון) ובחומרה הכי גדולה קבלו הוראה להטיס את הדברים האלה בכל מחיר ובכל דרך".
השרים נתבשרו כי תותחי צה"ל מפגיזים את מבואות דמשק, ובחזית הדרום נערך צה"ל למתקפה הגדולה, בעצם לצליחת התעלה לצדה המצרי. הרמטכ"ל סבר כי הצליחה תכריע את המערכה לטובת ישראל.
השמחה חזרה לשרור במעונה של רה"מ מאיר. "נדנדה פסיכולוגית", הגדיר שר הפנים יוסף בורג את מצבי הרוח שעלו, ירדו ועלו בין 19 חברי הממשלה. ברגע זה העלה יגאל אלון הצעה חריגה: לאפשר לצה"ל להגיע בתוך יום עד הנילוס, כך שייווצר שטח מול שטח – כיבוש שטח בתוך מצרים כנגד כיבוש הגדה המזרחית של התעלה על ידי המצרים.
14 שרים צידדו בחציית התעלה בימים הקרובים במטרה להרוס את עיקר כוחו של הצבא המצרי. המטרה הודגשה כצבאית, ואם יעלה צורך לשהייה מתמשכת במערב התעלה תחליט על כך הממשלה.
ב-16 באוקטובר, בין השעה 1 ו-2 אחר חצות, הגיעו ראשוני הצנחנים לגדה המערבית של תעלת סואץ - והשאר היסטוריה.
שלמה נקדימון הוא מחבר הספר "סבירות נמוכה" על מלחמת יום הכיפורים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם