המשבר הסורי: ההסדר הוא המוצא הטוב ביותר לכל הצדדים
ההסכם שנחתם בין ארה"ב לרוסיה על פירוק סוריה מנשק כימי מקבע את מעמדה של רוסיה כמעצמה כמעט שוות משקל לארה"ב. אובמה מצדו נמנע מהסתבכות ומפעולה נגד דעת הקהל שלו. מבחינת ישראל, אם אכן יתממש ההסדר מדובר בהישג גדול
ברק אובמה עם ולדימיר פוטין. שניהם מרוויחים מההסדר צילום: איי.אפ.פי
בשורה התחתונה זה נראה כך: ברק אובמה באמת התכוון לתקוף בסוריה (כל ההכנות והתיאומים עם גורמים בישראל ובבריטניה כבר נעשו לקראת התקיפה). זה נראה כמו מהלך צבאי קל אפילו יותר מאשר המתקפה האווירית של ברית נאט"ו שחיסלה את שליט לוב מועמר קדאפי רק לפני כשנתיים. אלא שבדרך מהדיבורים בבית הלבן אל הביצוע מנושאות המטוסים התגלה שמשהו השתנה.
הדבר הראשון שהשתנה זו העמדה הרוסית. רוסיה חשה מרומה מהמהלך של ברית נאט"ו נגד קדאפי והחליטה כבר מזמן: לא עוד מהלכים חד-צדדיים של העולם המערבי, שישנו סדרי שלטון. יתרה מכך, לנשיא הרוסי ולדימיר פוטין יש עניין עצום להפגין כי הוא עומד לצד בני חסות כמו אסד, להבדיל מאובמה, שזרק את הנשיא המצרי חוסני מובארק לכלבים וגם כיום אינו ניצב במאה האחוזים מאחורי המשטר הצבאי המצרי, שמנסה להסתמך עליו.
בשנתיים שחלפו מאז חיסול קדאפי נמצאת רוסיה בתהליך של התעצמות כלכלית ועליית ההשפעה הפוליטית שלה בעולם. לעומתה, ארה"ב, וגם בריטניה, נמצאות בירידה. גורמים אמריקאיים אינם מתביישים להודות כי גוברת מאוד הנטייה האמריקאית הבדלנית המסורתית לפיה יש לראות בהתרחשויות שמעבר לאוקיאנוס כעניינים "לא שלנו". הטראומה של עיראק ואפגניסטן צרובה. הוויכוח הפוליטי משתק.
גם בבריטניה עסקו הכותרות, אפילו בשבוע שעבר, בתחקירים על הכשל שגרר את הצבא הבריטי לעיראק ולאפגניסטן יותר מאשר בלהט לחימה כלשהו מול משטר אסד. הטיעונים בעד פעולה בסוריה מתקבלים באי אמון. היחסים בין גורמים במערכת הביטחון הישראלית עם עמיתיהם בבריטניה ובארה"ב הם מעולים כיום יותר מתמיד ובשיחות שלא לייחוס ניכרת מידה של קינאה בישראל, שיודעת, לכאורה, לעמוד מאחורי הקווים האדומים שלה (בארה"ב ובבריטניה מתייחסים כאל עובדה גמורה לדיווחים בתקשורת העולמית לפיהם ישראל תקפה בסוריה מאז תחילת 2013 לפחות ארבע פעמים כדי לחסל משלוחי נשק בעל משמעות אסטרטגית).
במציאות הזאת המלחמה סביב התקיפה בסוריה נערכה עד כה בדעת הקהל, בעיקר בארה"ב. אובמה תקף שם שוב ושוב אך גם פוטין, שאפילו כתב מאמר מיוחד ל"ניו יורק טיימס" בסוף השבוע האחרון, וגם אסד, שהתייצב להופעה טלוויזיונית נדירה.
לאור כל זאת, ההסדר שעליו מדברים עתה הוא המוצא הטוב ביותר לכל הצדדים. בגדול, זהו הסדר טוב לרוסיה: הוא מקבע את מעמדה כמעצמה כמעט שוות משקל לארה"ב. מעתה והלאה מובטח ששום מהלך עולמי בסוריה לא יתבצע ללא אישור של הרוסים. ההסדר גם מונע אפשרות שארה"ב תתקוף בסוריה בכל זאת, ובכך תעשה צחוק ממערכות ההגנה שרוסיה כבר סיפקה לסוריה.
גם אובמה יכול להסתפק בהסדר: מצד אחד, הוא נמנע מהסתבכות ומפעולה נגד דעת הקהל שלו. מצד שני, הוא כבר טוען שהאיום המוחשי בתקיפה יביא לפירוק סוריה מהנשק כימי שלה, בהסדר.
ומה בישראל? הערכות בישראל ערב יום הכיפורים היו שפירוק סוריה מהנשק הלא קונבנציונלי הוא הישג גדול, אם אכן יתרחש. מהצד האופטימי אפשר לראות שאיום ממשי בתקיפה יכול להביא תוצאות, ואולי הדבר יביא תוצאות בעתיד גם באיראן.
האופטימיים פחות מעריכים שההתנהלות האמריקאית כולה משדרת חולשה שרק תעודד את איראן להמשיך בתוכנית הגרעין שלה, מתוך הנחה שארה"ב תמיד תמצא את הסיבה מדוע לא לתקוף. גם לגבי עתידה של סוריה ההערכות הן פסימיות למדי: עם כל הכבוד לאסד, הוא מחזיק כיום רק ב-40 אחוז משטח סוריה. ההערכות הן כי חשבונות הדמים בין גורמים שונים בסוריה הם עצומים ולכן מלחמת האזרחים שם תימשך בצורה זו או אחרת גם אם ההסדר לפירוק הנשק הכימי ייכנס לתוקפו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם