כך הפך ג'ון קרי מבדיחה לתקווה החדשה של אובמה
עד לא מזמן הוא נחשב לבדיחה אמריקאית, מי שמפזר הצהרות מביכות שמעבירות חלחלה ביועצי התקשורת של הבית הלבן. אבל השבוע מזכיר המדינה האמריקאי הראה לכולם איך עושים סדר במזרח התיכון. הילרי קלינטון, מאחורייך
קרי הצליח סוף-סוף להתנער באופן רשמי מצלה הגדול של שרת החוץ הדומיננטית, כשהוא עושה זאת במהירות וביעילות שהצליחו להפתיע אפילו את מעט המעריצים שעוד נותרו לו בוושינגטון. בתוך פחות מחודשיים הוא רשם על שמו שני הישגים כבדי משקל: חידוש שיחות השלום בין ישראל לרשות הפלסטינית, וההסכם ההיסטורי האחרון לפירוקה של סוריה מנשק כימי.
היה זה קרי עצמו שרק לפני חצי שנה תואר על ידי גורמים בירושלים בכינוי המזלזל: "מי שיש לו הרבה אנרגיות". אז השבוע, בפעם השנייה בתוך חודשיים, קרי מוכיח שכשזה מגיע למציאות המזרח-תיכונית, שבה גרירת רגליים ומשיכת כתפיים הן המדיניות המועדפת, גם לאנרגיה יש יתרונות משלה.
כדי להבין את כמויות האנרגיה הבלתי נדלות של קרי מספיק לציין כי קודמתו בתפקיד, הילרי קלינטון, מי שתוארה בסוף כהונתה על ידי "הניו יורק טיימס" כ"שרת החוץ שבילתה הכי הרבה בדרכים", ומי שביקרה ביותר מדינות מכל שר חוץ אחר בהיסטוריה של ארצות הברית, הגיעה לישראל במהלך ארבע שנות כהונתה חמש פעמים בלבד.
קרי, לעומת זאת, אחרי 7.5 חודשים בתפקיד רשם השבוע את ביקורו השביעי בירושלים. במילים אחרות, בשעה שקלינטון העדיפה להדיר את רגליה מהביצה הישראלית-פלסטינית שהטביעה כל כך הרבה שרי חוץ לפניה, ג'ון קרי הריח את סירחון המים העומדים והחליט לקפוץ ראש.
ההבדל בין השניים, צריך להודות, נעוץ במידה רבה באופיים, אבל גם בנסיבות הפוליטיות האובייקטיביות שליוו אותם במהלך כהונתם. במקרה של קלינטון, הגברת הראשונה של הפוליטיקה האמריקאית, מדובר היה בהזדמנות לשקם את מעמדה הציבורי בקרב הציבור האמריקאי לאחר הקרב המכוער מול ברק אובמה על ראשות המפלגה הדמוקרטית.
תפקיד שרת החוץ היווה עבורה מקפצה נוחה בדרך למה שצפויה להיות, כך מאמינים רבים, התמודדות נוספת על הבית הלבן בעוד שלוש שנים וקצת. קרי, מנגד, נכנס לתפקיד אחרי 28 שנה בסנאט והפסד צורם לג' ורג' בוש בבחירות של שנת 2004. כך שבניגוד לקלינטון, לקרי כבר אין מה להפסיד והוא יכול רק להרוויח מהכבוד והיקר שנפלו בחלקו בשלהי הקריירה שלו.
"קרי, לטענת גורמי ממשל אמריקאים, רואה בתפקיד את פסגת הקריירה הפוליטית שלו, ושואף לתפקיד מרכזי יותר בעיצוב מדיניות החוץ האמריקאית מזה של הילרי קלינטון", נכתב באתר "פוליטיקו", פחות מחודש לאחר כניסתו של קרי לתפקיד כאחוז תזזית. "הוא הולך להיות הרבה יותר נחוש מהילרי להתמודד עם הנושאים הגדולים", מצוטט באותה כתבה גורם בכיר במשרד החוץ האמריקאי שעבד עם השניים.
אלא שקרי לא ממש הקל על חייהם של מי שביקשו לשמור לו על הגב. בניגוד לתדמית המצוחצחת של הילרי קלינטון, שפיזרה סביבה אבק כוכבים בכל מדינה שאליה הגיעה, במקרה של קרי התקבל הרושם שמדובר בסוג של "נעבעך" שצריך לנקות אחריו בכל מקום שהוא דורך בו.
כך למשל, כשביקר בפקיסטן לפני חודשיים, ובתשובה לשאלה בנוגע למתקפות המזל"טים האמריקאיים מעל שמי המדינה, הצהיר כי "התוכנית תגיע לסיומה, מאחר שהצלחנו להסיר את מרבית האיומים".
אלא שאז, כפי שקורה לו לעתים יותר מדי קרובות, הוא החליט לקחת את הדברים שלו צעד אחד רחוק מדי. "אני חושב שלנשיא יש לוח זמנים מוגדר (לסיום החיסולים), ואנחנו מקווים שזה הולך להיות מאוד-מאוד (ההכפלה במקור) בקרוב".
בבית הלבן שמעו ולא האמינו. במשך ארבע שנים מדגישים בסביבתו של הנשיא אובמה כי ימשיכו להילחם בטרור בכל דרך אפשרית, בכל מקום ובכל זמן, והנה קרי קובע לוח זמנים "קרוב מאוד-מאוד" לסיום החיסולים מהאוויר. כל זה לא הותיר לדוברת מחלקת המדינה יותר מדי ברירות, אלא לצאת כמה שעות לאחר מכן לכלי התקשורת ולסתור את הדברים שאמר האיש שעומד בראש המשרד שהיא מדבררת.
"בשום אופן לא מדובר בשינוי במדיניות שלנו", הבהירה מארי הארף. "אין לי שום לוח זמנים לספק לכם", הוסיפה , והדגישה כי ארצות הברית תמשיך בחיסולים מהאוויר כל עוד הדבר יהיה נחוץ לביטחונה.
חלפו כמה ימים, ובתשובה לשאלה בנוגע להדחתו האלימה של מוחמד מורסי על ידי ראשי הצבא המצרי - החליט קרי לספק אמירה בעייתית נוספת כשהוא מגדיר מחדש ועל דעת עצמו את מדיניות החוץ האמריקאית.
וכך הפכה, אליבא דקרי, ההפיכה האלימה של ראשי הצבא ללא פחות מאשר "השבת הסדר הדמוקרטי" על כנו. "למעשה, הם השיבו את הדמוקרטיה", הסביר . "למיטב הבנתנו, הצבא לא השתלט על המדינה". בסביבתו של אובמה שמעו ולא הבינו מאיפה זה נוחת עליהם. "הוא סטה מדף המסרים של הבית הלבן", צוטט גורם ממשל בכיר בעיתון "וול סטריט ג' ורנל".
גם סביב המשבר הסורי המשיך קרי להתנהל לא פעם כמו פיל בחנות חרסינה. כך למשל, באמירה הזכורה לשלילה במהלך ביקורו בלונדון בשבוע שעבר, כשתיאר את התקיפה הצפויה בסוריה במונחים של ניתוח תוספתן. "זה בדיוק מה שאנחנו מדברים עליו. מאמץ מוגבל וקטן בצורה שלא תיאמן" (of effort unbelievably small, limited kind).
במערכת הפוליטית האמריקאית שמעו את הדברים ולא ידעו אם לצחוק או לבכות. "קרי אומר שהתקיפה בסוריה תהיה קטנה בצורה שלא תיאמן, אמירה בעייתית בצורה שלא תיאמן", תקף הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין. "אני לא מבין למה הוא מתכוון בכך", הוסיף מייק רוג'רס, יושב ראש ועדת המודיעין של בית הנבחרים. "זה חלק מהבעיה, שהמסר מבלבל מאוד".
אלא שמזלו הגדול של קרי הוא שכל פליטת פה שיוצאת לו מהפה בעייתית פחות מזאת שבאה אחריה. מה שמחזיר אותנו לבדיחה בתחילת הכתבה: אם באמצעות העיתון של אתמול אפשר בעיקר לעטוף דגים, אז עם הבדיחות של אתמול אי אפשר לעשות אפילו את זה.
ג'יי לנו, חשוב להדגיש, התבדח על חשבונו של קרי כשהאחרון עוד נחשב לבדיחה - כלומר, לפני ההסכם שתואר השבוע במונחים היסטוריים. הבדיחה הושמעה אחרי שבמהלך מסיבת עיתונאים שערך בלונדון נשאל קרי אם יש משהו שאסד יכול לעשות כדי למנוע תקיפה אמריקאית.
במה שנתפס אז כפליטת פה אחת יותר מדי, השיב קרי, תוך כדי הנפת ידיים מיואשת: "בטח, הוא יכול למסור כל חלק מהנשק הכימי שלו לקהילה הבינלאומית בתוך שבוע. למסור הכל, ללא דיחוי, ולאפשר פיקוח מלא".
אלא שהפעם נראה היה כי מדובר כבר בפליטת פה קיצונית גם במונחים של קרי, עד שהוא עצמו הצליח להבין בזמן אמת את גודל הבור שכרה לעצמו. "מובן שהוא לא הולך לעשות את זה", מיהר להוסיף. "וברור שזה לא ניתן לעשייה", הדגיש כמי שמבקש להבהיר שאין לקחת את דבריו ברצינות.
דוברת מחלקת המדינה, שפעם נוספת נשלחה לחלץ את הבוס שלה מהבוץ, מיהרה גם היא לפרסם הודעה מיוחדת שבה טענה כי היה מדובר באמירה תיאורטית בלבד ולא בהצעה מעשית, ואילו גורם בכיר בבית הלבן אמר בשיחה עם רשת סי-אן-אן כי "מדובר בפליטת פה רצינית" של קרי.
במגזין "אטלנטיק" התייחסו בהרחבה לפליטת הפה של קרי והוסיפו כי "גורמים בבית הלבן הקדישו כמה שעות בניסיון להפחית מחשיבותה של האמירה, שהם כינו'היפותטית' ו' תיאורטית'".
לא חלפו ימים רבים, ובעולם קיבלו הוכחה נוספת לכך שהמציאות המזרח-תיכונית לא רק שעולה על כל דמיון, אלא גם על כל פליטת פה. קרי, מהבחינה הזאת, הפך בחסות הנשיקה של הדוב הרוסי מהצפרדע שאף אחד לא סופר לנסיך שכולם לא מפסיקים להלל. שר החוץ האמריקאי נדהם לגלות איך פליטת הפה המביכה שלו הפכה בתוך פחות משבוע להסכם פשרה היסטורי.
עכשיו קרי מבקש לקבל את הקרדיט: יוצא לסיבוב ניצחון מתוקשר על חשבונם של כל אלה שלא הפסיקו ללעוג לו, ומנסה לשכנע שמה שתואר כפליטת פה היה למעשה מהלך מבריק של פסיכולוגיה הפוכה. "בכוונה יצאתי עם אותה הצהרה", אמר בסיומם של הדיונים על הסכם הפשרה ההיסטורי בז'נווה.
קרי לא עצר שם, והמשיך לתאר את אותה אמירה במונחים של מהלך דיפלומטי מבריק ומחושב היטב. "זה נכון שאמרתי שזה בלתי אפשרי ושאסד לא יעשה את זה, ולמרות זאת קיוויתי שזה אפשרי ורציתי שיעשה זאת. השפה הדיפלומטית דורשת ממך לא פעם להעמיד דברים במבחן, וזה בדיוק מה שעשינו".
אבל גם אם אף אחד בארצות הברית לא ממש קונה את הניסיון של קרי להפוך פליטת פה לתחכום דיפלומטי במיטבו, נראה שבשבועות האחרונים היו לא מעט אנשים ששמחו לפרגן לשר החוץ. "הן במישור הציבורי והן מאחורי הקלעים, שר החוץ קרי הפך למקדם הכוחני ביותר של מדיניות הממשל האמריקאי כלפי המשטר הסורי", נכתב במאמר מפרגן במיוחד באתר "פוליטיקו" תחת הכותרת "הרגע של קרי".
בהמשך מתאר גורם ממשל לשעבר את מה שניתן לכנות כמלכודת הדבש שטמן אובמה לשר החוץ הבלתי נלאה שלו. "הבחירה לשים את קרי בחזית מעניקה לקרי את מה שהוא כל כך רוצה-פרופיל ציבורי גבוה בנושא בוער על סדר היום - ומעניקה לבית הלבן את מה שהוא רוצה - שמירת מרחק מקונפליקט שאי אפשר לנצח בו".
רק שקרי, בפעם השנייה בתוך חודשיים, הפך על פיו מצב שנדמה כי אי אפשר היה לנצח בו, וכעת ידו על העליונה. עכשיו הוא קורא את מה שכותבים עליו ולא מאמין למראה עיניו. "בין אם בתור סנטור ובין אם כמועמד לנשיאות או שר חוץ, הקדשתי אינספור שעות לנאומים חוצבי להבות שאנשים התעלמו מהם דרך קבע", אמר השבוע בדברים שצוטטו במגזין "הניו יורקר".
"כך שבאופן טבעי, העובדה שמקשיבים לדברים שלי התקבלה אצלי בלא מעט תדהמה". וזו, אם תרצו, כבר לא פליטת פה נוסח קרי, אלא סתם הומור עצמי לא אופייני מצד הפוליטיקאי שחווה השבוע את אחד השבועות הטובים בקריירה הפוליטית שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם