גם בחברון לא שוכחים את אדריכלי אוסלו
בעיר האבות בונים סוכות, למבקרים, ולא שוכחים. "אחרי השלום הזה כביכול", אומרים שם בזעם, "קרו לנו הפיגועים הכי קשים ונוראיים"
- המנהל האזרחי אישר: בית המכפלה בחברון נרכש כדין
- במקום סיורים לחברון, מסעות תלמידים לשילה
שמוליק ממשיך לפרוס יריעות על סוכת הענק ונותן אותה כהוכחה לתקווה של יהודי חברון. "ההסכם הזה עשה לנו הרבה צרות אבל בסוף - הכל דיבורים. אחרי הכל, כל שנה מגיעים יותר ויותר יהודים לחברון, ובסוכות הזה יבואו לפה עשרות אלפים. כל מי שהיה כאן מבין שאין סיכוי בעולם שיהודים יעזבו את חברון, אבל מי שבא לפה זה אנשים מה'עמך', והבעיה היא שהמנהיגים מנותקים מזה".
מחוץ לבית הכנסת המרכזי של שכונת אברהם אבינו, השכונה היהודית של חברון, יש המולה גדולה. קולות של פטישים והרבה בני נוער שעסוקים בהקמת סוכות. בתוך בית הכנסת נערכת תפילת ערבית ובין המתפללים נמצא הרב משה לוינגר, מייסד ההתיישבות היהודית בחברון ומי שטבע את המושג "מתנחלים".
הרב לוינגר עבר אירוע מוחי לפני מספר שנים והוא מתקשה בהליכה, אבל כשמזכירים באוזניו את הסכמי אוסלו אפשר לראות מיד עד כמה הוא צלו. "ההסכם הזה גרוע בגלל הרבה דברים, אבל הפשע הכי גדול הוא התקדים", מסביר הרב. "מאז הסכם אוסלו נהיה ברור שיהודים מוכנים לוותר על חלקים מארץ ישראל".
הרב לוינגר מספר על תחושת החופש שהייתה ליהודי חברון לפני החתימה על הסכם אוסלו. "לא פחדנו, היינו מסתובבים חופשי בכל מקום וההסכם הזה, שהוא כאילו שלום, לא הביא לנו שום תשועה".
למרות מצבו הגופני, הרב לוינגר עודו פעיל. ביחד עם דניאלה וייס, הוא מנהיג תנועה של בני נוער שמטרתה להקים מאחזים חדשים ביהודה ושומרון. "הרמב"ם אומר שהתשובה למחשבות רעות זה לחשוב מחשבות טובות ולעשות מעשים טובים. לכן, אם יש עכשיו מי שחושב עוד מחשבות רעות של הסכמים ופינויים, אנחנו חושבים מחשבות של עוד בנייה ועוד יישובים".
מעל בית הכנסת מתגוררת משפחת כהן. הרב מישאל כהן ואשתו בתיה מקבלים את פנינו בביתם. השכנה מעל לתקרות הקמורות היא חברת הכנסת אורית סטרוק. כמה מטרים מתחת לביתם נרצחה התינוקת שלבהת פס ז"למירי של צלף פלסטיני ב-2001. הם מתגוררים בחברון כבר 30 שנה. הבית שקט ומואר, אבל כשמזכירים לרב כהן את הסכם אוסלו - הוא מתחלחל.
"אני בכלל לא מבין את המחשבה הזו שנותנים למישהו אחר חלקים מהארץ שלי", ממהר הרב כהן להבהיר. "מה אם הרוסים היו אומרים עכשיו לאמריקה'אנחנו מבטיחים להתנהג מאוד יפה'. הם היו מקבלים את וושינגטון? אני לא מסוגל להבין את הדבר הזה. חברון שלנו כבר 4,000 שנה , אז למי יש את הזכות לקרוע את העיר הזאת". כשמזכירים בפני הרב כהן את המילה'פלסטינים' הוא מקפיד לתקן: "העם הממוצא הזה התאגד מאוסף של אנשים שאין ביניהם קשר חוץ ממטרה אחת - לנסות לנשל אותנו מהארץ שלנו".
בשלב הזה מצטרפת בתיה לשיחה. האחיין שלהם, נריה כהן ז"ל, נרצח בפיגוע בישיבת מרכז הרב בשנת 2008, ובתיה מזכירה את מחיר הדמים הקשה של אוסלו. "בחברה שלנו בכל מקום שאנחנו הולכים יש יתומים ואלמנות. אחרי השלום הזה כביכול, קרו לנו הפיגועים הכי קשים. פיגועים נוראיים שבהם אנשים התפזרו לרסיסים באוטובוסים, ותוך כדי זה כל'אדריכלי השלום' לא הפסיקו לומר'זה הסכם טוב'. מה צריך לקרות כדי שהאנשים האלה יודו בטעות שלהם? אי אפשר להאמין, אבל עכשיו יש מי שמנסה להמשיך באותה דרך".
ביציאה , על סף הדלת, אנחנו שואלים את בני הזוג כהן מהן התחושות שלהם בימים האלה, מה מדד האופטימיות שלהם. "מצב הרוח שלי מעולה", עונה הרב מישאל. "היום שמעתי בחדשות שפרשן סעודי דיבר על מה שקורה בסוריה. הוא אמר'אמריקה התקפלה ולכן היחידה שיכולה היום על אסד זו ישראל'. למרות הרבה טעויות שעשו פה, אני עדיין זוכר שאנחנו המעצמה הגדולה בעולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם